Riddle: Chapter 23 of Emor gives the dates of the festivals (Yamim Tovim) that we observe through the year but what makes this listing unique in the order of Shabbat readings throughout the year
Answer: The details of the Emor are read exactly during the period when the counting takes place!
(15) And from the day on which you bring the sheaf of elevation offering—the day after the sabbath—you shall count off seven weeks. They must be complete: (16) you must count until the day after the seventh week—fifty days; then you shall bring an offering of new grain to the LORD.
Give example of countdown chart for Brexit on Sky News (originally 29 March);
when I was studying for my 'O Levels' and getting married - crossing off each day towards the event! Working downwards from the highest number - why the strange formula?
28. הַיּוֹם שְׁמוֹנָה וְעֶשְׂרִים יוֹם שֶׁהֵם אַרְבָּעָה שָׁבוּעוֹת בָּעֹֽמֶר:
(1) The Omer is counted from the second night of Pesach until the night before Shavuos. The counting of forty-nine days (seven weeks) between the Festival of Pesach and Shavuos (the Feast of Weeks), connects the exodus from Egypt with the festival of the giving of the Torah. Just as one who awaits a most intimate friend on a certain day counts the days in eager anticipation of his arrival, so do we count the days from our liberation till the day we receive the Torah, which is the culmination and fulfillment of our freedom.
(2) It is proper to count the Omer at the beginning of the night, usually after the Maariv Service, and the Omer should be counted while standing.
(3) I am prepared and ready to perform
(4) the affirmative command to count the Omer,
(5) as it is written in the Torah,
(6) "And you shall count for yourselves,
(7) from the day after the day of rest,
(8) from the day you bring
(9) the omer as the wave-offering,
(10) seven complete weeks shall there be;
(11) until the day following the seventh week
(12) shall you count fifty days;
(13) and you shall bring a
(14) new meal-offering unto Adonoy."
(15) Blessed are You, Adonoy,
(16) our God, King of the universe,
(17) Who sanctified us with His commandments
(18) and commanded us to count the Omer.
(68) The Merciful One, may He return for us
(69) the service of the Beis Hamikdash in its place
(70) speedily in our days, Amein, Selah.
(71) Psalm 67
(72) To Him, Who grants victory:
(73) a psalm with instrumental music, a song.
(74) [May] God favor us and bless us,
(75) [may He] cause His countenance to shine
(76) among us forever;
(77) [so] that Your way become known on earth,
(78) [and] Your deliverance among all nations.
(79) Peoples will thank You, God,
(80) all the peoples will thank You.
(81) Nations will rejoice and sing
(82) when You judge the peoples justly,
(83) and lead the nations upon the earth forever.
(84) Peoples will thank You, God,
(85) all the peoples will thank You.
(86) The earth will have yielded its produce;
(87) God, our God, will have blessed us.
(88) God will bless us,
(89) and they will fear Him—
(90) all [men even from] the ends of the earth.
(91) Please, by the force of Your great right hand,
(92) release the bound one.
(93) Accept the prayer of Your people;
(94) strengthen us, purify us, awesome One!
(95) Please mighty One—
(96) those who seek Your unity—
(97) preserve them like the apple [of Your eye.]
(98) Bless them,
(99) purify them, have mercy on them;
(100) Your benevolent righteousness
(101) [may You] always bestow upon them.
(102) Mighty, Holy One
(103) in Your abundant goodness
(104) lead Your community.
(105) Unique One, Exalted, turn to Your people
(106) who are mindful of Your holiness.
(107) Accept our prayer and hear our cry,
(108) [You] Who knows hidden thoughts.
(109) Blessed [is His] Name,
(110) Whose glorious Kingdom
(111) is forever and ever.
(112) Master of the universe,
(113) You commanded us
(114) through the hands of Your servant, Moses,
(115) to count the Omer
(116) in order to purify us
(117) from our evil and defilement.
(118) As You have written in Your Torah:
(119) "And you shall count for yourselves,
(120) from the day after the day of rest,
(121) from the day you bring
(122) the omer as the wave-offering,
(123) seven complete weeks, shall there be;
(124) until the day following the seventh week
(125) shall you count fifty days,"
(126) in order to cleanse
(127) the souls of Your people Israel
(128) from their impurities.
(129) Therefore, may it be Your will,
(130) Adonoy, our God, and God of our fathers,
(131) that in the merit of the Omer
(132) which I counted today,
(133) may any defect I have caused be rectified.
(135) May I be purified and sanctified
(136) with sublime holiness,
(137) and thereby
(138) may abundant bounty be bestowed
(139) upon all the worlds.
(140) May it rectify our being,
(141) our spirit and our souls
(142) from every baseness and defect,
(143) and may it purify us and sanctify us
(144) with Your sublime holiness.
(145) Amen, Selah.
Why do we use such an arcane way of counting? Surely, we are should be saying that "today, it is 21 days until Shavuout" - that way, I'm getting more excited as I get closer to my cheesecake!
What is the connection between Pesach and Shavuot - beyond the 49 day travelling time from Egypt to Sinai?
1. The significance of the Omer offering - from an agricultural point of view
Rav Hirsch:
"When you have attained not only your freedom, but also national independence which the possession of one's land gives you, you cut the produce of the land, bring that which the land has produced into your own possession and then bring the first Omer that you cut - the equivalent to one day's food, to the Cohen - your representitive in Gd's Sanctuary...this cutting corresponds to the real harvest of the land - wheat, barley - the Omer is brought from the barley which is the earliest grain to ripen
2. The Connection between Pesach and Shavuot (agriculturally)
Rav Hirsch:
"When you have attained not only your freedom, but also national independence....
וּסְפַרְתֶּ֤ם לָכֶם֙ מִמָּחֳרַ֣ת הַשַּׁבָּ֔ת מִיּוֹם֙ הֲבִ֣יאֲכֶ֔ם אֶת־עֹ֖מֶר הַתְּנוּפָ֑ה שֶׁ֥בַע שַׁבָּת֖וֹת תְּמִימֹ֥ת תִּהְיֶֽינָה׃ עַ֣ד מִֽמָּחֳרַ֤ת הַשַּׁבָּת֙ הַשְּׁבִיעִ֔ת תִּסְפְּר֖וּ חֲמִשִּׁ֣ים י֑וֹם וְהִקְרַבְתֶּ֛ם מִנְחָ֥ה חֲדָשָׁ֖ה לַיהוָֽה׃
And from the day on which you bring the sheaf of elevation offering—the day after the sabbath—you shall count off seven weeks. They must be complete: you must count until the day after the seventh week—fifty days; then you shall bring an offering of new grain to the LORD.
On 16th Nisan, the barley was harvested in the fields and brought to the Temple in boxes and baskets. It was beaten, roasted and sifted into fine flour and then burned on the altar.
7 weeks later, the Bikkurim/ (first fruits) were brought.
3. Deeper connection between Pesach and Shavuot
(א) מצות ספירת העמר - לספר תשעה וארבעים יום מיום הבאת העמר שהוא יום ששה עשר בניסן. שנאמר (ויקרא כג טו) וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עמר התנופה. והמנין הזה חובה, ועלינו למנות בו הימים יום יום, וכן השבועות, שהכתוב אמר תספרו חמשים יום. ואמר גם כן (דברים טז ט) שבעה שבועות תספר לך, ובפרוש אמר אביי בגמרא במנחות (סו, א) מצוה לממני יומי ומצוה לממני שבועי (עי' סהמ''צ להרמב''ם עשין קסא). ויש מן המפרשים (עי' סוף ר''ן פסחים), שהיה דעתם, כי כונת הכתוב למנות השבועות דוקא כשהן שלמים, אבל להזכיר בכל יום ולומר שהם כך וכך ימים וכך וכך שבועות אין צרך. ויש מהם שאמרו (רא''ש בתשובה כלל כד סי' יג), כי הדרך הנבחר להזכיר מנין השבועות עם הימים תמיד בכל יום וירא שמים יבחר דרכם להוציא מכל ספק, ולא יחוש לתפארת המלות, וכן נהגו היום בכל המקומות ששמענו.
(ב) וכתב הרמב''ם זכרונו לברכה (סהמ''צ שם) ואל יטעה אותך אמרם זכרונם לברכה מצוה לממני יומי ומצוה לממני שבועי. ותחשב שהם שתי מצות, שאין הכונה בזה לומר שתהיה מצוה בפני עצמה, אבל הוא חלק מחלקי המצוה. ואמנם היו שתי מצות, אלו אמרו מנין הימים מצוה ומנין השבועות מצוה, וזה מה שלא נעלם ממי שידקדק בדבר ויבארהו, שאתה כשתאמר יתחיב שיעשה כך וכך, לא יתחיב מן המאמר הזה שהענין ההוא מצוה בפני עצמה, והראיה המבארת על זה, היותנו מונין השבועות כמו כן בכל לילה באמרנו שהם כך וכך שבועות וכך וכך ימים, ואלו היו השבועות מצוה בפני עצמה, לא סדרו מנינם אלא בלילי השבועות בלבד, והיו להן שתי ברכות אשר קדשנו במצותיו וצונו על ספירת ימי העמר, ועל ספירת שבועי העומר, ואין הדבר כן, אבל המצוה היא ספירת העמר ימיו ושבועותיו כמו שכתבנו, עד כאן.
(ג) משרשי המצוה. על צד הפשט, לפי שכל עקרן של ישראל אינו אלא התורה, ומפני התורה נבראו שמים וארץ, וכמו שכתוב (ירמיהו לג כה) אם לא בריתי יומם ולילה וגו', והיא העקר והסבה שנגאלו ויצאו ממצרים, כדי שיקבלו התורה בסיני ויקימוה, וכמו שאמר השם למשה (שמות ג יב) וזה לך האות כי אנכי שלחתיך בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה. ופרוש הפסוק הוציאך אותם ממצרים, יהיה לך אות שתעבדון את האלהים על ההר הזה, כלומר, שתקבלו התורה שהיא העקר הגדול שבשביל זה הם נגאלים והיא תכלית הטובה שלהם, וענין גדול הוא להם יותר מן החרות מעבדות, ולכן יעשה השם למשה אות בצאתם מעבדות לקבלת התורה, כי הטפל עושין אותו אות לעולם אל העקר.
(ד) ומפני כן, כי היא כל עקרן של ישראל ובעבורה נגאלו ועלו לכל הגדלה שעלו אליה, נצטוינו למנות ממחרת יום טוב של פסח עד יום נתינת התורה להראות בנפשנו החפץ הגדול אל היום הנכבד הנכסף ללבנו כעבד ישאף צל, וימנה תמיד מתי יבוא העת הנכסף אליו שיצא לחרות, כי המנין מראה לאדם כי כל ישעו וכל חפצו להגיע אל הזמן ההוא. וזהו שאנו מונין לעמר, כלומר, כך וכך ימים עברו מן המנין ואין אנו מונין כך וכך ימים יש לנו לזמן, כי כל זה מראה לנו הרצון החזק להגיע אל הזמן, ועל כן לא נרצה להזכיר בתחילת חשבוננו רבוי הימים שיש לנו להגיע לקרבן שתי הלחם של עצרת, ואל יקשה עליך לומר אם כן אחר שעברו רב הימים של שבעה שבועות אלו, למה לא נזכיר מעוט הימים הנשארים? לפי שאין לשנות מטבע החשבון באמצעו. ואם תשאל אם כן למה אנו מתחילין אותו ממחרת השבת, ולא מיום ראשון? התשובה כי היום הראשון נתיחד כלו להזכרת הנס הגדול, והוא יציאת מצרים, שהוא אות ומופת בחדוש העולם ובהשגחת השם יתברך על בני אדם, ואין לנו לערב בשמחתו ולהזכיר עמו שום דבר אחר, ועל כן נתקן החשבון מיום שני מיד. ואין לומר היום כך וכך ימים ליום שני של פסח, שלא יהיה חשבון ראוי לומר ליום שני, ועל כן התקן למנות המנין ממה שנעשה בו, והוא קרבן העמר, שהוא קרבן נכבד, שבו זכר שאנו מאמינים, כי השם ברוך הוא בהשגחתו על בני אדם רוצה להחיותם ומחדש להם בכל שנה ושנה זרע תבואות לחיות בו.
(ה) מדיני המצוה. מה שאמרו זכרונם לברכה (מנחות סו, א), שמצוה למנותן מבערב כדי שיהו תמימות, כמו שאמר הכתוב תמימות תהיינה. ואמרו זכרונם לברכה, אימתי הן תמימות בזמן שמתחיל מבערב. ומכל מקום פרשו המפרשים (תוס' מנחות שם בד''ה זכר בשם בה''ג) שאם שכח ולא מנה מבערב מונה למחר כל היום. ויש אומרים שם, שמי ששכח ולא מנה יום אחד שאין יכול למנות עוד באותה שנה, לפי שכלן מצוה אחת הם. ומכיון ששכח מהן יום אחד, הרי כל החשבון בטל ממנו, ולא הודו מורינו שבדורנו לסברא זו, אלא מי ששכח יום אחד יאמר אמש היו כך בלא ברכה, ומונה האחרים עם כל ישראל. ומצוה מן המבחר (רמב''ם תמידין ומוספין ז כג) למנות מעמד, ומברך אשר קדשנו וכו'. ומי שמנה בלא ברכה יצא, ואינו רשאי לחזד ולמנות בברכה (שם הכ''ה). ויתר פרטיה, במסכת מנחות [או''ח סימן תעט].
(ו) ונוהגת מצוה זו מספירת העמר מדאוריתא בכל מקום בזכרים. בזמן הבית שיש שם עמר ומדרבנן בכל מקום ואפילו שאין עמר קרב, והעובר על זה ולא ספר ימים אלו בטל עשה.
...since the entire essence of Israel is only the Torah, and because of the Torah were the heavens and earth created, and as it is stated (Jeremiah 33:25), "Were it not for my covenant day and night, etc." And it is the essence and the reason that they were redeemed and left from Egypt - in order that they receive the Torah at Sinai, and fulfil it.
(4) Since the acceptance of the Torah was the goal of our great redemption, we were commanded to count from the second day of Pesach until the day of the giving of the Torah; to show about ourselves the great desire [we have] for the the honoured day, which our hearts yearn [for] like 'a slave seeks shade' and always counts when will come the time he yearns for, to obtain his freedom. Because counting towards a date show a person that all his desire and longing is specifically to reach that time - as opposed to thinking about the large number of days he still has to do this - i.e. it is much more dispiriting and harder to start off with a high number and work your way down! - the focus needs to be on reaching the final date, as a culmination of where we started from
Rabbi Shimshon Pincus - Nefesh Shimshon
When a person counts the days towards a certain day, the iterervening days have no significance.
For instance, if you are expecting to receive a large gift at the end of 50 days - or 50 days are interfering with the receiving of my large gift!
The days of the counting of the Omer are different - each day, we try to build ourselves up spiritually.
Imagine that you were building a 10 storey building. You would count each storey that you have built and pride yourself on that - you wouldn't think "I've got 9 stories left to build" - similarly so with Shavuot - we are "building towards the great event".
Our ancestors were not ready to receive the Torah the moment they came out of Egypt, they had to count the days in preparation for the big event - until they received the Torah on the 50th day after leaving.
Conclusion
Counting the Omer teaches us the value of living each day meaningfully, in the knowledge that we are aiming towards a very special occasion - the festival of Shavuot, when we renew our connection with the Torah as free individuals who have left the slavery of Egypt.
From donating the produce of our first harvest, to bringing the first fruits, seven weeks later at the start the summer, we have not only made a physical journey, but also a spiritual one. We are now in the position to receive the gift that has been planted into the DNA of each and every Jew for 3331 years.
May our knowledge and love of Torah grow over the remainder of the Omer and may we celebrate a very special, meaningful and memorable Shavuot together throughout the world.
Shabbat Shalom