וידבר דוד להשם את דברי השירה וגו'. חשבו המפרשים שדוד המלך עליו השלום בסוף ימיו אחרי שהצילו הקדוש ברוך הוא מכל אויביו חבר השירה הזאת להודות להשם הודאה כוללת על כל תשועותיו, ולכן הושמה במקום הזה באחרית המלחמות ותכליתם.
ודעתי נוטה שהשירה הזאת דוד חברה בבחרותו בהיותו בתוך צרותיו ועשאה כוללת לכל הצרות, כדי שבכל פעם ופעם שהיה הקדוש ברוך הוא מצילו מכל צרה היה משורר השירה הזאת, והיתה אם כן שגורה בפיו כדי להודות להשם על כל תשועה שעשה עמו להפליא,
וזהו אמרו כאן וידבר דוד להשם את דברי השירה הזאת ביום הציל השם אותו מכף כל אויביו, רוצה לומר שבכל יום ויום שהיה מציל השם אותו מכף כל אחד מאויביו, וגם כן בכל פעם שהיה מצילו מכף שאול, בכל הפעמים אשר רדף אחריו היה דוד משורר את השירה הזאת.
והנה פרט "מיד שאול" בהיותו נכלל באויביו אשר זכר, לפי שאויביו בעצם קרא האומות הנלחמים בו, כמו שאמר (תהלים קל"ט כ"א) הלא משנאיך השם אשנא וגו' תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי, אבל שאול עם היותו עויין (enemy)את דוד ורודף אחריו לא היה ראוי שיקרא אויב ושונא, כי לא היה דוד שונא אותו, משום (ויקרא י"ט י"ז) לא תשנא את אחיך בלבבך, ולזה לא כללו בתוך האויבים ואמר בו בפרט ומכף שאול.
ובמדרש תהלים (מזמור ז') אמר רבי יצחק, כשם שהיה דוד מתפלל שלא יפול ביד שאול, כך היה מתפלל שלא יפול שאול בידו, שנאמר (תהלים קמ"ד י') הנותן תשועה למלכים ואחר כך הפוצה את דוד עבדו מחרב רעה, אמר דוד אויבים רבים היו לי אבל שאול היה שקול כנגד כלם, שנאמר מכל אויביו ומכף שאול, ואל זה נטו כלל המפרשים בפירוש הפסוק.
ואמנם למה נכתבה השירה הזאת בזה הספר מבין שאר המזמורים והשירות אשר עשה דוד, ולמה לא נכתב גם כן מזמור לדוד בברחו בספור אבשלום, ומזמור בבוא הזיפים במקומו, ומזמור בבוא אליו נתן הנביא בספור בת שבע, כבר אמרתי בהקדמה הכוללת אשר הקדמתי לפירוש הספרים האלה בהתחלת ספר יהושע (דף ג' ע"ד), שהיתה הסבה בו להיות השירה הזאת כוללת לכל התשועות ומפאת כללותה נזכרה בספר הזה, ולא נזכרו שאר המזמורים להיותם פרטיים שנאמרו על ענינים מיוחדים.
ואין ספק שהשירה הזאת כתבה דוד בספר תהלים עם שאר המזמורים ושבאו בה שם חלופים ממה שאמר כאן במלות באותיות ובמאמרים, וראוי שנשתדל לתת בזה הסבה וטעם מספיק, כי אם היה שדוד אמרה שתי פעמים וברוח הקדש חוברה, איך לא הסכימה תמיד באופן אחד משתווה? ומאיזו בחינה באו בה החלופים?
ואשר אחשבהו אני בזה הוא, שספר תהלים חברו דוד המלך עליו השלום בסוף ימיו להנהגת המתבודד(seclusion) ולסדר לפניו התפלות והתחנונים אשר יאמר ויתפלל האדם בעת צרותיו, והביא שמה המזמורים אשר הוא אמר בימים הראשונים על צרותיו, כדי שבהם יתפלל המתבודד בבוא עליו צרה וצוקה דומה למה שבאה על דוד
, ואם יהיה נרדף מאויביו יאמר (תהלים ג') מזמור לדוד בברחו וגו', ואם יארבו לדמו יאמר (שם נ"ד) בבוא הזיפים ויאמרו לשאול וגו', ואם חטא וישוב בתשובה יאמר (שם נ"א) מזמור בבא אליו נתן הנביא, אם ילשינוהו אויביו יתפלל (שם נ"ב) בבא דואג האדומי, אם ירצה לקלל שונאיו יתפלל (שם ק"ט) אלקי תהלתי אל תחרש, ואם יבקש על תלמוד תורה יאמר האלפא ביתא שהיה דוד מתפלל לשם יתברך שירחיב לבו בתלמוד תורה (שם קי"ט) אשרי תמימי דרך וגו', אם יחל' יתפלל (שם מ"א) אשרי משכיל אל דל וגו', וכן שאר המזמורים כלם כתבם וקבצם בספרו לזה התכלית, רוצה לומר לתת למתבודדים סדור דברים ודברי תחנונים להתפלל בהם לה' כפי איכות הצרות וענינם, להיות במאמרים ההם סגולות נפלאות להורדת השפע האלקי על המתפלל בהם ולהועילו בדברים ידועים כפי כח כל מזמור וסגולתו, וכמו שביארוהו חכמינו ז"ל בשמוש תהלים. והנה השירה הזאת שהיתה נהוגה בפי דוד לאמרה על כל תשועותיו ראה לכתבה בספר תהלים, וזהו שאמר שם למנצח לעבד ה' לדוד אשר דבר לה' את דברי השירה הזאת ביום וגו',
ר"ל שזה המזמור היה מהשירה שהיתה בזמן הצלחותיו בהיותו במלחמות האויבים ובהרדפת שאול, וזה ממה שיורה שנעשה ספר תהלים בזקנתו אחרי שהיתה כבר השירה הזאת שגורה בפי דוד מימי קדם, וכאשר העתיקה וכתבה בתוך המזמורים ראה לשנות בה דברים ממה שהיה אומר בה בזמן התשועות, וזה אם לתקון הדבר ואם לביאור הכוונה, כי בראשונה היתה מיוחדת לו בינו למקום, והוא האל יתברך היה מבין כוונתו, אבל כאשר רצה לכתוב אותה על ספר לתתם בפי המתבודדים, הוצרך לפרש בה דברים כדי שלא יטעו בהבנתם, כי אין ראוי שנחשוב שבאו בה החלופים קטנים או גדולים ושנה דוד מה שכבר עשאו אם לא לסבה מה,
