פרשת האזינו תשכ"ו - "ומות בהר"
א. משה כבר נצטווה "עלה" וכו'
אברבנאל, מקשה לפסוקים מ"ח-נ"ב:
הספק הט"ו: במה שאמר כאן ה' יתברך למשה: "עלה אל הר העברים" והוא שכבר ציוהו זה עצמו בפרשת פינחס (במדבר כ"ז י"ב-י"ד) "עלה אל הר העברים הזה וראה את הארץ אשר נתתי לבני ישראל וראית אותה ונאספת אל עמך וגו'", ואם היה שציוהו שם עליו, איך לא נתקיים אותו צווי והוצרך לצוות שנית באותן המלות בעצמן?
**
1. התוכל ליישב את קושיתו?
**
2. התוכל ליישב הבדלים אחדים בלשון שתי הפרשיות המתבארים בהתאם לתשובתך לשאלה 1?
ב. שאלות ודיוקים ברש"י
"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה לֵאמֹר עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים..."
וידבר ה' אל משה בעצם היום הזה AND THE LORD SPAKE TO MOSES THAT SELF SAME DAY — In three places in Scripture the expression בעצם היום הזה is used. It states in the narrative of Noah (Genesis 7:12) בעצם היום הזה entered Noah … [into the ark]” — which means in the glare of full daylight. Because his contemporaries said: By this and by that we swear; (cf. Note 2 on Deuteronomy 1:1): If we notice him about to do so we will not let him enter the ark, and not only that, but we will take axes and hatchets and we will split the ark in pieces. Thereupon the Holy One, blessed be He, said, “See, I will let him enter at midday and anyone who has power to prevent it, let him come and prevent it!” Of Egypt, too, it states, (Exodus All. 11) “The selfsame day the Lord did bring [the children of Israel out of the land of Egypt]”: because the Egyptians said: By this and by that! If we notice them about to do so, we will not let them leave, and not only that, but we will take swords and other weapons and will kill them. Thereupon said the Holy One, blessed be He, “See, I will bring them forth in the middle of the day, and anyone who has power to prevent it, let him come and prevent it!” Here, too, regarding Moses’ death, it states בעצם היום הזה, because the children of Israel said, By this and by that! If we notice him about to ascend the mountain, we will not let him do so, — the man who brought us out of Egypt, and divided the Red Sea for us, and brought the Manna down for us, and brought a flight of quails for us, and made the “well” rise, and gave us the Torah: we will not permit him to go!” Thereupon the Holy One, blessed be He, said, “Behold, I will bring him unto his resting place in the middle of the day, etc.” (Sifrei Devarim 337; cf. Rashi on Genesis 17:23).
בשלשה מקומות נאמר "בעצם היום הזה": נאמר בנח (בראשית ז' י"ג) "בעצם היום הזה בא נח... אל התיבה", במראית אורו של יום; לפי שהיו בני דורו אומרים: "בכך וכך (= לשון שבועה) אם אנו מרגישין בו אין אנו מניחין אותו ליכנס בתיבה. ולא עוד אלא אנו נוטלין כשילין וקרדומות ומבקעין את התיבה!" אמר הקב"ה: "הריני מכניסו בחצי היום וכל מי שיש בידו כח למחות יבא וימחה!" במצרים נאמר (שמות י"ב נ"א) "בעצם היום הזה הוציא ה' את בני ישראל מארץ מצרים". לפי שהיו מצרים אומרים: "בכך וכך, אם אנו מרגישין בהם אין אנו מניחים אותם לצאת. ולא עוד אלא אנו נוטלין סייפות וכלי זיין והורגין בהם". אמר הקב"ה: "הריני מוציאם בחצי היום וכל מי שיש בו כח למחות יבא וימחה". אף כאן במיתתו של משה נאמר "בעצם היום הזה", לפי שהיו ישראל אומרים: "בכך וכך, אם אנו מרגישין בו, אין אנו מניחין אותו. אדם שהוציאנו ממצרים וקרע לנו את הים והוריד לנו את המן והגיז לנו את השליו והעלה לנו את הבאר, ונתן לנו את התורה - אין אנו מניחין אותו!" אמר הקב"ה: "הריני מכניסו בחצי היום וגו' (בספרי: הריני מכניסו – בחצי היום למערה) וכל מי שיש בידו למחות יבוא וימחה". לכך נאמר: "וידבר ה' אל משה בעצם היום הזה לאמור".
וידבר ה' אל משה בעצם היום הזה AND THE LORD SPAKE TO MOSES THAT SELF SAME DAY — In three places in Scripture the expression בעצם היום הזה is used. It states in the narrative of Noah (Genesis 7:12) בעצם היום הזה entered Noah … [into the ark]” — which means in the glare of full daylight. Because his contemporaries said: By this and by that we swear; (cf. Note 2 on Deuteronomy 1:1): If we notice him about to do so we will not let him enter the ark, and not only that, but we will take axes and hatchets and we will split the ark in pieces. Thereupon the Holy One, blessed be He, said, “See, I will let him enter at midday and anyone who has power to prevent it, let him come and prevent it!” Of Egypt, too, it states, (Exodus All. 11) “The selfsame day the Lord did bring [the children of Israel out of the land of Egypt]”: because the Egyptians said: By this and by that! If we notice them about to do so, we will not let them leave, and not only that, but we will take swords and other weapons and will kill them. Thereupon said the Holy One, blessed be He, “See, I will bring them forth in the middle of the day, and anyone who has power to prevent it, let him come and prevent it!” Here, too, regarding Moses’ death, it states בעצם היום הזה, because the children of Israel said, By this and by that! If we notice him about to ascend the mountain, we will not let him do so, — the man who brought us out of Egypt, and divided the Red Sea for us, and brought the Manna down for us, and brought a flight of quails for us, and made the “well” rise, and gave us the Torah: we will not permit him to go!” Thereupon the Holy One, blessed be He, said, “Behold, I will bring him unto his resting place in the middle of the day, etc.” (Sifrei Devarim 337; cf. Rashi on Genesis 17:23).
לדברי רש"י אלה מקשה ר' נתן שפירא, בפירושו לרש"י "אמרי שפר" (לובלין שנ"ז):
לא ידעתי, למה אינו מונה רק שלשה מקומות הללו, והלא גם באברהם נאמר (בראשית י"ז כ"ג) "בעצם היום הזה..." ופירש שם רש"י: בו ביום שנצטוה, ביום ולא בלילה, לא נתיירא לא מן הגויים ולא מן הליצנים ושלא יהיו אויביו ובני דורו אומרים: "אלו ראינוהו לא הנחנוהו למול ולקיים מצותו של מקום!" וצריך עיון!
ומיישב את קושיתו ר' שמואל הצרפתי מפאס, בעל "נימוקי שמואל" (אמשטרדם תע"ח) אחרי הביאו דברי מפרשי רש"י אחרים:
ואני מוסיף עוד ליישב ולומר דשפיר מצינו לחלק דשאני הני תלת (= שונים שלשה אלה) מ"בעצם היום" דאברהם, בכולם (= בשלשה) אמר רש"י: "לפי שהיו אומרים" אבל בעצם היום הזה דאברהם לא אמר רש"י ז"ל אלא: "ושלא יהיו אויביו ובני דורו אומרים..." ולא אמר "לפי שהיו אומרים", ואם כן לא דמו אהדדי, ולכן לא מנה רש"י ז"ל אלא שלשה מקומות הללו ולא מנה עמהם "בעצם היום הזה" דאברהם.
התוכל ליישב את קושית בעל אמרי שפר בישוב אחר?
"עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה"
’Get thee up into this mountain of Abarim, unto mount Nebo, which is in the land of Moab, that is over against Jericho; and behold the land of Canaan, which I give unto the children of Israel for a possession;
"עלה אל הר העברים" – עליה היא לך ואינה ירידה.
’Get thee up into this mountain of Abarim, unto mount Nebo, which is in the land of Moab, that is over against Jericho; and behold the land of Canaan, which I give unto the children of Israel for a possession;
והשוה:
ספרי וזאת הברכה:
(ל"ד א') "ויעל משה מערבות מואב" – עליה היא ואינה ירידה.
התוכל להסביר למה נמנע רש"י בשני המקומות מהביא את דברי הספרי, ולא נמנע מלהביא את דברי חז"ל (ברכות ל"ב)
בשמות ל"ב ז'
ד"ה לך רד: "מגדולתך, לא נתתי לך גדולה אלא בשבילם..."
לך עלה מזה GO, GO UP HENCE — The land of Israel is situated higher than all the other neighbouring lands, therefore it said “go up” (Zevachim 54b). Another explanation is: As a compensation for what He had said to him (Moses) in a time of anger, (Exodus 32:7) “Go, go down”, He now said to him, at a time of good-will, “Go, go up”.
ד"ה לך עלה מזה: לפי שאמר לו בשעת כעס "עלה", אמר לו בשעת רצון "לך עלה".
לך עלה מזה GO, GO UP HENCE — The land of Israel is situated higher than all the other neighbouring lands, therefore it said “go up” (Zevachim 54b). Another explanation is: As a compensation for what He had said to him (Moses) in a time of anger, (Exodus 32:7) “Go, go down”, He now said to him, at a time of good-will, “Go, go up”.
וכן פירש בבמדבר ט"ז י"ב
ד"ה לא נעלה: פיהם הכשילם, שאין להם עליה אלא ירידה?
לא נעלה WE WILL NOT GO UP — Their mouth tripped them up (i.e. unwittingly they made mention of their fate) — that they would have only a “descent” (their words are taken to mean: we shall not be going up; we shall go down into the depths of the earth) (Midrash Tanchuma, Korach 6).
ג. הקושי בפסוק "ומות בהר"
"וּמֻת בָּהָר"
and die in the mount whither thou goest up, and be gathered unto thy people; as Aaron thy brother died in mount Hor, and was gathered unto his people.
ראב"ע, בראשית מ"ב ט"ו:
ד"ה ואתם האסרו: תאסרו כמו (דברים ל"ב) "ומות בהר".
ד"ה ומות: קבל עליך המיתה לכפרה על אשר מעלתם.
ומות בהר, accept your death willingly so that it will be an atonement for your trespasses
אדרת אליהו, (הגר"א):
ד"ה ומות בהר אשר אתה עולה שמה: אמרו שמיתתו היתה רצונית, והוא על פי ציווי, שגם במיתתו היה עובד ה' יתברך וקיים מצות עשה. ולכן נאמר לו "ושמה לא תבוא" שהוא מצות לא תעשה.
מהו הקושי בפסוק זה, ומה ההבדל בין שלושת הישובים שנתנו לקושי זה?
ד. רצה הקב"ה לפייס את משה
"כִּי מִנֶּגֶד תִּרְאֶה אֶת הָאָרֶץ וְשָׁמָּה לֹא תָבוֹא"
For thou shalt see the land afar off; but thou shalt not go thither into the land which I give the children of Israel.’
הכתב והקבלה, (ר' יעקב צבי מקלנבורג):
ונראה שהמכוון במקרא זה לפייס דעתו של משה, וזה אחרי שהודיע יתברך את משה את כל המאורעות הרעות והצרות הרבות שעתידים לבוא על ישראל לסיבת סורם מאחרי ה'... ולכן יחרה אף ה' בהם לשלוח בארצם דבר חרב... ולבסוף יפזרם בכל קצוות הארץ. ואין ספק שלא הודיע לו ה' יתברך כל הרעות האלה לצער אותו להדאיב נפשו, אבל כוונתו יתברך בזה, למען ידע כי ביאתם כעת לארץ איננה טובה מוחלטת, ואין לישראל בה שלוה שלמה, ואין לו למשה להצטער כל כך שנמנע ממנו ביאתו שמה, כי כאשר נתוודע לרועה הנאמן שיבעטו בהשם ובתורתו, והארץ תשוב להיות שממה ויגורשו מן הארץ ויתפזרו בארצות אחרות, מכל אלה נעצב רוח משה בקרבו וביגון ובאנחה מצאו משכן בלבבו, ותקטן בזה השתוקקותו לבוא עמהם. הנה היתה דעת העליון יתברך להודיעו חורבנה העתיד למען תתפייס דעתו קצת בשלילת חפצו לראות ביאתם לארץ, וברצון גמור יפקיד רוחו בידי יוצר הכל. וזהו שאמר אליו: אם תראה ותשיג מעמד הארץ מצד ההתנגדות שבה, שתראה כי כל מעשיהם יהיו היפך רצון ה', כי יסורו מאחריו לעבוד אלילים, הנה מדעת עצמך תשכיל, שהוא בלתי אפשרי, שלא תבוא שממה אל הארץ הנבחרת אשר דעתי ליתנה להם בעין יפה. מלת "מנגד" מלשון... היפוך והתנגדות (קהלת ו') "להלוך נגד החיים"... (ויתורגם: ווען דו פאן דער געגענזייטע דאס לאנד בעטראכטעסט, מוסט ניכט פערהערונג קאממען).
1. היכן מצא מרומז בפסוקנו שתהפך הארץ לשממה?
2. כיצד פירש את הוי"ו של "ושמה לא תבוא"? היכן מצינו וי"ו כזו בתורה?
3. מהם הקשיים בפסוקנו (נ"ב) אשר הביאוהו לפרש אותו בפירוש מוזר ודחוק כזה?