Orayta Parsha Study Group: Tazria - תצריע

1) Why does a women who gives birth bring a sin offering? See Ibn Ezra and Chizkuni. Why does she bring an עולה? See Meshekh Hokhma.

ויקרא י״ב:ו׳

(ו) וּבִמְלֹ֣את ׀ יְמֵ֣י טָהֳרָ֗הּ לְבֵן֮ א֣וֹ לְבַת֒ תָּבִ֞יא כֶּ֤בֶשׂ בֶּן־שְׁנָתוֹ֙ לְעֹלָ֔ה וּבֶן־יוֹנָ֥ה אוֹ־תֹ֖ר לְחַטָּ֑את אֶל־פֶּ֥תַח אֹֽהֶל־מוֹעֵ֖ד אֶל־הַכֹּהֵֽן׃

Leviticus 12:6

(6) On the completion of her period of purification, for either son or daughter, she shall bring to the priest, at the entrance of the Tent of Meeting, a lamb in its first year for a burnt offering, and a pigeon or a turtledove for a sin offering.

אבן עזרא על ויקרא י״ב:ו׳:א׳

(א) בן שנתו. לולי הקבלה מי היה מפרש לנו בן שנתו, דאם הוא בן שנה תמימה לא יותר או פחות, או תוספות. ויש אומרים שטעם הכבש לעולה שמא עלתה שום מחשבה על רוחה בשעת לדתה מרוב הצער. חטאת שמא דברה בפיה:

Ibn Ezra on Leviticus 12:6:1

(1) Were it not for the tradition, who would explain to us whether a yearling meant exactly one year old, or less than one year old, or greater than one year old [cf. comment on 23:12]? Some people have suggested the reason for the burnt-offering of a lamb: perhaps, in her great distress, an evil thought entered her mind during childbirth. As for the sin-offering, perhaps she uttered it out loud.

חזקוני, ויקרא י״ב:ו׳:א׳

(א) תביא כבש שאלו תלמידיו את ר״‎ש בן יוחאי מפני מה אמרה תורה יולדת מביאה קרבן? אמר להם שבשעה שכורעת לילד קופצת ונשבעת שלא תזקק עוד לבעלה, לפיכך אמרה תורה תביא קרבן.

Chizkuni, Leviticus 12:6:1

(1) תביא כבש, “she is to bring a sheep as an offering;” when his students asked Rabbi Shimon why the mother of the baby has to bring an offering, he answered them that it was because during the contractions preceding her giving birth she swore not again to have marital intercourse with her husband which was the reason for the pain she had to endure. This was an inappropriate oath for which she as to atone.

משך חכמה, תזריע י״א

(יא) ובן יונה או תור לחטאת. יולדת עשירה מביאה חטאת עוף לפי שקרבנה כדר"ש שבשעה שיולדת ומצטערת נשבעת שלא תזקק לבעלה [ובמדרש היא רפרפה כו'], לכן מביאה יונה לחטאת שאינה מנחת בן זוגה ואינה נזקקת אלא לבן זוגה. והעולה הוא, כפי הנראה, אחרי שהיתה אסורה לבוא אל הקדש כל ימי טהרתה וכעת באה אל הקדש ובתודה לשמו יתברך על אשר שבה לאיתנה לא יראה פניו ריקם והוא כעין קרבן ראיה. ומצאתי רמז ע"ז באזהרות ר"ש בן גבירול אות ס"ה וטהרת הטומאה בקרבן הנראה וקרבן חטאה, וקרא להעולה קרבן הנראה וכמוש"כ ודו"ק.

Meshekh Chokhmah, Tazria 11

...

2) Apparently bringing the offering is a stage in the purification process. What does this stage allow for someone who used to be impure? See Rashbam.

ויקרא י״ב:ז׳

(ז) וְהִקְרִיב֞וֹ לִפְנֵ֤י יְהוָה֙ וְכִפֶּ֣ר עָלֶ֔יהָ וְטָהֲרָ֖ה מִמְּקֹ֣ר דָּמֶ֑יהָ זֹ֤את תּוֹרַת֙ הַיֹּלֶ֔דֶת לַזָּכָ֖ר א֥וֹ לַנְּקֵבָֽה׃

Leviticus 12:7

(7) He shall offer it before the LORD and make expiation on her behalf; she shall then be clean from her flow of blood. Such are the rituals concerning her who bears a child, male or female.

רשב"ם על ויקרא י״ב:ז׳:א׳

(א) וטהרה - לאכול קדשים. כך פירשו חכמים, כי מחוסר כפורים הוא אוכל תרומה מבערב, כשהעריב שמשו. אבל בקדשים איו אוכל עד לאחר כפרה.

Rashbam on Leviticus 12:7:1

(1) וטהרה, she is ritually pure enough to be allowed to eat sacred foods. This is the interpretation of our sages in Yevamot 74. This is not so surprising, as a person undergoing the ritual rehabilitation process, if lacking only the official stamp of atonement, i.e. the sacrifice in question, may already eat sacred foods of the sanctity level of T’rumah, grain or its derivative given to the priest as a tithe. Sacred foods of a higher degree of sanctity may not be consumed by such a person until he has brought the requisite sacrifice.

3) Does a person bring a חטאת or an עולה first? See Rashi (12:8) and Rav Hirsch (12:6).

ויקרא י״ב:ח׳

(ח) וְאִם־לֹ֨א תִמְצָ֣א יָדָהּ֮ דֵּ֣י שֶׂה֒ וְלָקְחָ֣ה שְׁתֵּֽי־תֹרִ֗ים א֤וֹ שְׁנֵי֙ בְּנֵ֣י יוֹנָ֔ה אֶחָ֥ד לְעֹלָ֖ה וְאֶחָ֣ד לְחַטָּ֑את וְכִפֶּ֥ר עָלֶ֛יהָ הַכֹּהֵ֖ן וְטָהֵֽרָה׃ (פ)

Leviticus 12:8

(8) If, however, her means do not suffice for a sheep, she shall take two turtledoves or two pigeons, one for a burnt offering and the other for a sin offering. The priest shall make expiation on her behalf, and she shall be clean.

רש"י על ויקרא י״ב:ח׳:א׳

(א) אחד לעלה ואחד לחטאת. לֹא הִקְדִּימָהּ הַכָּתוּב אֶלָּא לְמִקְרָאָהּ, אֲבָל לְהַקְרָבָה חַטָּאת קוֹדֵם לָעוֹלָה, כָּךְ שָׁנִינוּ בִּזְבָחִים בְּפֶרֶק כָּל הַתָּדִיר (זבחים צ ע"א):

Rashi on Leviticus 12:8:1

(1) אחד לעלה ואחד לחטאת THE ONE FOR A BURNT-OFFERING AND THE OTHER FOR A SIN-OFFERING — Scripture puts it (the עולה) first only by way of mention, but so far as offering it is concerned the sin-offering precedes the burnt-offering; thus do we learn in the Treatise Zevachim 90a, in the chapter commencing כל התדיר .

רש"ר הירש ויקרא י״ב:ו׳

ובן - יונה או - תר לחטאת. יש להקדים חטאת עוף לנדר העולה; שכן כל מקום שעולה וחטאת קרבות כאחת, הרי החטאת קודמת. בטרם יקדיש את מעשיו לה', ייטהר תחילה מקלות דעת וחולשה מוסרית; ירחץ בנקיון כפיו - ואחר כך יירצו מעשיו; יסור מרע - ואחר כך יעשה טוב. אולם עשיית הטוב היא המטרה; ומשום כך הזכיר כאן את העולה תחילה: "למקראה הקדימה הכתוב" (זבחים צ ע"א).

4) Why is this legal section commanded to Moshe and Aharon? See Ramban and Rav Hirsch.

ויקרא י״ג:א׳

(א) וַיְדַבֵּ֣ר יְהוָ֔ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה וְאֶֽל־אַהֲרֹ֖ן לֵאמֹֽר׃

Leviticus 13:1

(1) The LORD spoke to Moses and Aaron, saying:

רמב"ן על ויקרא י״ג:א׳:א׳

(א) אל משה ואל אהרן בעבור כי על פי הכהן יהיה כל ריב וכל נגע (דברים כא ה) היה הדבור גם אל אהרן או למשה שיאמר לאהרן על דעת רבותינו (ריש מכילתא) ולא אמר בכאן "דבר אל בני ישראל" כי הכהנים בראותם הטמאים יכריחום להסגר ולהטהר ואמר בפרשת הטהרה (להלן יד א ב) אל משה לאמר זאת תהיה תורת המצורע כי אין צריך להזהיר ישראל בטהרה, וגם לא לכהן להקריב הקרבנות כי ברצון יעשו כן ובפרשת הזב אמר (שם טו ב) דברו אל בני ישראל ואמרתם אליהם בעבור שהוא דבר סתר ואין מכיר בו יזהירם שיודיע כל אחד חליו לכהן.

Ramban on Leviticus 13:1:1

(1) To Moshe and to Aharon. The Divine Word came to Aharon as well because every quarrel and plague is judged by the kohanim, or perhaps it came to Moshe so he would tell Aharon, as Chazal said. It did not say here, “speak to the Children of Israel,” because it is the kohanim who see those who are impure and they will force them to be confined or declare them pure. It says in the section regarding purification (14:2), “And Hashem spoke to Moshe, saying: This shall be the law regarding the person with tzora’as,” [and it did not mention Aharon or the Children of Israel] because there is no need to caution Israel about purification, and also no need to warn the kohein about bringing the offerings since they do so willingly.

רש״ר הירש על ויקרא י״ג:א׳

אל משה ואל אהרן – לא ניתן לומר ששמו של אהרן נזכר כאן מחמת תפקידם של הכהנים בראיית נגעים; שכן גם פרשת מאכלות אסורות ופרשת זב ונדה מופנות שתיהן אל משה ואהרן (לעיל יא, א; להלן טו, א), על אף שאין לכהנים כל תפקיד מיוחד במצוות אלה. ועוד, שמו של אהרן לא נזכר בדברי ההקדמה לכל סדר הקרבנות (לעיל פרק א והלאה), לקרבן יולדת(יב, א), או לקרבן מצורע (יד, א) – אף על פי שפרשיות אלו נוגעות במיוחד לכהנים ולתפקידם.

נראה אפוא, שזהו הטעם להזכרת שמו של אהרן לצד שמו של משה בפתיחה לפרשיות מאכלות אסורות וטומאת מגע, טומאת צרעת, וטומאת זב ונדה וזבה: הכתוב מבקש להדגיש את חשיבותן המיוחדת של הלכות אלה – לא רק להבנה העיונית והקיום המעשי המיוצגים על ידי משה, אלא גם להכשרת וחינוך כל יחיד ויחיד בישראל להבנה ומעשה אלה (ציינו זאת קודם לכן, בפירושנו לפרק יא, א). הרעיון המשותף לכל אותן הלכות הוא: ״טומאת גויות וטומאת קדושות״ (עיין פרק יא). שמירת הלכות אלה מפתחת, מגדלת ומחנכת אנשי קודש, בקיאים ומנוסים, לקיום ולידיעת תורת ה׳.

5) Why must the metzora sit alone? See Rashi and Chizkuni.

ויקרא י״ג:מ״ו

(מו) כָּל־יְמֵ֞י אֲשֶׁ֨ר הַנֶּ֥גַע בּ֛וֹ יִטְמָ֖א טָמֵ֣א ה֑וּא בָּדָ֣ד יֵשֵׁ֔ב מִח֥וּץ לַֽמַּחֲנֶ֖ה מוֹשָׁבֽוֹ׃ (ס)

Leviticus 13:46

(46) He shall be unclean as long as the disease is on him. Being unclean, he shall dwell apart; his dwelling shall be outside the camp.

רש"י על ויקרא י״ג:מ״ו:א׳

(א) בדד ישב. שֶׁלֹּא יִהְיוּ טְמֵאִים יוֹשְׁבִין עִמּוֹ; וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ מַה נִּשְׁתַּנָּה מִשְּׁאָר טְמֵאִים לֵישֵׁב בָּדָד? הוֹאִיל וְהוּא הִבְדִּיל בְּלָשׁוֹן הָרָע בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ וּבֵין אִישׁ לְרֵעֵהוּ, אַף הוּא יִבָּדֵל (ערכין ט"ז):

Rashi on Leviticus 13:46:1

(1) בדד ישב HE SHALL ABIDE SOLITARY — This means that people who are unclean from other causes than that of leprosy shall not abide with him (Pesachim 67a; cf. Sifra). Our Rabbis said: Why is he (the leper) treated differently from other unclean persons that he should abide solitary? They replied: Because he, by slanderous statements, (cf. Numbers 12:10) parted man and wife, or a man from his friend, he must be parted from everybody (Arakhin 16b).

חזקוני, ויקרא י״ג:מ״ו:א׳-ב׳

(א) בדד ישב אסור לשמש מטתו שהתשמיש ממקתו. מחוץ למחנה מושבו שחולי זה ידבק על בני אדם הרגילים אצלו. (ב) מחוץ למחנה מושבו מושבו טמא מכאן אמרו הטמא יושב תחת האילן והטהור עומד הטהור טמא. הטהור יושב תחת האילן והטמא עומד הטהור טהור.

Chizkuni, Leviticus 13:46:1-2

(1) בדד ישב, “he must dwell in isolation;” he must not have marital relations, as doing this would cause rot. (Talmud, Moed Katan, folio 7) (2) מחוץ למחנה מושבו, “his residence must be beyond the boundaries of the camp.” His residence itself is ritually impure;” the disease from which he suffers is contagious to people who conduct social intercourse with him. This is the source for the statement in the Sifra here that if a ritually unclean person sits under a tree and a ritually clean person stands in front of him (under the branches), the previously ritually clean person has become ritually contaminated. If the situation is reversed, the ritually pure person remains ritually pure.