התורה אינה מגדירה הפלת עוברים בתור פשע עצמאי. עניין זה נזכר בה רק בעקיפין כתוצאה של קטטה בין שני אנשים:
וכי ינָּצו אנשים ונגפו אשה הרה ויצאו ילדיה ולא יהיה אסון, ענוש ייענש כאשר ישית עליו בעל האישה ונתן בפלִלים. ואם אסון יהיה, ונתתה נפש תחת נָפש (שמות כא, כב-כג).
מן המקרא אל המשפט העברי
שנאמר: "כי ינצו אנשים ונגפו אשה הרה ויצאו ילדיה ולא יהיה אסון", כלומר באישה, "ענוש ייענש" על העוברים, "כאשר ישית עליו בעל האישה". אלמא אעוברין פטור [כלומר פטור מעונש מוות בגין הריגת עוברים], ולא מיקטלא ליה [=ואינו נהרג על הריגת עובר] עד שיהא תינוק בן יום אחד. (רבי מאיר הלוי אבולעפיה (ספרד, המאה הי"ג)).
*איך נתפסת ההפלה (הריגת עובר) במקרא לעומת המשפט העברי?
*מהם ה"עונשים" הניתנים בכל אחד מהמקורות ובאילו תנאים?
*במקור המקראי מצוין אסון, מהו האסון? למה במקרה של אסון כתוב "ונתתה נפש תחת נפש"?
שיר העלה -ענבל פרלמוטר
כשהעלה נפל כל היער נבהל.
ניתק מן הענף שלו
רגע הוא כאן,
רגע הוא לא.
“כלום כבר לא בטוח בימינו עוד”
אמרו השורשים יודעי דבר
“עלה כזה ירוק בהיר חוזר אל העפר…”
כשהעלה נפל כל היער נבהל.
ניתק מן הענף שלו
רגע הוא כאן,
רגע הוא לא.
“הוא לא התנהג כתמול שלשום, ודאי הרגיש”
ספדה צמרת בקול מר
“עלה כזה ירוק בהיר חוזר אל העפר…”
והענף שתק
הוא לא דיבר
למרות שידע שבבוקר יצמח לו עלה אחר -
זה לא עוזר.
*מהו תפקידו של העלה בשיר? על מי הוא משפיע?
*פשטו את הדמויות בשיר, הסבירו כיצד דומה הקשר בין הדמויות לקשר בין אם לתינוק המיועד להפלה?
*התיחסו למשפט האחרון, הסבירו למה תהליך הצמחת העלה הוא תהליך מחזורי (מהו תפקיד העץ, איך הוא מתקשר למערכת היחסים בין הענף לעלה)?
הרפואה וערכי החיים
פורסם בדברי הקתדרא לתולדות הרפואה ע"ש טסיה וד"ר יוסף מישן.
כאן אני מציג בכל חריפותה את השאלה – אפילו נניח שלידת ילד מסויים וגידולו לאחר-מכן תגרום לאם, או אף לשני ההורים, סבל ממש – הרשאי אדם למנוע סבל מעצמו ע"י נטילת חייו של אדם אחר? האם מותר לי לחסל יצור אנושי משום שקיומו הוא אסון לי?
בהלכה, שרואה בהפלה המלאכותית רצח, ואעפ"י כן איננה מענישה על כך בידי אדם, קיים הכלל הגדול – אין דוחין נפש מפני נפש. במסגרת החיים ודאי אנחנו מבחינים ומבדילים בין צעיר לזקן ובין חכם לשוטה, אבל לעצם עובדת החיים אין הערכה רציונאלית, ערכם המוחלט הוא פוסטולט. ר' סעדיה גאון אומר דבר נוקב בפירוש המקרא: כי בצלם אלהים עשה את האדם – ובצלם זה הכל שווים, כצדיק כרשע, כחכם כטיפש, כגדול כקטן.
ואעפ"י כן קובעת ההלכה לגבי העילה הרפואית להפלה: "האשה שהיא מקשה לילד (והדבר מסכן את חייה), מחתכים את הוולד ומוציאים אותו אברים-אברים, מפני שחייה קודמים לחייו". לכאורה יש כאן סתירה לכלל שאין דוחים נפש מנפש: אנחנו דוחים את חיי העובר מפני חיי האשה – וזהו איננו דבר מובן מאליו. התפיסה הקתולית שאותה אישר האפיפיור גם בשנים האחרונות אינה מרשה את הריגת העובר אפילו לשם הצלת חייה של האם, אלא מוסרת את האשה ואת הוולד שברחמה לרחמי שמים.
*מהי הדעה לגבי הפלות המוצגת במקור?
*מהי הכוונה בביטוי "אין דוחין נפש מפני נפש"? (בהתייחסות לנושא)
*לאילו סיבות להפלה מתייחס מקור זה? בנסיבות אלו חיי מי גובר על מי, חיי האם או חיי העובר?