(סה) וַיַּ֣עַשׂ שְׁלֹמֹ֣ה בָֽעֵת־הַהִ֣יא ׀ אֶת־הֶחָ֡ג וְכָל־יִשְׂרָאֵ֣ל עִמּוֹ֩ קָהָ֨ל גָּד֜וֹל מִלְּב֥וֹא חֲמָ֣ת ׀ עַד־נַ֣חַל מִצְרַ֗יִם לִפְנֵי֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֵ֔ינוּ שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים וְשִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים אַרְבָּעָ֥ה עָשָׂ֖ר יֽוֹם׃ (סו) בַּיּ֤וֹם הַשְּׁמִינִי֙ שִׁלַּ֣ח אֶת־הָעָ֔ם וַֽיְבָרֲכ֖וּ אֶת־הַמֶּ֑לֶךְ וַיֵּלְכ֣וּ לְאָהֳלֵיהֶ֗ם שְׂמֵחִים֙ וְט֣וֹבֵי לֵ֔ב עַ֣ל כָּל־הַטּוֹבָ֗ה אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֤ה יְהוָה֙ לְדָוִ֣ד עַבְדּ֔וֹ וּלְיִשְׂרָאֵ֖ל עַמּֽוֹ׃
(65) So Solomon held the feast at that time, and all Israel with him, a great congregation, from the entrance Hamath unto the Brook of Egypt, before the LORD our God, seven days and seven days, even fourteen days. (66) On the eighth day he sent the people away, and they blessed the king, and went unto their tents joyful and glad of heart for all the goodness that the LORD had shown unto David His servant, and to Israel His people.
Seven Days: of the dedication
And Seven Days: Of Sukkot. It is found that they ate and drank on Yom Kippur (Moed Katan 9a)
1. What is Rashi's question?
2. How does he answer it?
שבעת ימים וכו' . בתחילה עשו שבעת ימי חנוכת הבית , ואחרי זה שבעת ימי החג , והרבו בהם בהקרבנות בעבור חנוכת הבית :
Seven Days: First they did seven days for the dedication of the Temple, and after that seven days for the holiday, and often including the sacrifices for the dedication of the Temple.
ארבעה עשר יום . ללמד שהיו רצופים :
Fourteen Days: This is how we know they were successive.
1. What is Radbaz's question?
2. How does he answer it?
שבעת ימים ושבעת ימים ארבעה עשר יום . כבר נתבאר בספר ד''ה כי החג עשו תחלה לחנכת המזבח שבעת ימים ואחר כך עשו חג הסוכות שבעת ימים ועשו ביום השמיני עצרת כמשפט וביום של אחריו שהוא עשרים ושלש שלח את העם ולולי אמרו בזה המקום שבעת ימים ושבעת ימים ארבעה עשר יום היינו יכולים לומר שכבר עשו חנוכת המזבח אחר החג של ראש השנה בדרך שישלמו ביום השמיני לחדש ואולם מפני אמרו שהם ארבע' עשר יום הוכרחנו לומר שחג חנכת המזבח התחיל בשמיני בתשרי ושלמו שבעה ימים לו בבא חג הסוכות ואולם אם עשו שלמי חגיגה ביום הכפורים ואכלו ושתו בו או לא עשו כן זה ממה שלא התבאר בזה המקום באופן שלם , ואם היה שיעשו כן הנה היתה הוראת שעה וע''י נביאים שהיו שם ואם לא הנה יהיה אמרו שעשו חג שבעת ימים על דרך אמרו חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים ואע''פ שלא היו נעשים שלמי חגיגה בשבת ובכלל הנה היה מהחכמה במה שבחרו להיות חנוכת המזבח באלו השבעת ימים שזכרנו מה שנעיר עליו בזכרנו התועלות המגיעו' מזה הספור :
Seven Days and Seven Days, Fourteen Days: This is how it is recorded in Chronicles. That the the initial celebration was for the dedication and the seven days after was for the seven days of Sukkot and then they celebrated Shemini Atzeret. And on the next days when they were at the twenty-third day they sent away the people. And had they [the verse] not said in this place "seven days and seven days, even fourteen days," we would have been able to say that they already dedicated the altar after the holiday of Rosh Hashana, such that they would finish on the eighth of the month. However, before it says "Fourteen days" it says that the celebration of the dedication began on the eighth of Tishrei and then they kept the seven days of Sukkot. However, whether they did the holiday peace offerings on Yom Kippur and ate and drank on it or not, is not fully clear from this [text] and if this is what they did then it must have been a temporary ruling by the prophets that were there and if not then that which it says they celebrated seven days would be according to the way it says “Sukkot will be done for seven days,” even though we cannot do the holiday peace offering on Shabbat including here was the thought of choosing to do the dedication those seven days…
1. What is Ralbag's question?
2. How does he answer it?
1. What are these commentators struggling with?
2. What approaches does each one take? How are their approaches different?
(8) So Solomon held the feast at that time seven days, and all Israel with him, a very great congregation, from the entrance of Hamath unto the Brook of Egypt. (9) And on the eighth day they held a solemn assembly; for they kept the dedication of the altar seven days, and the feast seven days. (10) And on the three and twentieth day of the seventh month he sent the people away unto their tents, joyful and glad of heart for the goodness that the LORD had shown unto David, and to Solomon, and to Israel His people. (11) Thus Solomon finished the house of the LORD, and the king’s house; and all that came into Solomon’s heart to make in the house of the LORD, and in his own house, he prosperously effected.
...ואוחרנא דרש כבר כתיב (מלכים א ח, סו): ביום השמיני שלח את העם ויברכו את המלך, מה תלמוד לומר (דברי הימים ב ז, י): וביום עשרים ושלשה לחדש השביעי שלח את העם, ויברכו את המלך, אלא נטלו ממנו רשות, והמתינו שם ימים אחרים וחזרו ונטלו ממנו רשות פעם שניה, לכך נאמר: ביום עשרים ושלשה לחדש הזה שלח את העם.
אמר רבי לוי כתיב (שם שם, ט): כי חנכת המזבח עשו שבעת ימים והחג שבעת ימים, ואין לך שבעה לפני החג שאין בהם שבת ויום הכפורים, ואותן שבעת ימים היו ישראל אוכלים ושותים ושמחים ומדליקין נרות, ובסוף חזרו ונצטערו על הדבר, אמרו תאמר שיש בידינו עוון שחללנו שבת ולא התענינו ביום הכפורים, וכדי לפיסן שרצה הקדוש ברוך הוא מעשיהם, יצתה בת קול ואמרה להן כלכם מבני העולם הבא, והברכה אחרונה היתה גדולה מן הראשונה, שנאמר (מלכים א ח, סו): וילכו לאהליהם שמחים וטובי לב, אמר רבי יצחק שמחים, שמצאו נשותיהם טהורות, וטובי לב, שנתעברו זכרים. אמר רבי לוי יצאה בת קול ואמרה להם כלכם מבני העולם הבא....
...Another [Rabbi] expounded thusly, it is written: "On the eighth day he sent the people away, and they blessed the king" (I Kings 8:66). And why is it stated "and on the three and twentieth day of the seventh month he sent the people away" and they blessed the king (II Chronicles 7:10). The reason, however is that they obtained permission , waited a couple of days and then received permission a second time therefore it says on the three and twentieth day of this month, etc.
R. Levi said, it is written "for they kept the dedication of the altar seven days and the feast [Sukkot] seven days (II Chronicles 7:9). Now the seven days before the festival [of Sukkot] must include Shabbat and Yom Kippur, yet during [all] seven days the Israelites ate, drank, rejoiced, and lit lamps. Subsequently they were smitten with remorse saying 'perhaps we have done wrong by desecrating Shabbat and not fasting on Yom Kippur?' In order to assure them that the Holy One approved their actions, a heavenly voice came forth and declared: you all are worthy of the World to Come and the last blessing is greater than the first as it is written "And they went unto their tents joyful and glad of heart" (I Kings 8:66). R. Isaac says 'joyful' because they found their wives pure, and 'glad if heart' because they conceived male children. R. Levi says [it was because] there went forth the heavenly voice that said they were worthy of the World to Come...
1. Read the source from Chronicles and summarize what it says
2. How is it different from the source from Kings?
3. What does the Midrash add to this discussion?
ודאין מערבין שמחה בשמחה מנלן דכתיב (מלכים א ח, סה) ויעש שלמה בעת ההיא את החג וכל ישראל עמו קהל גדול מלבוא חמת עד נחל מצרים [לפני ה' אלהינו] שבעת ימים ושבעת ימים ארבעה עשר יום ואם איתא דמערבין שמחה בשמחה איבעי ליה למינטר עד החג ומיעבד שבעה להכא ולהכא
ודלמא מינטר לא נטרינן והיכא דאתרמי עבדינן איבעי ליה לשיורי פורתא שיורי בנין בהמ"ק לא משיירינן איבעי ליה לשיורי באמה כליא עורב צורך בנין הבית הוא אלא מדמייתר קרא מכדי כתיב ארבעה עשר יום שבעת ימים ושבעת ימים למה לי שמע מינה הני לחוד והני לחוד
א"ר פרנך א"ר יוחנן אותה שנה לא עשו ישראל את יום הכפורים והיו דואגים ואומרים שמא נתחייבו שונאיהן של ישראל כלייה יצתה בת קול ואמרה להם כולכם מזומנין לחיי העולם הבא מאי דרוש אמרו קל וחומר ומה משכן שאין קדושתו קדושת עולם וקרבן יחיד דוחה שבת דאיסור סקילה מקדש דקדושתו קדושת עולם וקרבן צבור ויום הכפורים דענוש כרת לא כ"ש אלא אמאי היו דואגים התם צורך גבוה הכא צורך הדיוט הכא נמי מיעבד ליעבדו מיכל לא ניכלו ולא לישתו אין שמחה בלא אכילה ושתיה
[ומשכן דדחי שבת מנלן אילימא מדכתיב (במדבר ז, יב) ביום הראשון וביום השביעי דלמא שביעי לקרבנות אמר רב נחמן בר יצחק אמר קרא (במדבר ז, עב) ביום עשתי עשר יום מה יום כולו רצוף אף עשתי עשר כולן רצופין ודלמא ימים הראויין כתיב קרא אחרינא (במדבר ז, עח) ביום שנים עשר יום מה יום כולו רצוף אף שנים עשר יום כולן רצופין ודלמא הכא נמי ימים הראויין אם כן תרי קראי למה לי]
ומקדש דדוחה יום הכפורים מנלן אילימא מדכתיב ארבעה עשר יום ודלמא ימים הראויין גמר יום יום מהתם יצתה בת קול ואמרה להם כולכם מזומנין לחיי העולם הבא ומנלן דאחיל להו דתני תחליפא (מלכים א ח, סו) ביום השמיני שלח את העם ויברכו את המלך וילכו לאהליהם שמחים וטובי לב על כל הטובה אשר עשה ה' לדוד עבדו ולישראל עמו לאהליהם שהלכו ומצאו נשיהם בטהרה שמחים שנהנו מזיו השכינה וטובי לב שכל אחד ואחד נתעברה אשתו בבן זכר על כל הטובה שיצתה בת קול ואמרה להם כולכם מזומנין לחיי העולם הבא
לדוד עבדו ולישראל עמו בשלמא לישראל עמו דאחיל להו עון יום הכפורים אלא לדוד עבדו מאי היא אמר רב יהודה אמר רב בשעה שביקש שלמה להכניס ארון למקדש דבקו שערים זה לזה אמר שלמה עשרים וארבע רננות ולא נענה פתח ואמר (תהלים כד, ז) שאו שערים ראשיכם וגו' ולא נענה כיון שאמר (דברי הימים ב ו, מב) ה' אלהים אל תשב פני משיחך זכרה לחסדי דוד עבדך מיד נענה באותה שעה נהפכו פני שונאי דוד כשולי קדירה וידעו הכל שמחל לו הקב"ה על אותו עון...
And this law-- that we should not mix one happiness with another-- from where do we derive it? It is written: "So Solomon held the feast at that time, and all Israel with him, a great congregation, from the entrance Hamath unto the Brook of Egypt, before the LORD our God, seven days and seven days, even fourteen days." (I Kings 8:65) If it is so that we may mix happiness with happiness [Solomon] should have delayed until the festival [of Sukkot] and made seven days for both this [the dedication of the Temple] and that [the festival of Sukkot]
But perhaps, we do not delay [ the dedication of the Temple once the building is complete]. However, when it happens [that two joyous occasions coincide] we may do so? A small part could have been left over. Surely, we would not leave over [any portion] of the building of the Temple! [But Solomon] should have left over the crow-chaser! [But] the crow-chaser is an essential part of the Temple building. Rather, the verse is redundant. It is written, "fourteen days'' Why does [the verse] need to specify "seven days and seven days?" Learn from this: these [seven days] are by itself and these [seven days] are by itself.
R' Parnach said in the name of R' Yochanan: That year Israel did not observe Yom Kippur. And they were concerned, saying: The enemies of Israel deserve extermination [for this misdeed]! A Heavenly voice went forth and said to them: You are all prepared for a life in the World to Come. What [verse] did they expound [to derive this]? They said all the more so: if the Tabernacle, whose sanctity is not an everlasting sanctity, and the private sacrifices [of the leaders of the Tribes] overrides the Sabbath, which is a prohibition [which carries the penalty] of stoning [then the dedication of the] Temple, whose sanctity is an everlasting sanctity and where [the sacrifices] are communal sacrifices [and with] Yom Kippur whose punishment is [a less severe than the punishment for violating Shabbat]. Is is not certain [that the dedication should override Yom Kippur? Then why were they worried? There [with the Tabernacle you can say the sacrifices] were required for the Most High. [Whereas] here [the dedication of the Temple] was the requirement of the common people. So let them [rejoice for the dedication of the Temple] and offer sacrifices, but not eat or drink? There is no joy without eating and drinking!
.....
From where do we know that [the festivities for the dedication of the] Temple overrode Yom Kippur? If you wish to say from that which is written "fourteen days" Perhaps [this verse only refers to] days which are fit [for festivities]? [R' Yochanan] derives "day", "day" from [the verses regarding the dedication of the Tabernacle]. A Heavenly voice went forth and said to them: you are all prepared for a life in the World to Come. And from where do we know that they were forgiven? Tachalifa taught [in a Baraita] "On the eighth day he dismissed the people and they blessed the king and they went to their tents joyful and glad of heart for all the goodness that God had done for David, his servant and Israel, his people" (I Kings 8:66). [When it states] "to their tents" [it means that when they returned] they found their wives in a state of purity. [When it states] "joyful" [it means that] they delighted in the radiance of the Divine Presence . [When it states] "glad of heart'' [it means] that each man's wife conceived a boy. [When it states] "for all the goodness" [it means] that a Heavenly voice went forth and said to them: you are all prepared for a life in the world to come.
"For David His servant, and for Israel His people" -- It is understandable that "Israel, His people" [refers] to [God] forgiving [the people] for the sin of Yom Kippur. But what does "for David, His servant" [refer to]? Rav Yehudah said in the name of Rav: At the time that Solomon sought to bring the ark into the Temple, the gates [of the Holy of Holies] clung to each other [and could not be opened]. Solomon recited twenty-four songs of prayer , but he was not answered. He then recited: "Raise up your heads, O gates..." (Psalms 24:7). Nevertheless, no answer. As soon as he said : "Hashem, God! Turn not away the face of your anointed one! Remember the pieties of David, Your servant" He was answered immediately. At that moment, the faces of David's enemies turned [dark with humiliation] like the bottom of a pot and everyone knew that the Holy One, Blessed is He, had forgiven [David] for that transgression....