הרישא של המשנה עוסקת באמירת ההלל.
בליל הסדר אומרים הלל שלם המתחלק לשניים:
החלק הראשון נאמר בסוף החלק של 'מגיד', לאחר סיפור יציאת מצריים ולפני הסעודה
החלק השני נאמר ב'הלל' שלאחר הסעודה.
חכמים נחלקו עד איפה אומרים את פרקי ההלל של החלק הראשון.
רישא:
(ו) עַד הֵיכָן הוּא אוֹמֵר?
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, עַד "אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה" (תהילים קי"ג, ט').
וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, עַד "חַלָּמִישׁ לְמַעְיְנוֹ מָיִם" (תהילים קי"ד, ח').
(6) Up until [which point in Hallel - Psalms of thanksgiving recited joyously and communally on many festivals] should one recite [before the meal]? Beit Shammai says, "Up to [the verse that ends with the phrase] 'A happy mother of children'" (Psalms 113:9). Beit Hillel says, "Up to [the verse that ends with the phrase] 'flint stone into a water-spring'" (Psalms 114:8). And one should conclude [this section of Hallel with [the blessing of] redemption. Rabbi Tarfon says, "[This blessing concludes with the words] 'who redeemed us and our ancestors from Egypt,'" but [Rabbi Tarfon] would not conclude [this section with a concluding blessing]. Rabbi Akiva says, "[This blessing concludes with the words]: 'So Lord our God and God of our ancestors, let us come to reach other seasons and festivals in peace, joyful in the rebuilding of your city, and jubilant in your Temple service, where we will eat from the offerings and Pesach sacrifices etc.' until 'Blessed are you Lord, Redeemer of Israel.'"
(א) הַ֥לְלוּ יָ֨הּ ׀ הַ֭לְלוּ עַבְדֵ֣י ה' הַֽ֝לְלוּ אֶת־שֵׁ֥ם ה'׃ (ב) יְהִ֤י שֵׁ֣ם ה' מְבֹרָ֑ךְ מֵֽ֝עַתָּ֗ה וְעַד־עוֹלָֽם׃
(ג) מִמִּזְרַח־שֶׁ֥מֶשׁ עַד־מְבוֹא֑וֹ מְ֝הֻלָּ֗ל שֵׁ֣ם ה'׃ (ד) רָ֖ם עַל־כָּל־גּוֹיִ֥ם ׀ ה' עַ֖ל הַשָּׁמַ֣יִם כְּבוֹדֽוֹ׃
(ה) מִ֭י כַּה' אֱלֹקֵ֑ינוּ הַֽמַּגְבִּיהִ֥י לָשָֽׁבֶת׃ (ו) הַֽמַּשְׁפִּילִ֥י לִרְא֑וֹת בַּשָּׁמַ֥יִם וּבָאָֽרֶץ׃
(ז) מְקִֽימִ֣י מֵעָפָ֣ר דָּ֑ל מֵֽ֝אַשְׁפֹּ֗ת יָרִ֥ים אֶבְיֽוֹן׃ (ח) לְהוֹשִׁיבִ֥י עִם־נְדִיבִ֑ים עִ֝֗ם נְדִיבֵ֥י עַמּֽוֹ׃
(ט) מֽוֹשִׁיבִ֨י ׀ עֲקֶ֬רֶת הַבַּ֗יִת אֵֽם־הַבָּנִ֥ים שְׂמֵחָ֗ה הַֽלְלוּ־יָֽהּ׃
(א) בְּצֵ֣את יִ֭שְׂרָאֵל מִמִּצְרָ֑יִם בֵּ֥ית יַ֝עֲקֹ֗ב מֵעַ֥ם לֹעֵֽז׃ (ב) הָיְתָ֣ה יְהוּדָ֣ה לְקָדְשׁ֑וֹ יִ֝שְׂרָאֵ֗ל מַמְשְׁלוֹתָֽיו׃ (ג) הַיָּ֣ם רָ֭אָה וַיָּנֹ֑ס הַ֝יַּרְדֵּ֗ן יִסֹּ֥ב לְאָחֽוֹר׃ (ד) הֶֽ֭הָרִים רָקְד֣וּ כְאֵילִ֑ים גְּ֝בָע֗וֹת כִּבְנֵי־צֹֽאן׃ (ה) מַה־לְּךָ֣ הַ֭יָּם כִּ֣י תָנ֑וּס הַ֝יַּרְדֵּ֗ן תִּסֹּ֥ב לְאָחֽוֹר׃ (ו) הֶֽ֭הָרִים תִּרְקְד֣וּ כְאֵילִ֑ים גְּ֝בָע֗וֹת כִּבְנֵי־צֹֽאן׃ (ז) מִלִּפְנֵ֣י אָ֭דוֹן ח֣וּלִי אָ֑רֶץ מִ֝לִּפְנֵ֗י אֱל֣וֹקַּ יַעֲקֹֽב׃
(ח) הַהֹפְכִ֣י הַצּ֣וּר אֲגַם־מָ֑יִם חַ֝לָּמִ֗ישׁ לְמַעְיְנוֹ־מָֽיִם׃
סיפא:
"... וְחוֹתֵם בִּגְאֻלָּה. > מסיים את החלק של 'מגיד' בברכה על הגאולה
רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר:
"אֲשֶׁר גְּאָלָנוּ וְגָאַל אֶת אֲבוֹתֵינוּ מִמִּצְרָיִם",
וְלֹא הָיָה חוֹתֵם.
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר:
" כֵּן ה' אֱלֹקֵינוּ וֵאלֹקֵי אֲבוֹתֵינוּ
יַגִּיעֵנוּ לְמוֹעֲדִים וְלִרְגָלִים אֲחֵרִים הַבָּאִים לִקְרָאתֵנוּ לְשָׁלוֹם,
שְׂמֵחִים בְּבִנְיַן עִירֶךָ וְשָׂשִׂים בַּעֲבוֹדָתֶךָ, וְנֹאכַל שָׁם מִן הַזְּבָחִים וּמִן הַפְּסָחִים כוּ',
עַד בָּרוּךְ אַתָּה ה' גָּאַל יִשְׂרָאֵל".
ברכת הגאולה:
בָּרוּךְ אתה ה' אֱלקֵינוּ מֶלֶךְ העולָם, אֲשֶׁר גְּאָלָנוּ וְגָּאַל אֶת אֲבותֵינוּ מִמִּצְרַים,
וְהִגִּיעָנוּ לַלַּיְלָה הַזֶּה לֶאֱכָל בּו מַצָּה וּמָרור.
כֵּן ה' אֱלקֵינוּ וֵאלקֵי אֲבותֵינוּ יַגִּיעֵנוּ לְמועֲדִים וְלִרְגָלִים אֲחֵרִים הַבָּאִים לִקְרָאתֵנוּ לְשָׁלום, שְׂמֵחִים בְּבִנְיַן עִירֶךָ וְשָׂשִׂים בַּעֲבודָתֶךָ. וְנאכַל שָׁם מִן הַזְּבָחִים וּמִן הַפְּסָחִים אֲשֶׁר יַגִּיעַ דָּמָם עַל קִיר מִזְבַּחֲךָ לְרָצון,
וְנודֶה לְךָ שִׁיר חָדָש עַל גְּאֻלָּתֵנוּ ועַל פְּדוּת נַפְשֵׁנוּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', גָּאַל יִשְׂרָאֵל.