A Perspective on Sacrifices
שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק הָיָה מִשְּׁיָרֵי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. הוּא הָיָה אוֹמֵר, עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד, עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה וְעַל גְּמִילוּת חֲסָדִים:
Shimon the Righteous was from the remnants of the Great Assembly. He would say, "On three things the world stands: on the Torah, on the service and on acts of lovingkindness."
יאמר שבחכמה והיא התורה ובמעלות המדות והם גמילות חסדים ובשמירת מצות התורה הם הקרבנות תהיה התמדת תקון העולם וסידור מציאותו על הדרך השלם:
He is saying that with wisdom, and that is the Torah; and with enhancement of [good] traits, and that is acts of lovingkindness; and with the fulfillment of commandments, and that is the sacrifices - there will be a continuous refinement of the world and ordering of its existence in the most complete way.
וְקִרְבּ֥וֹ וּכְרָעָ֖יו יִרְחַ֣ץ בַּמָּ֑יִם וְהִקְטִ֨יר הַכֹּהֵ֤ן אֶת־הַכֹּל֙ הַמִּזְבֵּ֔חָה עֹלָ֛ה אִשֵּׁ֥ה רֵֽיחַ־נִיח֖וֹחַ לַֽה'׃ (ס)
Its entrails and legs shall be washed with water, and the priest shall turn the whole into smoke on the altar as a burnt offering, an offering by fire of pleasing odor to the LORD.
(3) ניחוח: Causes pleasure before Me, that I spoke and My will was executed (Sifra, Vayikra Dibbura d'Nedavah, Chapter 6 10; Zevachim 46b).
נתיבות שלום - ויקרא - דף ז׳
אם כי בכל התורה עושים את רצון ה', וע"י כל המצוות מתקיים רצונו ית', לא נאמרה מדרגה גבוהה כזו של נחת רוח לפני השי"ת אלא בקרבנות שהם ריח ניחוח לה', שענין מיוחד יש בהקרבת הקרבנות, אשר תכלית רצונו ית' בבריאת העולם, שנתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים.
Netivot Shalom - Vayikra - p.7
Even though all of Torah is doing the will of HaShem, and through all of the mitzvot we are fulfilling His will, this high level of giving pleasure before HaShem is not stated besides with the sacrifices, which are called "a pleasing aroma to HaShem". There is something very special in the bringing of the sacrifices, that it is the purpose of His will in the creation of the world, that HaKadosh Baruch Hu wants for Him a 'dwelling place in the lower worlds'.
Offering Ourselves
דַּבֵּ֞ר אֶל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם (אָדָ֗ם כִּֽי־יַקְרִ֥יב מִכֶּ֛ם קָרְבָּ֖ן לַֽה') (מִן־הַבְּהֵמָ֗ה מִן־הַבָּקָר֙ וּמִן־הַצֹּ֔אן תַּקְרִ֖יבוּ אֶת־קָרְבַּנְכֶֽם׃)
Speak to the Israelite people, and say to them: When any of you presents an offering from yourselves to HaShem, from animals, from the herd or the flock, bring forth your offerings.
נתיבות שלום - ויקרא - דף ח
אדם כי יקריב מכם, אם יהודי מקריב אותו עצמו לקרבן להשי״ת, הר״ז קרבן לה׳...
עיקר הקרבן אינו רק עצם הקרבת הקרבן, אלא המחשבה וירעותא דליבא...שמוסר עצמו לגמרי להשי״ת.
Netivot Shalom - Vayikra - p.8
"When man brings forth from yourselves", if a Jew brings himself as an offering to HaShem, this is called "offering to HaShem" (as opposed to an offering for yourself - קרבנכם)
The main point of an offering isn't only for the offering itself, but rather for the thoughts and feelings along with it, that one should bring himself completely to HaShem.
(11) “What need have I of all your sacrifices?” Says HaShem. “I am sated with burnt offerings of rams, And suet of fatlings, And blood of bulls; And I don't have a desire for lambs and he-goats."
כי בעבור שמעשי בני אדם נגמרים במחשבה ובדבור ובמעשה צוה השם כי כאשר יחטא יביא קרבן יסמוך ידיו עליו כנגד המעשה ויתודה בפיו כנגד הדבור וישרוף באש הקרב והכליות שהם כלי המחשבה והתאוה...
Since the deeds of people are determined by thought, speech and action, HaShem commanded that when one sins, he brings a sacrifice and places his hands upon him -corresponding to the deed - and confess with his mouth - corresponding to the speech - and burn the innards and the kidneys - the instruments of thought and desire....
Korbanot and Tefillah
התפלה היא במקום הקרבן
Prayer is in place of sacrifices (korbanot)
Rabbi Jonathan Sacks - Covenant and Conversation
The noun korban, “sacrifice”, and the verb le-hakriv, “to offer something as a sacrifice” actually mean “that which is brought close” and “the act of bringing close”. The key element is not so much giving something up (the usual meaning of sacrifice) but rather bringing something close to G‑d. Le-hakriv is to bring the animal element within us to be transformed through the Divine fire that once burned on the altar, and still burns at the heart of prayer if we truly seek closeness to G‑d.
תללי חיים - תפילה דף כב
אך כל מי שטעם טעמה העמוק יודע שפנימיותה אינה אמצעי אלא מטרה, רגע של נגיעה בנקודה העצמית ביותר, חדרי החדרים של צימאון הנשמה, להתרפק על דודה, לשיח עמו, לעצום עין מכל העסק החיצוני ולהתייחד בתכלית המבוקשת ביותר - הדבקות בה' יתברך. זהו קודש הקודשים של התפילה, נקודת השלמות הנצחית, ששלמותה בהווה כמו בעתיד, ואורה הגדול מרווה מנחלי עדניו את הנשמה ועומק צימאונה.
Tal'lei Chaim - Tefillah p.22
But anyone who has tasted the (tefillah's) taste of her depth knows that her inner self is not a means but a goal, a moment of coming in contact with the most internal and essential point of self, the room of all rooms of the thirst of the soul, to cuddle with her beloved, to speak with him. This is the holy of holies of prayer, the eternal point of perfection, whose perfection is in the present as in the future, and its great light feeds the soul and the depths of its thirst from the depths of its depths.
Tefillah and Geulah
תללי חיים - תפילה דף כו
ועבודת התפילה מדי יום היא פעולה עצומה להעלות את השכינה בכל יום מעפר הגלות ולהשיבה אל היכל המלך העליון, ולהכינה עד שתוכל להתייחד בדודה
Tal'lei Chaim
The purpose of daily prayer is a tremendous act of raising the Shekhina every day from the dust of exile and returning her to the palace of the King, preparing her until she can again unite her beloved.
וּכְשֶׁמֵּקִים הַתְּפִלָּה אֶת בְּחִינַת מַלְכוּת, בִּבְחִינַת: וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם
When prayer erects the aspect of Malkhut, corresponding to “and serving Him with all your heart”
Parshas Zachor - Believing in Our Connection
וֶאֱמוּנָה הִיא בְּחִינַת כֹּחַ הַגּוֹדֵל וְכֹחַ הַצּוֹמֵחַ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (אסתר ב): וַיְהִי אוֹמֵן אֶת הֲדַסָּה – לְשׁוֹן גִּדּוּל, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת לא): אֱמוּנָה – זֶה סֵדֶר זְרָעִים. וְעַל כֵּן כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱמוּנָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת כֹּחַ הַגּוֹדֵל וְכֹחַ הַצּוֹמֵחַ, אֲזַי אֵין מַזִּיק לוֹ שׁוּם דָּבָר, וְאֵינוֹ יָרֵא מִשּׁוּם אָדָם וְשׁוּם דָּבָר, וּמִתְפַּלֵּל בְּחִיּוּת כָּרָאוּי...
Now, EMuNah (faith) is an aspect of growing power and sprouting power. As it is written (Esther 2:7), “And ŒMeiN (he raised) Hadassah”—an expression connoting growth. As our Sages teach: Faith—this is the Order of Zera’im (Seeds) (Shabbat 31a). Therefore, when one has faith, which is the aspect of growing power and sprouting power, he is then not harmed by any obstacle, and he is not afraid of anybody or anything. He prays with proper vitality...