פרשת נצבים תש"ז - "אתם נצבים..."
הערה: להבנת פסוק י"ח, עיין גליון נצבים-וילך תש"ב שאלה ד'.
א. "אתם נצבים"
מדרש תנחומא פרשת נצבים:
"אתם נצבים" – זה שאמר הכתוב (משלי י"ב): "הפך רשעים ואינם ובית צדיקים יעמוד", כל זמן שהקדוש ברוך הוא מסתכל במעשיהם של רשעים ומהפך בהם אין להם תקומה: הפך במעשיהם של דור המבול - לא היתה להם תקומה, שנאמר (בראשית ז') "וימח את כל היקום". הפך במעשיהם של אנשי סדום - לא היתה להם תקומה, שנאמר (בראשית ט') "ויהפוך את הערים האל". הפך במעשיהם של מצרים - לא היתה להם תקומה, שנאמר (שמות יד) "לא נשאר בהם עד אחד". הפך במעשיהם של בבל - לא היתה להם תקומה, שנאמר (ישעיה י"ב) "והכרתי לבבל שם". ועל כולם אמר דוד (תהלים ל"ו) "שם נפלו פועלי אוון", אבל ישראל נופלין ועומדין, וכן הוא אומר (מיכה ז') "אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי"; ואומר (מלאכי ג' ו') "כי אני ה' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם". אמר ר' חנינא בר פפא: אמר הקדוש ברוך הוא: "מעולם לא הכיתי אומה ושניתי לה, אבל (מלאכי ג', ו') "אתם בני יעקב לא כליתם", שנאמר (דברים ל"ג): "חִצַי אכלה בם" - חִצַי כלין, והם אינן כלים. וכן אמרה כנסת ישראל: (איכה ג') "דרך קשתו ויציבני", משל למה הדבר דומה? לגיבור שהעמיד את הקורה והיה זורק בו את החצים, חציו כלין, והקורה במקומה עומדת, אף ישראל כל זמן שהיסורין באים עליהם - היסורין כלין, והם במקומם עומדים ואינם כלים, לכך נאמר (משלי י"ב) "הפך רשעים ואינם ובית צדיקים יעמוד"... וכך אמר להם משה לישראל: אף על פי שהיסורים הללו באין עליכם, יש לכם עמידה, לכך נאמר "אתם נצבים היום כולכם"...
ד"ה והוא יהיה לך לאלהים: ...ומדרש אגדה, למה נסמכה פרשת אתם נצבים לקללות? לפי ששמעו ישראל מאה קללות חסר שתים, חוץ ממ"ט שבתורת כהנים, הוריקו פניהם ואמרו: מי יוכל לעמוד באלו? התחיל משה לפייסם: "אתם נצבים היום" - הרבה הכעסתם למקום, ולא עשה אתכם כלייה, והרי אתם קיימים לפניו.
והוא יהיה לך לאלהים SINCE HE MUST BE UNTO THEE A GOD, because He has promised it unto you and has sworn unto your fathers not to exchange their descendants for another nation. For this reason He binds you by these oaths not to provoke Him to anger since He, on His part, cannot dissociate Himself from you. — Thus far I have given an exposition according to the literal sense of the chapter. An Agadic explanation, however, is: Why is the section beginning with the words, “Ye are standing this day” put in juxtaposition to the curses in the previous chapter? Because when Israel heard these ninety-eight curses besides the forty-nine that are contained in Torath-Cohanim (Leviticus 26:14 ff.), their faces turned pale (they were horrified), and they exclaimed, “Who can possibly stand against these?!” Therefore Moses began to calm them: “See, you are standing today before the Lord!” — many a time have you provoked the Omnipresent to anger and yet He has not made an end to you, but you still continue in His presence (Midrash Tanchuma, Nitzavim 1).
ד"ה היום: כיום הזה שהוא קיים והוא מאפיל ומאיר, כך האיר לכם וכך עתיד להאיר לכם, והקללות והייסורין מקיימין אתכם ומציבין אתכם לפניו, ואף הפרשה שלמעלה מזו פיוסין הם.
היום THIS DAY — like the “day” which endures for ever, for though it becomes dark for a period it shines again, (cf. Midrash Tanchuma, Nitzavim 1, Sanhedrin 110b); so has He made you shine (i.e. given you periods when you have had nought but happiness) and will again make you shine; and it is just the curses and the sufferings that give you permanence and stability (נצבים) before Him. — So, too, the section preceding this (1 ff. which follows immediately after the curses) consists of comforting words: “Ye have seen all the Lord did [before your eyes in the land of Egypt unto Pharaoh, etc.]”. — Another explanation of אתם נצבים: Because the Israelites were now passing from one leader to another, from Moses to Joshua, therefore he (Moses) made them stand in ranks (מצבה) that he might address admonitions to them. Similarly did Joshua (cf. Joshua 24:1) and similarly did Samuel, who said, (I Samuel 12:7): “Now therefore take your stand (התיצבו) that I may reason with you before the Lord”, when they were leaving his hand (leadership) and were coming under the hand of Saul (cf. Midrash Tanchuma, Nitzavim 1).
1. במה שונים דברי המדרש באופן עקרוני מפירוש פסוקינו לפי הפשט?
2. מה הניע את הדרשן לפרש את פסוקינו בדרך זו?
ב. שאלות ודיוקים ברש"י
ד"ה ראשיכם שבטיכם: ראשיכם לשבטיכם.
ראשיכם שבטיכם means as much as ראשיכם לשבטיכם YOUR HEADS OF YOUR TRIBES.
א. מה קשה לו בפסוקנו? למה לא נוכל לפרשו כמשמעו?
ב. בעל אוצרות יוסף, מקשה:
ועדיין צריך לישב, למה לא כתב רחמנא הכי (=כפירוש רש"י), ולא אמר "ראשיכם לשבטיכם"?
תרץ דבריו על פי
ד"ה וישלח ישראל מלאכים: ובמקום אחר תולה השליחות במשה שנאמר (דברים ב') "ואשלח מלאכים ממדבר קדמות" וכן (במדבר כ') "וישלח משה מלאכים מקדש אל מלך אדום", וביפתח הוא אומר (שופטים י"א) "וישלח ישראל מלאכים אל מלך אדום" וגו'. הכתובים הללו צריכים זה לזה - זה נועל וזה פותח, שמשה הוא ישראל, וישראל הם משה. לומר לך שנשיא הדור הוא ככל הדור, כי הנשיא הוא הכל.
ד"ה זקניכם ושוטריכם: החשוב חשוב קודם ואחר כך כל איש ישראל.
זקניכם ושטריכם YOUR ELDERS AND YOUR OFFICERS — The more prominent were in front (i.e. they stood before the Lord in the order of their rank), and afterwards: “all the men of Israel”.
**
מה קשה לרש"י, ומה תיקן בהוסיפו את המלים "ואחר כך"?
ד"ה לעוברך: להיות עובר בברית. ולא ייתכן לפרשו כמו להעבירך אלא כמו לעשותכם אותם.
לעברך means THAT THOU SHOULDEST PASS [INTO THE COVENANT]. It would not, however, be correct to explain it as meaning “to make thee pass” (when the suffix would be objective), but it must be explained like (Deuteronomy 4:14) לעשתכם אתם, “that ye may do them”.
*
באר את דבריו אלה.
היעזר בדברי רש"י, בראשית י"א ו':
ד"ה החילם: כמו אומרם: עשותם, להתחיל הם לעשות.
האם הכינוי של "לעברך" הוראתו כהוראת הכינוי של (בראשית י"ט י"ז) "ויהי כהוציאם" או כהוראת הכינוי (שמות י"ב מ"ב) "להוציאם מארץ מצרים".
ד"ה למען הקים אותך היום לו לעם: כל כך הוא נכנס לטרוח, למען קיים אותך לפניו לעם.
למען הקים אתך היום לו לעם THAT HE MAY ESTABLISH THEE TO-DAY FOR A PEOPLE UNTO HIMSELF — He undertakes so much trouble (in making another covenant with you) in order that He may keep (הקים) you for a people in His presence,
מה ראה לכתוב במקום "הקים" – "קיים"? מה תיקן בזה?
5) פסוק ט"ו
ד"ה כי אתם ידעתם
פסוק י"ז
ד"ה פן יש בכם
הערה: לפי רש"י הוצאת ברלינר צריך להיות הסדר ברש"י כמו שכתוב כאן, ואחר כך ד"ה ותראו את שיקוציהם, ד"ה גילוליהם, ד"ה עץ ואבן, י"ז ד"ה פן יש בכם (השני) שמא יש בכם. הסבר, מדוע צריכים דברי רש"י לבוא בסדר זה, ולא כסדרם לפסוקים ט"ו-ט"ז-י"ז?
ד"ה פן יש בכם: שמא יש בכם.
פן יש בכם means PERHAPS (שמא = פן) THERE IS AMONG YOU,
**
מפרשי רש"י מקשין: והא כתיב לעיל ד' ט': "פן תשכח", ד' י"ט: "ופן תשא עיניך", י"א ט"ז: "פן יפתה לבבכם" ולא פירש שם שהוא לשון "שמא" – ולמה לו לפרשו כאן? ענה!