Vertical re-alignment
(ב) בְּאַרְבָּעָה פְרָקִים הָעוֹלָם נִדּוֹן, בְּפֶסַח עַל הַתְּבוּאָה, בַּעֲצֶרֶת עַל פֵּרוֹת הָאִילָן, בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה כָּל בָּאֵי הָעוֹלָם עוֹבְרִין לְפָנָיו כִּבְנֵי מָרוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים לג) הַיּוֹצֵר יַחַד לִבָּם, הַמֵּבִין אֶל כָּל מַעֲשֵׂיהֶם. וּבֶחָג נִדּוֹנִין עַל הַמָּיִם:
At four set times the world is judged: On Pesach in respect to the produce. On Shavuot in respect to the fruit of the tree. On Rosh Hashanah, all the people of the world pass before Him like bnei-maron, as it says, “He who creates the hearts of them all, who understands all their actions” (Psalms 33:15). And on Sukkot they are judged in respect of rain.
ר' יוסי אומר אדם נידון בכל יום שנאמר (איוב ז, יח) ותפקדנו לבקרים רבי נתן אומר אדם נידון בכל שעה שנא' (איוב ז, יח) לרגעים תבחננו
Rabbi Yosei says: A person is judged every day, and not just once a year, as it is stated: “You visit him every morning” (Job 7:18), meaning that every morning an accounting is made and a judgment is passed. Rabbi Natan says: A person is judged every hour, as it is stated: “You try him every moment” (Job 7:18).
רבי שמעון בן פזי רמי כתיב (בראשית א, טז) ויעש אלקים את שני המאורות הגדולים וכתיב את המאור הגדול ואת המאור הקטן אמרה ירח לפני הקב"ה רבש"ע אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד אמר לה לכי ומעטי את עצמך אמרה לפניו רבש"ע הואיל ואמרתי לפניך דבר הגון אמעיט את עצמי אמר לה לכי ומשול ביום ובלילה אמרה ליה מאי רבותיה דשרגא בטיהרא מאי אהני אמר לה זיל לימנו בך ישראל ימים ושנים אמרה ליה יומא נמי אי אפשר דלא מנו ביה תקופותא דכתיב (בראשית א, יד) והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים זיל ליקרו צדיקי בשמיך (עמוס ז, ב) יעקב הקטן שמואל הקטן (שמואל א יז, יד) דוד הקטן חזייה דלא קא מיתבא דעתה אמר הקב"ה הביאו כפרה עלי שמיעטתי את הירח והיינו דאמר ר"ש בן לקיש מה נשתנה שעיר של ראש חדש שנאמר בו (במדבר כח, יא) ליי אמר הקב"ה שעיר זה יהא כפרה על שמיעטתי את הירח
The moon said to God: ‘Sovereign of the Universe, can two kings share a single crown?’ God replied: ‘Go and make yourself smaller.’ ‘Sovereign of the Universe,’ she said to him, 'because I made a proper claim before you, am I to make myself smaller?’ He said to her, 'Go, and you will rule over both the day and the night.' She said 'What good is a lamp in broad daylight?' He said, 'Go! Israel shall use you to count the days and the years.' (The moon went on complaining).... On seeing that the moon would not be consoled, the Holy One said 'Bring an atonement for me for making the moon smaller.'
ליקוטי הלכות - אורח חיים - ראש חודש א אות ג
וְעַל-כֵּן אָז יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת רֹאשׁ הַשָּׁנָה, כִּי רֹאשׁ הַשָּׁנָה הוּא בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ. וְזֶהוּ חֶסֶד גָּדוֹל מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ אָמַר יי יִתְבָּרַךְ, הָבִיאוּ עָלַי כַּפָּרָה וְעַל-כֵּן יֵשׁ לָנוּ פִּתְחוֹן פֶּה לְבַקֵּשׁ כַּפָּרָה. נִמְצָא, שֶׁעִקַּר רֹאשׁ הַשָּׁנָה הוּא עַל-יְדֵי בְּחִינַת מִלּוּי הַלְּבָנָה וְתִקּוּנָהּ, כִּי זֶה שֶׁאָמַר יי יִתְבָּרַךְ הָבִיאוּ עָלַי כַּפָּרָה עַל שֶׁמִּעַטְתִּי אֶת הַיָּרֵחַ, זֶהוּ בְּעַצְמוֹ תִּקּוּנָהּ וּמִלּוּאָהּ, כִּי אֲזַי מַתְחֶלֶת לְהִתְמַלְּאוֹת מֵאַחַר שֶׁיי יִתְבָּרַךְ מִתְחָרֵט עַל מִעוּטָהּ. וְעַל-כֵּן עַל-יְדֵי כָּל הַבְּחִינוֹת הַנַּ"ל, שֶׁהֵם בְּחִינַת מִלּוּי הַלְּבָנָה, עַל-יְדֵי זֶה יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת רֹאשׁ הַשָּׁנָה, שֶׁהוּא בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ דַּיְקָא שֶׁאָז מַתְחִיל תִּקּוּן הַלְּבָנָה וּמִלּוּאָהּ, בְּחִינַת הָבִיאוּ עָלַי כַּפָּרָה כַּנַּ"ל:
Likutei Halachot - Orach Chayim - Rosh Chodesh 1:3
The only reason we can have Rosh Hashanah is that it falls on Rosh Chodesh. This is because of God’s mercy, since it was on Rosh Chodesh that God Himself said “bring me atonement”, therefore we have an opportunity to also ask for mercy. We find that the essence of Rosh Chodesh is the renewal of the moon, because God’s appeal for atonement is its own tikkun, and the moon begins to grow since He is sorry for having decreased its size. That is why we can have Rosh Hashana, only because it falls on Rosh Chodesh, which is a time for fulfilment and atonement.
Horizontal re-alignment
(ט) אֵין הַתְּשׁוּבָה וְלֹא יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפְּרִין אֶלָּא עַל עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם כְּגוֹן מִי שֶׁאָכַל דָּבָר אָסוּר אוֹ בָּעַל בְּעִילָה אֲסוּרָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. אֲבָל עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ כְּגוֹן הַחוֹבֵל אֶת חֲבֵרוֹ אוֹ הַמְקַלֵּל חֲבֵרוֹ אוֹ גּוֹזְלוֹ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן אֵינוֹ נִמְחַל לוֹ לְעוֹלָם עַד שֶׁיִּתֵּן לַחֲבֵרוֹ מַה שֶּׁהוּא חַיָּב לוֹ וִירַצֵּהוּ.
Neither repentance nor the Day of Atonement atone for anything, save for sins committed towards God (for instance, forbidden food, or forbidden sex, etc.) - but sins towards other people (such as injuring, cursing stealing from, or offending one's neighbour) is ever not absolved unless one makes restitution of what she owes and begs the forgiveness of her neighbour.
(א) שיפייס אדם חבירו בערב יום כפור ובו ד"ס:
עבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכפורים מכפר עד שיפייסנו ואפילו לא הקניטו אלא בדברים צריך לפייסו ואם אינו מתפייס בראשונה יחזור וילך פעם שניה ושלישית ובכל פעם יקח עמו שלשה אנשים ואם אינו מתפייס בשלשה פעמים אינו זקוק לו (מיהו יאמר אח"כ לפני עשרה שביקש ממנו מחילה) . (מרדכי דיומא ומהרי"ל) ואם הוא רבו צריך לילך לו כמה פעמים עד שיתפייס: הגה והמוחל לא יהיה אכזרי מלמחול (מהרי"ל) אם לא שמכוין לטובת המבקש מחילה (גמרא דיומא) ואם הוציא עליו שם רע א"צ למחול לו (מרדכי וסמ"ק והגה"מ פ"ב מהלכות תשובה ומהרי"ו):
(ב) אם מת אשר חטא לו מביא עשרה בני אדם ומעמידם על קברו ואומר חטאתי לאלקי ישראל ולפלוני זה שחטאתי לו (ונהגו לבקש מחילה בערב יו"כ) (מרדכי דיומא):
(1) ...Even if one aggrieved another with words alone, appeasement is necessary. If one cannot effect appeasement at first, one must return a second and a third time, taking along three people. If the offended party will not be appeased after three visits, one may desist. [Rema: afterwards, however, the offender should relate before ten people that forgiveness was sought.] If the offended is one's Rabbi, one must go to him/her many times, until the Rabbi is appeased. [Rema: and one should not be cruel and withhold forgiveness, unless it is for the benefit of the one seeking forgiveness. If one was a victim of slander, one need not forgive.]
(2) If the person against whom one sinned has died, then one brings ten people to stand by his grave and says: "I have sinned before the G-d of Israel, and against So-and-So I have transgressed."
Time travel
"A speech act thus becomes a symbolic Event if and when its occurrence restructures the entire field: although there is no new content, everything is somehow thoroughly different... [there is] a paradoxical link between the completeness of the past and our capacity to change it retroactively." "Event", Slavoj Žižek
תנן במסכת נדרים (כג, ב), הרוצה שלא יתקיימו נדריו של כל השנה, יעמוד בראש השנה ויאמר כל הנדרים שאני עתיד לידור בזו השנה יהיו בטלים...וראוי להקדים קודם ראש השנה ממש לעשות שני עניינים ענין אחד שיתקן מה שקילקל, דהיינו התרה על העבר, או אם היה מחויב איזה נידוי ינהוג בעצמו שעה אחת נידוי ואח"כ יבקש מהחכמים שיתירו לו. ענין שני הוא מסירת מודעא אלהבא, שכל מה שיתקשר את עצמו מהיום בשבועה או בחרם או בנידוי וכיוצא בזה שהוא עתה מוסר מודעא מעוקרו ועקרו ומבטל... (ג) וכך הוא המנהג בארץ ישראל, מתאספין בערב ראש השנה בבתי מדרשות עדה קדושה תלמידי חכמים ויראי שמים, ואם אין פנאי בערב ראש השנה, מתאספין בין כסא לעשור ועושין שני העניינים האלה בזה האופן ובזה הנוסח בזה אחר זה, עומד בפני העדה הקדושה ואומר בזה הלשון, שמעו נא רבותי דיינים מומחים... ואז מתרחק מהעדה הקדושה ד' אמות בחליצת מנעלים, ומתפלש באפר כאבל ומקבל על עצמו נידוי ויושב כמנודה. ולאחר שישב מעט על הארץ כמנודה וכאבל, אז קורין אותו העדה הקדושה ואומרים לו, אחינו אתה, אחינו אתה, אחינו אתה, מאחר שקבלת עליך את הדין. אז יעמוד מהארץ ומתפלל בדמעות להש"י
[Summary] One who wants to avoid being trapped by their own vows should rise up on Rosh Hashanah and make the following declaration, voiding the vows of the past, and weakening the vows of the future. This is what they do in the Land of Israel, gathering together in the synagogues and school-houses before the sages, and makes the proclamation : "Hear me, my masters! All my vows, etc." Afterwards, one should take four paces back and sit away from everybody, alone as a mourner, as if one was in exile. After sitting apart for some moments, the judges call them back and say "Our brother! Our brother! Our brother!" Then, they can stand and truly pray.
התרת נדרים | Hatarat Nedarim: The Release of Vows/ Reb Zalman Schachter-Shalomi
The petitioner:
What follows is not intended
to void promises I made to other people
from which only they can release me.
In the last year I have from time to time made vows,
sometimes speaking them out loud or had an intention,
a resolution to change something in my actions, behavior and attitude in my mind.
Some of these are in relation to myself, my body, my mind, and my soul.
Some of these deal with the way in which I conduct myself in relation to other people.
And most of all, there are those that deal with my relation to God.
Sometimes I took on a practice or a custom
and did it at least three times
and have since either willingly or unwillingly abandoned it
and I know that this, too, has the power of a vow.
Many times when I ask for prayers for some people
whether they are prayers for healing, for blessing
or for the repose of souls departed,
in which the formula includes,
“Because I shall contribute to tsedakah”
and I may have forgotten to do that or not been aware,
I ask you to release me from that, too.
All these I regret
and I ask you to recognize my regret
and release me from all those vows.
The judges:
Hearing your regret, we release you.
All is forgiven,
all is released,
and may it be that
in the same way that we here below
release you from theses vows and obligations,
so may you be released from the court above from the same.