Water Under The Bridge: Noah, The Flood, And Its Lasting Effects
1א
(א) בשגם הוא בשר כמו בשגם בסגול ופירש רש"י בשביל שגם זאת בו שהוא בשר ואף על פי כן איננו נכנע מלפני ומה אם יהיה אש או דבר קשה ואין בפירוש הזה טעם או ריח ורבי אברהם פירש כי יאמר לא יעמוד רוחי באדם לעולם בעבור החמס הזה ועוד בעבור שהאדם בשר ויגיע עד עת ויחסר והנה הוא כמו גם בשהוא בשר ומה צורך לטענה הזאת וידוע כי בשר המה ונגזר עליהם המיתה כי עפר אתה ואל עפר תשוב (לעיל ג יט) והנכון בעיני כי יאמר לא יעמוד רוחי באדם לעולם בעבור שגם האדם הוא בשר ככל בשר הרומש על הארץ בעוף ובבהמה ובחיה ואיננו ראוי להיות רוח אלהים בקרבו והענין לומר כי האלהים עשה את האדם ישר להיותו כמלאכי השרת בנפש שנתן בו והנה נמשך אחרי הבשר ובתאוות הגופניות נמשל כבהמות נדמו ולכן לא ידון עוד רוח אלהים בקרבו כי הוא גופני לא אלהי אבל יאריך להם אם ישובו והנה זה כטעם ויזכור כי בשר המה רוח הולך ולא ישוב (תהלים עח לט)
(1) For that Also He is Flesh - ...The correct interpretation in my eyes is that God said, "My spirit will not dwell in man forever because man also is flesh. Like all flesh that crawls on the earth in the forms of birds, cattle and animals, it is not appropriate that the spirit of God dwells within him". This means to say that "God made man upright" to be like one of the angels as a result of the soul He gave him. But, man was drawn after flesh and physical desires, "he is like the beasts that will perish", and therefore the spirit of God will no longer dwell within him, for man is physical and not godly. However, He will prolong [the departure of His spirit] if they repent...
2ב

אָמְרוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹן הָעוֹלָם (תהלים ח, ה): מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ וּבֶן אָדָם כִּי תִפְקְדֶּנּוּ, הֲדָא עַקְתָא לְהוֹן מִבָּרְיָא. אֲמַר לְהוֹן אִם כֵּן (תהלים ח, ח): צֹנֶה וַאֲלָפִים כֻּלָּם וְגַם בַּהֲמֹת שָׂדָי, לָמָּה נִבְרְאוּ. (תהלים ח, ט): צִפּוֹר שָׁמַיִם וּדְגֵי הַיָּם, לָמָּה נִבְרְאוּ. מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ מִגְדָּל מָלֵא כָּל טוּב וְאֵין לוֹ אוֹרְחִים, מָה הַנָּאָה יֵשׁ לַמֶּלֶךְ שֶׁמִּלְּאוֹ. אָמְרוּ לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם (תהלים ח, י): ה' אֲדֹנֵנוּ מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ, עֲבֵיד מַה דְּהָנֵי לָךְ.

The ministering angels said to God "What is Man that You should remember him (ie Why does man merit being created)?... God responded that the whole world was clearly designed solely for Man to benefit from...

3ג
(א) ואני הנני מביא את המבול הנני מסכים עם אותן שאמרו לפני מה אנוש כי תזכרנו (תהלים ח ה) לשון רש"י מבראשית רבה (לא יב) ואני תמה והאיך מסכים עמהם והוא משאיר להם שארית לפליטה גדולה בנח ובניו וכל חי להרבות זרעם כחול אולי היא הסכמה לדעתם כשלא יחמול עליהם ועל האמת ואני כמו ויסרתי אתכם אף אני (ויקרא כו כח) וכן אני הנה בריתי אתך (להלן יז ד) ואני זאת בריתי (ישעיהו נט כא) יאמר אף אני תהיה ידי בהם על שהשחיתו את הארץ ולכך אמר (להלן ט יב) זאת אות הברית אשר אני נותן ימחץ וידיו תרפינה (איוב ה יח) והמשכיל יבין

And behold, I shall bring the Flood: Rashi interprets the term "behold" as referencing that which God is ready to acquiesce to the angel's argument that Man not be created. However, this seems mistaken, because God is not acquiescing to their argument- He still left over Noah and his family, as well as all animal species, to repopulate the world...

4ד
(ג) כי יצר לב האדם רע כי בהיות המזגים מכאן ואילך פחותים מאשר היו קודם המבול לא יאיר בהם הכח השכלי מנעוריה' כבראשונה באופן שיתקומם למתאוה המתגבר עליו מנעוריו: (א) עוד כל ימי הארץ זרע וקציר וקור וחום וקיץ וחורף ויום ולילה לא ישבותו. לא ישבותו מלהתמיד על אותו האופן בלתי טבעי שהגבלתי להם אחר המבול. וזה שילך השמש על גלגל נוטה מקו משוה היום ובנטיתו תהיה סבת השתנות כל אלה הזמנים כי קודם המבול היה מהלך השמש תמיד בקו משוה היום ובזה היה אז תמיד עת האביב ובו היה תקון כללי ליסודות ולצמחים ולבעלי חיים ולאורך ימיהם. ואמר שיהיה זה כל ימי הארץ עד אשר יתקן האל יתברך את הקלקול שנעשה בה במבול כאמרו הארץ החדשה אשר אני עושה כי אז ישיב מהלך השמש אל קו משוה היום כמאז ויהיה תקון כללי ליסודות ולצמחים ולבעלי חיים ולאורך חייהם כמו שהיה קודם המבול כאמרו כי הנער בן מאה שנה ימות והחוטא בן מאה שנה יקולל וזה רצה באמרו מוצאי בקר וערב תרנין:

(3) For the inclination of man’s heart. Human makeup was now inferior to what it was before the flood and the intellect no longer held sway during the years of youth. This enabled the appetites to achieve domination... Nature will not cease to function dependably as it had prior to the deluge. The sun will orbit predictably, its orbit will be subject to calculation in advance, so will be its position relative to other phenomena in the sky. All the time periods mentioned in this verse will somehow be related to the position of the sun at different times during the year. It would be different from before the deluge. Whereas prior to the deluge the sun had remained at a fixed distance relative to the earth all year round, its orbit being circular, resulting in eternal spring in the populated parts of the earth, now there would be all these changes, though at predetermined intervals, resulting in alternating seasons of relative warmth and cold due to the elliptical nature of the sun’s orbit ... until such time as G’d would correct this deterioration in living conditions on earth due to the effect of the deluge...In that future foreseen by the prophet, the sun will once more orbit like a circle instead of like an ellipsis, a configuration responsible for the uneven temperatures on earth during different parts of the year. At that time, the whole vegetation on earth will undergo an upgrading, the curse earth experienced both after Adam’s sin and after Kayin’s murder of his brother Hevel being lifted. Conditions of length of human life will revert to what they had been before the deluge, as the prophet said that a youth, if he dies at a hundred years old will be considered as having died in his adolescence and more verses there describing this future...

5ה

(ב) לא אסף לקלל עוד וגו׳. המשך הדברים וגם טעם כי יצר וגו׳ הוא הענין שכתבנו לעיל ו׳ י״א דזנות משחית תבואת הארץ ומביא רעב וזה הי׳ לפני המבול והרעב הביא חמס והחמס הביא המבול. ואמר ה׳ כי לא אוסיף לקלל עוד וגו׳ ותיבת עוד נראה מיותר ופירשו חז״ל שלהי סנהדרין על כיב״ז לא תבנה עוד לכמו שהי׳ וע׳ מש״כ בס׳ דברים י״ז י״ז. וכן כאן הפי׳ דאע״ג דודאי המדה כך הוא לדורות לקלל את האדמה בעבור האדם. אבל לא אוסיף לקלל עוד כמו שהי׳ רעב של כלי׳ בכל העולם. כי משפטי ה׳ תכליתן להגיע למוסר וטובת האדם. אבל לא כן הדבר: (ג) כי יצר וגו׳. ויבואו מזה אך לידי גזל וחמס: (ד) ולא אוסיף עוד וגו׳. וזה לא יהי׳ בשום פנים הכאה של כלי׳ כמו שהיה וא״כ א״א לקלל בזה האופן שהי׳ כי אם במקום א׳ שיוכל להביא מזה מוסר למדינה אחרת אבל להיות קללת הארץ באופן שהיה אי אפשר וא״כ יש לראות עצה אחרת שלא יגיעו לזנות בכל הארץ כמו שהי׳. וזהו דבר ה׳ עוד. (א) עוד כל ימי הארץ וגו׳. דזנות בא מבטלה הבא משפע ברכה ורוב בריאת הגוף אבל מעתה יהי כל ימי הארץ זרע וקציר וגו׳ וכ״ז מביא לידי עבודה ולידי חולאים ע״י שינוי אוירים. ובזה יגיע אשר. (ב) יום ולילה לא ישבותו. וממילא לא יחטא כל האדם:

The source of the Mabul ultimately originated in the promiscuous behavior of the generation... Therefore, in order to insure that the people would not return to the same level of promiscuity, God designed the seasons in a way which would require more work on the part of man, as well as affect his health adversely. As a result, he would not have the time needed to engage in illicit pursuits.

6ו
(א) הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת כָּל עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע לא הרשה לאדם ולאשתו להמית בריה ולאכול בשר, אך כל ירק עשב יאכלו יחדיו כלם. וכשבאו בני נח התיר להם בשר שנאמר (להלן ט ג) "כָּל רֶמֶשׂ אֲשֶׁר הוּא חַי לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה, כְּיֶרֶק עֵשֶׂב נָתַתִּי לָכֶם אֶת כֹּל" - את כל כירק עשב שהתרתי לאדם הראשון התרתי לכם את כל. לשון רש"י. וכן פירש הרב במסכת סנהדרין (נט ד"ה לא הותר) "ולכל חית הארץ" לכם ולחיות נתתי העשבים ואת האילנות וְ"אֶת כָּל יֶרֶק עֵשֶׂב לְאָכְלָה". ואם כך יהיה פירוש "אֶת כָּל יֶרֶק עֵשֶׂב לְאָכְלָה" "וְאֶת כָּל יֶרֶק עֵשֶׂב" ואינו כן, אבל נתן לאדם ולאשתו "כָּל עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע" וכל פרי עץ, ולחית הארץ ולעוף השמים נתן "כל ירק עשב" לא פרי העץ ולא הזרעים, ואין מאכלם יחד כלם בשוה, אך הבשר לא הורשו בו עד בני נח כדעת רבותינו, והוא פשוטו של מקרא. והיה זה מפני שבעלי נפש התנועה יש להם קצת מעלה בנפשם, נדמו בה לבעלי הנפש המשכלת, ויש להם בחירה בטובתם ומזוניהם ויברחו מן הצער והמיתה, והכתוב אומר "מִי יוֹדֵעַ רוּחַ בְּנֵי הָאָדָם הָעֹלָה הִיא לְמָעְלָה וְרוּחַ הַבְּהֵמָה הַיֹּרֶדֶת הִיא לְמַטָּה לָאָרֶץ" (קהלת ג כא). וכאשר חטאו והשחית כל בשר את דרכו על הארץ, ונגזר שימותו במבול ובעבור נח הציל מהם לקיום המין נתן להם רשות לשחוט ולאכול כי קיומם בעבורו. ועם כל זה לא נתן להם הרשות בנפש ואסר להם אבר מן החי. והוסיף לנו במצות לאסור כל דם מפני שהוא מעמד לנפש כדכתיב (ויקרא יז יד) "כִּי נֶפֶשׁ כָּל בָּשָׂר דָּמוֹ בְנַפְשׁוֹ הוּא, וָאֹמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל: דַּם כָּל בָּשָׂר לֹא תֹאכֵלוּ כִּי נֶפֶשׁ כָּל בָּשָׂר דָּמוֹ הִוא", כי התיר הגוף בחי שאינו מדבר אחר המיתה, לא הנפש עצמה. וזה טעם השחיטה. ומה שאמרו (ב"מ לב) "צער בעלי חיים דאורייתא", וזו ברכתנו שמברך "אשר קדשנו במצותיו וצונו על השחיטה", ועוד אדבר בענין המצוה בדם בהגיעי שם (ויקרא יז יא-יד) אם גומר השם עלי. וטעם "אֶת כָּל עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע" ואת כל העץ אשר בו פרי עץ זורע זרע לכם יהיה לאכלה, שיאכלו זרועי העשב כגרגרי החטה והשעורה והקטניות וזולתם, ויאכלו כל פרי העץ, אבל העץ עצמו אינו להם לאכלה, וגם לא העשב, עד שנתקלל אדם ונאמר לו: "וְאָכַלְתָּ אֶת עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה" (להלן ג יח).

(1) "Behold, I have given to you all of the herbs that gives seed:"... However meat was not permitted to him until the Children of Noach, as per the opinion of our Rabbis, and that is the simple meaning of the text. And [the original prohibition to kill animals to eat their meat] is because moving souls have a bit of stature to their souls: they resemble intelligent souls and seek their [own] benefit and their food and run away from pain and death; and the verse states (Ecclesiastes 3:23), "Who knows the spirit of man whether it goes upward, and the spirit of the beast whether it goes downward to the earth?" And when they sinned and all flesh corrupted its way upon the earth and it was decreed that they would die in the flood, and because of Noach, He saved some of them for the preservation of the species, He gave them permission to slaughter and eat [animals] since their existence was for [man's] sake. And in spite of all this, He did not give them permission with regards to the soul and forbade them a limb from a living animal. And He added commandments for us to forbid all blood since it is the support of the soul...

7ז
והזכיר אך בשר בנפשו דמו. ביאר שלא התיר הנפש רק הבשר שהוא הגוף בלבד, ועל כן אסר אבר מן החי. והוצרך להזכיר.

“but flesh; with its soul, its blood you must not eat.” The plain meaning is that G-d permitted only consumption of the flesh (meat) but not consumption of the life-force. In practice this means that tissue from an animal which is still alive is prohibited as food.