פרשת מקץ תשל"א - האחים במצרים
א. כינויי האחים
השווה את הכינויים השונים שבהם מכונים עשרת האחים היורדים מצרימה בפרקנו:
"וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְבָנָיו לָמָּה תִּתְרָאוּ"
Now Jacob saw that there was corn in Egypt, and Jacob said unto his sons: ‘Why do ye look one upon another?’
"וַיֵּרְדוּ אֲחֵי יוֹסֵף עֲשָׂרָה לִשְׁבֹּר בָּר מִמִּצְרָיִם"
And Joseph’s ten brethren went down to buy corn from Egypt.
"וְאֶת בִּנְיָמִין אֲחִי יוֹסֵף לֹא שָׁלַח יַעֲקֹב אֶת אֶחָיו כִּי אָמַר..."
But Benjamin, Joseph’s brother, Jacob sent not with his brethren; for he said: ‘Lest peradventure harm befall him.’
"וַיָּבֹאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִשְׁבֹּר בְּתוֹךְ הַבָּאִים"
And the sons of Israel came to buy among those that came; for the famine was in the land of Caanan.
"וְיוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִּיט... וַיָּבֹאוּ אֲחֵי יוֹסֵף וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ אַפַּיִם אָרְצָה"
And Joseph was the governor over the land; he it was that sold to all the people of the land. And Joseph’s brethren came, and bowed down to him with their faces to the earth.
התוכל להסביר מה סיבת הכינויים השונים האלה, כל אחד בפסוקו?
ב. שאלות בדברי אבן כספי
"מְרַגְּלִים אַתֶּם"
And Joseph remembered the dreams which he dreamed of them, and said unto them: ‘Ye are spies; to see the nakedness of the land ye are come.’
ר' יוסף אבן כספי, טירת כסף עמוד 125
...וחלילה ליוסף החכם, כמו שמעשיו ודבריו מוכיחים שכיוון בזה העניין בתעתועים ובמנהג הנערים לעשות לזולתם הפחדות, גם חלילה לו שכיוון להשיב קצת גמול לאחיו, כי זה לבד מתכונת השוטים... ויהיה סותר לעצמו בהניחו לחכם שיעשה שטויות, ולירא שיעשה עבירות... ויהיה היפך מה שציונו "לא תיקום ולא תיטור..."
התוכל להביא ראיות מפרקנו, שלא כיוון יוסף בכל התנכרותו ובכל מעשיו בפרשתנו "להשיב קצת גמול לאחיו"?
ג. "ויעשו כן..."
"אִם כֵּנִים אַתֶּם אֲחִיכֶם אֶחָד יֵאָסֵר בְּבֵית מִשְׁמַרְכֶם וְאַתֶּם לְכוּ..."
if ye be upright men, let one of your brethren be bound in your prison-house; but go ye, carry corn for the famine of your houses;
"וְאֶת אֲחִיכֶם הַקָּטֹן תָּבִיאוּ אֵלַי וְיֵאָמְנוּ דִבְרֵיכֶם וְלֹא תָמוּתוּ וַיַּעֲשׂוּ כֵן"
and bring your youngest brother unto me; so shall your words be verified, and ye shall not die.’ And they did so.
ד"ה ויעשו כן: ... אבל העניין שבאמת לא היו רשאים לבחור אחד וכדתנן בתרומות
They decided to do so. In the course of making the difficult decision of who to leave behind, they said, “In truth, we are guilty, etc.”
(תוספתא תרומות סוף פרק ז':
סיעה של בני אדם שאמרו להם גויים: תנו לנו אחד מכם ונהרוג אותו, ואם לאו – הרי אנו נהרוג את כולם, ייהרגו כולם ולא ימסרו נפש אחת מישראל. ואם ייחדוהו להם, כגון שייחדוהו לשבע בן בכרי, יתנוהו להם ולא ייהרגו כולם. אמר ר' יהודה: במה דברים אמורים? בזמן שהוא בפנים והם מבחוץ, אבל הוא והם מבפנים – הואיל והוא נהרג והם נהרגין, יתנוהו להם ואל ייהרגו כולן...
... אפילו כולם נהרגים, לא ימסרו נפש אחת מישראל. ייחדו להם אחד כגון שבע בן בכרי, ימסרו אותו ואל ייהרגו. אמר ר' שמעון בן לקיש: והוא שיהא חייב מיתה כשבע בן בכרי.)
They decided to do so. In the course of making the difficult decision of who to leave behind, they said, “In truth, we are guilty, etc.”
ואם כן כך עניין הכתובים שלפנינו, דהחלו להתעסק בזה, את מי למסור, והיה הדבר קשה בעיניהם ד"שבי כולהו איתנהו ביה: חרב ורעב מות" כמו דאיתא בבבא בתרא פרק א'.
They decided to do so. In the course of making the difficult decision of who to leave behind, they said, “In truth, we are guilty, etc.”
(כוונתו לבבא בתרא ח' ע"ב:
מנא הא מילתא דאמור רבנן דפדיון שבויים מצוהו רבה היא? אמר לו: דכתיב (ירמיהו ט"ו) "והיה כי יאמרו אליך אנה נצא? ואמרת אליהם כה אמר ה': אשר למות למות, ואשר לחרב לחרב, ואשר לרעב לרעב, ואשר לשבי לשבי". ואמר ר' יוחנן: כל המאוחר בפסוק זה קשה מחבירו. חרב קשה ממות... רעב קשה מחרב... שבי קשה מכולם, דכולהו איתנהו ביה.
Rava said to Rabba bar Mari: Concerning this matter that the Sages stated, that redeeming captives is a great mitzva, from where is it derived? Rabba bar Mari said to him: As it is written: “And it shall come to pass, when they say to you: To where shall we depart? Then you shall tell them: So says the Lord: Such as are for death, to death; and such as are for the sword, to the sword; and such as are for famine, to famine; and such as are for captivity, to captivity” (Jeremiah 15:2). And Rabbi Yoḥanan says: Whichever punishment is written later in this verse is more severe than the one before it. Rabbi Yoḥanan explains: The sword is worse than death. If you wish, say that this is learned from a verse; if you wish, say instead that it is derived by way of logical reasoning. If you wish, say that this is derived by way of logical reasoning: This punishment, i.e., death by sword, mutilates the body, but that punishment, i.e., natural death, does not mutilate it. And if you wish, say that the fact that the sword is worse than death is learned from a verse: “Precious in the sight of the Lord is the death of His pious ones” (Psalms 116:15).
רש"י:
ד"ה דכולהו איתנהו ביה: שהוא ביד העובדי כוכבים ומזלות לעשות בו כל חפצו, אם למות, אם לחרב, אם לרעב.)
הסבר, מהו הקושי בפרקנו שהביא את בעל העמק דבר לומר דבריו ולתרצם בעזרת דברי התוספתא הנ"ל?
ד. שאלה כללית
"וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ..."
And they said one to another: ‘We are verily guilty concerning our brother, in that we saw the distress of his soul, when he besought us, and we would not hear; therefore is this distress come upon us.’
אברבנאל, מקשה:
למה בכל שלושה הימים אשר היו כולם במאסר לא סיפר הכתוב שהאשימו את עצמם כלל, וביום השלישי כאשר הוציאם יוסף וריחם עליהם, באמרו (י"ח) "זאת עשו, טענו את בעירכם" – אז התוודו עוונם ואמרו "אבל אשמים אנחנו על אחינו אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו"?
In truth we are guilty. The man’s mercy towards their households reminded them of their own lack of mercy towards their brother. Alternatively, until now they thought he was simply cruel, but now that they saw otherwise they knew that what had befallen them was a punishment.
תשובות שונות ניתנו לשאלה זו, והנה אחת:
ר' יצחק עראמה:
כאשר ראו שהאיש אדוני הארץ נכמרו רחמיו על בני ביתם וטפם על זה השיעור ולא מפאת שום דורש ומבקש עליהם ממנו, אלא הכל מצד עצמו ומעלתו, תמהו מאוד, ונתנו אז אל ליבם להחטיא את עצמם, בשכבר פשעו בשלושתם, במה שהשחיתו רחמיהם אל אחיהם עם הימצא עמהם שלושת הסיבות ההנה אשר יחסרון שם (=אצל יוסף במעמד זה), ולזה אמרו: הנה האיש הזה ריחם על אנשים זרים מארץ רחוקה, אבל אנחנו אשמים על אחינו בשרנו. והנה האיש הזה ריחם על נפשות בנינו ובנותינו, אף על פי שלא ראה אותם, ואנחנו בעינינו ראינו צרת נפשו. והאיש הזה נתעורר מעצמו מבלי בקשת שום אדם, ואנחנו לא ריחמנו עליו בהתחננו אלינו ולא שמענו. והצדיקו עליהם את הדין ואמרו: "על כן באה אלינו הצרה הזאת".
*
התוכל ליישב את קושיית אברבנאל ביישוב אחר?
ה. השוואת פסוקים
השווה את שיחת יוסף עם אחיו כפי שהיא מסופרת בכתוב: פסוקים ט'- ט"ז,
לסיפור השיחה בפי האחים בבואם אל אביהם: פסוקים ל' – ל"ד
שיחת יוסף עם אחיו ט'-ט"ז סיפור השיחה בפי האחים לאביהם ל' – ל"ד
1. פסוק ט' "וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מְרַגְּלִים אַתֶּם לִרְאוֹת
אֶת עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם"
פסוק ל' "דִּבֶּר הָאִישׁ אֲדֹנֵי הָאָרֶץ אִתָּנוּ קָשׁוֹת
וַיִּתֵּן אֹתָנוּ כִּמְרַגְּלִים אֶת הָאָרֶץ"
2. פסוק י"ב "לֹא כִּי עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם לִרְאוֹת"
3. פסוק י"ג "וַיֹּאמְרוּ שְׁנֵים עָשָׂר עֲבָדֶיךָ אַחִים
אֲנַחְנוּ בְּנֵי אִישׁ אֶחָד בְּאֶרֶץ כְּנָעַן"
פסוק ל"ב "שְׁנֵים עָשָׂר אֲנַחְנוּ אַחִים
בְּנֵי אָבִינוּ"
4. פסוק י"ג "וְהִנֵּה הַקָּטֹן אֶת אָבִינוּ הַיּוֹם וְהָאֶחָד אֵינֶנּוּ" פסוק ל"ב "הָאֶחָד אֵינֶנּוּ
וְהַקָּטֹן הַיּוֹם אֶת אָבִינוּ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן"
5. פסוק י"ד "הוּא אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֲלֵכֶם לֵאמֹר מְרַגְּלִים אַתֶּם"
6. פסוק ט"ו "בְּזֹאת תִּבָּחֵנוּ
חֵי פַרְעֹה אִם תֵּצְאוּ מִזֶּה
כִּי אִם בְּבוֹא אֲחִיכֶם הַקָּטֹן הֵנָּה"
7. פסוק ט"ז "שִׁלְחוּ מִכֶּם אֶחָד וְיִקַּח אֶת אֲחִיכֶם
וְאַתֶּם הֵאָסְרוּ"
8. פסוק י"ט "אִם כֵּנִים אַתֶּם
אֲחִיכֶם אֶחָד יֵאָסֵר"
פסוק ל"ג "בְּזֹאת אֵדַע כִּי כֵנִים אַתֶּם
אֲחִיכֶם הָאֶחָד הַנִּיחוּ אִתִּי"
9. פסוק י"ט "בְּבֵית מִשְׁמַרְכֶם"
10. פסוק י"ט "וְאַתֶּם לְכוּ הָבִיאוּ שֶׁבֶר רַעֲבוֹן בָּתֵּיכֶם" פסוק ל"ג "וְאֶת רַעֲבוֹן בָּתֵּיכֶם קְחוּ וָלֵכוּ"
11. פסוק כ' "וְאֶת אֲחִיכֶם הַקָּטֹן תָּבִיאוּ אֵלַי
וְיֵאָמְנוּ דִבְרֵיכֶם
וְלֹא תָמוּתוּ"
פסוק ל"ד "וְהָבִיאוּ אֶת אֲחִיכֶם הַקָּטֹן אֵלַי
וְאֵדְעָה כִּי לֹא מְרַגְּלִים אַתֶּם
כִּי כֵנִים אַתֶּם
12. אֶת אֲחִיכֶם אֶתֵּן לָכֶם וְאֶת הָאָרֶץ תִּסְחָרוּ"
1. הסבר את סיבת השינויים ששינו האחים בספרם את השיחה לאביהם.
ד"ה ואת הארץ תסחרו: תסובבו, וכל לשון סוחרים וסחורה על שם שמחזרים וסובבים אחר הפרקמטיא.
ואת הארץ תסחרו AND YE SHALL TRAVEL IN THE LAND — It means literally, “ye may travel round the land”. All such words as סוחרים merchants, סחורה merchandise, are derived from this root סחר to go round, because the merchants travel round looking for merchandise.
**
א. מה ראה רש"י להוציא מילת "סחר" ממשמעה הרגיל?
ב. למה לא פירש רש"י מילה זו לפני כן, פרק ל"ד כ"א, וכן לא בפרק ל"ז כ"ט? ועיין עלון הדרכה.