פרשת אחרי מות

GrowTorah Core Value: Cultivating Compassion for all creatures

In the Garden of Eden, no one ate meat. Only after the flood were humans given permission to eat it. In the desert, that permission is limited and refined for Bnei Israel – they are supposed to only eat meat when offered as a korban, and they are required to spill out the blood. What can we learn from these halachot? What is our responsibility towards animals - those that we eat and those we don't?

​​​​​​​

Lesson Title: The Complexity of Korbanot

(ג) אִ֥ישׁ אִישׁ֙ מִבֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֨ר יִשְׁחַ֜ט שׁ֥וֹר אוֹ־כֶ֛שֶׂב אוֹ־עֵ֖ז בַּֽמַּחֲנֶ֑ה א֚וֹ אֲשֶׁ֣ר יִשְׁחַ֔ט מִח֖וּץ לַֽמַּחֲנֶֽה׃ (ד) וְאֶל־פֶּ֜תַח אֹ֣הֶל מוֹעֵד֮ לֹ֣א הֱבִיאוֹ֒ לְהַקְרִ֤יב קָרְבָּן֙ לַֽיהוָ֔ה לִפְנֵ֖י מִשְׁכַּ֣ן יְהוָ֑ה דָּ֣ם יֵחָשֵׁ֞ב לָאִ֤ישׁ הַהוּא֙ דָּ֣ם שָׁפָ֔ךְ וְנִכְרַ֛ת הָאִ֥ישׁ הַה֖וּא מִקֶּ֥רֶב עַמּֽוֹ׃
(3) if anyone of the house of Israel slaughters an ox or sheep or goat in the camp, or does so outside the camp, (4) and does not bring it to the entrance of the Tent of Meeting to present it as an offering to the LORD, before the LORD’s Tabernacle, bloodguilt shall be imputed to that man: he has shed blood; that man shall be cut off from among his people.
דם יחשב. כְּשׁוֹפֵךְ דַּם הָאָדָם שֶׁמִּתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ:
דם יחשב BLOOD SHALL BE IMPUTED [UNTO THAN MAN] — As though he had shed the blood of a human being, who is guilty of a deadly sin.
דם יחשב כמו שהיה הענין קודם המבול שלא הותר להם להרוג בעלי חיים לאכלם:
דם יחשב, as if the relationship of man to the animals were as it had been before the deluge when it had been forbidden to kill animals as food.
דם יחשב לאיש ההוא דם שפך. מפני שבזמנו של אדם הראשון היו כל הבעלי חיים אסורין למאכלו כי לא הותר לו אלא הפירות כענין שכתוב (בראשית א׳:כ״ט) הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע ואת כל העץ אשר בו פרי עץ, עד שנתחייבו כליה בדור המבול ונצולו בזכותו של נח ואז הותרו למאכלו, ועל כן יאמר בכאן כי מי שישחט במחנה או חוץ למחנה ואל פתח אהל מועד לא הביאו תחלה, דם יחשב לאיש ההוא דם שפך, כאלו שפך דם האדם, כי יחזור לאיסורו הראשון שהיה בזמנו של אדם, שוחט השור כמכה איש, כן פירש רש"י.
. דם יחשב לאיש ההוא, דם שפך, “it will be considered as bloodshed for that man, he has shed (innocent) blood.” The severity of this legislation must be viewed against a background of ante-diluvial times. Before the deluge the lives of the animals were sacrosanct, i.e. man was not allowed to eat meat, only fruit and vegetables; we know this from Genesis 1,29: “here I have given you all herbage yielding seed that is on the surface of the entire earth, and every tree that has seed-yielding fruit; it shall be yours for food.” When, in the wake of man’s general corruption, the animals became corrupt also, and were saved from the deluge by Noach, man acquired the right to eat meat. This is why we need a prohibition here that such animals unless they had first been designated as sacrifices and been slaughtered as such, are prohibited to the Jewish people on pain of the karet penalty. Seeing that animal sacrifice substitutes for man’s dying for his sins, if such an animal has been killed for secular consumption, it is considered as if the killer had killed a human being. The status of the Israelites in the desert had much in common with the status of Adam in Gan Eden before the sin so that slaughtering an ox was similar to killing a human being (Isaiah 66,3, and Nachmanides on verse 11 in our chapter).

GUIDING QUESTIONS:

What new halachah must Bnei Yisrael follow with regard to eating meat after the Mishkan is built?

  • Bnei Israel must present all slaughtered meat as a korban

How does the use of animals for korbanot relate to the background of eating meat in the Torah?

  • Only with Noah were humans permitted to eat meat, and the limits on meat with the Mishkan recall this fundamentally different relationship with animals
(יא) כִּ֣י נֶ֣פֶשׁ הַבָּשָׂר֮ בַּדָּ֣ם הִוא֒ וַאֲנִ֞י נְתַתִּ֤יו לָכֶם֙ עַל־הַמִּזְבֵּ֔חַ לְכַפֵּ֖ר עַל־נַפְשֹׁתֵיכֶ֑ם כִּֽי־הַדָּ֥ם ה֖וּא בַּנֶּ֥פֶשׁ יְכַפֵּֽר׃ (יב) עַל־כֵּ֤ן אָמַ֙רְתִּי֙ לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל כָּל־נֶ֥פֶשׁ מִכֶּ֖ם לֹא־תֹ֣אכַל דָּ֑ם וְהַגֵּ֛ר הַגָּ֥ר בְּתוֹכְכֶ֖ם לֹא־יֹ֥אכַל דָּֽם׃ (ס) (יג) וְאִ֨ישׁ אִ֜ישׁ מִבְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וּמִן־הַגֵּר֙ הַגָּ֣ר בְּתוֹכָ֔ם אֲשֶׁ֨ר יָצ֜וּד צֵ֥יד חַיָּ֛ה אוֹ־ע֖וֹף אֲשֶׁ֣ר יֵאָכֵ֑ל וְשָׁפַךְ֙ אֶת־דָּמ֔וֹ וְכִסָּ֖הוּ בֶּעָפָֽר׃ (יד) כִּֽי־נֶ֣פֶשׁ כָּל־בָּשָׂ֗ר דָּמ֣וֹ בְנַפְשׁוֹ֮ הוּא֒ וָֽאֹמַר֙ לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל דַּ֥ם כָּל־בָּשָׂ֖ר לֹ֣א תֹאכֵ֑לוּ כִּ֣י נֶ֤פֶשׁ כָּל־בָּשָׂר֙ דָּמ֣וֹ הִ֔וא כָּל־אֹכְלָ֖יו יִכָּרֵֽת׃
(11) For the life of the flesh is in the blood, and I have assigned it to you for making expiation for your lives upon the altar; it is the blood, as life, that effects expiation. (12) Therefore I say to the Israelite people: No person among you shall partake of blood, nor shall the stranger who resides among you partake of blood. (13) And if any Israelite or any stranger who resides among them hunts down an animal or a bird that may be eaten, he shall pour out its blood and cover it with earth. (14) For the life of all flesh—its blood is its life. Therefore I say to the Israelite people: You shall not partake of the blood of any flesh, for the life of all flesh is its blood. Anyone who partakes of it shall be cut off.

GUIDING QUESTIONS:

How do these pesukim contrast with the previous pesukim about meat and korbanot?

  • These pesukim address hunting as opposed to slaughter, and have a prohibition on blood but not on the meat

How do both the halachot have both physical and spiritual implications?

  • They limit how we eat meat, or how we did so in the desert. While clearly physical, they also highlight the holiness of the animals and their blood

Which of these halachot do you think most applies today?

  • The prohibition on blood

כי נפש הבשר בדם הוא ואני נתתיו לכם על המזבח משמעות הכתוב הזה שיאמר שיאסר לנו הדם מפני שנתנו לנו להיות על המזבח לכפר על נפשותינו והוא חלק השם כטעם החלב ואם נקשה למה אסר דם החיה והעוף אשר לא יקרב נדחה את השואל שרצה להרחיקנו מכל דם שלא נשגה בו אע"פ שלא עשה כן בחלב כי ניכר הוא והרב כתב במורה הנבוכים (ג מו) כי היו הכשדים מואסים הדם ויחשבוהו להם לטומאה אבל יאכלו ממנו הרוצים להתחבר לשדים ולהנבא מהם העתידות והתורה תכוין לעולם להרוס בניני סכלותם בהפוך מחשבותיהם ולכך אסרה הדם באכילה ובחרה בו להטהר בהזאות ולזרקו על המזבח לכפרה ולכך אמר (פסוק י) ונתתי פני בנפש האוכלת את הדם כמו שאמר בנותן מזרעו למולך (להלן כ ו) שהוא מביא למין ממיני ע"ז כי לא נאמר כן במצוה אחרת ואלו דברים מיושבים אבל הכתובים לא יורו כן שהם יאמרו תמיד בטעם האסור כי נפש כל בשר דמו בנפשו (פסוק יד) כי נפש הבשר בדם הוא (פסוק יא) והחזיר במשנה תורה (דברים יב כג) רק חזק לבלתי אכול הדם כי הדם הוא הנפש ולא תאכל הנפש עם הבשר והראוי שנפרש בטעם איסורו כי השם ברא כל הנבראים התחתונים לצורך האדם כי הוא לבדו בהם מכיר את בוראו ואף ע"פ כן לא התיר להם באכילה מתחילה רק הצומח לא בעלי הנפש כאשר בא בפרשת בראשית שנאמר (בראשית א כט) הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע וגו' וכאשר היה במבול שנצולו בזכותו של נח והקריב מהם קרבן והיה לרצון לו התיר להם השחיטה כמו שאמר (שם ט ג) כל רמש אשר הוא חי לכם יהיה לאכלה כירק עשב נתתי לכם את כל כי חיותם בעבור האדם והנה התיר גופם אשר הוא חי בעבור האדם שיהיה להנאתו ולצרכו של אדם ושתהיה הנפש שבהם לכפרה לאדם בקרבים לפניו יתברך לא שיאכלוהו כי אין ראוי לבעל נפש שיאכל נפש כי הנפשות כולן לאל הנה כנפש האדם וכנפש הבהמה לו הנה ומקרה אחד להם כמות זה כן מות זה ורוח אחד לכל (קהלת ג יט) ועל הדרך שיראוהו חוקרי היונים מן השכל הפועל התנוצץ זיו וזוהר צח מאד ובהיר וממנו יצא נצוץ נפש הבהמה והנה היא נפש גמורה בצד מן הפנים ולכך יש בה דעת לברוח מן הנזק וללכת אחרי הנאות לה והיכר ברגילים ואהבה להם כאהבת הכלבים לבעליהן והיכר מופלא באנשי בית בעליהם וכן ליונים דעת והכרה מן הידוע עוד כי הנאכל ישוב בגוף האוכל והיו לבשר אחד ואם יאכל אדם נפש כל בשר והוא יתחבר בדמו והיו לאחדים בלב תהיה עובי וגסות בנפש האדם ותשוב קרוב לטבע הנפש הבהמית אשר בנאכל כי הדם לא יצטרך עכול כשאר הנאכלים שישתנו בעכולם ויתלה בו נפש האדם בדם בהמה והכתוב אומר (שם שם כא) מי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ ולכך אמר (פסוק יד) כי נפש כל בשר דמו בנפשו הוא כי לכל בשר באדם ובבהמה נפש בדם ואין ראוי לערב הנפש הנכרתת בנפש הקיימת אבל תהיה לה כפרה על המזבח לרצון לפני ה' וזה טעם על כן אמרתי לבני ישראל בעבור שהדם הוא הנפש ואין ראוי שתאכל הנפש את הנפש ואני חמלתי על נפש האדם ונתתיו להם על המזבח שתהיה נפש הבהמה מכפרת על נפשו

For [the] soul of the body is in the blood. The reason for the prohibition of blood is because Hashem created all the creatures of the lower world for man’s use, because from all these creatures, only man recognizes his Creator. Even so, originally, Hashem permitted man to eat only vegetation, but not animals with a living soul, as it says in Bereishis (1:29): “Behold, I have given you all seed-yielding herbs…” After the Flood, when the animals were saved in Noach’s merit and he sacrificed some of them, which fulfilled Hashem’s will, Hashem permitted man to slaughter animals, as it says (ibid. 9:3): “Every moving creature that lives, shall be yours for food; like the green vegetation [which I gave previously] I have [now] given you everything [for food]”; their life is for man. Hashem permitted the living animal bodies for man to be for his benefit and needs; the living soul (nefesh) in them will be for man’s atonement when they are brought before Hashem as sacrifices. They were not permitted to eat the nefesh; a being with a nefesh should not eat a nefesh, for all souls belong to Hashem. Man’s nefesh is like the animals’ nefesh, they belong to Him; “[For there is a happening for the children of men, and there is a happening for the beasts …] like the death of this one is the death of that one, and all have one spirit” (Koheles 3:19). The Greek philosophers saw it this way: A very clear and radiant spark comes out from the active intellect, and the spark of the animal soul comes out from it, and it is a complete soul in one side of its aspects. Therefore, it has intelligence to flee from harm and to pursue what is pleasurable for it, and it has recognition for things for which the animals have formed a habit. Animals have love, like the love of dogs for their masters; the nefesh has amazing recognition for the household members of their owners. Pigeons also have intelligence and recognition.

עוד יכוון הכתוב להזהיר על נפש הבהמה לבל המיתה, כי לא נתן ה' דם הבהמות לנו אלא לכפר על נפשותינו, והוא אומרו נתתיו לכם על המזבח לשלול זולת סיבה זו שאינו לנו במתנה לעשות כל אשר נחפוץ עשות בו. ותמצא (סנהדרין ב.) שדין הריגת בהמה צריך שיהיה על פי בית דין של כ''ג כמשפט אדם שהשוה הכתוב משפטם למשפט אדם, ולא הותרה בהמה לשחוט אלא לצרכי בשרה כי תאוה נפש אדם לאכול בשר שכן גמר קונה עולמו והקנה לנו דכתיב (ראה יב כ) כי תאוה נפשך לאכול בשר בכל אות וגו':

The verse also intends to warn us not to kill animals without an ulterior purpose. We are only allowed to take the life of an animal (the ones which are fit for consumption by Jews) to help us atone for our sins. The sequence of the words נתתיו לכם על המזבח are intended to demonstrate that the "gift" G'd has made us of the domesticated animals on earth carries with it some restrictions. We are not absolute owners of these animals to do with them whatever we please; rather they should serve to help us recapture our standing with the Almighty in the event that we became guilty of certain sins. We are taught in Sanhedrin 2 that if a domestic animal is guilty of an offence for which the Torah decreed that said animal has to die, it is judged by a tribunal of no fewer than 23 judges, the same number required to judge a human being, someone who has killed a human being. It is not permitted to slaughter such an animal except when one wants to consume its meat. In Deut. 12,20 the Torah is on record as permitting man to indulge his craving for meat. In other words, the Torah had to write a special verse in order to permit us to eat meat which was not intended as sacrificial meat.

מצות כסוי הדם - לכסות הדם אחר זביחת חיה או עוף. שנאמר (ויקרא יז יג) אשר יצוד ציד חיה או עוף אשר יאכל ושפך את דמו וכסהו בעפר.

משרשי המצוה. לפי שהנפש תלויה בדם כמו שאמרנו באסור דם (מצוה קמח), ולכן ראוי לנו לכסות הנפש ולהסתירו מעין רואיו טרם נאכל הבשר כי גם בה נקנה קצת אכזריות בנפשנו לאכל הבשר, והנפש נשפך לפנינו. ובבהמות לא נצטוינו כך, לפי שדם הבהמות ניתן לקרבן לכפרה על נפשותינו ואי אפשר לכסותו. ואחר שכן לא רצתה התורה לחלק לנו בין מקדשין לחלין. ואם גם במין העופות יש מהן קרב לגבי מזבח מועט הוא, ולדבר מועט לא תחוש התורה לעולם, ומפני כן חיבתנו בכסוי דם העופות בכלן.

The commandment of covering the blood: To cover the blood after slaughtering a [wild] animal or fowl, as it is stated (Leviticus 17:13), "who hunts game, an animal or a bird that is to be eaten, and spills its blood, he must cover it with dirt."

It is from the roots of the commandment [that it is] because the soul is dependent upon the blood, as we said about the prohibition of blood (Sefer HaChinuch 148). And therefore it is fitting for us to cover the soul and to hide it from the eye of its seers, before we eat the meat. As we acquire a bit of cruelty in our souls when we eat the meat, and the soul is spilled in front of us. And with [domesticated] beasts, we were not commanded so, since the blood of beasts is given for a sacrifice of atonement for our souls, and it is impossible to cover [that]. And since it is so, the Torah did not want to differentiate for us between consecrated ones and non-sacred ones. And even while in the species of fowl, there are some of them that are offered on top of the altar, [they are] few. And the Torah never concerns itself with a lesser thing. And because of that, the Torah obligated us about covering the blood of all fowl.

GUIDING QUESTIONS:

What parallels between humans and other animals are drawn in these pesukim?

  • Soul, intellect, recognition

How do we account for these similarities when using animals as korbanot?

  • Cover the soul and hide the eyes

What do you think these sources imply about how we should treat animals today, when we no longer bring korbanot?

  • They teach us to treat animals with caution, care and compassion

Living the Lesson

כבר כתבתי בסוף סדר צו באסור דם (מצוה קמח), ובראש אחרי מות מצוה דכסוי הדם (מצוה קפז), בענין ההרחקה שהרחיקה ממנו התורה דם כל בשר מה שידעתי. ואומר גם כן על צד הפשט, כי מצות השחיטה היא מאותו הטעם, לפי שידוע כי מן הצואר יצא דם הגוף יותר מבשאר מקומות הגוף, ולכן נצטוינו לשחטו משם טרם שנאכלהו, כי משם יצא כל דמו, ולא נאכל הנפש עם הבשר. ועוד נאמר בטעם השחיטה מן הצואר ובסכין בדוק, כדי שלא נצער בעלי החיים יותר מדאי, כי התורה התירן לאדם למעלתו לזון מהם ולכל צרכיו ולא לצערן חנם. וכבר דברו חכמים הרבה באסור צער בעלי חיים בבבא מציעא (לב, א) ושבת (קכח, ב) אם הוא באסור דאוריתא, והעלו לפי הדומה שאסור דאוריתא הוא (עי' רמב''ם הל' רוצח פי''ג הי''ג).
I have already written at the end of the Order of Tsav about the prohibition of blood (Sefer HaChinukh 148) and at the beginning of Achrei Mot [about] the commandment of covering the blood (Sefer HaChinukh 187) all that I have known about the matter of distancing that the Torah distanced us from the blood of all flesh. And I say from the angle of the simple understanding that the commandment of slaughter is also from the same reason. Since it is well-known that the body's blood comes out of the neck more than from other places of the body, hence we were commanded to slaughter from there before we eat it. As [in this way] all of its blood will come out from there, and we will 'not eat the soul with the flesh.' And we can also say as a reason for slaughter from the neck with a checked knife, [that it is] in order that we not cause too much pain to living beings. As the Torah [only] permitted man - due to his status - to derive nourishment from them for all of his needs, but not to cause them pain for no reason. And the Sages have already spoken much about the prohibition of pain to living beings in Bava Metzia 32a and in Shabbat 128b, [as to] whether it is a Torah prohibition. And it appears to come out that it is a Torah prohibition (See Mishneh Torah, Laws of Murderer and the Preservation of Life 13:13).

וכאשר הביא הכרח טוב המזון להריגת בעלי חיים כונה התורה לקלה שבמיתות ואסרה שיענה אותם בשחיטה רעה ולא יחתוך מהם אבר - כמו שבארנו:

Since, therefore, the desire of procuring good food necessitates the slaying of animals, the Law enjoins that the death of the animal should be the easiest. It is not allowed to torment the animal by cutting the throat in a clumsy manner, by poleaxing, or by cutting off a limb whilst the animal is alive.

GUIDING QUESTIONS:

How do some principles of animal treatment used in korbanot apply to shechita practices today?

  • avoiding the blood, easy and clean death

If shechita is the most modern equivalent to korbanot in terms of eating meat, how do we need to ensure that animals are treated properly?

  • Beyond just checking the knives, the conditions that animals are raised in should be comfortable and healthy, and there should be no unnecessary pain at any point in the process.

ספר אגרות משה, אבן העזר חלק רביעי צב:ב

ובדבר העגלים שנתחדש זה לא כבר שמפטמין אותן כל עגל במקום מיוחד לבד צר מאד שאין להם מקום אף לילך איזה פסיעות, ואין מאכילים אותן כלום ממאכלי בהמות הראוים לעגלים ולא טעמו חלב אמם כלל... עכ״פ חזינן שלא כל דבר רשאי האדם לעשות בבהמות שמצער אותם אף שהוא להרויח מזה, אלא דבר שהוא הנאת אדם ממש כשחיטת הבהמות לאכילה ולעבוד בהם וכדומה ... מ״מ אסור לצער את הבהמה להאכילה דברים שאין לה הנאה מהן שהיא מצטערת באכילה, וגם הם נחלות מזה וסובלים יסורין מהחולי, שבשביל הנאה זו דיכול לרמות האינשי אסור לעשות כן מאיסור צער בע״ח מדאורייתא שלא הותר זה להאינשי לצער בע״ח.

Sefer Iggrot Moshe, Even Haezer IV 92:2

And on the topic of the calves, that they've recently started to fatten each calf, in a separate enclosure, so narrow that they cannot even walk a few steps, and they do not feed them any food that is suitable for calves and they cannot even taste their mother's milk... in any case we see that man does not have the right to do everything he can to animals that would pain them, even if he would profit from it, rather he is permitted to do things that benefit man greatly, like slaughtering animals for food and working them and such... In any case it is prohibited to pain an animal to eat things that have no pleasure for them, that it is painful for them to eat, and also become ill from it and suffer from the illness, that on account of the benefit they can deceive the people, but it is prohibited to do such by the Torah prohibition on the suffering of animals and this is not permitted for people to do – because of the suffering of animals.

GUIDING QUESTIONS:

How does Rav Moshe's teshuva on eating veal imply that we have a responsibility to ensure the humane treatment of animals that we eat?

  • Although veal is made for the benefit of humans, Rav Moshe rules that current practices are prohibited because of tzaar baalei chayim. This generally implies that we are required to ensure humane condition even for animals raised for food.

How does this implication relate to korbanot?

  • Korbanot show us the importance of the soul of the animal, and from that principle we learn compassion and care for animals, even those that serve a purpose for us.

Though we are forbidden from eating any creatures in the garden, what does the way we are commanded to treat animals we can eat teach us about how we should treat all animals?

  • If we have to care about the animals that we raise to kill for food, all the more so creatures in the garden and all animals.