פרשת שופטים תשכ"ו - גדרי "לא תסור"
א. מי נקראו כהנים
"וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם"
And thou shall come unto the priests the Levites, and unto the judge that shall be in those days; and thou shalt inquire; and they shall declare unto thee the sentence of judgment.
ר' דוד הופמן, בפירושו לדברים:
בספר דברים כאשר עמדו בני ישראל כבר סמוך לכניסתם לארץ, כבר אין המדובר (כשהתורה מתיחסת לכהנים) אל משפחת אהרן, אל בני אהרן, כי אם אל מעמד הכהונה, המכונה בצדק על שם אבי שבטו הראשון לוי, ואהרן עצמו אף הוא נקרא (שמות ד' י"ד) "הלוי" ובשעה שצריך היה לציין בפירוש שנבחר אהרן ע"י ה' לכהונה גדולה, נכתב שמו "על מטה לוי" (במדבר י"ז) למטה אהרן נאמר שם "והנה פרח מטה אהרן לבית לוי". ובזה הוכר שבט לוי כשבט בעל קדושה מיוחדת, ואהרן – רק כנשיא שבט זה הועלה לדרגת כהן. הנביא מלאכי (פרק ב' ד') מציין את תפקיד הכהונה כברית הקב"ה עם שבט לוי, וכן פותח משה רבנו את ברכת שבט לוי בשבח הכהנים (דברים ל"ג ז').
כנגד איזו תמיהה בפסוקנו אומר ר' דוד הופמן את דבריו אלה, מה הקושיה שרצה לישב כאן?
ב. גדר "לא תסור" (1)
"עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל"
According to the law which they shall teach thee, and according to the judgment which they shall tell thee, thou shalt do; thou shalt not turn aside from the sentence which they shall declare unto thee, to the right hand, nor to the left.
"ועל המשפט אשר יאמרו לך" תעשה - מצות עשה, "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך" – מצות לא תעשה, "ימין ושמאל" – אפילו מראין בעיניך* על ימין שהוא שמאל, ועל שמאל שהוא ימין – שמע להם!
ימין ושמאל [THOU SHALT NOT DEPART FROM THE WORD WHICH THEY SHALL TELL THEE] TO THE RIGHT NOR TO THE LEFT, even if he (the judge) tells you about what appears to you to be right that it is left, or about what appears to you to be left that it is right, you have to obey him; how much the more is this so if actually he tells you about what is evidently right that it is right and about what is left that it is left (cf. Sifrei Devarim 154:5).
ואפילו שיאמרו לך על הימין שהוא שמאל ועל השמאל שהוא ימין – שמע להם.
יכול אם יאמרו לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין תשמע להם? תלמוד לומר (דברים כ"ח י"ד): (ללכת) "ימין ושמאל", שיאמרו לך על ימין שהוא ימין ועל שמאל שהוא שמאל.
1. מה ההבדל בין לשון הספרי ללשון מדרש שיר השירים רבה?
**
2. בין הספרי לבין הברייתא בירושלמי קיים הבדל בתפישה התחבירית של פסוקנו. מהו ההבדל?
**
3. מהי ההסתמכות של הברייתא בירושלמי על דברים כ"ח י"ד, ובמה עשוי הפסוק ההוא ללמדנו יותר מאשר פסוקנו?
* הגהת הגר"א: אפילו נראין בעיניך.
ג. גדר "לא תסור" (2)
רמב"ן, השגות לספר המצוות לרמב"ם שורש א':
אם יראו (בית הדין), שזה הדבר אסור או מותר מן התורה לפי מדרש הכתוב או לפי פירושו או הלכה מפי השמועה ממשה, ויראה הוא (הבודד, השומע דבריהם) היפך, (= שנראה לו הדין היפך דבריהם של בית הדין), חייב לבטל דעתו להאמין במה שאמרו הם. זהו מה שאמר הכתוב "כי יפלא ממך דבר למשפט בין דם לדם בין דין לדין..." כלומר: שנתכסה מהם דבר ונחלקו במשפטי התורה ואיסוריה ונגעיה, והעובר על דברי בית דין הגדול שבדורו וסומך על דעתו עובר על עשה ועל לא תעשה הללו, ואפילו אם נחלקו בית דין בעצמם בדבר, הולכים בהם אחר הרוב, כמו שאמרו במחלוקתם (סנהדרין פ"ח) "אם שמעו אמרו להם, ואם לאו עומדים למנין. רבו המטמאין – טמא. רבו המטהרים – טהור", ומה שהסכימו עליו רובם, הוא הדבר שנצטוינו עליו מן התורה, והעובר עליו וסומך על דעתו שאיננו כמו שהסכימו הם, נעשה זקן ממרא בזמן דיני נפשות, והוא שנאמר "אשר יעשה בזדון לבלתי שמוע" (דברים י"ז י"ב)... והיא כת הצדוקים ששמם במזרח "קראים". כי התורה נתנה לנו ע"י משה רבנו בכתב, וגלוי הוא שלא ישתוו הדעות בכל העיקרים הנולדים וחתך לנו יתברך הדין שנשמע לבית דין הגדול בכל מה שיאמרו, בין שקיבלו פירושו ממנו או שיאמרו כך ממשמעות התורה וכוונתה. לפי דעתם, כי על משמעות שלהם הוא מְצַוֶה ונותן לנו את התורה. וזהו מה שאמרו בספרי "אפילו אומרים לך על שמאל שהוא ימין ועל ימין שהוא שמאל" שכך הוא המצוה לנו מאדון התורה יתברך, שלא יאמר בעל המחלוקת: "האיך אתיר לעצמי זה ואנכי יודע שהם טועים?" והנה נאמר לו: בכך אתה מצווה! וכענין שנהג ר' יהושע עם ר' גמליאל ביום הכיפורים שחל להיות בחשבונו, כמו שהוזכר במסכת ראש השנה דף כ"ד. (פרק ב' משנה ח'-ט' ועיין בגיליון שופטים תשי"ט). ויש בזה תנאי יתבונן בו המסתכל בראשון של הוריות (דף ב') בעין יפה, והוא, שאם היה בזמן הסנהדרין חכם וראוי להוראה והורו בית דין הגדול בדבר אחד להיתר והוא סבור שטעו בהוראתם, אין עליו לשמוע דברי החכמים ואינו רשאי להתיר לעצמו הדבר האסור לו, אבל ינהג חומר לעצמו, וכל שכן אם היה מכלל הסנהדרין יושב עמהם בבית דין הגדול, ויש עליו לבוא לפניהם ולומר טענותיו והם ישאו ויתנו עמו, ואם הסכימו כולם בביטול הדעת ההוא שאמר ושיבשו עליו סברותיו, יחזור וינהג בדעתם אחרי כן לאחר שסילקו אותו (= את טענותיו) ויעשו הסכמה בטענתו. (= שהסכימו לדחות את טענתו).
1. השוה את דבריו אלה לדבריו בפירושו לתורה י"ז י"א ד"ה ימין ושמאל (הובאו בגיליון שופטים תשי"ט).
**
2. הרמב"ן מביא גם בפירושו לתורה וגם במקומנו את דוגמת ר' יהושע בן חנניה שבא אל רבן גמליאל דיבנה במקלו ובתרמילו ביום שחל יום הכיפורים לפי חשבונו וכתב ר' יוסף חיים אזולאי, בספר שערי יוסף על הוריות (דף ב' ע"ב):
והנה זה שהזכיר הרמב"ן ז"ל בפירושו ההיא דרבן גמליאל ורבי יהושע נראה דאינו אלא זכר לדבר, ולמעין דוגמא נקטה ולאו לראיה הוא לכך שאף אם אומרים על ימין שהוא שמאל, קאי "בלא תסור", ואדרבא, משם הנה מקום להרהר על זה.
הסבר, למה אין המקרה ההוא ראיה לענייננו?
3. כיצד מיישב הרמב"ן את הסתירה שבין דברי הברייתא בהוריות לבין דברי הספרי?
ד. שאלות בטעמי המקרא
"כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט בֵּין דָּם לְדָם בֵּין דִּין לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע דִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱ-לֹהֶיךָ בּוֹ"
If there arise a matter too hard for thee in judgment, between blood and blood, between plea and plea, and between stroke and stroke, even matters of controversy within thy gates; then shalt thou arise, and get thee up unto the place which the LORD thy God shall choose.
1. בצלע א' באים 2 טעמי רביע. מהו היחס שביניהם?
2. איך מתחלקים שלושת הביטויים הפותחים במילה "בין", ומדוע?
3. נראה, ש"דברי ריבת" הוא מאמר כולל (ראב"ע: ו"הכלל דברי ריבת"), הסבר את דרך הפיסוק לפי הפירוש הזה. (ראה ב"דפים ללימוד טעמי המקרא" כרך ה' עמוד 391).
4. "וקמת ועלית" הוטעמו במונח זקף קטן. מדוע לא באו הטעמים מהפך פשטא?
ה. שאלות בטעמי המקרא
"עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל"
According to the law which they shall teach thee, and according to the judgment which they shall tell thee, thou shalt do; thou shalt not turn aside from the sentence which they shall declare unto thee, to the right hand, nor to the left.
המילים הראשונות "על-פי התורה אשר יורוך" הוטעמו בטעמים קדמא ואזלא מונח רביע.
מה סיבת הדבר, ומדוע לא הוטעמו במהפך פשטא מונח זקף?
(אותה השאלה מתעוררת לגבי י"ח ד':
"רֵאשִׁית דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וְרֵאשִׁית גֵּז צֹאנְךָ תִּתֶּן לוֹ").
ו. שאלות בטעמי המקרא
"... וְיָסַפְתָּ לְךָ עוֹד שָׁלֹשׁ עָרִים..."
if thou shalt keep all this commandment to do it, which I command thee this day, to love the LORD thy God, and to walk ever in His ways—then shalt thou add three cities more for thee, beside these three;
האם המילה "ויספת" הוטעמה בקדמא או בפשטא?