חיי יחיד מול חיי רבים

שאלות על סיפורו של עולא בר קושב

סיפורו של יוסף לישנסקי
לעת ערב אסף הקצין את חיל אנשי המושבה (זכרון יעקב) בבית הכנסת, עמד לפניהם
חמור פנים ונוקשה וקרא: "אם עד מחר בבוקר לא תמסרו לידי את מקום מחבואם של יוסף לישנסקי וראובן שוורץ ואם לא תספרו לי את כל הידוע לכם על רשת ריגול זו, שמוצאה מן המושבה שלכם, אצווה להרוס את כל המושבה הזאת בתותחים! אף אבן אחת לא תישאר כאן. אף נפש חיה לא תיוותר בחיים. הכל אפוצץ, אעלה באש. ניתן לכם אורכה עד מחר בבוקר".
אימה גדולה נפלה על הכול. בהמשך היום שמעו את זעקות המוכים בבית הסוהר. הם
ידעו כי זה הגורל הצפוי להם, אם לא ישתפו פעולה עם התורכים נגד אנשי ניל"י. הפחד היה נורא. אמהות חרדו לגורל ילדיהן, גברים לגורל משפחותיהם. כל הסיפורים הנוראים על הטבח בארמנים עלו בזיכרון. התורכי אינו מתלוצץ. הוא יבצע את איומיו במושבה ואולי בכל היישוב העברי. רוב אנשי ניל"'כבר נאסרו.
אולי להקריב את המעסים שכבר הצליחו לברוח, למען שלום המושבה? למען הילדים
שלא חטאו? שאל‏1 המתישבים כל אותו הלילה. אך איך יסגירו את אחיהם, עצמם
ובשרם, לידי התורכים, אל המוות הוודאי? — מה עליהם לעשות?
ההחל‏ה הייתה קשה עד מאוד. באותו לילה לא עצם איש את עיניו במושבה. רבים
החליטו לשתוק, יהיה מה שיהיה. אך היו גם כאלה שכוחם לא עמד להם, והם גילו
לתורכים את הידוע להם על פעולות ניל"י .
שרה גיבורת ניל"י מאת דבורה עומר

רמב"ם : פסק הלכה

הרמב"ם מכריע בין מחלוקות שונות שנזכרו בתלמוד ומגיע למסקנה משפטית ופוסק הלכה:

מקרה א': "וכן אם אמרו להם גויים תנו להם אחד ונהרגנו , ואם לאו – נהרוג כולכם…" – אם הגויים דרשו אחד מהם (לא מישהו מסוים) , אסור למסור אותו גם אם התוצאה היא שיהרגו כולם.

מקרה ב': "ואם יחדוהו להם ואמרו : תנו לנו פלוני או נהרוג את כולכם" – אם דרשו מישהו מסוים אז רק אם היה חייב מיתה (מוות) עפ"י היהדות ימסרו אותו להם (כמו שבע בן בכרי שמרד במלכות דוד)."ואין מורין כן מלכתחילה" – גם אם היה חייב מיתה אסור למוסרו מייד בהתחלה אלא רק כשאין ברירה, אם אין כל אפשרות אחרת .ואם לא חייב מיתה אסור למסור אותו אפילו אם יהרגו כולם.