(יג) מצות וידוי ערב יום הכפורים עם חשיכה אבל אמרו חכמים מתודה אדם קודם שיאכל וישתה שמא תטרף דעתו [בתוך] אכילה ושתיה ואע"פ שהתודה קודם [שיאכל וישתה] צריך שיתודה לאחר אכילה ושתיה שמא אירע דבר קלקלה בסעודה ואע"פ שהתודה לאחר שאכל ושתה צריך שיתודה ערבית ואף ע"פ שהתודה ערבית צריך שיתודה שחרית <שמא אירע דבר קלקלה בסעודה> ואע"פ שהתודה שחרית צריך שיתודה [במוסף] ואע"פ שהתודה [במוסף] צריך שיתודה במנחה ואף על פי שהתודה במנחה צריך שיתודה בנעילה שמא יארע בו דבר קלקלה
כל היום כולו.
(יד) היכן הוא אומרו [אחר תפלה] והעובר לפני התיבה
1. אומרה ברביעית
2. ר' מאיר אומר מתפלל שבע וחותם בוידוי
3. וחכמים אומרים מתפלל שבע ואם רצה
לחתום בוידוי חותם
1. וצריך לפרוט את החטא דברי רבי יהודה בן בתירה שנאמר (שמות לב) אנא חטא העם הזה חטאה גדולה וגו'
2. ר"ע אומר אין צריך א"כ למה נאמר ויעשו להם אלהי זהב אלא כך אמר המקום מי גרם להם שיעשו להם אלהי זהב אני הוא שהרביתי להם זהב.
- Viduy is very real and very much a part of reality, not just a psychological concept.
- Viduy is very pressing and any delay could be drastic
- According to chachamim it's optional, which would seem to side with the idea of viduy being psychological, for you
- If you have to specify each one, it sounds a lot more like it's for you. If you don't have to, that sounds like it's more transcendental
(טו)
1. דברים שהתודה עליהן ביום הכפורים שעבר אין צריך להתודות עליהן [ליום] הכפורים הבא [אא"כ עשה כנגדן עבר עליהן צריך שיתודה עליהן] לא עבר עליהן והתודה עליהן על זה נאמר (משלי כו) ככלב שב על קיאו וגו'
2. ראב"י אומר הרי זה משובח שנאמר (תהילים נא) כי פשעי אני אדע וגו'
ר"א ב"ר שמעון אומר חומר בשעיר שאין ביום הכפורים [וביום] הכפורים שאין בשעיר שיום הכפורים מכפר בלא שעיר ושעיר אין מכפר אלא עד יום הכפורים חומר בשעיר שהשעיר מכפר מיד ויום הכפורים עם חשיכה.
- Question of whether something that has had viduy in the past still exists. Both from our perspective and from the higher perspective
יומא פ״ו ב
ת"ר עבירות שהתודה עליהן יוה"כ זה לא יתודה עליהן יום הכפורים אחר ואם שנה בהן צריך להתודות יוה"כ אחר ואם לא שנה בהן וחזר והתודה עליהן עליו הכתוב אומר (משלי כו, יא) ככלב שב על קיאו כסיל שונה באולתו רבי אליעזר בן יעקב אומר כ"ש שהוא משובח שנאמר (תהלים נא, ה) כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד אלא מה אני מקיים ככלב שב על קיאו וגו' כדרב הונא דאמר רב הונא כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה הותרה לו הותרה לו סלקא דעתך אלא אימא נעשית לו כהיתר וצריך לפרוט את החטא שנאמר (שמות לב, לא) אנא חטא העם הזה חטאה גדולה ויעשו להם אלהי זהב דברי ר' יהודה בן בבא רבי עקיבא אומר אשרי נשוי פשע כסוי חטאה אלא מהו שאמר משה ויעשו להם אלהי זהב כדר' ינאי דאמר ר' ינאי אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא רבש"ע כסף וזהב שהרבית להם לישראל עד שאמרו די גרם להם שיעשו אלהי זהב
Explanation for why you don't have to specify your chet. The pasuk by Moshe was just Moshe emphasizing that their sin was not as bad because Hashem gave them so much gold.
The machloket around whether you need to return to previous chata'im is included within the question of whether you need to specify because if you don't specify then clearly you can't review previous chata'im.
תני עבירו' שנתודה עליהן ביה"כ שעבר א"צ להתוודות עליהן יוה"כ הבא אם עשה כן עליו הכתו' אומר, (משלי כו) ככלב שב על קאו כסיל שונה באולתו תני ר' ליעזר אומר ה"ז זריז ונשכר מ"ט דר' ליעזר (תהילים נא) וחטאתי נגדי תמיד מה מקיים ר"א טעמא דרבנן ככלב שב על קאו כסיל שונה באולתו בשונה באותה העבירה מה מקיימין רבנן טעמא דרבי ליעזר וחטאתי נגדי תמיד שלא יהו בעיניו כאילו לא עשאן אלא כשעשאן ונמחל לו. מצות הוידוי עיוה"כ עם חשיכה עד שלא נשתקע במאכל ובמשת' אע"פ שנתוד' בערבית צריך להתודו' בשחרית אע"פ שנתוד' בשחרית צריך להתודות במוסף אע"פ שנתודה במוסף צריך להתודו' במנחה אע"פ שנתודה במנחה צריך להתודות בנעילה שכל היום כשר לוידוי
כיצד הוא מתודה ר' ברכיה בשם ר' בא בר בינה רבוני "1. חטאתי ומירע עשיתי ובדעת רעה הייתי עומד ובדרך רחוקה הייתי מהלך 2. וכשם שעשיתי איני עושה. יה"ר מלפניך ה' אלהי שתכפר לי על כל פשעי
ותמחול לי על כל עונותי ותסלח לי על כל חטאתי
In contrast to the Bavli, the emphasis here is on the person and their responsibility to not sin with a lot of responsability and ability. Whereas in the Bavli it's about a bitul of the person and their smallness and their need of Hashem to even help them not chet again. Yerushalmi is also more based on everyday experience and not an extra-ordinary experience of viduy, as outside of the normal.
תני צריך לפרוט את מעשיו דברי ר' יהודה בן בתירה רע"א א"צ לפרוט את מעשיו. מ"ט דר"י (שמות לב) אנא חטא העם הזה חטאה גדלה ויעשו להם אלהי זהב מה עבד לה ר' עקיבה מי גרם להם אני שהרביתי להם כסף וזהב
למה? שאין חמור נוהק אלא מתוך כפיפה של חרובין
כתיב (ירמיהו יד) מקוה ישראל ה' וגו' מה המקוה מטהר את הטמאים אף הקב"ה מטהר את ישראל וכן אומר (יחזקאל לו) וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טמאותיכם ומכל גלוליכם אטהר אתכם:
(א) צָרִיךְ לְהִתְוַדּוֹת בְּמִנְחָה קֹדֶם סְעֻדָּה הַמַּפְסֶקֶת. הַגָּה: וְיָחִיד אוֹמְרוֹ אַחַר שֶׁגָּמַר תְּפִלָּתוֹ, וּשְׁלִיחַ צִבּוּר אוֹמְרוֹ בְּיוֹם כִּפּוּר בְּתוֹךְ הַתְּפִלָּה (טוּר).
(ב) אֵין צָרִיךְ לְפָרֵט הַחֵטְא; וְאִם רָצָה לְפָרֵט, הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ; וְאִם מִתְוַדֶּה בְּלַחַשׁ, נָכוֹן לְפָרֵט הַחֵטְא. הַגָּה: אֲבָל כְּשֶׁמִּתְפַּלֵּל בְּקוֹל רָם, אוֹ שְׁלִיחַ צִבּוּר כְּשֶׁחוֹזֵר הַתְּפִלָּה, אֵין לְפָרֵט הַחֵטְא; וּמַה שֶּׁאוֹמְרִים עַל חֵטְא בְּסֵדֶר א' ב' לֹא מִקְרֵי פּוֹרֵט, הוֹאִיל וְהַכֹּל אוֹמְרִים בְּשָׁוֶה אֵינוֹ אֶלָּא כְּנֻסַּח הַתְּפִלָּה (דִּבְרֵי עַצְמוֹ).
(ג) צָרִיךְ לְהִתְוַדּוֹת מְעֻמָּד; וַאֲפִלּוּ כִּי שָׁמַע לֵיהּ מִשְּׁלִיחַ צִבּוּר וְהוּא הִתְוַדָּה כְּבָר, צָרִיךְ לַעֲמֹד. הַגָּה: וְיַחֲזֹר וְיִתְוַדֶּה עִם הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר (רַ''ן פ''ב דְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה). וְעִקַּר הַוִּדּוּי הוּא אֲבָל אֲנַחְנוּ חָטָאנוּ (טוּר).
(ד) עֲוֹנוֹת שֶׁהִתְוַדָּה עֲלֵיהֶם בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁעָבַר, וְלֹא שָׁנָה עֲלֵיהֶם, אֲפִלּוּ הָכֵי יָכוֹל לַחֲזֹר וּלְהִתְוַדּוֹת עֲלֵיהֶם.
(ה) בִּתְפִלַּת מִנְחַת עֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים אֵינוֹ חוֹתֵם בַּוִּדּוּי שֶׁאַחֲרֶיהָ. הַגָּה: וְאֵין הַשְּׁלִיחַ צִבּוּר מַחֲזִיר הַוִּדּוּי בְּמִנְחָה, אֶלָּא מִתְפַּלֵּל שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה כְּבִשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה (טוּר וּמָרְדְּכַי עססי' תרי''ד); וְאֵין אוֹמְרִים אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ (עַיֵּן ססי' תר''ד) וְכָל שֶׁכֵּן תַּחֲנוּן.
(ו) כָּל הַקָּהָל לוֹקִים מַלְקוֹת אַרְבָּעִים אַחַר תְּפִלַּת הַמִּנְחָה, שֶׁמִּתּוֹךְ כָּךְ יִתֵּן אֶל לִבּוֹ לָשׁוּב מֵעֲבֵרוֹת שֶׁבְּיָדוֹ. הַגָּה: וְנָהֲגוּ שֶׁהַנִּלְקֶה אוֹמֵר וִדּוּיִים בְּשָׁעָה שֶׁנִּלְקֶה, וְהַמֻּלְקֶה אוֹמֵר: וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֹן וְגו', שְׁלֹשָׁה פְּעָמִים שֶׁהֵם ל''ט תֵּבוֹת כְּנֶגֶד ל''ט מַכּוֹת (מִנְהָגִים); וְנָהֲגוּ לְהַלְקוֹת בִּרְצוּעָה כָּל דְּהוּ, דְּאֵינוֹ רַק זִכָּרוֹן לַמַּלְקוֹת; וְיִקַּח רְצוּעָה שֶׁל עֵגֶל, עַל דֶּרֶךְ שֶׁנֶּאֱמַר: יָדַע שׁוֹר קוֹנֵהוּ (יְשַׁעְיָה א, ג) (כָּל בּוֹ); וְהַנִּלְקֶה לֹא יַעֲמֹד, וְלֹא יֵשֵׁב, רַק מֻטֶּה (מִנְהָגִים) פָּנָיו לַצָּפוֹן וַאֲחוֹרָיו לַדָּרוֹם (מַהֲרִי''ל). יוֹם הַכִּפּוּרִים אֵינוֹ מְכַפֵּר אֶלָּא עַל הַשָּׁבִים הַמַּאֲמִינִים בְּכַפָּרָתוֹ, אֲבָל הַמְּבַעֵט בּוֹ וּמְחַשֵּׁב בְּלִבּוֹ: מַה מּוֹעִיל לִי יוֹם כִּפּוּר זֶה, אֵינוֹ מְכַפֵּר לוֹ (רַמְבַּ''ם פ''ג מֵהִלְכוֹת שְׁגָגוֹת).
(א) 1. וצריך להתוודות במנחה קודם סעודה המפסקת כדתניא מצות וידוי יה"כ עם חשיבה אבל אמרו חכמים מתוודה קודם אכילה שמא תטרוף דעתו עליו מחמת הסעודה שלא יוכל להתוודות אח"כ
2. והיכן אומרה יחיד אומרה אחר תפתו אחר שגמר קודם שעקר רגליו וש"צ אומרה בי"ה בתוך התפלה.
3. ועיקר הוידוי הוא אבל אנחנו חטאנו אלא שנהגו לומר גם שאר דברים כגון מה נאמר לפניך ואתה יודע רזי עולם ועל חטא ועל חטאים ואלהי עד שלא נוצרתי ובאשכנז נוהגין לומר על חטא על סדר אלפא ביתא
4. ומפרטין בו החטאים וכ"כ ר"ע וכ"כ הרמב"ם ז"ל והר"י כתב שצריך לפרט החטא ובספרד אין נוהגין לאומרו וכן נראה שא"צ לפרט החטא שר"ע אומר שא"צ לפרט החטא והלכתא כדבריו
5. וצריך להתוודות מעומד ואפילו כי שמע ליה מש"צ והוא התוודה כבר צריך לעמוד:
6. ועונות שהתוודה עליהם ביום הכפורים שעבר ולא שנה עליהם כתב הרי"ץ גיאת שאין להתוודות עליהם אלא אם גנב או גזל והתוודה עליהם בשנה שעבר יאמר במקום גנבתי גזלתי בדרכי שהוא דרך כלל וכן בכל הפרטים יש לשנות בענין זה כשיצטרך. והני מילי כשמתפלל בינו לבין עצמו אבל כשאומר עם הצבור אין לחוש שא"א שלא יהא אחד מן הציבור שגנב או גזל:
וא"א ז"ל כתב שיכול להתוודות עליהם אע"פ שלא שנה בהם
7. ובחתימת הוידוי כתב רב עמרם החותם ברוך אתה ה' האל הסולחן טועה
ולפי' רש"י יכול לחתום שהוא גורס בכל מקום שזקוק לשבע אם בא לחתום חותם וכיון שחכמים אמרו שיכול לחתום א"כ כך הלכה. ובכל סדורי אשכנז יש בהם חתימה ובספרד אין חותמין ומוטב שלא לחתום כיון דאיכא פלוגתא דרבוותא.
8. ולענין חזרת ש"צ את הוידוי במנחה כתב אבי העזרי שאין לו להחזירו כיון שאינו יכול לאומרו באמצע התפלה כמו בשאר התפלות וגם כי לא נתקן במנחה אלא משום גזירה שמא יארע אונס וכן דעת הרי"ץ גיאת וכן נוהגין באשכנז ורב האי כתב אין מנהג שיתוודה ש"צ במנחה אבל אם רצה להרויח בברכת המרבה לסלוח כגון וידוי אין מונעין אותו כתוב בתשובה אחת יפה השיבו הראשועים על שאלתכם בוידוי יוה"כ שלא לאומרו ש"צ בברכת סליחה שלא שמענו בבבל שאומר ש"צ וידוי בתפלת המנחה של עי"כ ולדבריכם שאתם צריכין לכך מפני שאין הציבור בקיאין צריכים אתם להודיעם כי כל אחד ואחד צריך להותוודות אחר תפלתו קודם שיאכל סעודה מפסקת אבל ר"ע כתב ש"צ אומר וידוי במנחה להוציא שאינו בקי וכן נוהגין בספרד ונוהגין באשכנז שכל הקהל לוקין מלקות מ' בב"ה אחר תפלת המנחה שמתוך כך יתן אל לבו לשוב מעבירות שבידו:
- Time of Viduy: before Mincha, before the meal
- Place in Tefillah:
- Individual: very end
- Shatz: yud"heh during tefillah
- Essence of viduy: אבל אנחנו חטאנו
- Specification of sins:
- Ashkenaz (Ri): must specify
- Sefarad (Rambam, Rabi Akiva): don't need to specify (optional)
- Halacha k'Rabi Akiva
- Standing
- Must be standing (also in chazarat hashatz)
- Viduy on past sins
- Ritz: No review except for stealing but you change the nusach to say "bidrachai"
- In chazarat hashatz, you say ganavti, gazalti because for sure someone in the congregation did those
- Imrei Eish: You can review viduy even on things you didn't repeat
- Ritz: No review except for stealing but you change the nusach to say "bidrachai"
- Ending of Viduy
- Rav Amram: no chotem
- Rashi: can chotem
- Chachamim: can chotem
- Ashkenaz: chotmim
- Sefard: no chotem
- Halacha: no chotem because machloket
Viduy in Chazarat Hashatz in Mincha
בית יוסף אורח חיים סימן תרז
א וצריך להתודות במנחה קודם סעודה המפסקת כדתניא מצות וידוי יום הכפורים עם חשכה אבל אמרו חכמים מתודה קודם אכילה וכו'. לשון ברייתא זו היא בתוספתא בסוף יומא (פ"ד הי"ג). ובגמרא פרק בתרא דיומא (פז:) הכי איתא ת"ר מצות וידוי ערב יום הכפורים עם חשכה דברי רבי מאיר וחכמים אומרים צריך שיתודה קודם שיאכל וישתה שמא יארע דבר קלקלה בסעודה ואף על פי שהתודה ערבית מתודה בשחרית וכו': וכתב הר"ן (ו. ד"ה ת"ר מצות) מצות וידוי ערב יום הכפורים עם חשכה. לאחר אכילה משיקבל עליו יום הכפורים: שמא יארע דבר קלקלה. של שיכרות וכיוצא בו: צריך שיתודה לאחר שיאכל וישתה. בתפלת ערבית כך פירשו הראשונים והרמב"ן הקשה עליהם ופירש דה"ק מצות וידוי של ערב יום הכפורים שצריך להתודות קודם שיכנס ליום בתשובה הוא עם חשכה סמוך ליום עצמו כדי שלא יהא שהות לחטוא בין הוידוי והיום אבל חששו חכמים שמא תטרף דעתו בסעודה וימנענו שכרותו מן הוידוי ולפיכך החמירו עליו להתודות קודם אכילה ואף על פי שהתודה קודם אכילה חוזר ומתודה בזמנה עם חשכה סמוך ליום עצמו שמא אירע דבר קלקלה של חטא בסעודה אבל וידוי של ערבית שהוא וידוי של יום הכפורים עצמו לא קתני דודאי מתודה הוא ביום הכפורים אלא קתני אף על פי שהתודה ערבית מתודה שחרית וכל היום שמא אירע לו דבר עבירה כל היום דיום הכפורים בסופו עם חשכה מכפר והביא ראיה לדבריו מדתניא בתוספתא מצות וידוי ערב יום הכפורים עם חשכה [וכו'] ואף על פי שהתודה קודם שיאכל וישתה צריך שיתודה לאחר אכילה ושתיה שמא אירע דבר קלקלה בסעודה ואף על פי שהתודה לאחר שאכל ושתה צריך שיתודה ערבית ואף על פי שהתודה ערבית צריך שיתודה שחרית ע"כ והעולם לא נהגו כדברי הרמב"ן:
והיכן אומרה יחיד אומרה אחר תפלתו ושליח צבור אומרה באמצע. הכי איתא בפרק בתרא דיומא (שם) וביום הכפורים עצמו קאמר דהיכן אומר הוידוי ונראה שדייק רבינו לכתוב ושליח צבור אומרה ביום הכפורים בתוך התפלה וביחיד אומרה אחר תפלתו [ו]לא כתב ביום הכפורים [אלא] משום דבשליח צבור יש חילוק בין ערב יום הכפורים ליום הכפורים דבערב יום הכפורים אינו אומר הוידוי בתוך התפלה וביום הכפורים אומרה בתוך התפלה אבל ביחיד יום הכפורים וערב יום הכפורים שוים הם דלעולם אינו אומרה אלא אחר תפלתו:
ב ועיקר הוידוי הוא אבל אנחנו חטאנו. שם מאי אמר רב אמר אתה יודע רזי עולם וכו' אמר מר זוטרא לא אמרן אלא דלא אמר אבל אנחנו חטאנו אבל אמר אבל אנחנו חטאנו תו לא צריך: ובסימן תרכ"א (שכה:) כתב רבינו ענין הוידוי וסדרו:
ובאשכנז נוהגים לומר על חטא על סדר אלפא ביתא ומפרטין בו החטאים וכן כתב רב עמרם וכן כתב הרמב"ם וה"ר יונה כתב שצריך לפרט החטא. פירוש וכן כתב רב עמרם על חטא על סדר אלפא ביתא וכן כתבו גם כן הרמב"ם בסידור תפלותיו בסוף ספר אהבה (תפלות כל השנה נוסח הוידוי) וה"ר יונה אף על פי שלא כתב בפירוש סדר זה דעל חטא מכל מקום גם הוא כתב שצריך לפרט החטא:
ומ"ש וכן נראה שאין צריך לפרט החטא שרבי עקיבא אומר שאין צריך לפרט החטא והלכה כדבריו. בפרק בתרא דיומא (פו:) איפליגו רבי יהודה בן בבא ורבי עקיבא במילתא ומשמע ודאי דקיימא לן כרבי עקיבא דהא הלכה כרבי עקיבא מחבירו (עירובין מו:) אלא שהרמב"ם בפרק ב' מהלכות תשובה (ה"ג) פסק כרבי יהודה בן בבא ונראה שטעמו משום דברייתא הכי איתא צריך לפרט החטא שנאמר (שמות לב לא) אנא חטא העם הזה חטאה גדולה ויעשו להם אלהי זהב דברי רבי יהודה בן בבא רבי עקיבא אומר (תהלים לב א) אשרי נשוי פשע כסוי חטאה אלא מהו שאמר משה ויעשו להם אלהי זהב כדרבי ינאי דאמר רבי ינאי אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא כסף וזהב שהרבית לבני ישראל עד שאמרו די גרם להם שיעשו אלהי זהב וקודם ברייתא זו איתא התם אמר רב יהודה רב רמי כתיב אשרי נשוי פשע כסוי חטאה וכתיב (משלי כח יג) מכסה פשעיו לא יצליח לא קשיא כאן בחטא מפורסם כאן בחטא שאינו מפורסם והא כרבי יהודה בן בבא אזלא דאילו לרבי עקיבא אפילו מפורסם נמי לא דהא עון העגל מפורסם הוה ואפילו הכי אמר רבי עקיבא עליהם אשרי נשוי פשע כסוי חטאה ודריש לויעשו להם אלהי זהב לדרשה אחריתא אלא ודאי כרבי יהודה בן בבא אתיא וכיון דרב סבר כוותיה הכי נקטינן: ואף על גב דאההיא רומיא דרמי רב שני רב נחמן כאן בעבירות שבין אדם לחבירו כאן בעבירות שבין אדם למקום והאי שינוייא אתיא שפיר כרבי עקיבא ופסק הרמב"ם עצמו (שם ה"ה) כההוא שינוייא מכל מקום סובר דכיון דרב יהודה אמר רב סבר דהלכה כרבי יהודה בן בבא הכי נקטינן אבל הרי"ף (ה:) והרא"ש (סי' יז) לא כתבו דברי רב יהודה אלא דברי רב נחמן בלבד משמע דסבירא להו דהלכה כרבי עקיבא ומשום דמההיא דרב יהודה אמר רב משמע דלית הלכתא כוותיה לפיכך השמיטוה: ונ"ל שיש סעד עוד להרמב"ם לפסוק כרבי יהודה בן בבא מדאיפליגו תנאי התם בעבירות שהתודה בהם ביום הכפורים שעבר אם חוזר ומתודה עליהם ביום הכפורים אחר ומשמע דאם לא התודה עדיין עליהם לדברי שניהם מתודה עליהם ביום הכפורים ומתודה עליהם בפרטות משמע דאם לא כן ליכא מאן דאמר שאינו חוזר ומתודה שהרי לדברי הכל צריך להתודות ביום הכפורים ולא פליגי אלא באם יפרט חטאים שהתודה עליהם בפרטות ביום הכפורים שעבר: והמרדכי (סי' תשכה) כתב גם כן שצריך לפרט החטא וכן כתב הכל בו (סי' סט לה.): וכתב עוד (שם) לא נהגו שליח צבור לומר כל הפרטים אלא בדרך כלל אבל חטאנו והעוינו והרשענו ומרדנו וסרנו ממצותיך וכן הדין לפי שהוא מתודה על כל העם איך יפרוט שום חטא ואיך יטיל חטא פרטי על הצבור בכלל ומה שכתב רבינו בסמוך גבי עוונות שהתודה עליהם ביום הכפורים שעבר וכו' דהני מילי כשמתפלל בינו לבין עצמו אבל כשאומר עם הצבור אין לחוש נראה שסותר לזה: ולענין הלכה כיון דהרי"ף והרא"ש הסכימו לפסוק כרבי עקיבא הכי נקטינן ומכל מקום נראה שאם רצה לפרט החטא הרשות בידו דרבי עקיבא לא אסר לפרט החטא ולא בא אלא לומר שהוא יותר מאושר מי שאינו מפרט חטאיו ועוד דאפשר דלא אמר רבי עקיבא אלא דמפרט אותם בקול רם אבל בלחש שפיר דמי למיפרט כדי שיתבייש יותרב ואכתי כסוי חטאה הוא כיון דאינו נשמע לבני אדם והכי מוכח מדמשני כאן בחטא מפורסם וכו' דבמתודה לפני בני אדם בקול רם מיירי דאי בלחש כי אינו מפורסם מאי הוי הא אף על פי דמפרט אכתי מכוסה הוא ובהכי ניחא מה שכתב רבינו בסמוך בשם הרא"ש שעבירות שהתודה עליהם ביום הכפורים שעבר יכול להתודות עליהם אף על פי שלא שנה בהם ובמתודה בפרטות מיירי וכמו שהוכחתי בסמוך:
ג וצריך להתודות מעומד ואפילו כי שמע ליה משליח צבור והוא התודה כבר צריך לעמוד. שם (פז:) אמר בר המדורי הוה קאימנא קמיה דשמואל והוה יתיב וכי מטא שליחא דצבורא ואמר אבל אנחנו חטאנו קם מיקם וכתב הרא"ש (סי' יט) שמע מינה עיקר וידוי מעומד הוא וכן כתב הר"ן (ו. ד"ה שמע מינה) בשם הגאונים וכתב עוד (שם) דמשמע מהכא שהצבור חייבין לאמרו עם שליח צבור:
ד ועוונות שהתודה עליהם ביום הכפורים שעבר ולא שנה עליהם. שם (פו:) תניא עבירות שהתודה עליהם יום הכפורים זה אינו מתודה עליהם יום הכפורים אחר ואם לא שנה בהם והתודה עליהם עליו הכתוב אומר (משלי כו יא) ככלב שב על קיאו רבי אליעזר בן יעקב אומר כל שכן הרי זה משובח שנאמר (תהלים נא ה) כי פשעי אני אדע ופסק הרמב"ם בפרק ב' מהלכות תשובה (ה"ח) כרבי אליעזר בן יעקב וכן פסק הרוקח (סי' רטו):
ומ"ש רבינו שהרא"ש כתב שיכול להתודות עליהם אף על פי שלא שנה בהם. לא כתב כן בפירוש אלא דמדכתב (סי' יז) הברייתא כצורתה משמע מסתמא דסבר דהלכה כרבי אליעזר בן יעקב דקיימא לן (עירובין סב:) משנת רבי אליעזר בן יעקב קב ונקי ולפי זה אנו יכולים לומר שגם הרי"ף (ה:) פוסק כן שגם הוא כתב הברייתא כצורתה ומשמע שסמך על מאי דקיימא לן משנת רבי אליעזר בן יעקב קב ונקי וכן דעת הרמב"ם בפרק ב' מהלכות תשובה (שם):
ה ובחתימת הוידוי כתב רב עמרם החותם ברוך אתה ה'' האל הסולחן טועה. כן כתב הרא"ש (סי' כה) בשמו:
ומ"ש ולפירוש רש"י יכול לחתום שהוא גורס כל מקום שזקוק לשבע אם בא לחתום חותם וכו'. בסוף יומא (פז:) תניא יום הכפורים עם חשכה מתפלל שבע ומתודה [וחותם] בוידוי דברי רבי מאיר וחכמים אומרים מתפלל שבע ואם רצה לחתום בוידוי חותם וכתב שם רש"י (ד"ה וחותם בוידוי) גרסינן בתוספתא (פ"ד הי"ד) אינו חותם מקדש ישראל אלא האל הסולחן וחכמים אומרים כל מקום שזקוק לשבע אף בשאר תפלות אם רצה לחתום בוידוי חותם כך שמעתי אבל לא גרסינן לה בתוספתא הכי אלא וחכמים אומרים מתפלל שבע ואם רצה לחתום בוידוי חותם ואנעילה קיימי עכ"ל והשתא רב עמרם נראה שגורס כגירסת התוספתא דלא אמרו חכמים אם רצה לחתום בוידוי חותם אלא בנעילה דוקא ולרש"י שכתב ששמע דכל מקום שזקוק לשבע אף בשאר תפלות אם רצה לחתום בוידוי חותם משמע דהוא הדין לתפלת מנחה ערב יום הכפורים שאם רצה לחתום בוידוי שאחריה חותם שמה שאמרו חכמים כל מקום שזקוק לשבע לאו לאפוקי מקום שזקוק לי"ח אלא לאפוקי וידוי שאינו סמוך לתפלה שאינו רשאי לחתום בו אבל כל שסמוך לתפלה בין שהוא סמוך לשבע ברכות בין שהוא סמוך לי"ח אם רצה לחתום חותם. ומנהג העולם שלא לחתום בוידוי שבמנחת ערב יום הכפורים:
ולענין חזרת שליח צבור את הוידוי במנחה. פירוש אחר שהתפללו בלחש וחוזר שליח צבור תפלת המנחה כתב אבי העזרי (ראבי"ה סי' תקכח) דאינו אומר וידוי בחזרת התפלה לפי שאין שליח צבור אומר וידוי בחזרת התפלה אלא באמצע תפלה והשתא אינו יכול לאמרו באמצע לפי שלא נתקן לאמרו אלא אחר התפלה הילכך לא יאמר וידוי כלל בחזרת התפלה:
וגם כי לא נתקן במנחה אלא משום גזירה שמא יארע אונס. כלומר ואם כן מאחר שאין עכשיו זמן וידוי זה שהרי לא נתקן לאמרו עכשיו אלא משום גזירה שמא יארע אונס כיון שאמרו בתפלה שבלחש די ואינו צריך לחזור ולאמרו בחזרת התפלה והמרדכי (סי' תשכה) כתב וזה לשונו שליח צבור אל יתודה במנחה בקול רם כדי להוציא שאינו בקי מפני שאינו יכול לומר באמצע התפלה כמו בשאר תפלה ואף כי לא נתקן וידוי במנחה אלא משום גזירה בעלמא שמא יארע לו אונס שישתכר ע"כ:
ומ"ש רבינו ורב האי כתב אין מנהג שיתודה שליח צבור במנחה אבל אם רצה להרויח בברכת המרבה לסלוח כגון וידוי אין מונעין אותו. טעמו דכיון שכבר תיקנו חז"ל לומר וידוי בתפלה זו אם רצה שליח צבור להזכירו בחזרת התפלה הרשות בידו והוא שיזכירנו באמצע התפלה כמו בשאר תפלות אבל להזכירו שליח צבור בחזרת התפלה אחר תפלתו נראה שדבר זה לא עלה על דעת רבינו האי וזהו שכתב בתשובה אחרת יפה השיבו הראשונים על שאלתכם בוידוי ערב יום הכפורים שלא לאמרו שליח צבור בברכת סליחה כלומר וכיון שאינו אומרו בברכת סליחה נמצא שאינו אומרו כלל בחזרת התפלה וכמו שסיים וכתב שלא שמענו בבבל שאומר שליח צבור וידוי בתפלת המנחה של ערב יום הכפורים ולא כתב בברכת סליחה אלא לגלות דבחזרת התפלה מיירי שמקום הוידוי בו הוא בברכת סליחה דאילו בתפלה שבלחש אין מקום הוידוי בו אלא אחר התפלה ובההיא שליח צבור נמי אומרו כדרך שהיחיד אומרו דלא נתמעט שליח צבור מלהזכירו אלא בחזרת התפלה בלבד מהטעמים שכתב אבי העזרי:
ומ"ש ולדבריכם שאתם צריכין לכך מפני שאין הצבור בקיאין וכו'. נראה שהשואלים היו רוצים שיזכיר שליח צבור וידוי בחזרת התפלה מפני שהצבור לא היו בקיאין וצריך שיוציאם שליח צבור והוא השיב להם שלא שמענו מי שאומר אותו וכיון שכן אין להם לאמרו ומה שהם צריכין לכך מפני שאין הצבור בקיאין יכולים לתקן על ידי שיודיעום שכל אחד צריך להתודות אחר תפלתו וילמדום ענין הוידוי וסדרו ואז לא יהיו צריכין לשליח צבור שיוציאם ואחר שכתבתי זה באה לידי תשובת הגאונים וכתוב בה בלשון זה לא נאמר שליח צבור אומר באמצע אלא בשחרית מוסף ומנחה ונעילה אבל תפלת מנחה של ערב יום הכפורים שאמרו יתודה קודם שיאכל וישתה לא אמרו אלא אחר תפלתו ולא שמענו בבבל שהזכיר שליח צבור וידוי בתפלה בערב יום הכפורים ולדבריכם שאתם אומרים כי צריכין אתם לכך יש להזכיר בקהל ולומר בלשון שכל הקהל מכירים אותו שכל אחד חייב להתודות לפני יוצרו קודם שיאכל סעודה המפסקת ויפרשו להם תורת הוידוי כדי שילמוד כל אחד ויתודה בכיוון הדעת בלשון שהוא מכיר עכ"ל וזה מבואר כמו שפירשתי דברי התשובה שהביא רבינו: ודע שכל לשון זה שכתב רבינו מכתב אבי העזרי שאין לו להחזירו וכו' עד וכן נוהגין בספרד הכל הוא בפסקי הרא"ש (סי' כה): ויש לדקדק שבתחלה כתב רבינו האי שאם רצה להרויח בברכת המרבה לסלוח כגון וידוי אין מונעין אותו ובתשובה אחרת מנעם מלעשות כן ומצאתי בפסקי הרא"ש (שם) שבמקום אין מונעין אותו כתב אין שומעין לו והיא גירסא נכונה מאד ויש ליישב גירסת רבינו דהכי קאמר אם רצה להרויח אין מונעין אותו אבל אם בא לישאל אין מורין לו ולכן בתשובה אחרת לא הורה להם לאמרו ועי"ל דאם בא לומר וידוי מונעין אותו דכיון שצריך להתודות במנחה איכא למיחש שלא יבואו לקבעו חובה לאמרו בחזרת התפלה ויבואו לידי מחלוקת עם כל המקומות שאין אומרים אותו ולכן בתשובה אחרת לא הורו להם לאמרו אבל אם רצה לומר קצת תחנונים בברכת סלח לנו הרשות בידו דליכא למיחש שיבואו לקבעו חובה וזהו שכתב אם רצה להרויח בברכת המרבה לסלוח כגון וידוי אין מונעין אותו ולא כתב אם רצה להתודות בברכת המרבה לסלוח אין מונעין אותו:
ומ"ש בשם רב עמרם. כן כתב המרדכי (סי' תשכה) גם כן:
ומ"ש וכן נוהגין בספרד. אין אנו נוהגין כן שהרי אין אנו נוהגין ששליח צבור יחזור התפלה במנחה ומפני שאינו אומר תפלה אלא פעם אחת לבד על כן הוא צריך להתודות אחר תפלתו דלא גרע מיחיד שהוא מתודה אחר תפלתו: וכתב הר"ן (ו. ד"ה ולענין) וזה לשונו ולענין וידוי זה של ערב יום הכפורים קודם אכילה כתב רבינו האי גאון ז"ל שאין המנהג שיתודה שליח צבור במנחה ערב יום הכפורים ולא שמעתי בבבל שהתודה אבל רב עמרם גאון כתב שמתודה אחר תפלה כיחיד וכן המנהג עד כאן לשונו ויש לתמוה דמשמע דלרבינו האי אין שליח צבור מתודה כלל ואפילו אחר תפלתו וצריך טעם למה מי גרע מיחיד ונראה דכשהוא חוזר התפלה בקול רם קאמר דכיון שאינו אומר הוידוי באמצע התפלה כמשפט שליח צבור לאחר התפלה נמי לא יאמר אותו שאין שליח צבור אומר וידוי אחר תפלה בקול רם:
ו ונוהגים באשכנז שכל הקהל לוקין מלקות ארבעים בבית הכנסת אחר תפלת מנחה. כן כתב שם הרא"ש:
ומ"ש רבינו שמתוך כך יתן אל לבו לשוב מעבירות שבידו. כן כתב הכל בו (סי' סח לג.) נהגו ללקות מלקות אחר הטבילה להכניע לבבם הערל ולהכינו לעבוד השם הנכבד והנורא באימה וביראה ותמיהני למה לא כתב שהטעם מפני שמלקות מכפרת עון ואף על פי שאין לנו דיינים סמוכים כדי ללקות לפניהם וגם אין באים עדים שהתרו בו כדי לחייבו מלקות מכל מקום כפרה במקצת הואד:
English
(ח) בא לו אצל פרו , ופרו היה עומד בין האולם ולמזבח, ראשו לדרום ופניו למערב, והכהן עומד במזרח ופניו למערב, וסומך שתי ידיו עליו ומתודה .וכך היה אומר, אנא השם , עויתי פשעתי חטאתי לפניך אני וביתי. אנא השם, כפר נא לעונות ולפשעים ולחטאים, שעויתי ושפשעתי ושחטאתי לפניך אני וביתי, ככתוב בתורת משה עבדך, [ויקרא טז:ל] "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו." והן עונין אחריו, ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.
(8) He came to his bull and his bull was standing between the Ulam [entrance hall] and the altar, its head to the south and its face [turned] to the west. And the priest stood on the east side facing the west. He laid both his hands upon it and confessed. And thus he would say: “Please, ‘Hashem’! I have done wrong, I have transgressed, I have sinned before You, I and my house. Please, ‘Hashem’! Forgive the wrongdoings, the transgressions, the sins which I have committed and transgressed and sinned before You, I and my house, as it is written in the Torah of Moses Your servant: 'For on this day shall atonement be made for you'," etc. [to cleanse you of all your sins; you shall be clean before the Lord] (Leviticus 16:30). And [when the people heard the four letter Name] they answer after him: “Blessed be the Name of His glorious Kingdom forever and ever”.
(ב) קשר לשון של זהורית בראש שעיר המשתלח והעמידו כנגד בית שלוחו, ולנשחט כנגד בית שחיטתו. בא לו אצל פרו שניה, וסומך שתי ידיו עליו ומתודה .וכך היה אומר, אנא השם, עויתי פשעתי חטאתי לפניך אני וביתי ובני אהרן עם קדושיך. אנא השם כפר נא לעונות ולפשעים ולחטאים, שעויתי ושפשעתי ושחטאתי לפניך אני וביתי ובני אהרן עם קדושך, ככתוב בתורת משה עבדך [ויקרא טז:ל], "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו." והן עונין אחריו, "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד."
(2) He bound a thread of crimson wool on the head of the goat which was to be sent away, and he placed it at the gate where it was to be sent away, and for the goat that was to be slaughtered [he placed a thread of crimson wool on its neck] at the place of the slaughtering. He came to his bull a second time, laid his two hands upon it and made confession. And thus he would say: “Please, ‘Hashem’! I have done wrong, I have transgressed, I have sinned before You, I and my house and the sons of Aaron, Your holy people. Please, ‘Hashem’! Forgive the wrongdoings, the transgressions, the sins which I have committed and transgressed and sinned before You, I and my house and the sons of Aaron, Your holy people, as it is written in the Torah of Moses Your servant: “For on this day shall atonement be made for you," etc. [to cleanse you of all your sins; you shall be clean before the Lord”] (Leviticus 16:30). And they answered after him: “Blessed be the name of His glorious kingdom for ever and ever!”
(ב) בא לו אצל שעיר המשתלח וסומך שתי ידיו עליו ומתודה. וכך היה אומר, אנא השם, עוו פשעו חטאו לפניך עמך בית ישראל. אנא בשם , כפר נא לעונות ולפשעים ולחטאים, שעוו ושפשעו ושחטאו לפניך עמך בית ישראל, ככתוב בתורת משה עבדך לאמר, [ויקרא טז:ל] "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו." והכהנים והעם העומדים בעזרה, כשהיו שומעים שם המפרש שהוא יוצא מפי כהן גדול, היו כורעים ומשתחוים ונופלים על פניהם, ואומרים, ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.
(2) [The High Priest] would come to the goat for Azazel and place his two hands on it, and confess. And this is what he would say: "Please God, we, Your people the House of Israel, have committed wrongdoing, transgressed, and sinned before You. Please God, please forgive the wrongdoing, transgressions and sins that we, Your people the House of Israel, have committed, transgressed, and sinned before You. As it is written in the Torah of Moses Your servant (Leviticus 16:30), 'On this day, you will be forgiven and cleansed from all your sins—before Hashem you will be cleansed.'" Then, the priests and the people standing in the courtyard, when they heard the explicit Name from the mouth of the High Priest, would bend their knees, bow down and fall on their faces, and they would say, "Blessed be the Honored Name of His Sovereignty forever."