האידיאל
"דור מחדש ויוצר איננו זורק אל גלי האשפה את ירושת הדורות. הוא בוחן ובודק, מרחיק ומקרב. ויש שהוא נאחז במסורת קיימת ומוסיף עליה ויש שהוא יורד לגל גרוטאות, חושף נשכחות, ממרק אותם מחלודתן, מחזיר לתחיה מסורת קדומה, שיש בה כדי להזין את נפש הדור המחדש"
(ברל כצנלסון, 1934)
ובפועל...
"התחייה הלאומית שלנו היא תוצאה של פניית עורף חריפה לגלות על כל אשר בה וממילא גם לתרבות בת דורות ולאורח חיים אשר קיים את התרבות הזאת... לא היה עוד בעולם כולו ציבור שיבצע בחייו שבר טוטלי במידה כזאת... נמצאנו פתאום ללא מורשת רוחנית... כל אותו המכלול המפרנס חיים אמוציונאליים ומקיים רציפות של שרשרת דורות"
(רבקה גורפין, קיבוץ עין שמר 1966)
"רצון זה לזכור את הפרטים ההיסטוריים, שליווה את צעדיה הראשונים של החברה היישובית, נבע לא מעט מהרצון לשכוח את המקורות שהזינו אותה. עמדת התרסה כאן: אנחנו חוזרים ומתחילים, מקשיבים לעצמנו, לרצוננו- ואין אנו מתחשבים בעומס הדורות והתרבות. [....] תרבות ששרפה גשרים באופן מודע מעוררת אשליה, כי ניתן לבנות תרבות ללא שורש, כי תרבות ללא שורש דווקא היא היחידה העשויה לעורר מפנה, חידוש".
(מוקי צור, 1969)
למה?
"לכאורה מוסכם על כולנו, כי עלינו לשאוב מתרבות העמים וממורשתנו הלאומית. משני המקורות כאחד. אלא שלעניין האוניברסלי נתנו את כל הנשמה ולמורשת ישראל שילמנו מס שפתיים... כל החלונות אצלנו פתוחים לארבע רוחות העולם... אך הבעיה הקשה והרצינית היא כיצד אנו פותחים אפיקים אל מקורות התרבות שלנו, מפתן ביתנו? כי נודה ולא נתעלם: כאן ולא בחיבור עם העולם אירע הנתק. כאן התחילה הקריעה!"
(אבא קובנר, 1982)
ובעצם, מה הבעיה?
"תמיד היו כאלה שחשבו וקיוו שהדור שיוולד פה... יהיה המשך טבעי של המכבים... תוך פסיחה על הגולה. מבחינה אידיאולוגית אני שולל את הגולה. הייתי צריך להיות "חצי מכבי" מבחינת ההשקפות שלי, אבל מבחינת התחושה אין זה כך... אני אוהב לקרוא ספרות גולה... העולם שלהם מדבר אלי... לגבי יהודה המכבי ולדורו יש לי יחס היסטורי- וליהדות הזאת, ליהדות העיירה יש לי יחס אישי"
(אלישע שלם, מפקד ביחידת צנחים, קיבוץ רמת יוחנן. מתוך "שיח לוחמים" 1968)
פתרונות?
"זה כוחה של דרשה יוצרת- היא נוטלת מן המקורות ומעצבת מתוכם את המציאות הרוחנית של היהודי החד המגשים את הציונות. כך עשו חכמים עם יצירת הבית הראשון, וראוי לנו שנרבה ללמוד את שלב המעבר ההוא. שיקומו של עולמנו הרוחני צריך שיאפשר לנו לחדש אותה סיטואציה רוחנית, שאפשרה את יצירתה של העלייה השנייה- שורשים עמוקים במורשת ויכולת להיות עצמאיים ביצירתנו בהווה ובעתיד".
(יריב בן אהרן, 1980)
"...תודעת התמורה חשפה את היות המסורת תמיד מעשי ידי אדם- גם המסורת הגדולה, זו שבאה מן העבר; ואילו תודעת הרצף סיפקה את השאיפה לשזור בתוך המסורת בתוך מארג החיים ולהפוך אותה לחלק ספונטני מהם- גם (ובעיקר) במסורת המומצאת, בעתיד. כך, המסורת המומצאת נתפסה כפרקטיקה הנמתחת בין עבר, הווה ועתיד, שהאותנטיות שלה נעוצה בקשר המתמיד שלה לחיי הקבוצה הנושאת אותה..."
(חזקי שוהם, "נו... עשינו קצת מסורת: מסורת מומצאת ובעיית העבר בתרבות היהודית" 2009)