ביום הכיפורים שנת תש"ו (סתיו 1946) במחנה של פליטי השואה (Foehrenwald). בליל התקדש יום הכיפורים אחרי תפילת "כל נדרי" נשא הרבי מקלויזנבורג מדברותיו חוצבי להבה בבית מדרשו אצל (בסמוך) לארון הקודש הפתוח והרעיש עולמות. הפעם דיבר דברי סנגוריא על ישראל קדושים, והוא דיבר בבכיה גדולה מתוך סערת רוח ורגש. המילים יצאו ישר מליבו, כשבידו המחזור הפתוח והוא קורא מתוך הוידוי "אשמנו, בגדנו " אולם במשמעות השונה מן המקובל. הוא אמר את המילים דרך שאלה ובנימה של פליאה ותמיהה: "אשמנו? בגדנו?
הוא עשה כביכול פלילות (=דיאלוג כעין ויכוח) עם קונו (=עם ה'):
אשמנו?! תמה ושאל.
בגדנו?! האם חלילה בגדנו באלקים ולא שמרנו לו אמונים?
גזלנו? ממי גזלנו באושוויץ ובמיהלדארף? האם היה בכלל ממי לגזול?
כאן עצר לפתע כמי שנזכר בדבר מה ואמר:
אכן אנכי גזלן [...] אתוודה [...] יום אחד בשובי מעבודת הפרך [...] צנחתי על הדרגש שלי בצריף לנוח מעט, והיה נתפס עורי הצפוד בין שני קרשים ולא יכולתי לנוע [...] ניסיתי להשתחרר בחזקה, בשארית כוחי, ועורי נקרע מעל עצמותי [...] "אוי" נפלטה מפי גניחה חרישית בלא משים [...] גנחתי חרש, אבל היה די בגניחה זו כדי להעיר משנתו אסיר שכן בדרגש הסמוך [...] ובכך "גזלנו" גזלתי שינה מאדם עייף... זוהי הגזילה היחידה שנכשלתי בה..." ואני מתוודה לפניך ריבונו של עולם באגרוף על ליבי "חטאתי"...
אחר כך המשיך וקרא מתוך המחזור הלאה... "דיברנו דופי"? הרי בכלל לא נותר לנו כוח לדיבורים. הלא אם שרדה עדיין טיפת כוח ב"רוח ממללא" (=בדיבור) חסכנו אותו עבור הנוגשים האכזריים מהס"ס שנוכל להשיב כראוי לשאלותיהם!
העוינו? הרשענו? מי? אנחנו? לצנו? מי יכול היה בכלל להתלוצץ שם? מרדנו? במי מרדנו, בך, ריבונו של עולם? הלא קיבלנו וספגנו הכל בהכנעה כל מכה מתוך ידיעה כי אתה צדיק על כל הבא עלינו.
וכה קרא הרבי והמשיך פיסקא אחרי פיסקא ב"אשמנו" וב"על חטא" כשהוא מסלק אחד לאחד את כל הפשעים והעוונות כמי שאינם נוגעים כלל לשרידי השואה.
אבל הרעים קולו מחדש כעבור שנייה, חטאנו בחטאים שאינם כתובים במחזור. חטאנו באמונה ובטחון. האם לא הרהרנו לפעמים מרוב ייאוש במחנה... בלילות על הדרגשים כשקראנו קריאת שמע על המטה הלוואי שזו תהיה ברכת "המפיל" האחרונה שלי? שיבוא קץ לסבלותי? כמה פעמים התפללו רבים מאיתנו, ריבונו של עולם אין לי כוח יותר קח את נשמתי. ובכך חטאנו.
(בתוך: אלקנה סגל, שערי דמעות, ירושלים 2008 (?) 60-61).
(ט) הָאוֹמֵר, אֶחֱטָא וְאָשׁוּב, אֶחֱטָא וְאָשׁוּב, אֵין מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה. אֶחֱטָא וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר, אֵין יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר. עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם, יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר. עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, אֵין יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר, עַד שֶׁיְּרַצֶּה אֶת חֲבֵרוֹ. אֶת זוֹ דָּרַשׁ רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה, מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ (ויקרא טז), עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם, יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר. עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, אֵין יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר, עַד שֶׁיְּרַצֶּה אֶת חֲבֵרוֹ. אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, אַשְׁרֵיכֶם יִשְׂרָאֵל, לִפְנֵי מִי אַתֶּם מִטַּהֲרִין, וּמִי מְטַהֵר אֶתְכֶם, אֲבִיכֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל לו), וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם. וְאוֹמֵר (ירמיה יז), מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל ה', מַה מִּקְוֶה מְטַהֵר אֶת הַטְּמֵאִים, אַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְטַהֵר אֶת יִשְׂרָאֵל:
(9) One who says: I shall sin and repent, sin and repent, they do not afford him the opportunity to repent. [If one says]: I shall sin and Yom HaKippurim will atone for me, Yom HaKippurim does not effect atonement. For transgressions between man and God Yom HaKippurim effects atonement, but for transgressions between man and his fellow Yom HaKippurim does not effect atonement, until he has pacified his fellow. This was expounded by Rabbi Elazar b. Azariah: “From all your sins before the Lord you shall be clean” (Leviticus 16:30) for transgressions between man and God Yom HaKippurim effects atonement, but for transgressions between man and his fellow Yom HaKippurim does not effect atonement, until he has pacified his fellow.. Rabbi Akiva said: Happy are you, Israel! Who is it before whom you become pure? And who is it that purifies you? Your Father who is in heaven, as it is said: “And I will sprinkle clean water upon you and you shall be clean” (Ezekiel 36:25). And it further says: “O hope (mikveh) of Israel, O Lord” (Jeremiah 17:1--just as a mikveh purifies the unclean, so too does he Holy One, blessed be He, purify Israel.
(מז) ובפרק בתרא דיומא (פ"ה, ב') תנן עבירות שבין אדם למקום יום הכפורים מכפר עבירות שבינו לחבירו אין יום הכפורים מכפר עד שירצה את חברו את זו דרש רבי אלעזר בן עזריה מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו עבירות שבין אדם למקום יום הכפורים מכפר שבינו לבין חבירו אין יום הכפורים מכפר אמר רבי עקיבא אשריכם ישראל לפני מי אתם מיטהרים ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים שנאמר וזרקתי עליכם מים טהורים וגו' ומכל גלוליכם אטהר אתכם ואומר מקוה ישראל ה' מה מקוה מטהר את הטמאים אף הקב"ה מטהר את ישראל עד כאן. ויש לשאול למה אין יום הכפורים מכפר על עבירות שבינו לחבירו. ואי משום שהיה לו לפייסו, העבירות שבין אדם למקום נמי יעשה תשובה ויפייס המקום. ועוד לפעמים שהולך אותו שחטא נגדו למדינת הים ולא ידע אנה הוא או שהוא חולה ואינו יכול ללכת אחריו. אבל רבי עקיבא פירש דבר זה מה שאין יום הכפורים מכפר רק על עבירות שבין אדם למקום. ולכך אמר אשריכם ישראל לפני מי אתם מיטהרים, כלומר שמה שישראל מיטהרים ביום הכפורים הוא בשביל שיש לישראל דביקות בו יתעלה כדכתיב (דברים ד') ואתם הדבקים בה' אלקיכם, ועל זה אמר אשריכם ישראל לפני מי אתם מיטהרים כי אין מעלה יותר מזה. והוסיף לומר ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים, שבשביל שישראל הם דבקים לגמרי בו יתעלה דבר זה עצמו הוא הסרת והסתלקות החטא מישראל, כי מאחר שהוא יתעלה לא שייך אצלו חטא מסלק החטא מן הדבקים בו. ולכך ביום הכפורים מפני ענויי נפש והסתלקות הגופניות מישראל ואז יש לישראל דבקות בו יתעלה ודבר זה הוא מסלק החטא מישראל. ולכך קאמר מה מקוה מטהר את הטמאים אף הקב"ה מטהר את ישראל, כי המקוה מטהר הטמא כאשר יתדבק בו לגמרי מבלי שום חציצה בעולם, כי המקוה לא שייך בו טומאה לכך כאשר יתדבק בו לגמרי מבלי חציצה מסולק מן הטומאה. וכך הקב"ה מטהר ישראל כי הם דבקים בו יתעלה לגמרי מבלי שום חציצה והפרד כלל, והוא יתעלה מסולק מן החטא ולכך ישראל טהורים על ידי הקב"ה בעצמו. ולכך דוקא עבירות שבינו למקום שנתרחק מן השם יתעלה, השם יתעלה מכפר על ידי שישראל דבקים בו. אבל החטא מצד חברו לא מצד השם יתעלה אין יום הכפורים מכפר, ועל זה אמר אשריכם ישראל על הדביקות הגמור הזה מבלי חציצה כלל עד שנעשים טהורים מאתו. ואשרינו ואשרי חלקנו בטהרתנו במקום טהור וקדוש הזה, אשר לא יטוהרו בו מלאכים עליונים כאשר ידוע לחכמי בינה:
אֱלֹקַי, אִם עֲוֹנִי מִנְּשׂוֹא גָּדוֹל ‑ / מַה תַּעֲשֶׂה לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל?
וְאִם לֹא אוֹחִיל לְרַחֲמֶיךָ ‑ / מִי יָחוּס עָלַי חוּץ מִמֶּךָּ?
לָכֶן אִם תִּקְטְלֵנִי לְךָ אֲיַחֵל
וְאִם תְּבַקֵּשׁ לַעֲוֹנִי, אֶברַח מִמֶּךָּ אֵלֶיךָ / וְאֶתְכַּסֶּה מֵחֲמָתְךָ בְּצִלֶּךָ,
וּבְשׁוּלֵי רחֲמֶיךָ אַחֲזִיק עַד אִם רִחַמְתַּנִי / וְלֹא אֲשַׁלַּחֲךָ כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי, / זְכָר נָא כִּי כַחֹמֶר עֲשִׂיתַנִי / וּבְאֵלֶּה הַתְּלָאוֹת נִסִּיתָנִי!