פרשת ויחי תש"ב - הברכות
הערה: ענה על א ו-ב, ובחר לך שתי שאלות מן ג ושתיים מן ד. השאלות הקשות יותר: ג ב, ג ד, ג 4, ד 2.
א. השוואת מפרשים
"בְּסֹדָם"
Let my soul not come into their council; Unto their assembly let my glory not be not united; For in their anger they slew men, And in their self-will they houghed oxen.
(בראשית רבה) זה מעשה זמרי. כשנתקבצו שבטו של שמעון להביא את המדינית לפני משה ואמרו לו: זו אסורה או מותרת? - אם תאמר אסורה, בת יתרו מי התירה לך? אל ייזכר שמי בדבר, שנאמר "זמרי בן סלוא נשיא בית אב לשמעוני", ולא כתב בן יעקב.
בסדם אל תבא נפשי O MY SOUL, COME NOT THOU INTO THEIR SECRET DELIBERATION (סוד may have the sense of plot) — this has reference to the story of Zimri, (Numbers 25:6-15) when the tribe of Simeon assembled and brought the Midianitish woman before Moses, saying, “Is this woman forbidden or permitted to be taken as a wife? If you say she is forbidden, who made the daughter of Jethro permissible to you in marriage” (See Sanhedrin 82b) — let not my name be mentioned in connection with that event! Indeed, it is said (Numbers 25:14) “Zimri, the son of Zalu, a prince of a father’s house among the Simeonites” — but Scripture does not state “a son of Jacob”.
יהי רצון שלא תהא נפשי בעצתם, כי כל אל שבתורה להבא הן או קללה או בקשה או ציווי לא יימצא אל לשעבר, לכן אין לפרש לא באה נפשי.
בסודם אל תבא נפשי, may it be G’d’s will that I will not feature in their plots. Every time we encounter the expression אל, al, in the Torah, it is a curse, a request, or a command. It would therefore be wrong to translate this word here as meaning “I have not been part of their devious plot.”
גור אריה יהודה, an expression similar to כפיר אריות, (Judges 14,5) the young, not fully grown lion is called גור, whereas the fully mature lion is known as כפיר as we know from Ezekiel 19,2 בתוך כפירים רבתה גוריה, “a young lioness crouched among the fully grown lions.” The young lion enjoys the advantage of speed and self-confidence, hence more aggressiveness, over an aging lion. It is not surprising therefore that when complimenting Yehudah, Yaakov compares him to a young lion rather than to a fully mature one who is already on the way to decline.
על דוד נתנבא בתחילה "גור" - (ש"ב ה) בהיות שאול מלך עלינו אתה המוציא והמביא את ישראל, ולבסוף "אריה" - כשהמליכוהו עליהם, וזהו שתרגם אונקלוס שלטון יהא בשרויא בתחלתו.
גור אריה A YOUNG LION — He prophesied this with reference to David who, when he began his military career, was but as a whelp — as it states, (2 Samuel 5:2) “when Saul was king over us it was thou that didst lead out and bring in Israel” — but who later on became as a lion when they made him king over themselves. That is what Onkelos means by translating it “A ruler he shall he בשרויא” — at the beginning
כמו והנה כפיר אריות. הנער קרוי גור, כדכתיב "בתוך כפירים רבתה גוריה", לפי שהוא קל וגיבור יותר מאריה זקן ממשיל את יהודה לגור אריות.
גור אריה יהודה, an expression similar to כפיר אריות, (Judges 14,5) the young, not fully grown lion is called גור, whereas the fully mature lion is known as כפיר as we know from Ezekiel 19,2 בתוך כפירים רבתה גוריה, “a young lioness crouched among the fully grown lions.” The young lion enjoys the advantage of speed and self-confidence, hence more aggressiveness, over an aging lion. It is not surprising therefore that when complimenting Yehudah, Yaakov compares him to a young lion rather than to a fully mature one who is already on the way to decline.
(ברכת דן).
ד"ה דן ידין עמו: ינקום נקמת עמו מפלשתים, כמו "כי ידין ה' עמו".
דן ידין עמו means DAN WILL TAKE VENGEANCE FOR HIS PEOPLE from the Philistines, the phrase having the same meaning as in (Deuteronomy 32:30) “For the Lord will avenge (ידין) his people”.
ד"ה כאחד שבטי ישראל: כל ישראל יהיו כאחד עמו, ואת כולם ידין ועל שמשון ניבא נבואה זו, ועוד יש לפרש "כאחד שבטי ישראל" - כמיוחד שבשבטים, הוא דוד שבא מיהודה.
כאחד שבטי ישראל means ALL THE TRIBES OF ISRAEL WILL BE AT ONE with him and he will take vengeance for all of them. This prophecy alludes to Samson (Genesis Rabbah 99:11). One might also explain כאחד שבטי ישראל thus: “[Dan will take vengeance for his people as did] the most distinguished tribe (המיוחד) among the tribes of Israel” — alluding to David who was of the tribe of Judah (Genesis Rabbah 99:11).
ד"ה הנושך עקבי סוס: כך דרכו של נחש. ודימהו לנחש הנושך עקבי סוס ויפול רכבו אחור, שלא נגע בו. ודוגמתו מצינו בשמשון (שופטים טז) "וילפת וגו' את שני עמודי התווך" וגו', ושעל הגג מתו.
הנשך עקבי סוס THAT BITETH THE HORSE’S HEELS — this is the manner of the serpent. Scripture compares him to a serpent that bites the horse’s heels ויפל רכבו אחור THAT HIS RIDER FALLETH BACKWARD without it (the serpent) having touched him at all. We find the analogy to this in the case of Samson with reference to whom this prophecy was made (Judges 16:29): “And Samson look fast hold of the two middle pillars etc.” — and those on the roof died though not directly attacked. Onkelos translates נחש by כחיוי חורמן, like the serpent “Churman”, which is the name of a kind of serpent the bite of which is incurable. It is the serpent which in Hebrew is called צפעוני. It is called a חורמן because it destroys (חרם) everything. The word וכפיתנא in the Targum means “and like a פתן” (like an asp). יכמון in the Targum means יארוב “he lies in wait”.
רשב"ם:
ד"ה דן ידין עמו: המפרש על שמשון לא ידע בעומק פשוטו של מקרא כלל. וכי יעקב בא להתנבאות על אדם שנפל ביד פלשתים, וינקרו את עיניו, ומת עם פלשתים בענין רע. חלילה חלילה. אך על שבטו של דן נתנבא, שהוא מאסף לכל המחנות וגם ביהושע כתיב "והמאסף הולך אחר הארון". ולפי שהיה הולך כל הימים בין בימי משה בין בימי יהושע אחר כל הדגלים, והיה צריך להילחם עם כל האומות הרודפים אחריהם לזנב כל הנחשלים אחריהם בדרך ולהינקם מן האומות כי גיבורים היו. לכך אמר יעקב "דן ידין עמו" - ינקום נקמת עמו כאחד כל שבטי ישראל היה נוקם נקמתם ומשמרם מרודפיהם כמו "כי ידין ה' את עמו" וגו'. "דם עבדיו יִקום ונקם ישיב לצריו" וכמו "ידין בגוים מלא גויות מחץ ראש על ארץ רבה".
ד"ה יהי: שבטו של "דן נחש עלי דרך" - להרוג את האומות.
יהי, may the domain of Dan act like a snake barring the way, i.e. may he be the one killing nations hostile to the Jewish people
ד"ה ויפול רוכבו: האויבים נופלים לפניו.
ויפול רוכבו אחור, may his enemies fall before him (off their horses.)
מה ההבדל בין רש"י ורשב"ם בתפיסתם הכללית של הברכות?
ב. ההקבלה
הפרק הזה, כרוב המקומות הפיוטיים בכתבי הקודש, פסוקיו בנויים בדרך ההקבלה (כפל העניין במילים שונות).
1. העתק את הפסוקים שבפרק זה שיש בהם הקבלה, באופן שחלקי הפסוק המקבילים יהיו כתובים זה מתחת לזה. דוגמה: אוסרי לגפן עירה ולשרקה בני אתונו
מהי שיטתו של ראב"ע, ומהי שיטתו של המלבי"ם בפירוש המקומות המקבילים?
ד"ה יתר שאת: ראוי היית ליתרון על הכל שתהיה נישא.
ד"ה ויתר עז: כפול בטעם כדרך כל הנבואות.
כוחי וראשית אוני ויתר שאת ויתר עוז: דיבור אחד הוא. דרך המקראות לכפול דבריהם).
כחי וראשית אוני יתר שאת ויתר עז, although it sounds as if Yaakov is describing more than one facet of Reuven, it is a single statement incorporating what writers call “poetic license.” כחי, my power, my economic might; We find the word און as also referring to money, i.e. economic power in Hoseah,12,9 אך עשרתי, מצאתי און לי, ”I have become rich, I have gotten power.” Also in Job 20,10 the word און appears in the sense of economic power, וידיו תשבנה אונו, “his own hands must give back his wealth.”
פסוק ו':
ד"ה בסודם אל תבוא נפשי: אמר ר' משה הכהן ז"ל כי כבודי כמו ונפשי. ורבים בספר תהלות כמוהו. ויפה פירש כי הטעם הוא כפול, כדרך הנבואות "שאל אביך..." "מה אקוב..." והנה בסודם כמו בקהלם, ותבוא כמו תחד, ונפשי כמו כבודי.
פסוק ז':
ד"ה ועברתם: כפול הטעם.
ד"ה ולשורקה: כפול כי היא כגפן ועיר כאתון גם כן.
ד"ה ובדם ענבים סותה: ויש אומרים שהוא כמו כסותו.
מצד שבכור אתה יש לך יתר שאת – התנשאות וגדולה, ומצד שאתה ראשית אוני יש לך יתר עז – כוח הגוף.
בסודם: תחילה כשהיה הדבר סוד אצלם (יענו את שכם במרמה) לא היה על פי עצתי, ואחר כך בקהלם, כאשר נקהלו ויבואו על העיר בטח ויהרגו את כל זכר, שאמרו שעשו זה להציל כבודי (הכזונה יעשה...) לא היה זה לי לכבוד.
ארור אפם... ויש הבדל בין אף ובין עברה, שאף הוא שקוצף על מי שחטא כנגדו, ועברה אם על ידי זה שולח את חרונו גם על מי שלא חט,א עד שעובר הגבול. ונגד שכם בן חמור היה אף, ונגד אנשי שכם היה עברה.
מה יש לאמר לזכותה של כל אחת משתי השיטות?
ג. שמעון ולוי
מה קשה למפרשים:
א. לרש"י:
ד"ה אל תחד כבודי: כבוד לשון זכר הוא, ועל כורחך אתה צריך לפרש כמדבר אל הכבוד ואומר: אתה, כבודי, אל תתיחד עמהם כמו (ישעיהו יד) "לא תחד אתם בקבורה".
*
ב. לרש"י:
ד"ה שמעון ולוי אחים: בעצה אחת על שכם ועל יוסף "ויאמרו איש אל אחיו וגו' ועתה לכו ונהרגהו", מי הם? אם תאמר: ראובן או יהודה, הרי לא הסכימו בהריגתו. אם תאמר: בני השפחות, הרי לא היתה שנאתן שלימהף שנאמר "והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה" וגו', יששכר וזבולן - לא היו מדברים בפני אחיהם הגדולים מהם. על כורחך שמעון ולוי הם שקראם אביהם אחים.
*
ג. לרש"י:
ד"ה כי באפם הרגו איש: אלו חמור ואנשי שכם, ואינם חשובין כולם אלא כאיש אחד, וכן הוא אומר בגדעון (שופטים ו) "והכית את מדין כאיש אחד", וכן במצרים "סוס ורוכבו רמה בים" זהו מדרשו, ופשוטו אנשים הרבה קורא איש כל אחד לעצמו באפם הרגו כל איש שכעסו עליו וכן (יחזקאל י"ט) "וילמד לטרוף טרף אדם אכל".
(אולי תזכור דבר דומה בחומש בראשית?)
ד"ה ארור אפם כי עז: דרך נבואה, או דרך תפילה שיחסר אפם וטוב להם, כי ארור היפך ברוך, וכאשר הברכה תוספת הארירה מגרעת.
Cursed be their anger. He prophesied — or prayed — that their fiery tempers would cool down.
מה פירוש המילה שור (פסוק ו')? לפי רש"י, ראב"ע, אונקלוס, רמב"ן (פסוק ה')?
למה נמנע רש"י לפרשה כמשמעה?
רש"י:
ד"ה וברצונם עיקרו שור: רצו לעקור את יוסף, שנקרא שור, שנאמר "בכור שורו הדר לו".
ראב"ע:
ד"ה שור: חומה. וכן צעדה עלי שור. וכבר ביארתי בספר מאזנים כי החולם והשורק יתחלפו זה בזה.
ד"ה וטעם כי באפם הרגו איש וברצונם עיקרו שור: שעשו החמס באפם, שכעסו על שכם, וברצונם, שהם חפצים בו, לא פשע המומתים ולא חטאתם. ואמר אונקלוס כי טעם שור כמו שור בשורק, מן "בנות צעדה עלי שור" (להלן פסוק כב). ותרגם בו עוד סנאה, מן "ותבט עיני בשורי" (תהלים צב יב). והטעם, שעקרו עיר מוקפת חומה, את טפם ואת נשיהם, אחרי הורגם אנשיה. ויהיה "עקרו" מן "ועקרון תיעקר" (צפניה ב ד). ואחרים פירשו (רד"ק בשם ריב"א) כי שור גדול בבהמות רמז לחמור ושכם בנו נשיא הארץ, כמו "בכור שורו הדר לו" (דברים לג יז), "פרות הבשן אשר בהר שומרון" (עמוס ד א). וכן יכנו הכתובים השרים הגדולים באילים ועתודים. והנכון בעיני שהכתוב כמשמעו, אמר כי באפם הרגו כל איש באפם, וברצונם, אחרי ששככה חמתם בהריגת האנשים עקרו כל שור, רמז למקניהם וקניינם כל אשר בבית וכל אשר בשדה. והזכיר זה לומר כי בסודם לא באה נפשו בכל אלה אפילו לעקור להם מקנה וקניין ולבוז שללם כלל. ו"עקרו", מן "ואת סוסיהם תעקר" (יהושע יא ו). אך הכל לשון אחד ועניין אחד.
ד"ה בסודם על תבוא נפשי: יהי רצון שלא תהא נפשי בעצתם, כי כל אל שבתורה להבא הן או קללה או בקשה או ציווי לא יימצא אל לשעבר .לכן אין לפרש לא באה נפשי.
בסודם אל תבא נפשי, may it be G’d’s will that I will not feature in their plots. Every time we encounter the expression אל, al, in the Torah, it is a curse, a request, or a command. It would therefore be wrong to translate this word here as meaning “I have not been part of their devious plot.”
נגד מי מן המפרשים מדבר הרשב"ם?

"אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב"

ד"ה אחלקם: אפרידם זה מזה, שלא יהא לוי במניין השבטים, והרי הם חלוקים. דבר אחר: אין לך עניים סופרים ומלמדי תינוקות אלא משמעון כדי שיהיו נפוצים, ושבטו של לוי עשאו מחזר על הגרנות לתרומות ולמעשרות, נתן לו תפוצתו דרך כבוד.
אחלקם ביעקב I WILL DIVIDE THEM IN JACOB — I shall separate them from each other inasmuch as Levi shall not be numbered among the tribes (cf. Numbers 26:62) and thus they (Simeon and Levi) will be divided (cf. Genesis Rabbah 98:5). Another interpretation is: both of these tribes will be dispersed in Israel, and this happened, for you will find that the very poor — the Scribes and elementary teachers — were all of the tribe of Simeon, and this was so in order that this tribe should be dispersed, since such poor people must wander from city to city to eke out a livelihood. As for the tribe of Levi, He made them travel round from one threshing floor to another to collect their heave offerings and tithes; thus He caused them also to be “scattered” but in a more respectable manner (Genesis Rabbah 99:6).
ד"ה שמעון ולוי: ...ובעבור זה יחלקם ביעקב שלא יוסדו, ויפיצם בישראל שלא ייקהלו, ויהי להם כן, כי נחלת שמעון בתוך בני יהודה, כדכתיב (יהושע יט א) "ויהי נחלתם בתוך נחלת בני יהודה", והיו עריהם מחולקות זו מזו בכל שבט יהודה, ונחלת לוי, ערי מקלט, מנופצות בכל ישראל.
ראב"ע:
ד"ה אחלקם ואפיצם: והטעם שהם אלה ראויים שייפרדו ולא יתחברו יחדיו. והנה מצאנו כי גורל שמעון נפל בתוך נחלת בני יהודה. והנה הוא ברשות אחר. וגם עריו לא היו דבקים זו לזו, רק מפוזרות בינות גורל יהודה. גם כן לוי שהיו לו שמונה וארבעים עיר, והן מפוזרות בינות השבטים..
אחלקם ביעקב: נצרך לפרקים מעט אנשים כאלה, אבל רובם במקום אחד קשה על כן אחלקם ביעקב שיחיו מעט מעט במקום אחד.
מה הוסיף העמק דבר על דברי הראשונים, ומה המריצו לכך?
ד. יהודה
מה קשה לרש"י?
ד"ה יהודה אתה יודוך: לפי שהוכיח את הראשונים בקנטורים התחיל יהודה לסוג לאחוריו [שלא יוכיחנו על מעשה תמר] וקראו יעקב בדברי ריצוי יהודה לא אתה כמותם (בראשית רבה).
יהודה אתה יודוך אחיך THOU JUDAH, THY BRETHREN SHALL PRAISE THEE — Because he rebuked the first three tribes in harsh terms Judah began to move away that he (Jacob) should not censure him for the incident with Tamar; Jacob therefore recalled him with words that would soothe him: Judah, you are not like these! — you your brethren may indeed praise (Genesis Rabbah 99:5).
והיכן מצינו דבר דומה לזה בחומש בראשית?
(עיין גם שמות פרק י"ט פסוק ו'; במדבר פרק י"ד פסוק ל"ב).
ד"ה גור אריה: על דוד נתנבא - בתחילה "גור" - (ש"ב ה) בהיות שאול מלך עלינו אתה המוציא והמביא את ישראל, ולבסוף "אריה" - כשהמליכוהו עליהם, וזהו שתרגם אונקלוס שלטון יהא בשרויא בתחילתו.
גור אריה A YOUNG LION — He prophesied this with reference to David who, when he began his military career, was but as a whelp — as it states, (2 Samuel 5:2) “when Saul was king over us it was thou that didst lead out and bring in Israel” — but who later on became as a lion when they made him king over themselves. That is what Onkelos means by translating it “A ruler he shall he בשרויא” — at the beginning
*
"מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ"
*
Judah is a lion’s whelp; From the prey, my son, thou art gone up. He stooped down, he couched as a lion, And as a lioness; who shall rouse him up?
ד"ה מטרף: ממה שחשדתיך ב"טרוף טורף יוסף חיה רעה אכלתהו", וזהו יהודה שנמשל לאריה.
מטרף FROM THE PREY (literally, tearing) — From the deed of which I suspected you when I said (Genesis 37:33) “Joseph is torn in pieces, an evil beast hath devoured him” — and by that Judah was meant who was likened to a lion —

ד"ה בני עלית: סילקת את עצמך ואמרת "מה בצע" וגו', וכן בהריגת תמר שהודה "צדקה ממני". לפיכך "כרע רבץ" וגו' בימי שלמה (מ"א ה) "איש תחת גפנו" וגו'.

ד"ה מטרף בני עלית: אתה, יהודה בני, לאחר שתעלה מלטרוף טרף באומות ותכרע ותשכב בעירך, לא יבוא אויב להחרידך ולהקימך ממקומך. זהו עיקר פשוטו. והמפרשו במכירת יוסף לא ידע פשוטו של פסוק ולא בחילוק טעמים כלל.
מטרף בני עלית, you my son Yehudah, seeing that after you have risen from dealing with the spoils of war you had acquired stature and were held in awe, have lain down like a lion, supremely confident that no one would dare disturb your rest. No enemy will dare to become the one to disturb your sleep and to attack you. This is the plain meaning of the verse repeating the word Yehudah twice in the same sequence. All those who understood Yaakov as referring to the sale of Joseph in this verse do not understand the sentence structure nor paid attention to the tone signs.
ד"ה מטרף בני עלית: אתה, יוסף בני, עלית מטרפו שלא טרף אותך באפו להמיתך אף על פי שהיה שונאך.
מטרף בני עלית, you were spared by my son Joseph who did not kill you in his wrath although he hated you. This is the meaning of the words כרע רבץ כאריה, seeing that at that time he was like a crouching lion, one in repose, i.e. not representing a threat to anyone This is why Joseph did not issue you orders to kill you.
מה פירוש המילים האלה לפי רש"י, רשב"ם וספורנו?
נסה להבליט את ההבדל שבין רש"י ורשב"ם בהבנת כל הפסוק על ידי סימון בסימני פיסוק פעם לפי רש"י ופעם לפי רשב"ם.
"כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ"
Judah is a lion’s whelp; From the prey, my son, thou art gone up. He stooped down, he couched as a lion, And as a lioness; who shall rouse him up?
שד"ל:
מאמר אחד והוא לנסתר (עבר מגוף שני לשלישי), כי הרבה היה הדבר מפסיד, והיה השבח מתמעט, אם היה אומר מי יקימך.
מדוע?