מקור חז''לי -תלמוד
המהרש"ל (יש"ש ב"ק פ"ח סי' נט) פסק שאפילו אם מתיירא "שיענו אותו עד שיעבוד עבודה זרה, מכל מקום לא ימית את עצמו, ויסבול כל העינויים לפי כוחו, והבא לטהר מסייעין לו, ואולי יוכל לקבל העינויים.". עם זאת, המהרש"ל ביאר שמעשהו של שאול היה כהוגן, משום החשש לפיקוח נפש של אחרים או משום חילול השם:
אם מתיירא שלא יענו אותו על יהודים אחרים, ויאבדו ח"ו כמה נפשות מישראל. כמו שיש מקצת מושלים על דבר שקר... - מותר להרוג בעצמו. ואולי שאול ע"ה כיון על זה שנפל על חרבו, שסבר אם יפול חי בידם, יתעללו בו ויענו אותו, ומסתמא בני ישראל לא יכולים לראות ולשמוע בצרת המלך, ולא יעמדו על נפשם מלנקום נקמתו ולהצילו, ויפלו כמה רבבות מישראל. והוא כבר ידע שנגזרה עליו הגזירה שלא ימלט מהם... ולפיקוח נפש אחרים מותר לחבול בעצמו. וגם אפשר משום כבוד מלך משוח ה'. שאין ראוי שימות בידי הערלים, ויעשו בו מיתת עינוי וביזיון, והוא חילול ה' בדת אמונתנו.
דברי המהרש"ל קרובים ביותר לענייננו, שכן אף החייל החטוף חושש שאם ייפול חי בידי אויבינו, יגרום הדבר לאיבוד נפשות רבות מישראל. ואולי גם החשש לחילול השם שייך בחייל, כיון שהוא מייצג את מדינת היהודים. לדבריו, אם כן, ניתן ללמוד מהיתרו של שאול המלך שמותר לחייל לאבד את נפשו.
פירוש: על פי המהרש''ל בהתייחסות לנוהל חניבעל ניתנת לשבוי הזכות להרוג את עצמו אך ורק במידה ויש סכנה לחיי אחרים (לדוג' במידה והחטוף חושש שמידע אשר יתגלה בעת העינויים עלול לסכן חיילים אחרים) או אם יש סכנה לחילול קידוש השם בעת הריגתו על ידי גויים.
המקור מתקשר לשאלה בכך שהמקור עונה בצורה אחת על השאלה ולפי המקור התשובה היא שבמקרה בו עומדים חיי חייל אחד אל מול חיי חיילים רבים, חייב היחיד להציל את הרבים גם במחיר של איבוד חייו למרות ששניהם הסתכנו ביודעין.
שאלות
1. האם המדרש הנ"ל סותר או מתכתב עם האמרה: ''כל המציל נפש אחת בישראל כאילו הציל עולם ומלואו'' ומדוע?
2.האם ישנה דרך אחרת לקיים את המשפט ''ואהבת לרעך כמוך'' במצב המתואר במאמר? וכיצד דרך פעולה זו מוצגת גם בדברי המהרש"ל?
מקור יצירתי:
בסרטון מסופר על אדם, שניסה לשים קץ לחייו ונעצר על ידי המשטרה. במהלך ניסיון ההתאבדות, עוברי אורח ראו את המקרה והזעיקו משטרה שבעצם מנעה מאותו אדם להתאבד. לאחר שנבדק ע"י רופא פסיכיאטר, הוחלט כי האדם מקומו בתא מעצר, לבדו אך מפוקח מבחוץ ע"י שני שוטרים. במהלך שהותו של האדם בתא המעצר, הצליח לשים קץ לחייו בעזרת שרוך שהצליח להכניס לתא בעת מעצרו.
המקור מתקשר לשאלה בכך שהסתכן אדם ביודעין ואנשים עוברי אורח ומשטרת ישראל ניסו לקיים את חובת ההצלה המוטלת עליהם בשל החוק-''לא תעמוד על דם רעך'', אך למרות נסיונותיהם הצליח האדם לשים קץ לחייו.
שאלות:
1. כיצד הייתם פועלים כעוברי אורח בסיטואציה בה אדם לא רק מסתכן אלא רוצה לשים קץ לחייו,האם נכון יהיה לעצור בעדו? וכיצד מתנגש הדבר עם ''לא תעמוד על דם רעך''?
2. האם וכיצד ניתן לפעול בסיטואציה על פי ''לא תעמוד על דם רעך'' מבלי לפגוע בחופש הבחירה? איזה ערך יותר חשוב לדעתכם ולמה?
מקור מודרני:
רופא המית את בתו החולה והתאבד
מחקירה ראשונית עולה כי האב, מרדכי שטלריד המתגורר במושב באזור אשקלון, ביצע המתת חסד לבתו קרן החולה במחלה סופנית ושם קץ לחייו.
גופתו של מרדכי שטלריד כבן 60 ובתו קרן שטלריד בת 34 נמצאו הבוקר (שישי) ללא רוח חיים במושב באזור אשקלון. לפי החשד, שטלריד, שעובד כמנהל מחלקה בבית חולים, ביצע המתת חסד לבתו החולה במחלה סופנית, והתאבד.
אם המשפחה גילתה בשעות הבוקר את גופת הבת בחדרה ואת גופת האב במחסן סמוך לבית. לפי החשד, האב תלה את עצמו. כוחות מד"א שהוזנקו למקום קבעו את מותם של השניים. האב השאיר מכתב ובו הסביר את מעשיו. לדבריו, בתו ביקשה ממנו כבר מספר פעמים לבצע בה המתת חסד כי היא לא הצליחה לשאת יותר את המחלה.
עיתון הארץ, 30.11.2012
המקור מתקשר לשאלה בכך שהוא מעלה את הסוגייה של מי עומד על דם רעו של מי וכיצד חובת ההצלה באה לידי ביטוי בדרכים שהן לאו דווקא הצלת חיים.
וכך שבכדי להציל את בתו מייסורים הוא נטל את חייו.
1. האם ישנו הבדל בין דמות האב לדמות הרופא בהחלטה לסיים את חיי הילדה? והאם לכל אחד מהם יש את הזכות או האפשרות הנפשית להגיע להחלטה מושכלת? האם הם יגיעו לאותה החלטה?
2.האם האב עומד על דם בתו או שהבת עומדת על דם אביה? ומדוע?
סיכום: עפ״י המקורות השונים בהם השתמשנו, ניסינו לענות על השאלה ״באלו מקרים חייב אדם להציל גם את מי שמסתכן ביודעין גם אם הוא מסכן עצמו? ״
במקור החזלי נאמר כי על חייל להקריב את חייו על מנת להציל כמות מסויימת של חיילים אחרים כלומר- חובת ההצלה מתקיימת כלפי החייל, גם במחיר של חייו שלו למרות העובדה ששאר החיילים אותם הוא מחוייב להציל מסתכנים ביודעין.
במקור השני מוצג מקרה של אדם שבחר לסיים את חייו ״ניצל״ כביכול על ידי עוברי אורח ומשטרה, ולבסוף סיים את חייו בעצמו.
במקור השלישי, מוצג מקרה של חולה סופנית שסבלה מכאבים נוראיים, ואביה שהוא גם רופא- ביצע המתת חסד, ולאחר מכן- התאבד בעצמו.
לסיכום, אנחנו מאמינות כי חובת ההצלה אינה מוטלת על אדם מסויים, במקרה שאדם אחר מעוניין במוות. כלומר- אם אדם החליט להתאבד, אין חובה על המביט מן הצד להציל אותו, כי כמו שמראה המקור השני, הוא אינו מעוניין בהצלה. הוא בחר לסיים את חייו בכל מקרה לאחר מכן.
במקרה שאדם סובל מכאבים (כמו שמציג המקור השלישי) אין לנסות ולהציל את האדם ממוות, כי האדם צריך הצלה מהחיים. לגבי המקרה הראשון חיילים אינם מעוניינים במוות, אלא מוכנים להקריב את חייהם בשביל המדינה. בשביל האזרחים, ולכן קיימת חובת הצלה גם על האזרחים וגם על חיילים אחרים. מובן מאליו שאם החיילים מוכנים למות בהגנתם על ביטחונינו- כל אדם באשר הוא אדם, מחוייב לעשות כל שביכולתו להציל את חיו.