פרשת ויחי תש"ג - השבטים
הערה: גיליון זה הוא המשך גיליון ויחי תש"ב אשר עסק בחלק הראשון של פרקנו פסוקים א'-י"ג. בשביל אלה שלא למדו על פי הגיליון בשנה שעברה, מועתקת בזה שאלה אחת מן הגיליון ההוא, הנוגעת בסגנון בכללו.
א. כתיבה דרך ההקבלה
הפרק הזה כרוב המקומות הפיוטיים בכתבי הקודש – פסוקיו בנויים בדרך ההקבלה (כפל העניין במילים שונות).
1. העתק את הפסוקים שבפרק זה שיש בהם הקבלה, באופן שחלקי הפסוק המקבילים יהיו כתובים זה מתחת לזה. דוגמא: אסרי לגפן עירה ולשרקה בני אתונו
מהי שיטתו של ראב"ע ומהי שיטתו של המלבי"ם בפירוש המקומות המקבילים?
ד"ה יתר שאת: ראוי היית ליתרון על הכל שתהיה נישא. ויתר עז: כפול, בטעם כדרך כל הנבואות ופירוש עז תקיף.
דיבור אחד הוא. דרך המקראות לכפול את דבריהם כחי כמו חילי חילי ממוני. וגם אוני ממוני הוא כדכתיב מצאתי און לי וידיו תשבנה אונו כלומר כבודי אתה ומתוך כך חילי וראשית ממוני יתר על אחיך היה לך לשאת ויתר עז היה לך למלוך על אחיך אבל פחיזה ובהלה היה לך כמים הנשפכין לכן אל תותר לא הבכורה ולא המלכות.
כחי וראשית אוני יתר שאת ויתר עז, although it sounds as if Yaakov is describing more than one facet of Reuven, it is a single statement incorporating what writers call “poetic license.” כחי, my power, my economic might; We find the word און as also referring to money, i.e. economic power in Hoseah,12,9 אך עשרתי, מצאתי און לי, ”I have become rich, I have gotten power.” Also in Job 20,10 the word און appears in the sense of economic power, וידיו תשבנה אונו, “his own hands must give back his wealth.” What Yaakov is referring to is that although Reuven as the first-born was entitled to a double portion of his father’s estate, his conduct resulted in his forfeiting this advantage and forfeiting his chance of being the leader among his brothers. פחז כמים, having been unstable like water, you will no longer enjoy your excellence, i.e. יתר שאת, neither the rights of the first-born nor the claim to be king over the tribes.
ד"ה בסודם אל תבוא נפשי: אמר ר' משה הכהן ז"ל כי כבודי כמו נפשי. ורבים בספר תהילות כמוהו. ויפה פירש כי הטעם הוא כפול כדרך הנבואות שאל אביך (דברים ל"ב ז') מה אקוב (במדבר כ"ג ח'). והנה בסודם כמו בקהלם. ותבא כמו תחד. ונפשי כמו כבודי...
ד"ה ועברתם: כפול הטעם וכן אחלקם ואפיצם. והטעם שהם אלה ראויים שיפרדו ולא יתחברו יחדיו והנה מצאנו כי גורל שמעון נפל בתוך נחלת בני יהודה. והנה הוא ברשות אחר. וגם עריו לא היו דבקים זו לזו. רק מפוזרות בינות גורל יהודה. גם כן לוי שהיו לו שמונה וארבעים עיר והן מפוזרות בינות השבטים.
I will disperse them. Both Shimon and Leivi received scattered cities rather than a contiguous portion.
ד"ה ולשרקה: כפול כי היא כגפן ועיר כאתון גם כן ובדם ענבים סותה ויש אומרים שהוא כמו כסותו.
מצד שבכור אתה יש לך "יתר שאת" – התנשאות, שאתה ראשית אוני יש לך "יתר עז" – כוח הגוף.
בסודםתגלה שהיה הדבר סוד אצלם (יענו את שכם במרמה) לא היה על פי עצתי ואחר כך בקהלם – כאשר נקהלו ויבואו על העיר בטח ויהרגו את כל זכר שאמרו שעשו זה להציל כבודי ("הכוונה יעשה...") לא היה זה לי לכבוד.
ארור אפם... ויש הבדל בין אף ובין עברה, שאף הוא שקוצף על מי שחטא כנגדו, ועברה אם על ידי זה שולח את חרונו גם על מי שלא חטא עד שעובר הגבול. ונגד שכם בן חמור היה אף ונגד אנשי שכם היה עברה.
מה יש לאמר לזכותה של כל אחת מהשיטות?
ב. זבולון
""זְבוּלֻן לְחוֹף יַמִּים יִשְׁכֹּן וְהוּא לְחוֹף אֳנִיֹּת וְיַרְכָתוֹ עַל צִידֹן"
Zebulun shall dwell at the shore of the sea, And he shall be a shore for ships, And his flank shall be upon Zidon.
ד"ה לחוף ימים: על חוף ימים תהיה ארצו. חוף כתרגומו ספר, מרק"א בלע"ז [גבול], והוא יהיה מצוי תדיר על חוף אניות, במקום הנמל, שאניות מביאות שם פרקמטיא, שהיה זבולן עוסק בפרקמטיא, וממציא מזון לשבט יששכר והם עוסקים בתורה, הוא שאמר משה (דברים ל"ג י"ח) שמח זבולן בצאתך ויששכר באהליך, זבולן יוצא בפרקמטיא ויששכר עוסק בתורה באהלים.
לחוף ימים TOWARDS THE COASTS OF THE SEAS — (לחוף is the same as על חוף): by the shore of the seas will be his land. הוף means “border” as Onkelos has it; old French marche; English border. [והוא לחוף אניות] means he will constantly be at the haven of ships — the port — whither the ships bring merchandise. For Zebulun was engaged in business and provided food for the tribe of Issachar whilst these engaged in the study of the Torah. It is to this that Moses alludes, (Deuteronomy 33:18) “Rejoice Zebulun in thy going out. and Issachar in thy tents”, — Zebulun goes forth to trade and Issachar studies the Torah in the tents (Midrash Tanchuma, Vayechi 11; cf. Rashi on Genesis ישב אהלים 25:27)
ד"ה לחוף ימים: שפת הים שהים חופף שם ומתחכך. ואם תאמר מה בצע מאחר ששפת הים גבוהה מאוד ואין יכולין לרדת שם לקנות סחורה לכן הוא מפרש והוא לחוף אניות במקום הנמל והשפה נמוכה ובאין האניות ובאין יושבי הארץ וקונים סחורה שבאניות.
לחוף ימים, the beaches of the sea which was sort of rubbing the shore, חופף. If you were to ask what good this was seeing the shore was so high that one could not descend to the water to buy merchandise from the ships, Yaakov adds לחוף אניות, that he speaks of inlets where there are harbours at which ships can lie at anchor. There are no high cliffs there making making ships and their wares difficult to access. Yaakov’s reference to
ד"ה והוא לחוף אניות: חוץ מארצו הולך לחוף אניות במיני סחורה כגון טרית וחלזון וזכוכית לבנה שהיו נמצאים בימים ובחול שלו כמו שהעיד עליו הכתוב באמרו כי שפע ימים יינקו ושפוני טמוני חול.
והוא לחוף אניות, he will travel beyond the borders of his own land with ships carrying and bringing all kinds of wares. Part of these rare wares are the chalazon, the worm needed to provide the blue colour for the tzitzit, fragrances needed for the daily incense offerings. Many of these, as well as the silicon from which to make glass, were found on his shores and he would export such items. Deuteronomy 33,19 describes the members of the tribe of Zevulun as harvesting the bounty of the sea and the hidden hoards of the sand.”
1. באר את המושגים: "חוף", "חוף ימים", "חוף אניות" לפי רש"י.
2. על מי מוסב "והוא" בפסוקנו, ומה מוסיפות שלוש המילים "והוא לחוף אניות", לפי רש"י רשב"ם וספורנו?
ד"ה זבולון לחוף ימים: בארצו. כי יירש מקום חוף ימים והקדים זבולן העוסק בפרקמטיא ליששכר העוסק בתורה. וכן משה רבינו בברכתו באמרו שמח זבולון בצאתך ויששכר באהלך כי אמנם אי אפשר לעסוק בתורה מבלי שישיג האדם קודם די מחסורו כאמרם אם אין קמח אין תורה. וכשיסייע האחד את חבירו להמציאו די מחסורו כדי שיעסוק בתורה כמו שאמרו בזבולן הנה עבודת האל יתברך בהשתדלות העוסק בתורה תהיה מיוחסת לשניהם וזאת הייתה כוונת התורה במתנות הכהונה ולויה שיסייע כל העם לתופשי התורה שהם הכהנים והלויים כאמרו יורו משפטיך ליעקב ויזכו כולם לחיי עולם כאמרם כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא.
Zevulun will settle. See Rashi. Zevulun’s blessing precedes that of Yissachar both here and Devarim (33:18) because Torah study is impossible unless someone provides the scholars with their basic needs. For the same reason the study is accredited to scholar and supporter alike.
ג. יששכר
"יִשָּׂשכָר חֲמֹר גָּרֶם רֹבֵץ בֵּין הַמִּשְׁפְּתָיִם וַיַּרְא מְנֻחָה כִּי טוֹב וְאֶת הָאָרֶץ כִּי נָעֵמָה וַיֵּט שִׁכְמוֹ לִסְבֹּל וַיְהִי לְמַס עֹבֵד"
Issachar is a large-boned ass, Couching down between the sheep-folds.
ד"ה יששכר חמור גרם: חמור בעל עצמות, סובל עול תורה כחמור חזק שמטעינין אותו משאוי כבד.
יששכר חמר גרם means ISSACHAR IS A BONY ASS — he bears the yoke of the Torah (i.e. obligations) like a strong ass upon which may be placed a heavy load (Genesis Rabbah 99:9).
ד"ה רבץ בין המשפתים: כחמור המהלך ביום ובלילה ואין לו לינה בבית וכשהוא רוצה לנוח רובץ לו בין התחומין בתחומי העיירות שמוליך שם פרקמטיא.
רבץ בין המשפתים CROUCHING BETWEEN THE FOLDS — Like an ass that travels day and night and has no permanent stable of its own, so that when it wishes to rest it croucheth down between the borders — i.e. at the bounds of the cities whither it is earring merchandise .
ד"ה וירא מנוחה כי טוב: ראה לחלקו ארץ מבורכת וטובה להוציא פירות.
וירא מנחה כי טוב AND HE SAW THAT REPOSE WAS GOOD — He chose (ראה) as his portion a land that was blessed and well-fitted to produce fruits (cf. Onkelos; so that he need not engage overmuch in business.
ד"ה ויט שכמו לסבול: עול תורה.
ויט שכמו לסבול AND HE INCLINED THE SHOULDER TO RECEIVE THE BURDEN namely the burden of tracking the Torah.
ד"ה ויהי: לכל אחיו ישראל.
ויהי AND BECAME unto all Israel his brethren.
ד"ה למס עובד: לפסוק להם הוראות של תורה וסדרי עבורין, שנאמר (דברי הימים א' י"ב ל"ג) ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל ראשיהם מאתים, מאתים ראשי סנהדראות העמיד, וכל אחיהם על פיהם.
למס עובד A SERVANT UNTO TRIBUTE — deciding for them points of Law and the rules with regard to the fixing of leap-years, as it is said (1 Chronicles 12:32) “And of the children of Issachar, men that had understanding of the times, to know what Israel ought to do; the heads of them were two hundred” — two hundred heads of the Sanhedrin he provided — “and all their brethren were at their commandment” (Genesis Rabbah 99:10).
ד"ה ויט שכמו: השפיל שכמו כמו (שמואל ב' כ"ב י') ויט שמים (תהלים ע"ח א') הטו אזניכם. ואונקלוס תרגמו בפנים אחרים ויט שכמו לסבול מלחמות ולכבוש מחוזות שהם יושבים על הספר, ויהי האויב כבוש תחתיו למס עובד.
ויט שכמו AND HE INCLINED HIS SHOULDER — he lowered his shoulder; similar are, (2 Samuel 22:10) “He bowed (ויט) the heavens” and (Psalms 78:1) “Incline (הטו) your ear”. Onkelos, however, explains it differently: HE BOWED HIS SHOULDER to wage wars and to conquer new districts — for he (Issachar) dwelt on the marches — AND the enemy BECAME subject to him AS A SERVANT TO PAY TRIBUTE.
ד"ה יששכר חמור גרם: לא כזבולן שהולך עם עובדי ימים לסחורה אלא עובד אדמתו והיה כחמור בעל אברים חזק מצוי בין המשפתים תחומי העיר לחרוש ולעבוד את האדמה. כדכתיב על כל מים משלחי רגל השור וחמור. לחרוש ולזרוע וכן אמר משה שמח זבולון בצאתך ויששכר באהליך.
יששכר חמור גרם, he is not like Zevulun who engages in voyages with mariners to distant lands to engage in trade and commerce. He stays at home toiling his earth sharing the fate of his donkeys, his beasts of burden. בין המשפתים at the outer edges of town, where the surrounding fields are under cultivation. We encounter the expression for tilling the soil as applying not only to oxen but also to donkeys in Isaiah 32,20 אשריכם זרעי על כל מים, משלחי רגל השור והחמור, “happy shall you be who sow by the waters, who send out oxen and donkeys to plough and spread the seed.” We find a similar contrast between these two tribes expressed in Moses‘ blessing in Deut. 33,18שמח זבולון בצאתך ויששכר באהליך “enjoy your departures (on voyages) Zevulun, and you, Issachar, enjoy your pursuing your vocation in your tents.”
רשב"ם:
ד"ה וירא: יששכר מנוחת האדמה כי טוב יותר מלצאת למרחקים ואת הארץ כי נעמה ומצלחת כדכתיב אל המנוחה ואל הנחלה. ויט שכמו לסבול עול של מלכי ישראל ויהי למס עובד לתת למלכים עישור תבואותיו כדכתיב ואת שדותיכם יעשר וזה עיקר הפשט. ובשורת עושר הוא לשבט יששכר.
וחזא חולקא ארי טב, וית ארעא ארי מעבדא פירין; ויכביש מחוזי עממיא וישיצי ית דייריהון, ודישתארון בהון יהון ליה פלחין ומסקי מיסין.
1. מה בין רש"י לרשב"ם בפירוש ברכה זו?
2. מדוע נאמר "וירא מנוחה כי טוב" ולא נאמר "כי טובה"?
3. מהי הדרך המיוחדת שבחר לו אונקלוס בפירוש פסוק ט"ו?
"וְשָׂרַי בְּיִשָּׂשכָר עִם דְּבֹרָה וְיִשָּׂשכָר כֵּן בָּרָק בָּעֵמֶק שֻׁלַּח בְּרַגְלָיו בִּפְלַגּוֹת רְאוּבֵן גְּדֹלִים חִקְקֵי לֵב"
And the princes of Yissakhar were with Devora; as was Yissakhar, so was Baraq. Into the valley they rushed forth, at his feet. In the divisions of Re᾽uven, great were the resolves.
ד. דן
"דָּן יָדִין עַמּוֹ כְּאַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל יְהִי דָן נָחָשׁ עֲלֵי דֶרֶךְ שְׁפִיפֹן עֲלֵי אֹרַח הַנֹּשֵׁךְ עִקְּבֵי סוּס וַיִּפֹּל רֹכְבוֹ אָחוֹר לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי ה'"
Dan shall judge his people, As one of the tribes of Israel.
1. מה בין רש"י לרשב"ם בפירוש ברכה זו ובמה מנמק רשב"ם את התנגדותו?
ד"ה דן ידין עמו: ינקום נקמת עמו מפלשתים, כמו (דברים ל"ב ל"ו) כי ידין ה' עמו.
דן ידין עמו means DAN WILL TAKE VENGEANCE FOR HIS PEOPLE from the Philistines, the phrase having the same meaning as in (Deuteronomy 32:30) “For the Lord will avenge (ידין) his people”.
ד"ה כאחד שבטי ישראל: כל ישראל יהיו כאחד עמו ואת כולם ידין, ועל שמשון ניבא נבואה זו. ועוד יש לפרש כאחד שבטי ישראל כמיוחד שבשבטים הוא דוד שבא מיהודה.
כאחד שבטי ישראל means ALL THE TRIBES OF ISRAEL WILL BE AT ONE with him and he will take vengeance for all of them. This prophecy alludes to Samson (Genesis Rabbah 99:11). One might also explain כאחד שבטי ישראל thus: “[Dan will take vengeance for his people as did] the most distinguished tribe (המיוחד) among the tribes of Israel” — alluding to David who was of the tribe of Judah (Genesis Rabbah 99:11).
ד"ה שפיפן: הוא נחש. ואומר אני שקרוי כן על שם שהוא נושף, כמו (בראשית ג' ט"ו) ואתה תשופנו עקב.
שפיפן is another name for a נחש. I am of opinion that it is thus called because it hisses (נושף) when biting. Similarly we have, (Genesis 3:15) “and thou shalt bite (תשיפנו) at their heel” (cf. Rashi thereon).
ד"ה הנשך עקבי סוס: כך דרכו של נחש, ודמהו לנחש הנושך עקבי סוס, ונופל רכבו אחור שלא נגע בו. ודוגמתו מצינו בשמשון (שופטים ט"ז כ"ט) וילפת שמשון את שני עמודי התוך וגו' ושעל הגג מתו. ואונקלוס תרגם כחיוי חורמן, שם מין נחש, שאין רפואה לנשיכתו, והוא צפעוני, וקרוי חורמן על שם שעושה הכל חרם. וכפתנא, כמו פתן. יכמון, יארוב.
הנשך עקבי סוס THAT BITETH THE HORSE’S HEELS — this is the manner of the serpent. Scripture compares him to a serpent that bites the horse’s heels ויפל רכבו אחור THAT HIS RIDER FALLETH BACKWARD without it (the serpent) having touched him at all. We find the analogy to this in the case of Samson with reference to whom this prophecy was made (Judges 16:29): “And Samson look fast hold of the two middle pillars etc.” — and those on the roof died though not directly attacked. Onkelos translates נחש by כחיוי חורמן, like the serpent “Churman”, which is the name of a kind of serpent the bite of which is incurable. It is the serpent which in Hebrew is called צפעוני. It is called a חורמן because it destroys (חרם) everything. The word וכפיתנא in the Targum means “and like a פתן” (like an asp). יכמון in the Targum means יארוב “he lies in wait”.
ד"ה לישועתך קויתי ה': נתנבא שינקרו פלשתים את עיניו, וסופו לומר (שופטים ט"ז כ"ח) זכרני נא וחזקני נא אך הפעם וגו'.
'לישועתך קויתי ה I HOPE FOR THY AID, O ETERNAL — He prophesied that the Philistines would put out his (Samson’s) eyes, and that he would have to say (Judges 16:28) “Remember me, I pray Thee, and strengthen me, I pray Thee, only this once etc.”
ד"ה דן ידין עמו: המפרש על שמשון לא ידע בעומק פשוטו של מקרא כלל. וכי יעקב בא להתנבאות על אדם שנפל ביד פלשתים וינקרו את עיניו ומת עם פלשתים בעניין רע. חלילה חלילה. אך על שבטו של דן נתנבא שהוא מאסף לכל המחנות וגם ביהושע כתיב והמאסף הולך אחר הארון ולפי שהיה הולך כל הימים בין בימי משה ובין בימי יהושע אחר כל הדגלים והיה צריך להלחם עם כל האומות הרודפים אחריהם לזנב כל הנחשלים אחריהם בדרך ולהנקם מן האומות כי גבורים היו. לכך אמר יעקב דן ידין אמו. ינקום נקמת עמו כאחד כל שבטי ישראל היה נוקם נקמתם ומשמרם מרודפיהם כמו כי ידין ה' את עמו וגו'. דם עבדיו יקום ונקם ישוב לצריו. וכמו ידין בגוים מלא גויות מחץ ראש על ארץ רבה.
דן ידין עמו, those who explained this as a reference to Shimshon, one of the judges of Israel, have read the text only superficially. Did they really think that Yaakov, on his deathbed, would prophesy concerning a single specific individual who, moreover, fell into the hands of the Philistines and ended his life as their victim? Far be it from Yaakov to focus on such events at a time like this, even if he foresaw it! Yaakov relates to the tribe of Dan who is described as the rearguard of the Jewish armies in the desert both in Numbers 10,25 and in the Book of Joshua 6,9 where this tribe is described in identical terms. The fact that the rearguard is the most exposed section of the army which has to beat off any attacks from the rear, means that it needs extra protection by G’d. Yaakov says that he will enjoy success in avenging any unprovoked attacks on the Jewish people, i.e. their army. The words
ד"ה יהי: שבטו של דן נחש עלי דרך להרוג את האומו.
דן ידין עמו, those who explained this as a reference to Shimshon, one of the judges of Israel, have read the text only superficially. Did they really think that Yaakov, on his deathbed, would prophesy concerning a single specific individual who, moreover, fell into the hands of the Philistines and ended his life as their victim? Far be it from Yaakov to focus on such events at a time like this, even if he foresaw it! Yaakov relates to the tribe of Dan who is described as the rearguard of the Jewish armies in the desert both in Numbers 10,25 and in the Book of Joshua 6,9 where this tribe is described in identical terms. The fact that the rearguard is the most exposed section of the army which has to beat off any attacks from the rear, means that it needs extra protection by G’d. Yaakov says that he will enjoy success in avenging any unprovoked attacks on the Jewish people, i.e. their army. The words
רשב"ם:
ד"ה ויפל רכבו: האויבים נופלים לפניו.
2. מה פירוש המילה "כאחד" לפי רש"י, רשב"ם, ראב"ע, ורמב"ן?
רש"י, רשב"ם: ראה שאלה 1.
ד"ה דן ידין עמו: רמז שיהיה בעל דגל כאחד בני הגבירות. והנה היה כקצין על כל עם מהשפחות.
ד"ה דן ידין עמו: דן ידין עמו - כמו כי ידין ה' עמו (דברים ל"ב ל"ו), ארי ידין ה' דינא דעמיה, כלשון שפטני ה' וריבה ריבי מגוי לא חסיד (תהלים מ"ג א'), ריב אלמנה (ישעיה א' י"ז). יאמר, כי דן ינקום נקמת עמו, כל שבטי ישראל כאחד. והטעם כי פלשתים הרעו לכל ישראל כמה פעמים, כי בימי שמגר בן ענת החלו (שופטים ג' ל"א), ובימי יפתח כתוב (שם י' ז') וימכרם ביד פלשתים, וגם אחרי עבדון בן הילל (שם י"ב י"ג), ויתנם ה' ביד פלשתים ארבעים שנה (שם י"ג א'), ולא היה בשופטים מי שהכניעם או שנצחם כלל. ואף על פי שכתוב בשמגר (שם ג' ל"א) ויך את פלשתים שש מאות איש במלמד הבקר, איננה נקמה כי איננה מכה רבה, על כן כתוב בשמשון (שם י"ג ה') והוא יחל להושיע את ישראל מיד פלשתים, ולקח נקמת ישראל מהם, כי הרג מהם עם רב, וכל סרני פלשתים המית. והזכיר ידין, כי היה הנוקם הזה שופט לא מלך. ואפשר שזה דעת אונקלוס שאמר ביומוהי יתפרק עמיה. ויתכן שיהיה כאחד שבטי ישראל, כמיוחד שבשבטים, הוא יהודה שנאמר בו (לעיל פסוק ח') ידך בעורף אויביך, כי גם זה יגבר על אויביו וינצחם.
3. מה מקום המילים "לישועתך קויתי ה'" בפסוק לפי תרגום יונתן, רש"י, רשב"ם, רמב"ן?
תרגום יונתן:
אמר יעקב כד חמא ית גדעון בר יואש וית שמשון בר מנוח דקיימין לפרוקין לא לפורקניה דגדעון אנא מסכי ולא לפורקניה דשמשון אנא מודיק דפורקנהון פורקן דשעתא אלהין לפורקנך סכית ואודיקית ה' דפורקנך פורקן עלמין.
רש"י, רשב"ם: ראה שאלה 1.
ד"ה לישועתך קויתי ה': לא היה בכל שופטי ישראל מי שנפל ביד אויביו זולתי שמשון שהוא הנחש הזה, כדכתיב (שופטים ב' י"ח) והיה ה' עם השופט והושיעם מיד אויביהם כל ימי השופט. והוא היה האחרון לשופטים, כי שמואל נביא היה ולא נלחם להם, ובימיו מלכו המלכים, וכאשר ראה הנביא תשועת שמשון כי נפסקה אמר לישועתך קויתי ה', לא לישועת נחש ושפיפון, כי בך אושע לא בשופט, כי תשועתך תשועת עולמים.
ה. גד
"גָּד גְּדוּד יְגוּדֶנּוּ וְהוּא יָגֻד עָקֵב"
Gad, a troop shall troop upon him; But he shall troop upon their heel.
הרכסים לבקעה:
גדוד: חיל העומד לשלל ולבז בארץ האויב... תחילה יבואו אויבים עליו ובסוף יגור הוא בארצות אויביו ונראה שזהו שאמר "והוא", שמורה דבר חדוש אף על פי שתחילה יהיה כך אבל בסוף יהפך הדבר.
1. בעקבות מי הלך הפרשן הזה, בעקבות רש"י או בעקבות הרמב"ן? (יובאו להלן:)
גד גדוד יגודנו: כולם לשון גדוד הם, וכך חברו מנחם. ואם תאמר אין גדוד בלא שני דלתי"ן, יש לומר גדוד שם דבר צריך שני דלתי"ן, שכן דרך תיבה בת שתי אותיות לכפול בסופה, ואין יסודה אלא שתי אותיות, וכן אמר (משלי כ"ו ב') כצפור לנוד, מגזרת (איוב ז' ד') ושבעתי נדודים, (שופטים ה' כ"ז) שם נפל שדוד, מגזרת (תהלים צ"א ו') ישוד צהרים, אף יגוד, יגודנו, וגדוד, מגזרה אחת הם. וכשהוא מדבר בלשון יפעל אינו כפול, כמו יגוד, ינוד, ירום, ישוד, ישוב, וכשהוא מתפעל או מפעיל אחרים הוא כפול, כמו יתגודד, יתרומם, יתבולל, יתעודד. ובלשון מפעיל (תהלים קמ"ו ט') יתום ואלמנה יעודד, (ישעיה מ"ט ה') לשובב יעקב אליו, (שם נ"ח י"ב) משובב נתיבות. יגודנו האמור כאן אין לשון שיפעילוהו אחרים, אלא כמו יגוד הימנו, כמו (ירמיה י' כ') בני יצאוני, יצאו ממני. גד גדוד יגודנו. גדודים יגודו הימנו, שיעברו הירדן עם אחיהם למלחמה כל חלוץ עד שנכבשה הארץ.
גד גדוד יגודנו GAD, AN ASSAILING TROOP SHALL ASSAIL HIM — all the words in this verse which have, the letters גד are connected in meaning with the word גדוד and so also did Menachem ben Seruk classify them. Should you say, however, that גדוד has always two ד’s and these words have only one, the answer is: The word גדוד is a noun and therefore requires two ד’s, for it is the way of a biliteral root to have the second letter doubled when used as a noun; the root proper, however, consists only of two letters. Thus it says, (Proverbs 26:2) כצפור לנוד “the wandering sparrow”, (לנוד a verb, infinitive) of the same derivation as נדודים in (Job 7:4) “I am full of גדודים wanderings” (a noun); (Judges 5:27) ‘‘there he fell down (שדוד) dead”, a noun in meaning, which is of the same derivation as the verb in (Psalms 41:6) “that wasteth (ישוד) at moon-day”. So, also, יגודנו ,יגוד and גדוד have the same derivation. When, also, one uses such biliteral roots in the future tense Kal, it (the second letter) is not doubled. For example: יגוד he will troop, ינוד he will wander, ירום he will be high, ישוד he will devastate, ישוב he will come back. When, however, such a root is used in a reflexive sense (Hithpael) or in a causative-transitive sense the second letter is doubled Examples are: יתעודד ,יתרומם ,יתבולל ,יתגודד. Examples of the causative-transitive sense are: (Psalms 146:9) “He strengtheneth (יעודד) the fatherless and the widow”; (Isaiah 49:5) “To bring Jacob back (לשובב) to Him”; (Isaiah 48:12) “The restorer (משובב) of paths”. The form יגודנו which is used here has not the force that others will make him do something (i.e. it has not this causative-transitive sense with the direct accusative suffix נוּ) but it means “a troop will troop out from him”, exactly the same as (Jeremiah 10:20) בני יצאוני which means “my children have gone forth from me”, (as we might say “have left me”). (Cf. Rashi on Genesis דברו לשלום 37:4, and on תמלאמו Exodus 15:9.). גד גדוד יגודנו accordingly means, “troops will troop out of him” signifying that they (the Gadites) will cross the Jordan with their brethren, all armed, and remain with them until the land will have been conquered.
ד"ה והוא יגוד עקב: כל גדודיו ישובו על עקבם לנחלתם שלקחו בעבר הירדן, ולא יפקד מהם איש.
והוא יגד עקב means all his troops will return in their own tracks back to their territory which they will receive on the other side of the Jordan and not one of them will be missing.
ד"ה עקב: בדרכן ובמסלותם שהלכו ישובו, כמו (תהלים ע"ז כ') ועקבותיך לא נודעו, וכן (שיר השירים א' ח') בעקבי הצאן, בלשון לע"ז תרצי"ש [עקבות].
עקב This means: By the same roads and paths upon which they had traveled shall they return. The word עקב has the same meaning as in (Psalms 128:20) “And thy foot-steps (עקבותיך) were not known”; (Song of Songs 1:8) “by the footsteps (עקבות) of the flock”. In old French traces; English, tracks.
גד גדוד יגודנו: פירש רש"י על דרך אונקלוס, יתנבא כי גדוד יגוד ממנו ואותו הגדוד יגוד עקב על עקבו, שיחזור לדרך אשר בא לו לשלום אל ארצו. והנכון שיהיה כמו לעלות לעם יגודנו (חבקוק ג' ט"ז). יאמר, כי גדוד יגודנו תמיד, שיהיו לו מלחמות רבות ופשט גדוד עליו בארצו, והוא יגוד אותו על עקבו, שיתגבר עליו וירדוף אותו והם ישובו על עקב בשתם. שיבח אותם בגבורה וניצוח כל הבאים עליהם למלחמה. וזה כענין ברכת משה רבינו בהם (דברים ל"ג כ') ברוך מרחיב גד כלביא שכן, בעבור שירש ארץ רחבת ידים וגדולה מאד והיא בעבר הירדן, היו באים עליהם תמיד גדודי עמון ומואב שכניו הרעים התובעים בנחלה ופושטים עליהם, והוא כלביא שכן על טרפו, מקולם לא יירא ומהמונם לא ייחת. וזה פירוש נאה למדתיו מן הירושלמי שאמרו במסכת סוטה (פרק ח' הלכה י') גד גדוד יגודנו, גייסא אתי מגיסתא והוא מגייס לה, לומר כי הגייס יבא לאסוף חיל ולגייס עליו והוא יגוד עליהם ויביא גדודיו בארצם. ואולי ירמוז הנביא על מלחמת יפתח הגלעדי עם בני עמון, כי בני גד ירשו כל ערי הגלעד וחצי ארץ בני עמון, והיו בני עמון תמיד נלחמים באנשי גלעד, והוא כמעט עבר עליהם והיכה אותן ואת עריהן מכה גדולה מאד (שופטים י"א ל"ג), והיה הענין ההוא נס גדול, הזכירו הנביא כאשר הזכיר דבר שמשון.
ד"ה גד: התנבא שיבוא עליו גדוד והוא ינצחנו באחרונה.
ד"ה יגודנו: כמו לעם יגודנו (חבקוק ג' ט"ז). גם יגוד מפעלי הכפל. והשורק תחת חולם. כמו ירון ושמח (משלי כ"ט ו') ואנחנו לא נדע היום כל התלאות העוברת על אבותינו.
2. מה ראה ראב"ע להוסיף כאן את המילים "ואנחנו לא נדע היום כל התלאות העוברות על אבותינו"?
ו. נפתלי
"נַפְתָּלִי אַיָּלָה שְׁלֻחָה הַנֹּתֵן אִמְרֵי שָׁפֶר"
Naphtali is a hind let loose: He giveth goodly words.
ד"ה נפתלי אילה שלוחה: על דרך דורון. והמקבל הדורון נותן אמרי שפר. ויש אומרים שאילה רמז לדבורה. הנותן אמרי שפר רמז לשירת ברק עמה. ואמר נפתלי בעבור נחלתו.
1. מה קשה בפסוק זה ואיך מתרצו ראב"ע?
2. מה פירוש המילה "שלוחה" לפי ראב"ע?
ז. יוסף
פסוקים כ"ב-כ"ו
"בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן בָּנוֹת צָעֲדָה עֲלֵי שׁוּר וַיְמָרְרֻהוּ וָרֹבּוּ וַיִּשְׂטְמֻהוּ בַּעֲלֵי חִצִּים וַתֵּשֶׁב בְּאֵיתָן קַשְׁתּוֹ וַיָּפֹזּוּ זְרֹעֵי יָדָיו מִידֵי אֲבִיר יַעֲקֹב מִשָּׁם רֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל מֵאֵל אָבִיךָ וְיַעְזְרֶךָּ וְאֵת שַׁדַּי וִיבָרְכֶךָּ בִּרְכֹת שָׁמַיִם מֵעָל בִּרְכֹת תְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת בִּרְכֹת שָׁדַיִם וָרָחַם בִּרְכֹת אָבִיךָ גָּבְרוּ עַל בִּרְכֹת הוֹרַי עַד תַּאֲוַת גִּבְעֹת עוֹלָם תִּהְיֶין לְרֹאשׁ יוֹסֵף וּלְקָדְקֹד נְזִיר אֶחָיו"
רש"ר הירש:
יהודה ויוסף הינם שתי נקודות המוקד אשר עליהן שוהה ביותר מבטו של יעקב בשעה שצפה למרחקים.
1. ציין במה הינם שני אלה המצוינים שבין האחים בברכתם?
2. במה דומה ברכת יעקב את יוסף את בניו (פרק מ"ח) לברכת יצחק את יעקב (פרקים כ"ו-כ"ח-כ"ט)?