צרעת | Sefaria

צרעת

(מה) וְהַצָּר֜וּעַ אֲשֶׁר־בּ֣וֹ הַנֶּ֗גַע בְּגָדָ֞יו יִהְי֤וּ פְרֻמִים֙ וְרֹאשׁוֹ֙ יִהְיֶ֣ה פָר֔וּעַ וְעַל־שָׂפָ֖ם יַעְטֶ֑ה וְטָמֵ֥א ׀ טָמֵ֖א יִקְרָֽא׃ (מו) כָּל־יְמֵ֞י אֲשֶׁ֨ר הַנֶּ֥גַע בּ֛וֹ יִטְמָ֖א טָמֵ֣א ה֑וּא בָּדָ֣ד יֵשֵׁ֔ב מִח֥וּץ לַֽמַּחֲנֶ֖ה מוֹשָׁבֽוֹ׃ (ס)

Leviticus 13:45-46

(45) As for the person with a leprous affection, his clothes shall be rent, his head shall be left bare, and he shall cover over his upper lip; and he shall call out, “Unclean! Unclean!” (46) He shall be unclean as long as the disease is on him. Being unclean, he shall dwell apart; his dwelling shall be outside the camp.

ויקרא י״ד:ל״ד-ל״ו

(לד) כִּ֤י תָבֹ֙אוּ֙ אֶל־אֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֛י נֹתֵ֥ן לָכֶ֖ם לַאֲחֻזָּ֑ה וְנָתַתִּי֙ נֶ֣גַע צָרַ֔עַת בְּבֵ֖ית אֶ֥רֶץ אֲחֻזַּתְכֶֽם׃ (לה) וּבָא֙ אֲשֶׁר־ל֣וֹ הַבַּ֔יִת וְהִגִּ֥יד לַכֹּהֵ֖ן לֵאמֹ֑ר כְּנֶ֕גַע נִרְאָ֥ה לִ֖י בַּבָּֽיִת׃ (לו) וְצִוָּ֨ה הַכֹּהֵ֜ן וּפִנּ֣וּ אֶת־הַבַּ֗יִת בְּטֶ֨רֶם יָבֹ֤א הַכֹּהֵן֙ לִרְא֣וֹת אֶת־הַנֶּ֔גַע וְלֹ֥א יִטְמָ֖א כָּל־אֲשֶׁ֣ר בַּבָּ֑יִת וְאַ֥חַר כֵּ֛ן יָבֹ֥א הַכֹּהֵ֖ן לִרְא֥וֹת אֶת־הַבָּֽיִת׃

Leviticus 14:34-36

(34) When you enter the land of Canaan that I give you as a possession, and I inflict an eruptive plague upon a house in the land you possess, (35) the owner of the house shall come and tell the priest, saying, “Something like a plague has appeared upon my house.” (36) The priest shall order the house cleared before the priest enters to examine the plague, so that nothing in the house may become unclean; after that the priest shall enter to examine the house.

ויקרא י״ד:מ״ה

וְנָתַ֣ץ אֶת־הַבַּ֗יִת אֶת־אֲבָנָיו֙ וְאֶת־עֵצָ֔יו וְאֵ֖ת כָּל־עֲפַ֣ר הַבָּ֑יִת וְהוֹצִיא֙ אֶל־מִח֣וּץ לָעִ֔יר אֶל־מָק֖וֹם טָמֵֽא׃

Leviticus 14:45

The house shall be torn down—its stones and timber and all the coating on the house—and taken to an unclean place outside the city.

במדבר י״ב:א׳-ב׳

(א) וַתְּדַבֵּ֨ר מִרְיָ֤ם וְאַהֲרֹן֙ בְּמֹשֶׁ֔ה עַל־אֹד֛וֹת הָאִשָּׁ֥ה הַכֻּשִׁ֖ית אֲשֶׁ֣ר לָקָ֑ח כִּֽי־אִשָּׁ֥ה כֻשִׁ֖ית לָקָֽח׃ (ב) וַיֹּאמְר֗וּ הֲרַ֤ק אַךְ־בְּמֹשֶׁה֙ דִּבֶּ֣ר ה' הֲלֹ֖א גַּם־בָּ֣נוּ דִבֵּ֑ר וַיִּשְׁמַ֖ע ה'

Numbers 12:1-2

(1) And Miriam and Aaron spoke against Moses because of the Cushite woman whom he had married; for he had married a Cushite woman. (2) And they said: ‘Hath the LORD indeed spoken only with Moses? hath He not spoken also with us?’ And the LORD heard it.

דברים רבה ו׳:ח׳

זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹהֶיךָ לְמִרְיָם (דברים כד, ט), הֲלָכָה, אָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ נֶגַע וְהָיָה הַכֹּהֵן קְרוֹבוֹ מַהוּ שֶׁיְהֵא מֻתָּר לוֹ לִרְאוֹתוֹ, כָּךְ שָׁנוּ חֲכָמִים כָּל הַנְּגָעִים אָדָם רוֹאֶה חוּץ מִנִּגְעֵי עַצְמוֹ. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר אַף לֹא נִגְעֵי קְרוֹבָיו. וְעַל יְדֵי מָה הַנְּגָעִים בָּאִים, עַל יְדֵי עַיִן הָרָע, אָמַר רַבִּי יִצְחָק בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם אָדָם אוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ הַשְׁאִילֵנִי קַרְדוּמְךָ שֶׁאֲבַקַּע בּוֹ הָעֵץ הַזֶּה, וְהוּא אוֹמֵר לוֹ אֵין לִי, מֵעַיִן רָעָה. כָּךְ הוּא אוֹמֵר בְּחַיֶּיךָ הַשְׁאִילֵנִי הַכְּבָרָה שֶׁלְּךָ, וְיֵשׁ לוֹ וְהוּא אוֹמֵר אֵין לִי, מֵעַיִן רָעָה. מִיָּד בָּא הַנֶּגַע עַל בֵּיתוֹ תְּחִלָּה, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יד, לז): וְרָאָה אֶת הַנֶּגַע וְהִנֵּה הַנֶּגַע בְּקִירוֹת, וּמָה הָיוּ עוֹשִׂין לוֹ, מְפַנִּין כָּל מַה שֶּׁהָיָה לוֹ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יד, לו): וְצִוָּה הַכֹּהֵן וּפִנּוּ אֶת הַבַּיִת, כֵּיוָן שֶׁהָיָה מוֹצִיא כָּל מַה שֶּׁהָיָה לוֹ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, קַרְדֻּמּוֹתָיו וּכְבָרוֹתָיו, הָיוּ אוֹמְרִים רְאִיתֶם עַיִן רָעָה שֶׁהָיָה בְּיָדוֹ, מַה שֶּׁהָיָה לוֹ לֹא הָיָה רוֹצֶה לְהַשְׁאִיל, מִי גָרַם לוֹ לְהִפָּנוֹת, עַל יְדֵי שֶׁהָיְתָה בּוֹ עַיִן רָעָה. דָּבָר אַחֵר, אָמַר רַבִּי חֲנִינָא, אֵין הַנְּגָעִים בָּאִים אֶלָּא עַל לָשׁוֹן הָרָע, וְרַבָּנָן אָמְרֵי תֵּדַע לְךָ שֶׁהַנְּגָעִים בָּאִים עַל לָשׁוֹן הָרָע, הֲרֵי מִרְיָם הַצַּדֶּקֶת עַל יְדֵי שֶׁדִּבְּרָה לָשׁוֹן הָרָע בְּמשֶׁה אָחִיהָ קָרְבוּ בָהּ הַנְּגָעִים, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כד, ט): זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹהֶיךָ לְמִרְיָם.

Devarim Rabbah 6:8

Remember that which the Lord, your God, did to Miriam: Halacha: A person who has a blemish and a priest was his relative, what is [the law as to whether it is] permitted for him to see (inspect) it? So did the sages learn: All [tzaraat] blemishes can a man see except for his own blemishes. Rabbi Meir said, “Also not the blemishes of his relatives.” And through what do blemishes come? Through an evil (stingy) eye. Rabbi Yitschak said, “It is customary in the world that a man should say to his fellow, ‘Lend me your pickaxe, that I should chop this wood.’ And he says [back] to him, ‘I don’t have [one],’ due to an evil eye. So does [the first one] say, ‘By your life, [so] lend me your sieve’; and he has one. And he says, ‘I don’t have [one],’ due to an evil eye. Immediately a blemish comes to his house first. From where [do we know this]? As it states (Leviticus 14:37), ‘And he will see the blemish, and behold the blemish is in the walls.’ And what would they do to him? They would clear out everything that he had inside his house. From where [do we know this]? As it states (Leviticus 14:36), ‘And the priest will command and they will clear out his house.’ When he would remove all of what he had inside his house – his pickaxes and his sieves – they would say, ‘Did you see the evil eye, since he had in his hand that which was in his house [and] he didn’t want to lend [it]. What caused him to clear [it] out? Through his having an evil eye.’” Another [understanding]: Rabbi Chaninah said, “Blemishes only come through evil speech. And our rabbis say, ‘You should know that blemishes come from evil speech; behold, Miriam the righteous – through her speaking evil speech about Moshe, her brother, did blemishes approach her. From where [do we know this]? As it states (Leviticus 14:37), "Remember that which the Lord, your God, did to Miriam."'"

Rabbeinu Bachya: "This was someone who kept his house only for himself. He refused to lend his belongings out, and he never welcomed guests inside. And so the plagues came to attack his stinginess." (14:35)

מועד קטן ה׳ א:י״ז

והאי להכי הוא דאתא ההוא מיבעי ליה לכדתניא וטמא טמא יקרא צריך להודיע צערו לרבים ורבים מבקשין עליו רחמים

Moed Katan 5a:17

The Gemara asks: But with regard to this verse, does it come to teach this idea? That verse is needed for that which is taught in the following baraita: “And he shall cry: Impure, impure”; this teaches that the leper must inform the public of his distress, and the public will pray for mercy on his behalf.

ויקרא רבה י״ז:ב׳

הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב כ, כח): יִגֶל יְבוּל בֵּיתוֹ נִגָּרוֹת בְּיוֹם אַפּוֹ, יְהוּ גוֹרְרִין וּמוֹצִיאִין, אֵימָתַי, בַּיּוֹם שֶׁיְּגָרֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַפּוֹ בְּאוֹתוֹ הָאִישׁ, הָא כֵיצַד אָדָם אוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ הַשְׁאִילֵנִי קַב חִטִּים וְאָמַר לוֹ אֵין לִי, קַב שְׂעוֹרִים, אֵין לִי, קַב תְּמָרִים, אֵין לִי. אִשָּׁה אוֹמֶרֶת לַחֲבֶרְתָּהּ הַשְּׁאִילִנִּי נָפָה, הִיא אוֹמֶרֶת אֵין לִי, הַשְּׁאִילִנִּי כְּבָרָה, וְאוֹמֶרֶת אֵין לִי, מָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה מְגָרֶה נְגָעִים בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, וּמִתּוֹךְ שֶׁהוּא מוֹצִיא אֶת כֵּלָיו הַבְּרִיּוֹת רוֹאוֹת וְאוֹמְרוֹת לֹא הָיָה אוֹמֵר אֵין לִי כְּלוּם, רְאוּ כַּמָּה חִטִּים יֵשׁ כָּאן, כַּמָּה שְׂעוֹרִים, כַּמָּה תְּמָרִים יֵשׁ כָּאן. לְוַוט בֵּיתָא בְּאִלֵּין לְוָוטַיָא. רַבִּי יִצְחָק בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מַיְיתֵי לָהּ מִן הָדֵין קְרָא (ויקרא יד, לז): שְׁקַעֲרוּרֹת, שָׁקַע בֵּיתָא בְּאִלֵּין לְוָוטַיָא. לְפִיכָךְ משֶׁה מַזְהִיר אֶת יִשְׂרָאֵל: כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן.

Vayikra Rabbah 17:2

...

משלי י״ח:כ״א

(כא) מָ֣וֶת וְ֭חַיִּים בְּיַד־לָשׁ֑וֹן וְ֝אֹהֲבֶ֗יהָ יֹאכַ֥ל פִּרְיָֽהּ׃

Proverbs 18:21

(21) Death and life are in the power of the tongue; And they that indulge it shall eat the fruit thereof.

רמב"ן על ויקרא י״ג:מ״ז

והבגד כי יהיה בו נגע צרעת זה איננו בטבע כלל ולא הווה בעולם וכן נגעי הבתים אבל בהיות ישראל שלמים לה' יהיה רוח השם עליהם תמיד להעמיד גופם ובגדיהם ובתיהם במראה טוב וכאשר יקרה באחד מהם חטא ועון יתהוה כיעור בבשרו או בבגדו או בביתו להראות כי השם סר מעליו ולכך אמר הכתוב (להלן יד לד) ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם כי היא מכת השם בבית ההוא והנה איננו נוהג אלא בארץ שהיא נחלת ה' כמו שאמר (שם) כי תבאו אל ארץ כנען אשר אני נותן לכם לאחוזה ואין הדבר מפני היותו חובת קרקע אבל מפני שלא יבא הענין ההוא אלא בארץ הנבחרת אשר השם הנכבד שוכן בתוכה ובתורת כהנים (מצורע פרשה ה ג) דרשו עוד שאין הבית מטמא אלא אחר כבוש וחלוק ושיהא כל אחד ואחד מכיר את שלו והטעם כי אז נתישבה דעתם עליהם לדעת את ה' ותשרה שכינה בתוכם וכן אני חושב בנגעי הבגדים שלא ינהגו אלא בארץ ולא הוצרך למעט מהן חוצה לארץ כי לא יארעו שם לעולם ומפני זה עוד אינם נוהגים אלא בבגדים לבנים לא בצבועים כי אולי הצבע הוציא הכיעור ההוא במקום ההוא כטבעו ולא אצבע אלהים היא ולפיכך הצבועים בידי שמים מטמאין כדברי רבי שמעון (נגעים פי"א מ"ג) ועל דרך הפשט מפני זה יחזירו הכתוב בכל פסוק ופסוק "הבגד או העור או השתי והערב" כי הדבר נס ולרבותינו בהם מדרשים וכולם בתורת כהנים

Ramban on Leviticus 13:47

And the garment if there be in it a pock of tsaraat: This is not natural at all and it does not happen in the world; and so [too] pocks of houses. But since Israel are complete for God, the spirit of God is always upon them, to keep their bodies and clothing and houses in good appearance. And when sin and iniquity happen to one of them, his skin or his clothing or his home becomes ugly, to show that God has departed from him. And hence the verse states (Leviticus 14:34), "and I shall put a pock of tsaraat in the house in the land of your possession" - as it is a plague of God in that house. And behold, it is only practiced in the land that is the inheritance of the Lord, as it states (Leviticus 14:34), "When you come to the land of Canaan, that I give to you as a possession." And the reason for this is not because it is an obligation on the soil [of the land], but [rather] because this matter will only come in the chosen land that the glorious God will dwell within. And in Torat Kohanim (Sifra, Metsora 5:3), they also expounded that a house only becomes impure after the conquest and division of the land and [when] each and every one knows what is his. And the reason [for this] is that [only] then did their minds become settled about them - to know the Lord - and that the [Divine] presence should dwell among them. And so do I think with the pocks of clothing, that it is only practiced in the land, and [that] it was not necessary to [specifically] exclude outside the land from them, as they would never occur there. And because of this, they are also only practiced on white clothes, and not with colored ones - as maybe the dye released that ugliness in that place according to its nature, and it is not 'the finger of God.' And therefore, clothes that become colored by the Heavens, can become impure, like the words of Rabbi Shimon (Mishnah Negaim 11:3). And according to its simple understanding, it is because of this that Scripture goes back in each and every verse [to mention], "the garment or the skin or the warp or the woof," because the matter is a miracle. And our rabbis have homilies about them and they are all in Torat Kohanim.

חזקוני, ויקרא י״ג:ג׳

וטמא אתו בדבור.

Chizkuni, Leviticus 13:3

And the priest declares him impure. By means of a verbal declaration.

ויקרא י״ד:י״ד-י״ז

(יד) וְלָקַ֣ח הַכֹּהֵן֮ מִדַּ֣ם הָאָשָׁם֒ וְנָתַן֙ הַכֹּהֵ֔ן עַל־תְּנ֛וּךְ אֹ֥זֶן הַמִּטַּהֵ֖ר הַיְמָנִ֑ית וְעַל־בֹּ֤הֶן יָדוֹ֙ הַיְמָנִ֔ית וְעַל־בֹּ֥הֶן רַגְל֖וֹ הַיְמָנִֽית׃ (טו) וְלָקַ֥ח הַכֹּהֵ֖ן מִלֹּ֣ג הַשָּׁ֑מֶן וְיָצַ֛ק עַל־כַּ֥ף הַכֹּהֵ֖ן הַשְּׂמָאלִֽית׃ (טז) וְטָבַ֤ל הַכֹּהֵן֙ אֶת־אֶצְבָּע֣וֹ הַיְמָנִ֔ית מִן־הַשֶּׁ֕מֶן אֲשֶׁ֥ר עַל־כַּפּ֖וֹ הַשְּׂמָאלִ֑ית וְהִזָּ֨ה מִן־הַשֶּׁ֧מֶן בְּאֶצְבָּע֛וֹ שֶׁ֥בַע פְּעָמִ֖ים לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃ (יז) וּמִיֶּ֨תֶר הַשֶּׁ֜מֶן אֲשֶׁ֣ר עַל־כַּפּ֗וֹ יִתֵּ֤ן הַכֹּהֵן֙ עַל־תְּנ֞וּךְ אֹ֤זֶן הַמִּטַּהֵר֙ הַיְמָנִ֔ית וְעַל־בֹּ֤הֶן יָדוֹ֙ הַיְמָנִ֔ית וְעַל־בֹּ֥הֶן רַגְל֖וֹ הַיְמָנִ֑ית עַ֖ל דַּ֥ם הָאָשָֽׁם׃

Leviticus 14:14-17

(14) The priest shall take some of the blood of the guilt offering, and the priest shall put it on the ridge of the right ear of him who is being cleansed, and on the thumb of his right hand, and on the big toe of his right foot. (15) The priest shall then take some of the log of oil and pour it into the palm of his own left hand. (16) And the priest shall dip his right finger in the oil that is in the palm of his left hand and sprinkle some of the oil with his finger seven times before the LORD. (17) Some of the oil left in his palm shall be put by the priest on the ridge of the right ear of the one being cleansed, on the thumb of his right hand, and on the big toe of his right foot—over the blood of the guilt offering.

Rabbi Shai Held
"This ritual of purification calls to mind the ceremony in which the priests are ordained...What is the significance of this surprising parallel between the purification of the metzora and the ordination of the priests?...[Tamara] Eskenazi sees something deeper at work; she suggests that "Leviticus 14 illustrates the tremendous investment in the social and religious reconnection and rehabilitation of persons formerly stigmatized and excluded by virtue of the disease. The most marginalized, isolated person is reintegrated with an elaborate ritual, comparable only to that of the ordination of the High Priest.""

-- "Struggling With Stigma: Making Sense of the Metzora" (Heart of Torah vol. 2 pp. 42-46)

ערכין ט״ז א:י״ח

א"ר שמואל בר נחמני א"ר יוחנן על שבעה דברים נגעים באין:

על לשון הרע ועל שפיכות דמים ועל שבועת שוא ועל גילוי עריות ועל גסות הרוח ועל הגזל ועל צרות העין

Arakhin 16a:5

...

מדרש תנחומא, מצורע ד׳

(א) זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע. יְלַמְּדֵנוּ רַבֵּנוּ, עַל כַּמָּה דְּבָרִים נְגָעִים בָּאִים עַל הָאָדָם. כָּךְ שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ, עַל אַחַת עֶשְׂרֵה דְּבָרִים הַנְּגָעִים בָּאִים עַל הָאָדָם. עַל עֲבוֹדָה זָרָה, וְעַל חִלּוּל הַשֵּׁם, וְעַל גִּלּוּי עֲרָיוֹת, וְעַל הַגְּנֵבוֹת, וְעַל לָשׁוֹן הָרַע, וְעַל הַמֵּעִיד עֵדוּת שֶׁקֶר, וְעַל הַדַּיָּן הַמְקַלְקֵל אֶת הַדִּין, וְעַל שְׁבוּעַת שָׁוְא, וְעַל הַנִּכְנָס בִּתְחוּם שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ, וְעַל הַחוֹשֵׁב מַחְשָׁבוֹת שֶׁל שֶׁקֶר, וְעַל הַמְשַׁלֵּחַ מְדָנִים בֵּין אַחִים. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף עַל עַיִן רָעָה.

Midrash Tanchuma, Metzora 4

“This shall be the law of the one with tzara'at” (Lev. 14:2). Let our master instruct us: For how many things does tzara'at come? Thus have our masters taught: The affliction comes [upon one] for eleven things:

(1) For idolatry,

(2) for desecration of the name [of God], (3) for unchastity,

(4) for theft,

(5) for slander,

(6) for false witness,

(7) upon the judge who perverts justice,

(8) for swearing in vain,

(9) upon one who enters a domain which is not his,

(10) upon one who thinks false thoughts, and

(11) upon one who instigates quarrels among brothers.

And some also say, “for the evil eye (i.e., for being miserly).”