Correcting Leyning

מי שאינו יודע לקרות צריך למחות בידו שלא יעלה לספר תורה ואם צריכים לזה שאינו יודע לקרות לפי שהוא כהן או לוי ואין שם אחר זולתו אם כשיקרא לו ש"צ מלה במלה יודע לאומרה ולקרותה מן הכתב יכול לעלות ואם לאו לא יעלה:

אורח חיים קמ״ב:א׳

דין מי שקרא וטעה ובמקום שאין שם יודע לקרות בדיוק. ובו ב סעיפים:
קרא וטעה אפי' בדקדוק אות אחת מחזירין אותו: הגה וכן דין החזן הקורא ודוקא שנוי שמשתנה ע"י זה הענין אבל אם טעה בנגינת הטעם או בניקוד אין מחזירין אותו אבל גוערין בו: (ב"י ופסקי מהרי"א סי' קפ"א):

תלמוד ירושלמי מגילה ד׳:ה׳:ב׳-ו׳

א"ר יונה לרבי יוסה וכופין א"ל והא רבך מעכב רבי ירמיה ר"ש שרה רבי חיננא בר אנדריי בשם רבי זכיי דכבול טעה בין תיבה לתיבה מחזירין אותו א"ר ירמיה לרבי זעירה ועבדין כן א"ל ואדיין את לזו אפילו טעה בין אם לואם מחזירין אותו

Jerusalem Talmud Megillah 4:5:2-6

If he [the person reading Torah] made a mistake between one word and another word, they make him go back [and repeat it]...Even if he made a mistake between אם [if] and ואם [and if] — they make him go back [and repeat it]!

בבא מציעא נ״ח ב:י״א-י״ב

א"ר יוחנן משום ר"ש בן יוחאי גדול אונאת דברים מאונאת ממון שזה...תנא קמיה דרב נחמן בר יצחק כל המלבין פני חבירו ברבים כאילו שופך דמים...דאזיל סומקא ואתי חוורא. אמר ליה אביי לרב דימי במערבא במאי זהירי א"ל באחוורי אפי.

Bava Metzia 58b:11-12

Rabbi Yoḥanan says in the name of Rabbi Shimon ben Yoḥai: Greater is the transgression of verbal mistreatment than the transgression of monetary exploitation...Bereita: Anyone who humiliates another in public, it is as though he were spilling blood...after the humiliated person blushes, the red leaves their face and white comes in its place, which is like spilling his blood. Abaye said to Rav Dimi: In Eretz Yisrael, with regard to what mitzva are they particularly vigilant? Rav Dimi said to him: They are vigilant in refraining from humiliating others.

משנה תורה, הלכות תפילה וברכת כהנים י״ב:ו׳

אֵין הַקּוֹרֵא בַּתּוֹרָה רַשַּׁאי לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה עַד שֶׁיִּכְלֶה אָמֵן מִפִּי הַצִּבּוּר. קָרָא וְטָעָה אֲפִלּוּ בְּדִקְדּוּק אוֹת אַחַת מַחְזִירִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיִּקְרָאֶנָּה בְּדִקְדּוּק. וְלֹא יִקְרְאוּ שְׁנַיִם בַּתּוֹרָה אֶלָּא הָאֶחָד לְבַדּוֹ. קָרָא וְנִשְׁתַּתֵּק יַעֲמֹד אַחֵר תַּחְתָּיו וְיַתְחִיל מִמָּקוֹם שֶׁהִתְחִיל הָרִאשׁוֹן שֶׁנִּשְׁתַּתֵּק וּמְבָרֵךְ בַּסּוֹף:

Mishneh Torah, Prayer and the Priestly Blessing 12:6

A person who reads the Law must not begin till the sound of the Amen recited by the congregation has ceased. If he made a mistake, even if only in the correct enunciation of a single letter, he is made to turn back to the place where the mistake was made and read the word correctly. Two are not to read in the Torah at the same time, but only one by himself. If one, while reading, has been suddenly stricken so that he cannot continue, another person should take his place and begin where the stricken one began, and recite the blessing after reading his portion.

ספר המנהיג הלכות שבת עמוד קס

[אם טעה הקורא בתורה או החזן המקרא אותו טוב לו שלא להגיה לו על שגגותיו מלהלבין את פניו ברבים כי אע"פ שטעה יצא ידי קריאה, דאמרי' במדרש מנין שאם קרא לאהרן הרן ולאברהם אברם שיצא ידי חובתו שנא' ודגלו עלי אהבה פי' ושקר שלו, במשלי קסם על שפתי מלך במשפט לא ימעל פיו, בדינא לא לידגול פומיה, תלמ' חכמים המדגילין זה לזה בהלכה, וכן פרש רבנו יעקב מ"כ פ' אין מעמידין בע"ז דיגלא בחבריה ידע ואלו הן ראיותיו אך אם טעו ביתרון אות אחת או בחסרון או שקרא לדלת ריש או לריש דלת בדבר שהוא כלפי מעלה שהוא כמחריב את העולם אין עצה ואין תבונה לנגד יי', ויש עלינו להגיה לו בקול רם עד שיחזור בו לקרות כהוגן וכדת].

The Manhig is Abraham Ben Nathan, of 12th century Provence (France). Both the Tur and the Beit Yosef quote him.

טור, אורח חיים קמ״ב:א׳

כתב בעל המנהיג אם טעה הקורא או החזן המקרא אותו טוב שלא להגיה עליו על שגגותיו ברבים שלא להלבין פניו דאף על פי שטעה בה יצא ידי קריאה דאיתא במדרש שאם קרא לאהרן הרן יצא והרמב"ם ז"ל כתב קרא וטעה אפילו בדקדוק אות אחת מחזירין אותו עד שיקראנה בדקדוק:

בית יוסף, אורח חיים קמ״ב:א׳:א׳

Part 1: כתב בעל המנהיג אם טעה הקורא או החזן המקרא אותו טוב שלא להגיה על שגגתו ברבים וכו' דאע"פ שטעה בה יצא ידי קריאה דאיתא במדרש שאם קרא לאהרן הרן יצא התוספות כתבו בר"פ אין מעמידין (עבודה זרה כב:) פירוש אע"פ שלא קרא האלף:

Part 2: כתב מהר"י ן' חביב ז"ל ז"ש שאם טעה הקורא אין מחזירין אותו קשה למ"ש למעלה בשם הרא"ש שאין הציבור יוצאין בקריאת הבלתי יודע וי"ל כי זה בדיעבד ודברי הרא"ש לכתחילה עוד י"ל כי זה שכתב בעה"מ הוא בטעות שאין בו שינוי ענין ודברי הרא"ש בטעמים שהם פי' הפסוק ממש:

בית יוסף, אורח חיים קמ״ב:ב׳:א׳

שהרי בימי חכמי התלמוד שהיה הראשון מברך ברכ' ראשונה והאחרון ברכה אחרונה היעלה על הדעת שלא היו מקפידים בקריאת האמצעיים. ומיהו אפשר לקיים דבריו בטעות שאין המשמעות משתנה ואפילו בטעות כזה מחזירין לקורא וכ"נ מדברי א"ח: כתוב בכתבי מה"ר ישראל סימן קפ"א ראיתי בכמה פעמים לפני רבותי ושאר גדולים שטעו הקוראים בדקדוקי טעמים וגם בפתח וקמץ סגול וצרי ואע"פ שגערו בהם קצת מ"מ לא החזירום: וכתב עוד שם ביישוב שיש מנין ואין מי שיודע לקרות בתורה כהלכה בדקדוק ובטעמים נראה דאפ"ה יקראו בתורה כמו שקורים בציבור בברכה כהלכתה ומפטירין בנביא: כתוב בא"ח מנהג ספרד אחר קריאת התורה בשבת לומר והוא רחום יכפר עון לכפר על שגגת הטעיות במקרא עכ"ל והיום אין זכר למנהג זה:

ביאור הלכה קמ״ב:א׳:א׳

מחזירין אותו - עיין במ"ב והוא מהח"א לדעת השו"ע [אף דבתשובת מהרא"י סימן קפ"א לא ברירא ליה כולי האי דבר זה דכתב שם דמשמע קצת מ"מ פשטות הלשון דמחזירין מצדדין כן] ולפ"ז אם כבר גמרו הקריאה ונזכרו שטעו בתיבה שהענין משתנה עי"ז לדעת השו"ע יצטרך לחזור ולקרות פסוק זה ועוד שני פסוקים עמו ובברכה לפניה ולאחריה כמו בדילג פסוק או תיבה בסימן רפ"ב ובח"א כתב דלענין ברכה סמכינן על הפוסקים דסוברין דאפילו בנשתנה הענין א"צ לחזור בדיעבד עי"ש ואף דבאמת לא ברירא ד"ז דהטור או שארי המקילין יסברו דאפילו בנשתנה הענין א"צ לחזור [עיין במפרשי השו"ע] מ"מ למעשה יש לנהוג כוותיה דבלא"ה לא ברירא ד"ז דלדעת הרמב"ם שפסק דמחזירין יסבור דאפילו גמר כל הקריאה יצטרך לחזור דילמא כונתו דבשעה שעוסק באלו הפסוקים יחזור אבל לא דאינו יוצא אפילו בדיעבד ואף דמהרא"י כתב דמשמע קצת דאינו יוצא לא משום זה נסמוך לחזור ולברך. ודע דלכאורה נראה דדין זה דהשו"ע הוא דוקא בשבת אבל בימות החול או במנחה בשבת דקי"ל בסימן קל"ז דאפילו פסוק אחד שלם כשדילג אינו חוזר ה"ה בזה ואולם אפשר דזה גרע טפי לפי מאי דאיתא בירושלמי במגילה בפרק הקורא עומד הלכה א' א"ר אע"ג דאת אמר שאין התרגום מעכב מ"מ אם טעה [היינו שתרגם המתרגם שלא כהוגן] מחזירין אותו ואפשר דה"ה הכא אם אמר תיבות באותיות אחרות שהענין משתנה עי"ז גרע טפי או אולי דשם כיון שתרגם לפני הכל את ביאור התורה שלא כהלכה אתי מיניה חורבא ולכך פסקו דמחזירין וצ"ע:

The Biur Halakha is a commentary written by Rabbi Yisrael Meir Kagan, a.k.a. " The Chofez Chayim." He lived 1839-1933 emigrating from modern-day Belarus to British Palestine.

Rabbi David Golinkin

I personally agree with the selective approach to corrections favored by the midrash, Sefer Hamanhig, Rabbi Yisrael Isserlein and the Rema because of the two reasons given by Sefer Hamanhig. Correcting the reader frequently embarrasses the reader and “he who shames his friend in public, it is as if he had spilled his blood”. In addition, the midrash says that God accepts our skipping/lying/stammering with love. Indeed, the [Medieval midrash on] “v’yehi na dilugeinu alekha b’ahavah" (Shira Ha'Shirim 2:4), “may our skippings be acceptable unto you in love”, was included in the beloved Hineni prayer, which the Hazzan recites before Musaf on Rosh Hashanah and Yom Kippur. Finally, I would add that as a veteran Torah reader and gabbai, correcting all mistakes makes the Torah reader more nervous and more flustered and actually causes him to make a lot more mistakes. Therefore, the gabbaimshould not correct all mistakes, but only mistakes related to God or which change the actual meaning of the verse. This means that the gabbaim must be proficient in Hebrew grammar so that they know when to correct the Torah reader.

Rabbi David Golinkin is a present-day, American-born Conservative Rabbi who lives in Jerusalem.