פרשת ראה תשל"א - מתנות עניים
עיין לפסוקים אלה גם גיליונות ראה תשי"ג, תשי"ז!
א. שאלה כללית
רמב"ם, הלכות מתנות עניים פרק שביעי הלכה א:
מצוות עשה ליתן צדקה לעניי ישראל כפי מה שראוי לעני, אם הייתה יד הנותן משגת, שנאמר "פתוח תפתח את ידך לו" ונאמר (ויקרא כ"ה) "והחזקת בו גר ותושב וחי עמך". הרואה עני מבקש, והעלים עיניו ממנו, ולא נתן לו צדקה - עבר בלא תעשה, שנאמר (ט"ז ז'): "לא תאמץ לבבך ולא תקפוץ את ידך מאחיך האביון".
כיצד משתלבים פה דיני צדקה, הלוא פרקנו מדבר בהלוואה?
ב. שאלות ודיוקים ברש"י
ד"ה רק אם שמוע תשמע: אז לא יהיה בך אביון.
רק אם שמוע תשמע ONLY IF THOU WILT CAREFULLY HEARKEN [UNTO THE VOICE OF THE LORD THY GOD] — then לא יהיה בך אביון THERE SHALL BE NO NEEDY AMONGST YOU.
מה קשה לו בפסוקנו?
ד"ה שמוע תשמע: שמע קמעא - משמיעין אותו הרבה.
שמוע תשמע [IF] THOU WILT CAREFULLY HEARKEN — The repetition of the verbal form suggests: If one listens a little (if one shows the determination to obey) he is caused to listen to many things (he gradually becomes obedient to every divine command) (Sifrei Devarim 115:1; cf. Rashi on Deuteronomy 11:13).
א. במה הוא סוטה כאן מן הפשט?
ב. מה קשה לו ואילצו לפרש כך?
ד"ה כאשר דיבר לך: והיכן דיבר? (דברים כ"ח) "ברוך אתה בעיר".
כאשר דבר לך [FOR THE LORD GOD BLESSETH THEE] AS HE PROMISED THEE — and where did He promise you this? In the statement, (Deuteronomy 28:3—12) “Blessed shalt thou be in the city, etc.” (Sifrei Devarim 116:1).
**
מה ראה רש"י להביא דווקא פסוק זה כהוכחה לברכת ה' לשומרי מצוותיו, והרי בפסוקים רבים מאוד נאמר דבר זה?
ד"ה והעבטת גויים: יכול שתהא לווה מזה ומלווה לזה? תלמוד לומר: "ואתה לא תעבוט"
והעבטת גוים AND THOU SHALT LEND ON PLEDGE UNTO [MANY] NATIONS — One might think that you might do this in that you will borrow from one nation and lend to another! Scripture, however, states, “but you shall not borrow” (Sifrei Devarim 116:2).
מה קשה לו?
ד"ה והעבט תעביטנו: אם לא רצה במתנה, תן לו בהלוואה.
but thou shalt surely open thy hand unto him, and shalt surely lend him sufficient for his need in that which he wanteth.
מה קשה לו, וכי זה אותו קושי שבפסוק ו' (4) או קושי אחר?
ג. "השמר לך..."
"הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן יִהְיֶה דָבָר עִם לְבָבְךָ בְלִיַּעַל"
Beware that there be not a base thought in thy heart, saying: ‘The seventh year, the year of release, is at hand’; and thine eye be evil against thy needy brother, and thou give him nought; and he cry unto the LORD against thee, and it be sin in thee.
רשב"ם, (לפי ההוצאה המדעית של ד. ראזין, ברסלוי 1881)
ד"ה הישמר לך פן יהיה עם לבבך דבר בליעל: כלומר דבר של רֶשע, כמו (תהלים מ"א ט'): "דבר בליעל יצוק בו" שפתרונו כך.
השמר לך פן יהיה עם לבבך דבר בליעל, meaning something evil, unworthy. We encounter this word also in Psalms 41,9 דבר בליעל יצוק בו “something baneful has settled in him,” there the meaning is similar to here, i.e. a good deed reluctantly performed, the donor not really believing that the recipient of his tithes is entitled to handouts.
(ושם בתהילים פירשוֹ רש"י:
"כל רשעיות שעשה יצוקו וישתפכו בגופו")
*
1. מהי הדרך הפשטנית שבה הלך הרשב"ם בפירוש זה?
2. למה כתב באמצע דבריו "כלומר" – מה בין חלקו הראשון של פירושו לבין חלקו השני?
ד. "...בליעל"
"הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן יִהְיֶה דָבָר עִם לְבָבְךָ בְלִיַּעַל"
Beware that there be not a base thought in thy heart, saying: ‘The seventh year, the year of release, is at hand’; and thine eye be evil against thy needy brother, and thou give him nought; and he cry unto the LORD against thee, and it be sin in thee.
מדרשי התורה להקדוש אנשלמה אשתרוך (במאה הי"ד):
קראוֹ "בליעל" שלא יבין אל על והוא "עליון" כמו (הושע י"א ז') "ואל על יקראוהו". או מלשון תועלת – שלא יועיל לנפשו... ובעבור כי המחשבה בלב והרהור קשה להחטיא האדם, קראו "לבבך בליעל" לשון רשע, כתרגומו. כי החטא הבא במקרה הוא מצד החומר, בלא השתדלות והרהור המחשבה מצד השכל, ואין ספק שאין כל כך העונש גדול במי שיפעל בחומר כמי שישים השתדלותו בהרהורו לחטא וישיב כוחותיו הנפשיים בענייני החטא... ועל זה אמרו כי לב רע היותר מגונה (פרקי אבות פרק ב' משנה ט')
*
1. במה שונה פירושו מפירוש הרשב"ם?
**
2. בהמשך דבריו מסתמך בעל מדרשי תורה על ט"ו ל"ט? במה סייע פסוק זה לפירושו?
ה. "ורעה עינך" - "ירע לבבך"
השווה:
"הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן יִהְיֶה דָבָר עִם לְבָבְךָ בְלִיַּעַל... וְרָעָה עֵינְךָ בְּאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן וְלֹא תִתֵּן לוֹ"
Beware that there be not a base thought in thy heart, saying: ‘The seventh year, the year of release, is at hand’; and thine eye be evil against thy needy brother, and thou give him nought; and he cry unto the LORD against thee, and it be sin in thee.
"נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ וְלֹא יֵרַע לְבָבְךָ"
Thou shalt surely give him, and thy heart shall not be grieved when thou givest unto him; because that for this thing the LORD thy God will bless thee in all thy work, and in all that thou puttest thy hand unto.
התוכל להסביר למה מדובר בפסוק ט' ברוע עין ובפסוק י' ברוע לב?
היעזר בדברי העמק דבר, לפסוק י':
ד"ה ולא ירע לבבך: לא תהא ניכר לפניו שאתה נותן לו בעל כורחך, בלב רע מעציב הפנים, וכמבואר בנחמיה: "מדוע פניך רעים... אין זה כי אם רע לב".