נח - על גבולות ובחירה מנטור

(ח) וְנֹ֕חַ מָ֥צָא חֵ֖ן בְּעֵינֵ֥י יְהוָֽה׃ (פ) (ט) אֵ֚לֶּה תּוֹלְדֹ֣ת נֹ֔חַ נֹ֗חַ אִ֥ישׁ צַדִּ֛יק תָּמִ֥ים הָיָ֖ה בְּדֹֽרֹתָ֑יו אֶת־הָֽאֱלֹהִ֖ים הִֽתְהַלֶּךְ־נֹֽחַ׃

(8) But Noah found grace in the eyes of the LORD. (9) These are the generations of Noah. Noah was in his generations a man righteous and wholehearted; Noah walked with God.

(ב) בדרתיו. יש מרבותינו דורשים אותו לשבח, כל שכן שאלו היה בדור צדיקים היה צדיק יותר, ויש שדורשים אותו לגנאי, לפי דורו היה צדיק, ואלו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום:

(2) "In his generation..." - (Sanhedrin 109) Some of our rabbis interpret this as praise, meaning, all the more so, if he had been in a generation filled with righteous people, he would have been even more righteous. And there are those who interpret it as criticism, meaning, if he had been in Abraham's generation, he would not have been thought of as anything special.

(ז) וַיָּ֣בֹא נֹ֗חַ וּ֠בָנָיו וְאִשְׁתּ֧וֹ וּנְשֵֽׁי־בָנָ֛יו אִתּ֖וֹ אֶל־הַתֵּבָ֑ה מִפְּנֵ֖י מֵ֥י הַמַּבּֽוּל׃
(7) And Noah went in, and his sons, and his wife, and his sons’ wives with him, into the ark, before the waters of the flood.

(ב) מפני מי המבול. אף נח מקטני אמנה היה, מאמין ואינו מאמין שיבא המבול ולא נכנס לתבה עד שדחקוהו המים:

(2) "Before the flood waters..." - Even Noah had little faith. He believed and didn't believe that the flood would come, and he didn't enter the ark until the water was pushing him in.

מה ההבדל בין התמונה המצטיירת בדמותו של נח מפשט הפסוקים, לבין דמותו של נח במדרשי חז"להמובאים ברש"י? לחז"ל הייתה מגמה ברורה לבקר את נח ולגמד את דמותו. יחסם של חז"ל לנח תמוה בגלל הניגוד לדמות הצדיקה המוצגת בפסוקים. מה ראו חז"ל להציג את נח באור שלילי?

(כ) וַיָּ֥חֶל נֹ֖חַ אִ֣ישׁ הָֽאֲדָמָ֑ה וַיִּטַּ֖ע כָּֽרֶם׃
(20) And Noah, the man of the land, began and planted a vineyard.

(א) ויחל. עשה עצמו חלין, שהיה לו לעסוק תחלה בנטיעה אחרת:

he made himself profane, for he should first have engaged in a different sort of planting.

הנפילה של נח מתחילה לאחר שיצא מן התיבה . לכאורה, נח מתנהג כמו שצריך ומקריב קרבנות לה'. אבל מיד לאחר מכן במקום לעסוק בפיתוח העולם הוא נוטע כרם ושותה יין ומאבד שליטה. מאיפה נובע איבוד השליטה? בכדי להבין את איבוד השליטה נשים לב להבדלים בין שני העולמות בהם חי נח, העולם לפני המבול ואחרי המבול. לפני המבול נח היה מוקף באנשים רעים ומושחתים. ובכל זאת הצליח להישאר צדיק. אך לאחר המבול המצב השתנה. נח לא היה החריג אלא הוא היה היחיד. לפני המבול נח היה צריך להבחין בין רע לטוב, וזה היה לו קל וטבעי, כי כשיש משהו מנוגד אליך קל יותר להישאר במקום. אך לאחר המבול כשנח היה לבדו, הוא לא ידע להעדיף טוב על פני טוב אחר. סדר העדיפויות של נח היה מעוות. במקום לפתח את העולם ולדאוג להמשכיות ולקיום הוא נטע כרם והשתכר. יש משמעות שנח נפל ביין דווקא, מפני שליין שני פנים.

(טו) וְיַ֤יִן ׀ יְשַׂמַּ֬ח לְֽבַב־אֱנ֗וֹשׁ לְהַצְהִ֣יל פָּנִ֣ים מִשָּׁ֑מֶן וְ֝לֶ֗חֶם לְֽבַב־אֱנ֥וֹשׁ יִסְעָֽד׃

(15) And wine that maketh glad the heart of man, Making the face brighter than oil, And bread that stayeth man's heart.

(א) אָמַ֤רְתִּֽי אֲנִי֙ בְּלִבִּ֔י לְכָה־נָּ֛א אֲנַסְּכָ֛ה בְשִׂמְחָ֖ה וּרְאֵ֣ה בְט֑וֹב וְהִנֵּ֥ה גַם־ה֖וּא הָֽבֶל׃
(1) I said in my heart: ‘Come now, I will try thee with mirth, and enjoy pleasure’; and, behold, this also was vanity.

הפן האחד של היין הוא שהיין מסוגל לפתוח ולקרב והוא אף עולה על המזבח המקום שמקשר אותנו עם הקב"ה. ומהפן השני הוא יכול להוביל לריקנות ולאיבוד שליטה וביזוי עצמי

איפה בחיינו האישיים אנו נתקלים בהתמודדות שהיא כלפי חוץ קלה לנו וברורה. ואילו מול עצמנו אנחנו מבולבלים. לדוג' חצאית באוניברסיטה שזה ברור שכך הולכים אבל בבית הגבולות מטשטשים. תפילות בחופשים וכד' וכו (שיהיה דיון...בהצלחה)אוהבים אותכם

(יב) והמפסיד השלישי הוא החברה, דהיינו, חברת הטפשים והחוטאים, והוא מה שהכתוב אומר (משלי יג): ורועה כסילים ירוע. כי הנה אנחנו רואים פעמים רבות אפילו אחר שנתאמת אצל האדם חובת העבודה והזהירות בה, יתרפה ממנה או יעבור על איזה דברים ממנה כדי שלא ילעגו עליו חבריו או כדי להתערב עמהם, ....ואם יארע לו שימצא בחברת מי שילעג עליו, לא ישית לבו אל הלעג ההוא, אדרבא, ילעג על מלעיגיו ויבזם, ויחשוב בדעתו כי לולי היה לו להרויח ממון הרבה, ההיה מניח מה שהיה צריך לזה מפני חבריו שלא ילעגו?! כל שכן שלא ירצה לאבד נשמתו מפני לעג.

(12) The third deterrent to Watchfulness is evil companionship, that is, the companionship of fools and sinners, as Scripture states (Proverbs 13:20), "And the friend of fools will be broken." Very often we see that even after the truth of a man's responsibility for Divine service and Watchfulness has impressed itself upon a person, he weakens or commits certain trespasses in order not to be mocked by his friends or to be able to mix freely with them.... If there are among his companions those who subject him to ridicule, he should not take it to heart, but, to the contrary, should ridicule them and shame them. Let him consider whether, if he had the opportunity of acquiring a great deal of money, he would keep from undertaking what such acquisition entailed so as to avoid the ridicule of his companions. How much more averse should he be to losing his soul for the sake of sparing himself ridicule.

שיחות הר"ן, ש

כל מה שאתה רואה בעולם, כל מה שנמצא בעולם, הכל בשביל הבחירה והנסיון

all that you see in the world, all that exists in the world, it is all for the choice and the prove.