(מנחות מ"ג ב')
דין השכמת הבוקר ובו ט סעיפים:
יתגבר כארי לעמוד בבוקר לעבודת בוראו שיהא הוא מעורר השחר: הגה ועכ"פ לא יאחר זמן התפלה שהצבור מתפללין. (טור) הגה שויתי ה' לנגדי תמיד הוא כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים אשר הולכים לפני האלהים כי אין ישיבת האדם ותנועותיו ועסקיו והוא לבדו בביתו כישיבתו ותנועותיו ועסקיו והוא לפני מלך גדול ולא דבורו והרחבת פיו כרצונו והוא עם אנשי ביתו וקרוביו כדבורו במושב המלך כ"ש כשישים האדם אל לבו שהמלך הגדול הקב"ה אשר מלא כל הארץ כבודו עומד עליו ורואה במעשיו כמו שנאמר אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאום ה' מיד יגיע אליו הירא' וההכנעה בפחד הש"י ובושתו ממנו תמיד (מורה נבוכים ח"ג פ' כ"ב) ולא יתבייש מפני בני אדם המלעיגים עליו בעבודת הש"י גם בהצנע לכת ובשכבו על משכבו ידע לפני מי הוא שוכב ומיד כשיעור משנתו יקום בזריזות לעבודת בוראו יתברך ויתעלה (טור):
“Blessings upon the head of a righteous man” (Proverbs 10:6). This is why the Talmud begins with Tractate Blessings (Berakhot), for it is the essence of everything: “Know the god of your father” (Chronicles I 28:9), and afterwards, “serve him,” for you have to know for whom you are serving. This is why a person says a blessing before each ritual act, to dedicate all of his actions to God, as the verse says, “In all your ways, know him” (Proverbs 3:6), as Maimonides wrote. This is accomplished by making the blessing, as the rabbis said the requirement [in terms of necessary age for making a blessing] is a child who knows to whom he is blessing (Bavli, Berakhot, 48a), as opposed to the rest of the mitsvot which have no requirement of knowing to whom one is making the blessing, such as phylacteries or the like. It is clear that the essence of a blessing is the knowledge of to whom the blessing is being made, and blessings were instituted for this purpose. This is the beginning of entering into Torah, as the verse says, “The beginning of wisdom is the fear of God” (Psalms 111:10). Fear of God is achieved through “I have placed God before me always” (Psalms 16:8), as Rabbi Moses Isserles wrote in a comment at the beginning of Oraḥ Ḥayyim. This explains why all blessings begin with direct, second-person, address (lashon nokhaḥ), because right at the beginning of the blessing God must be present (nokhaḥ) before a person’s eyes, as if God is standing in front of and commanding him. The conclusion is in third-person, because God immediately disappears, as the verse says, “Over his nestlings he hovers” (Deuteronomy 32:11), making contact and then moving away, as is known.
הלכות ברכות השחר
ולפי סדר הגמרא היה ראוי לברך על כל אחת ואחת בשעתה ולפי שאין הידים נקיות תקנו לסדרן בבה"כ
וגם מפני שרבים מעמי הארצות שאין יודעים אותן תקנו שיסדרום בב"ה ויענו אמן אחריהם ויצאו ידי חובתן
אבל ודאי חובה הוא על כל יחיד ויחיד לברך אותן דתניא היה ר"מ אומר מאה ברכות חייב אדם לברך בכל יום וסמכוה על דרש הפסוקים והשיב רב נטרונאי ריש מתיבת' דמתא מחסיא דהע"ה תקן מאה ברכות דכתיב (שמואל ב כג) הוקם על ע"ל בגימ' ק' הוי כי בכל יום היו מתים ק' נפשות מישראל ולא היו יודעין על מה היו מתים עד שחקר והבין ברוח הקדש ותקן להם לישראל ק' ברכות וע"כ תקנו חכמים ז"ל אלו הברכות על סדר העולם והנהגתו להשלים ק' ברכות בכל יום וצריך כל אדם ליזהר בהם והפוחת אל יפחות והמוסיף יוסיף על כל ברכה וברכה שנתקנה לו כמו שאמרו חכמים ברכות (מ.) ברוך undefined יום יום בכל יום ויום תן לו מעין ברכותיו
Holiness might seem very far away – untouchable, like someone (Someone) else’s property. But it’s actually all around us, and we can make it happen.
As Rav Soloveitchik writes:
Holiness does not wink at us from “beyond”…but appears in our actual, very real lives… The beginnings of holiness are rooted in the highest heavens, and its end is embedded in the “end of days”…but the link that joins together…is the halakhic conception of holiness…the holiness of the concrete. An individual does not become holy through mystical adhesion to the absolute nor through mysterious union with the infinite…but, rather, through his whole biological life…actualizing the Halakhah in the empirical world… Holiness is created by man, by flesh and blood. Through the power of our mouths, through verbal sanctification alone, we can create holy offerings… (Halakhic Man p.46-47)
Hashem decides what can be holy, but we take that potential and make it real.
Reciting berachot before eating, or deriving any other benefit from G-d’s world, is much more than a way to say “please” and “thank you.” It’s one way we actualize our G-d-given power to make even simple actions, like eating a hamburger or an apple, into a holy part of our daily lives.