Another approach to the words אמור אל הכהנים, “speak to the priests.” Seeing that the subject of Moses’ address to the priests concerns the priests’ sanctifying themselves by abstaining from incurring ritual defilement, all the special laws addressed to them may make them feel superior, or even haughty. Moses is to warn them that the fact that a part of the Torah is exclusively addressed to them must not make them feel that they are better or holier than the remainder of their peers. Moses is to first acquaint them with the law that the priests must not defile themselves ritually even when not likely to be called upon to perform their duties in the Temple as part of the weekly roster. Such defilement would gravely damage their נפש, “their essence” as servants of the Lord.
G’d is known to hate arrogance, haughtiness, etc.; in the case of the priests’ being haughty, an additional consideration is that haughtiness when it is the result of someone having accomplished a difficult task, something that he had invested much effort and time in, is still unacceptable as we know from Jeremiah 9,22. If pride or haughtiness is looked upon as a negative attribute in such cases, how much less is it acceptable in people who have been promoted to an elevated status merely by having been born to a father who is a priest, without being able to claim superiority by reason of their personal excellence?
This is implied in the line: אמור אל הכהנים בני אהרן, “say to the priests, the sons of Aaron, etc.” There was no need to add the words: בני אהרן, “sons of Aaron;” we all know that the priests were descended from Aaron. The Torah added these words as a reminder that the priest’s status was not earned, but is hereditary. If Aaron had not been holy, none of his descendants could have claimed this distinction without earning it. They therefore do not have any reason to boast about their superior status.
Chosen Because We're Special?
וַיֹּ֤אמֶר ה' אֶל־מֹשֶׁ֔ה אֱמֹ֥ר אֶל־הַכֹּהֲנִ֖ים בְּנֵ֣י אַהֲרֹ֑ן וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם לְנֶ֥פֶשׁ לֹֽא־יִטַּמָּ֖א בְּעַמָּֽיו׃
The LORD said to Moses: Speak to the priests, the sons of Aaron, and say to them: None shall defile himself for any [dead] person among his kin,
בני אהרן. יָכוֹל חֲלָלִים תַּ"ל הַכֹּהֲנִים:
בי אהרן THE SONS OF AARON — One might think that חללים (priests who have lost their priestly status for reasons connected with their birth or marriage) also may not defile themselves by the dead, Scripture therefore states, "Say unto the priests", — thus only those sons of Aaron are included who have not lost their priestly character; consequently חללים are excluded (Sifra, Emor, Section 1 1) .
בני אהרן. אַף בַּעֲלֵי מוּמִין בְּמַשְׁמָע:
בני אהרן THE SONS OF AARON — This implies also those of Aaron's sons who have a bodily blemish;
בני אהרן. וְלֹא בְּנוֹת אַהֲרֹן (ספרא):
בני אהרן THE SONS OF AARON — but not the daughters of Aaron (Sifra, Emor, Section 1 1).
או יבואר הפסוק אמור אל הכהנים, בהיות כאשר ציוה ה' למשה לאמר לכהנים שיקדשו עצמם, אך פן ירום לבב הכהנים ויתגאו לבבם לאמר מי כמוהם אשר בהם בחר ה' מכל ישראל להקדישם בקדושה והאכילם קדשי שמים שאסור לזרים בוודאי הם חשובים לפני המקום מאוד וחיבתו להם יותר מכל ישראל וירום לבבם על אחיהם בני ישראל. לכן להוציא זה מלבם צוה הקדוש ברוך הוא שיקדים להם הקדמה אחת שלא ירום לבבם ואחר כך יגיד להם את אשר צוה ה'. והוא, דבאמת לא שייך שיתנשא האדם אלא בדבר שהוא עמל וטורח ויגע עצמו בו מה שאין כן דבר שלא עמל בו כגון יחוס אבותיו לא שייך בזה התנשאות, כי במה נחשב הוא, וזהו אמור אל הכהנים בני אהרן, כלומר שמקודם תקדים להם מה שחפץ השם יתברך בהם הוא לא מצד עצמם רק מצד היותם בני אהרן, שאהרן היה קדוש כל כך עד שבקדושתו הכניס בבניו קדושה גדולה קדושי עליון ולא הם עצמם פעלו כל זאת ולכן אין להם במה להתפאר. ואחר כך אז ואמרת אליהם לנפש לא יטמא בעמיו, הקדושה שאני מקדש אותם. מה שאין כן כשתאמר להם מקודם ירום לבבם על אחיהם בני ישראל וצוה השם יתברך להכניסם במדת ענוה לבלתי ירום לבבם: