(א) מחבר: רבי קלונימוס בן יהודה.
(ב) מִי יִתֵּן רֹאשִׁי מַיִם וְעֵינִי מְקוֹר נוֹזְלַי, וְאֶבְכֶּה כָּל יְמוֹתַי וְלֵילַי, עַל חַלְלַי טַפַּי וְעוֹלָלַי, וִישִׁישֵׁי קְהָלַי, וְאַתֶּם עֲנוּ אֲבוֹי וְאוֹי וְאַלְלַי, וּבְכֵן בָּכֹה בֶכֶה רַב וְהֶרֶב.
(ג) עַל בֵּית יִשְׂרָאֵל וְעַל עַם ה' כִּי נָפְלוּ בֶּחָרֶב:
(ד) וְדָמוֹעַ תִּדְמַע עֵינִי וְאֵלְכָה לִי שְׂדֵה בוֹכִים, וַאֲבַכֶּה עִמִּי מָרֵי לֵבָב הַנְּבוֹכִים, עַל בְּתוּלוֹת הַיָּפוֹת וִילָדִים הָרַכִּים בְּסִפְרֵיהֶם נִכְרָכִים, וְלַטֶּבַח נִמְשָׁכִים, אָדְמוּ עֶצֶם מִפְּנִינִים סַפִּירִים וְנוֹפְכִים, כְּמוֹ טִיט חוּצוֹת נִדָּשִׁים וְנִשְׁלָכִים, סוּרוּ טָמֵא קָרְאוּ לָמוֹ מִלְּקָרֵב.
(ה) עַל בֵּית יִשְׂרָאֵל וְעַל עַם ה' כִּי נָפְלוּ בֶּחָרֶב:
(ו) וְתֵרַד עֵינִי דִּמְעָה וְאֵילִילָה וְאָנוּדָה, וְלִבְכִי וְלַחֲגֹר שַׂק אֶקְרָא לְהַסְפִּידָה, מִפָּז יְקָרָה וְזָהָב חֲמוּדָה, פְּנִימָה כְּבוּדָהּ כְּבוֹד כָּל כְּלִי חֶמְדָּה, רָאוּהָ קְרוּעָה שְׁכוּלָה וְגַלְמוּדָה, הַתּוֹרָה הַמִּקְרָא הַמִּשְׁנָה וְהָאַגָּדָה, עֲנוּ וְקוֹנְנוּ זֹאת לְהַגִּידָה, אֵי תוֹרָה תַּלְמִיד וְהַלוֹמְדָהּ, הֲלֹא מָקוֹם מֵאֵין יוֹשֵׁב חָרֵב.
(ז) עַל בֵּית יִשְׂרָאֵל וְעַל עַם ה' כִּי נָפְלוּ בֶּחָרֶב:
(ח) וְעַפְעַפַּי יִזְּלוּ מַיִם דֶּמַע לְהַגִירָה, וַאֲקוֹנֵן מַר עֲלֵי הֲרוּגֵי אַשְׁפִּירָה, בַּשֵּׁנִי בִּשְׁמוֹנָה בוֹ בְּיוֹם מַרְגּוֹעַ הוּקְרָה, מַרְגּוֹעַ לִרְגּוֹעַ נֶחְלְפוּ לְהַבְעִירָה, נֶהֶרְגוּ בַּחוּרֵי חֶמֶד וִישִׁישֵׁי הַדָּרָה, נֶאֶסְפוּ יַחַד נַפְשָׁם הִשְׁלִימוּ בְּמוֹרָא, עַל יִחוּד שֵׁם מְיֻחָד יִחֲדוּ שֵׁם בִּגְבוּרָה, גִּבּוֹרֵי כֹּחַ עוֹשֵׂי דְּבָרוֹ לְמַהֲרָה, וְכֹהֲנֵי וַעֲלָמַי נִגְוְעוּ כֻּלְּהֶם עֲשָׂרָה, וּבְמַר יְגוֹנִי וְעָצְבִי יֶלֶל אַחְבִּירָה, קְהִלּוֹת הַקֹּדֶשׁ הֲרִיגָתָם הַיּוֹם בְּזָכְרָה, קְהַל וָרְמַיְזָא בְּחוּנָה וּבְחוּרָה, גְּאוֹנֵי אֶרֶץ וּנְקִיֵּי טָהֳרָה, פַּעֲמַיִם קִדְּשׁוּ שֵׁם הַמְּיֻחָד בְּמוֹרָא, וּבְעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה בְּחֹדֶשׁ זִיו לְטָהֳרָה, וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי בִּקְרִיאַת הַלֵּל לְשׁוֹרְרָה, הִשְׁלִימוּ נַפְשָׁם בְּאַהֲבָה קְשׁוּרָה, אָהִימָה עֲלֵיהֶם בִּבְכִי יֶלֶל לְחַשְּׁרָה, כְּלוּלֵי כֶתֶר עַל רֹאשָׁם לַעֲטָרָה, וְעַל אַדִּירֵי קְהַל מַגֶּנְצָא הַהֲדוּרָה. מִנְּשָׁרִים קַלּוּ מֵאֲרָיוֹת לְהִתְגַּבְּרָה, הִשְׁלִימוּ נַפְשָׁם עַל יִחוּד שֵׁם הַנּוֹרָא, וַעֲלֵיהֶם זַעֲקַת שֶׁבֶר אֶשְׂעָרָה, עַל שְׁנֵי מִקְדָּשַׁי יְסוֹדָם כְּהַיּוֹם עֻרְעֲרָה, וְעַל חָרְבוֹת מְעַט מִקְדָּשַׁי וּמִדְרְשֵׁי הַתּוֹרָה, בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי בַּשְּׁלִישִׁי נוֹסַף לְדַאֲבוֹן וּמְאִירָה, הַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לְיָגוֹן וְצָרָה, בְּיוֹם מַתַּן דָּת סָבַרְתִּי לְהִתְאַשְּׁרָה, וּבְיוֹם נְתִינָתָהּ כְּמוֹ כֵּן אָז חָזְרָה, עָלְתָה לָהּ לַמָּרוֹם לִמְקוֹם מְדוֹרָהּ, עִם תִּיקָהּ וְנַרְתִּיקָהּ וְהַדוֹרְשָׁהּ וְחוֹקְרָהּ, לוֹמְדֶיהָ וְשׁוֹנֶיהָ בְּאִישׁוֹן כְּמוֹ בָאוֹרָה, שִׂימוּ נָא עַל לְבַבְכֶם מִסְפֵּד מַר לְקָשְׁרָה, כִּי שְׁקוּלָה הֲרִיגָתָם לְהִתְאַבֵּל וּלְהִתְעַפְרָה, כִּשְׂרֵפַת בֵּית אֱלֹקֵינוּ האולם וְהַבִּירָה, וְכִי אֵין לְהוֹסִיף מוֹעֵד שֶׁבֶר וְתַבְעֵרָה, וְאֵין לְהַקְדִּים זוּלָתִי לְאַחֲרָהּ, תַּחַת כֵּן הַיּוֹם לִוְיָתִי אֲעוֹרְרָה, וְאֶסְפְּדָה וְאֵילִילָה וְאֶבְכֶּה בְּנֶפֶשׁ מָרָה, וְאַנְחָתִי כָּבְדָה מִבֹּקֶר עַד עָרֶב.
(ט) עַל בֵּית יִשְׂרָאֵל וְעַל עַם ה' כִּי נָפְלוּ בֶּחָרֶב:
(י) וְעַל אֵלֶּה אֲנִי בוֹכִיָּה וְלִבִּי נֹהֵם נְהִימוֹת, וְאֶקְרָא לַמְקוֹנְנוֹת וְאֶל הַחֲכָמוֹת, אֱלִי וְאֶלְיָה כֻּלָּם הוֹמוֹת, הֲיֵשׁ מַכְאוֹב לְמַכְאוֹבִי לְדַמּוֹת, מִחוּץ תְּשַׁכֶּל חֶרֶב וּמֵחֲדָרִים אֵימוֹת, חֲלָלַי חַלְלֵי חֶרֶב מֻטָּלִים עֲרֻמִּים וְעֲרֻמּוֹת, נִבְלָתָם כְּסוּחָה לְחַיַּת אֶרֶץ וּבְהֵמוֹת, יוֹנֵק עִם אִישׁ שֵׂיבָה עֲלָמִים וַעֲלָמוֹת, מְתַעְתְּעִים בָּמוֹ מוֹנַי וּמַרְבִּים כְּלִמּוֹת, אַיֵּה אֱלֹהֵימוֹ אָמְרוּ צוּר חָסָיוּ בוֹ עַד מוֹת, יָבֹא וְיוֹשִׁיעַ וְיַחֲזִיר נְשָׁמוֹת, חֲסִין יָהּ מִי כָמוֹךָ נוֹשֵׂא אֲלֻמּוֹת, תֶּחֱשֶׁה וְתִתְאַפַּק וְלֹא תַּחְגֹּר חֵמוֹת, בֶּאֱמוֹר אֵלַי מַלְעִיגַי וְאִם אֱלֹקִים הוּא יָרֶב.
(יא) עַל בֵּית יִשְׂרָאֵל וְעַל עַם ה' כִּי נָפְלוּ בֶּחָרֶב:
(יב) וְעֵינִי עֵינִי יוֹרְדָה מַיִם כִּי נֶהְפַּךְ לְאֵבֶל מְשׁוֹרֵר, וְעֻגָבִי לְקֹל בּוֹכִים לַהֲפֹךְ וּלְקָרֵר מִי יָנוּד לִי וּמִי מַחֲזִיק לְהִתְעוֹרֵר, חֵמָה בִי יָצְאָה וְסַעַר מִתְגּוֹרֵר, אֲכָלַנִי הֲמָמַנִי הַצַּר הַצּוֹרֵר, שִׁבַּר עַצְמוֹתַי זוֹרֵר וּמְפֹרֵר, סִלָּה כָּל אַבִּירַי הַטַּבּוּר וְהַשָׁרֵר, רְטִיָּה וּמָזוֹן אֵין לְבָרֵר, מַכָּתִי אֲנוּשָׁה בְּאֵין מַתְעִיל וּמְזוֹרֵר, עַל כֵּן אָמַרְתִּי שְׁעוּ מֶנִּי אֲמָרֵר, בִּבְכִי דִמְעָתִי עַל לֶחֱיִי לְצָרֵב.
(יג) עַל בֵּית יִשְׂרָאֵל וְעַל עַם ה' כִּי נָפְלוּ בֶּחָרֶב:
Rav Soloveitchik's Kinnot, transcribed Rabbi Jacob J. Schacter, pg. 436
The Crusades effected a permanent change in the collective temperament of the Jewish people by injecting an indelible mark of sadness.
מִֽי־יִתֵּ֤ן רֹאשִׁי֙ מַ֔יִם וְעֵינִ֖י מְק֣וֹר דִּמְעָ֑ה וְאֶבְכֶּה֙ יוֹמָ֣ם וָלַ֔יְלָה אֵ֖ת חַֽלְלֵ֥י בַת־עַמִּֽי׃
Oh, that my head were water, My eyes a fount of tears! Then would I weep day and night For the slain of my poor people.
(16) Thus said the Lord of Hosts: Listen! Summon the dirge-singers, let them come; Send for the skilled women, let them come. (17) Let them quickly start a wailing for us, That our eyes may run with tears, Our pupils flow with water. (18) For the sound of wailing Is heard from Zion: How we are despoiled! How greatly we are shamed! Ah, we must leave our land, Abandon our dwellings! (19) Hear, O women, the word of the LORD, Let your ears receive the word of His mouth, And teach your daughters wailing, And one another lamentation.
They lamented and wept, and fasted until evening for Saul and his son Jonathan, and for the soldiers of the Lord and the House of Israel who fell by the sword.
וְהָאָבוֹת אֲשֶׁר הָיוּ רַחֲמָנִים נֶהֶפְכוּ לְאַכְזָר כַּיְּעֵנִים וְהֵפִיסוּ עַל אָבוֹת וְעַל בָּנִים וּמִי שֶׁגּוֹרָל עָלָה לוֹ רִאשׁוֹנִים הוּא נִשְׁחַט בְּחַלָּפוֹת וְסַכִּינִים וּבַחוּרִים עֲלֵי תוֹלָע אֱמוּנִים הֵם לָחֲכוּ עָפָר כְּתַנִּינִים וְהַכַּלּוֹת לְבוּשׁוֹת שָׁנִים מְעֻלָּפוֹת בּזְרוֹעוֹת חֲתָנִים מְנֻתָּחוֹת בְּחֶרֶב וְכִידוֹנִים
Responsa Maharam Mei-Rutenberg #75
A Jew asked Rabbi Meir, may he live [long]: Is penance required of someone who slaughtered his wife and four children during the great massacre at Koblenz (April 2, 1265) the blood soaked city, because they asked him to kill them for they saw that the God's wrath had been kindled and the enemies [Christians] began slaughtering the children of the living God [i.e., Jews]?
And he [Rabbi Meir] wrote him: I'm at a loss as to how to rule...
And whoever imposes upon him penance speaks evil of the pious of preceding generations. Since his intention is to do good and he hurt those who were most dear to him only out of an abundance of love for our Creator may He be blessed, and they begged him to do so.... And one should not be severe with him at all. May the Rock of Israel avenge our plight and the plight of his Torah and the plight of the blood of his servants swiftly in our days, and may our eyes see it and our hearts rejoice.