Dina Demalchuta Dina - Tanach and Talmud
1 א
כִּי תָבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּה בָּהּ וְאָמַרְתָּ אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ כְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי. שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא אָחִיךָ הוּא. רַק לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים וְלֹא יָשִׁיב אֶת הָעָם מִצְרַיְמָה לְמַעַן הַרְבּוֹת סוּס וַיהוָה אָמַר לָכֶם לֹא תֹסִפוּן לָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה עוֹד. וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה לּוֹ מְאֹד. וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ וְכָתַב לוֹ אֶת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל סֵפֶר מִלִּפְנֵי הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם. וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו לְמַעַן יִלְמַד לְיִרְאָה אֶת יְהוָה אֱלֹהָיו לִשְׁמֹר אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְאֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לַעֲשֹׂתָם. לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו וּלְבִלְתִּי סוּר מִן הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאול לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל.
When thou art come unto the land which the LORD thy God giveth thee, and shalt possess it, and shalt dwell therein; and shalt say: ‘I will set a king over me, like all the nations that are round about me’; thou shalt in any wise set him king over thee, whom the LORD thy God shall choose; one from among thy brethren shalt thou set king over thee; thou mayest not put a foreigner over thee, who is not thy brother. Only he shall not multiply horses to himself, nor cause the people to return to Egypt, to the end that he should multiply horses; forasmuch as the LORD hath said unto you: ‘Ye shall henceforth return no more that way.’ Neither shall he multiply wives to himself, that his heart turn not away; neither shall he greatly multiply to himself silver and gold. And it shall be, when he sitteth upon the throne of his kingdom, that he shall write him a copy of this law in a book, out of that which is before the priests the Levites. And it shall be with him, and he shall read therein all the days of his life; that he may learn to fear the LORD his God, to keep all the words of this law and these statutes, to do them; that his heart be not lifted up above his brethren, and that he turn not aside from the commandment, to the right hand, or to the left; to the end that he may prolong his days in his kingdom, he and his children, in the midst of Israel.
2 ב
וַיְהִי כַּאֲשֶׁר זָקֵן שְׁמוּאֵל וַיָּשֶׂם אֶת בָּנָיו שֹׁפְטִים לְיִשְׂרָאֵל. וַיְהִי שֶׁם בְּנוֹ הַבְּכוֹר יוֹאֵל וְשֵׁם מִשְׁנֵהוּ אֲבִיָּה שֹׁפְטִים בִּבְאֵר שָׁבַע. וְלֹא הָלְכוּ בָנָיו בדרכו [בִּדְרָכָיו] וַיִּטּוּ אַחֲרֵי הַבָּצַע וַיִּקְחוּ שֹׁחַד וַיַּטּוּ מִשְׁפָּט. וַיִּתְקַבְּצוּ כֹּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיָּבֹאוּ אֶל שְׁמוּאֵל הָרָמָתָה. וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הִנֵּה אַתָּה זָקַנְתָּ וּבָנֶיךָ לֹא הָלְכוּ בִּדְרָכֶיךָ עַתָּה שִׂימָה לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ כְּכָל הַגּוֹיִם. וַיֵּרַע הַדָּבָר בְּעֵינֵי שְׁמוּאֵל כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ תְּנָה לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ וַיִּתְפַּלֵּל שְׁמוּאֵל אֶל יְהוָה. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל שְׁמוּאֵל שְׁמַע בְּקוֹל הָעָם לְכֹל אֲשֶׁר יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ כִּי לֹא אֹתְךָ מָאָסוּ כִּי אֹתִי מָאֲסוּ מִמְּלֹךְ עֲלֵיהֶם. כְּכָל הַמַּעֲשִׂים אֲשֶׁר עָשׂוּ מִיּוֹם הַעֲלֹתִי אֹתָם מִמִּצְרַיִם וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה וַיַּעַזְבֻנִי וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים כֵּן הֵמָּה עֹשִׂים גַּם לָךְ. וְעַתָּה שְׁמַע בְּקוֹלָם אַךְ כִּי הָעֵד תָּעִיד בָּהֶם וְהִגַּדְתָּ לָהֶם מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יִמְלֹךְ עֲלֵיהֶם. וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֵת כָּל דִּבְרֵי יְהוָה אֶל הָעָם הַשֹּׁאֲלִים מֵאִתּוֹ מֶלֶךְ. וַיֹּאמֶר זֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יִמְלֹךְ עֲלֵיכֶם אֶת בְּנֵיכֶם יִקָּח וְשָׂם לוֹ בְּמֶרְכַּבְתּוֹ וּבְפָרָשָׁיו וְרָצוּ לִפְנֵי מֶרְכַּבְתּוֹ. וְלָשׂוּם לוֹ שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְלַחֲרֹשׁ חֲרִישׁוֹ וְלִקְצֹר קְצִירוֹ וְלַעֲשׂוֹת כְּלֵי מִלְחַמְתּוֹ וּכְלֵי רִכְבּוֹ. וְאֶת בְּנוֹתֵיכֶם יִקָּח לְרַקָּחוֹת וּלְטַבָּחוֹת וּלְאֹפוֹת. וְאֶת שְׂדוֹתֵיכֶם וְאֶת כַּרְמֵיכֶם וְזֵיתֵיכֶם הַטּוֹבִים יִקָּח וְנָתַן לַעֲבָדָיו. וְזַרְעֵיכֶם וְכַרְמֵיכֶם יַעְשֹׂר וְנָתַן לְסָרִיסָיו וְלַעֲבָדָיו. וְאֶת עַבְדֵיכֶם וְאֶת שִׁפְחוֹתֵיכֶם וְאֶת בַּחוּרֵיכֶם הַטּוֹבִים וְאֶת חֲמוֹרֵיכֶם יִקָּח וְעָשָׂה לִמְלַאכְתּוֹ. צֹאנְכֶם יַעְשֹׂר וְאַתֶּם תִּהְיוּ לוֹ לַעֲבָדִים. וּזְעַקְתֶּם בַּיּוֹם הַהוּא מִלִּפְנֵי מַלְכְּכֶם אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם לָכֶם וְלֹא יַעֲנֶה יְהוָה אֶתְכֶם בַּיּוֹם הַהוּא. וַיְמָאֲנוּ הָעָם לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל שְׁמוּאֵל וַיֹּאמְרוּ לֹּא כִּי אִם מֶלֶךְ יִהְיֶה עָלֵינוּ. וְהָיִינוּ גַם אֲנַחְנוּ כְּכָל הַגּוֹיִם וּשְׁפָטָנוּ מַלְכֵּנוּ וְיָצָא לְפָנֵינוּ וְנִלְחַם אֶת מִלְחֲמֹתֵנוּ. וַיִּשְׁמַע שְׁמוּאֵל אֵת כָּל דִּבְרֵי הָעָם וַיְדַבְּרֵם בְּאָזְנֵי יְהוָה. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל שְׁמוּאֵל שְׁמַע בְּקוֹלָם וְהִמְלַכְתָּ לָהֶם מֶלֶךְ וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל לְכוּ אִישׁ לְעִירוֹ.
And it came to pass, when Samuel was old, that he made his sons judges over Israel. Now the name of his first-born was Joel; and the name of his second, Abijah; they were judges in Beer-sheba. And his sons walked not in his ways, but turned aside after lucre, and took bribes, and perverted justice. Then all the elders of Israel gathered themselves together, and came to Samuel unto Ramah. And they said unto him: ‘Behold, thou art old, and thy sons walk not in thy ways; now make us a king to judge us like all the nations.’ But the thing displeased Samuel, when they said: ‘Give us a king to judge us.’ And Samuel prayed unto the LORD. And the LORD said unto Samuel: ‘Hearken unto the voice of the people in all that they say unto thee; for they have not rejected thee, but they have rejected Me, that I should not be king over them. According to all the works which they have done since the day that I brought them up out of Egypt even unto this day, in that they have forsaken Me, and served other gods, so do they also unto thee. Now therefore hearken unto their voice; howbeit thou shalt earnestly forewarn them, and shalt declare unto them the manner of the king that shall reign over them.’ And Samuel told all the words of the LORD unto the people that asked of him a king. And he said: ‘This will be the manner of the king that shall reign over you: he will take your sons, and appoint them unto him, for his chariots, and to be his horsemen; and they shall run before his chariots. And he will appoint them unto him for captains of thousands, and captains of fifties; and to plow his ground, and to reap his harvest, and to make his instruments of war, and the instruments of his chariots. And he will take your daughters to be perfumers, and to be cooks, and to be bakers. And he will take your fields, and your vineyards, and your oliveyards, even the best of them, and give them to his servants. And he will take the tenth of your seed, and of your vineyards, and give to his officers, and to his servants. And he will take your men-servants, and your maid-servants, and your goodliest young men, and your asses, and put them to his work. He will take the tenth of your flocks; and ye shall be his servants. And ye shall cry out in that day because of your king whom ye shall have chosen you; and the LORD will not answer you in that day.’ But the people refused to hearken unto the voice of Samuel; and they said: ‘Nay; but there shall be a king over us; that we also may be like all the nations; and that our king may judge us, and go out before us, and fight our battles.’ And Samuel heard all the words of the people, and he spoke them in the ears of the LORD. And the LORD said to Samuel: ‘Hearken unto their voice, and make them a king.’ And Samuel said unto the men of Israel: ‘Go ye every man unto his city.’
3 ג
אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה גִּדַּל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אֶת הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי וַיְנַשְּׂאֵהוּ וַיָּשֶׂם אֶת כִּסְאוֹ מֵעַל כָּל הַשָּׂרִים אֲשֶׁר אִתּוֹ. וְכָל עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ כֹּרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים לְהָמָן כִּי כֵן צִוָּה לוֹ הַמֶּלֶךְ וּמָרְדֳּכַי לֹא יִכְרַע וְלֹא יִשְׁתַּחֲוֶה. וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ לְמָרְדֳּכָי מַדּוּעַ אַתָּה עוֹבֵר אֵת מִצְוַת הַמֶּלֶךְ.
After these things did king Ahasuerus promote Haman the son of Hammedatha the Agagite, and advanced him, and set his seat above all the princes that were with him. And all the king’s servants, that were in the king’s gate, bowed down, and prostrated themselves before Haman; for the king had so commanded concerning him. But Mordecai bowed not down, nor prostrated himself before him. Then the king’s servants, that were in the king’s gate, said unto Mordecai: ‘Why transgressest thou the king’s commandment?’
4 ד
מתני' אין פורטין לא מתיבת המוכסין ולא מכיס של גבאין ואין נוטלין מהם צדקה אבל נוטל הוא מתוך ביתו או מן השוק:
גמ' תנא אבל נותן לו דינר ונותן לו את השאר:
ומוכסין והאמר שמואל דינא דמלכותא דינא.
אמר רב חנינא בר כהנא אמר שמואל במוכס שאין לו קצבה
דבי ר' ינאי אמרי במוכס העומד מאליו
איכא דמתני לה אהא לא ילבש אדם כלאים אפי' על גבי עשרה בגדים להבריח בו את המכס
מתני' דלא כר"ע דתניא אסור להבריח את המכס ר"ש אומר משום ר"ע מותר להבריח את המכס
בשלמא לענין כלאים בהא קמיפלגי דמר סבר דבר שאין מתכוין מותר ומר סבר דבר שאין מתכוין אסור אלא להבריח בו את המכס מי שרי והאמר שמואל דינא דמלכותא דינא
א"ר חנינא בר כהנא אמר שמואל במוכס שאין לו קצבה
דבי ר' ינאי אמרי במוכס העומד מאליו

Mishna: No money may be taken in change either from the box of the customs-collectors or from the purse of the tax-collectors, nor may charity be taken from them, though it may be taken from their [own coins which they have at] home or in the market place.
Gemara:

Tanna taught: When he gives him a denar he may receive back the balance [due to him].

In the case of customs-collectors, why should the dictum of Samuel not apply that the law of the State is law?

R. Hanina b. Kahana said that Samuel stated that a customs-collector who is bound by no limit [is surely not acting lawfully].

At the School of R. Jannai it was stated that we are dealing here with a customs-collector who acts on his own authority.

Some read these statements with reference to [the following]:

No man may wear a garment in which wool and linen are mixed even over ten other garments and even for the purpose of escaping the customs.

[And it was thereupon asked], Does not this Mishnaic ruling conflict with the view of R. Akiba, as taught: It is an [unqualified] transgression to elude the customs; R. Simeon however, said in the name of R. Akiba that customs may [sometimes] be eluded [by putting on garments of linen and wool].

Now, regarding garments of linen and wool I can very well explain their difference to consists in this, that while one master maintained that an act done unintentionally could not be prohibited, the other master maintained that an act done unintentionally should also be prohibited; but is it not a definite transgression to elude the customs? Did Samuel not state that the law of the State is law?

R. Hanina b. Kahana said that Samuel stated that a customs-collector who is bound by no limit [is surely not acting lawfully].

At the School of R. Jannai it was stated that we were dealing here with a customs-collector who acted on his own authority.

5 ה

Nedarim 27a

Mishna

נודרין להרגין ולחרמין ולמוכסין, שהיא תרומה - אע"פ שאינו תרומה, שהן של בית המלך - אע"פ שאינן של בית המלך. בש"א: בכל נודרין חוץ מבשבועה, וב"ה אומרים: אף בשבועה. ב"ש אומרים: לא יפתח לו בנדר, ובה"א: אף יפתח לו. ב"ש אומרים: במה שהוא מדירו,ובה"א: אף במה שאינו מדירו. כיצד? אמר לו: אמור קונם אשתי נהנית לי, ואמר קונם אשתי ובני נהנין לי, בש"א: אשתו מותרת ובניואסורין, וב"ה אומרים: אלו ואלו מותרין

Gemara

והאמר שמואל: דינא דמלכותא דינא!

אמר רב חיננא א"ר כהנא אמר שמואל: במוכס שאין לו קצבה.

דבי ר' ינאי אמר: במוכס העומד מאליו

Mishnah. One may vow to murderers, robbers, and publicans that it [the produce which they demand] is terumah, even if it is not, or that it belongs to the royal house, even if it does not.

Beth Shammai maintain: one may make any form of vow, excepting that sustained by an oath.

Beth Hillel maintain: even such are permissible.

Beth Shammai rule: he must not volunteer to vow

Beth Hillel rule: he may do so.

Beth Shammai say: [he may vow] only as far as he [the murderer, etc.] Makes him vow

Beth Hillel say: even in respect of what he does not make him vow. E.g., if he [the robber] said to him, say: konam be any benefit my wife has of me'; and he declared, 'konam be any benefit my wife and children have of me,'

Beth Shammai rule: his wife is permitted, but his children are forbidden.

Beth Hillel rule: both are permitted.

Gemara. But Samuel said, the law of the country is law?
R Hinena said in the name of R Kahana in the name of Samuel: the mishnah refers to a publican who is not limited to a legal due.
The school of R Jannai answered: this refers to an unauthorised collector.

6 ו
גופא אמר שמואל דינא דמלכותא דינא
אמר רבא תדע דקטלי דיקלי וגשרי גישרי ועברינן עלייהו
א"ל אביי ודלמא משום דאייאוש להו מינייהו מרייהו
אמר ליה אי לא דינא דמלכותא דינא היכי מייאשי
והא לא קא עבדי כדאמר מלכא מלכא אמר זילו וקטלו מכל באגי ואינהו אזלו וקטלו מחד באגא
שלוחא דמלכא כמלכא ולא טרח ואינהו אפסיד אנפשייהו דאיבעי להו דאינקוט מכוליה באגי ומשקל דמי
The above text [stated], 'Samuel said: The law of the State is law.'
Said Raba: You can prove this from the fact that the authorities fell palm-trees [
without the consent of the owners] and construct bridges [with them] and we nevertheless make use of them by passing over them.
But Abaye said to him: This is so perhaps because the proprietors have meanwhile abandoned their right in them.
He, however, said to him: If the rulings of the State had not the force of law, why should the proprietors abandon their right? Still, as the officers do not fully carry out the instructions of the ruler, since the ruler orders them to go and fell the trees from each valley [in equal proportion], and they come and fell them from one particular valley, [why then do we make use of the bridges which are thus constructed from misappropriated timber?] — The agent of the ruler is like the ruler himself and can not be troubled [to arrange the felling in equal proportion], and it is the proprietors who bring this loss on themselves, since it was for them to have obtained contributions from the owners of all the valleys and handed over [the] money [to defray the public expenditure].
7 ז
אמר רב יהודה אמר שמואל נכסי עובד כוכבים הרי הן כמדבר כל המחזיק בהן זכה בהן
מ"ט עובד כוכבים מכי מטו זוזי לידיה אסתלק ליה ישראל לא קני עד דמטי שטרא לידיה הלכך הרי הן כמדבר וכל המחזיק בהן זכה בהן
א"ל אביי לרב יוסף מי אמר שמואל הכי והאמר שמואל דינא דמלכותא דינא ומלכא אמר לא ליקני ארעא אלא באיגרתא
אמר ליה אנא לא ידענא עובדא. הוה בדורא דרעותא בישראל דזבן ארעא מעובד כוכבי' ואתא ישראל אחרינא רפיק בה פורתא. אתא לקמיה דרב יהודה אוקמה בידא דשני
א"ל דורא דרעותא קאמרת התם באגי מטמרי הוו דאינהו גופייהו לא הוו יהבי טסקא למלכא ומלכא אמר מאן דיהיב טסקא ליכול ארעא
Rab Judah said in the name of Samuel: The property of a heathen is on the same footing as desert land; whoever first occupies it acquires ownership.
The reason is that as soon as the heathen receives the money he ceases to be the owner, whereas the Jew does not become the owner till he obtains the deed of sale. Hence [in the interval] the land is like desert land and the first occupier becomes the owner.
Abaye said to R. Joseph: Did Samuel really say this? Has not Samuel laid down that the law of the Government is law, and the king has ordained that land is not to be acquired save by means of a deed?
R. Joseph replied: I know nothing of that. A case arose in Dura di-ra'awatha in which a Jew bought land from a heathen and another Jew came and dug up a little of it, and when the case came before Rab Judah he assigned the land to the latter.
Abaye replied: You speak of Dura di-ra'awatha? There the fields belonged to people who hid themselves and did not pay the tax to the king, and the king had ordered that whoever paid the tax should have the usufruct of the field.
8 ח
אמר רבה הני תלת מילי אישתעי לי עוקבן בר נחמיה ריש גלותא משמיה דשמואל:
דינא דמלכותא דינא
ואריסותא דפרסאי עד מ' שנין
והני זהרורי דזבין ארעא לטסקא זבינהו זביני. וה"מ לטסקא אבל לכרגא לא מ"ט כרגא אקרקף דגברי מנח

רב הונא בריה דרב יהושע אמר אפילו שערי דכדא משתעבדי לכרגא

...

אמר רב אשי אמר לי הונא בר נתן שאילתינהו לספרי דרבא ואמרו לי הלכתא כרב הונא בריה דרב יהושע ולא היא התם לאוקומי מילתיה הוא

Rabbah said: These three rules were told me by 'Ukba b. Nehemiah the Exilarch:
1) that the law of the Government [in civil cases] is law;
2) that Persians acquire ownership by forty years' occupation;
3) that if property is bought from the rich landlords who buy up land and pay the tax on it, the sale is valid. This applies, however, only to [land] which is transferred to the landlords on account of the land tax; if [it is sold to them] on account of the poll tax, then a purchase from them is not valid, because the poll tax is an impost on the person
R. Huna son of R. Joshua, however, said that even barley in the jar is liable to be seized for the poll tax.
...
R. Ashi further said: I questioned the scribes of Raba [on this point], and they told me that the law is in accordance with the ruling of R. Huna the son of R. Joshua. This, however, is not correct, and they only said so to put themselves in the right.
9 ט
Rashbam
והני זהרורי - בעלי נחלות העשירים קונים מעבדי המלך שדות עניי העיר שאין יכולין ליתן הטסקא למלך והן פורעין את המס ומחזיקין בקרקעות בשביל המס שכן דינא דמלכותא דמאן דיהיב טסקא ליכול ארעא כדאמר לעיל

ולא היא התם - ואינהו ספרי דרבא דאמרי הלכתא כרב הונא לאוקומימלתייהו בעו לקיים מעשיהם ושטרות שכתבו על מכירת קרקעות שנמכרו לכרגא
10 י
מתני' כל השטרות העולים בערכאות של עובדי כוכבים אע"פ שחותמיהם עובדי כוכבים כשירים חוץ מגיטי נשים ושחרורי עבדים ר"ש אומר אף אלו כשירין לא הוזכרו אלא בזמן שנעשו בהדיוט:
גמ' קא פסיק ותני לא שנא מכר ל"ש מתנה בשלמא מכר מכי יהיב זוזי קמייהו הוא דקנה ושטרא ראיה בעלמא הוא דאי לא יהיב זוזי קמייהו לא הוו מרעי נפשייהו וכתבין ליה שטרא אלא מתנה במאי קא קני לאו בהאי שטרא והאי שטרא חספא בעלמא הוא אמר שמואל דינא דמלכותא דינא ואב"א תני חוץ מכגיטי נשים:

MISHNAH. ALL DOCUMENTS WHICH ARE ACCEPTED IN HEATHEN COURTS,5 EVEN IF THEY THAT SIGNED THEM WERE GENTILES, ARE VALID [FOR JEWISH COURTS] EXCEPT WRITS OF DIVORCE AND OF EMANCIPATION. R. SIMEON SAYS: THESE ALSO ARE VALID; THEY WERE ONLY PRONOUNCED [TO BE INVALID] WHEN DRAWN UP BY UNAUTHORISED PERSONS.

GEMARA. [Our Mishnah] lays down a comprehensive rule in which no distinction is made between a sale and a gift. We can understand that the rule should apply to a sale, because the purchaser acquires the object of sale from the moment when he hands over the money in their presence, and the document is a mere corroboration; for if he did not hand over the money in their presence, they would not take the risk of drawing up a document of sale for him. But with a gift [it is different]. Through what [does the recipient] obtain possession? Through this document, [is it not]? And this document is a mere piece of clay? — Said Samuel: The law of the Government is law. Or if you prefer, I can reply: Instead of 'except writs of divorce' in the Mishnah, read, 'except [documents] like writs of divorce.'