פרשת וישב תש"ג - יוסף
א. לפרק זה בכללו
שאלות הנוגעות בפרק זה בכללו:
1. מהי מגמת התורה בהשתמשה בביטויים דומים או שווים בתחילת פרקנו (א'-ג') ובסופו (כ'-כ"ג)?
2. כיצד יש לפרש את הפסוק בתהלים ק"ח כ"ג "לאסר שרים בנפשו" על יסוד המסופר בפרקנו?
3. באר את ההדרגה בעלייתו של יוסף המתוארת בפסוקים ב'-ו'. כמה שלבי עלייה נזכרים כאן?
ב. ללשון הפסוק "ויהי ה' את יוסף"
"וַיְהִי ה' אֶת יוֹסֵף וַיְהִי אִישׁ מַצְלִיחַ וַיְהִי בְּבֵית אֲדֹנָיו הַמִּצְרִי"
And the LORD was with Joseph, and he was a prosperous man; and he was in the house of his master the Egyptian.
לשם מה נאמר בפסוק "ויהי בבית אדוניו" - וכי אין אנו יודעים היכן היה? ועוד: למה חזר על המלה "ויהי" ולא אמר: ויהי איש מצליח בבית אדניו?
ג. "כי ה' אתו"
"וַיַּרְא אֲדֹנָיו כִּי ה' אִתּוֹ וְכֹל אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה ה' מַצְלִיחַ בְּיָדוֹ"
And his master saw that the LORD was with him, and that the LORD made all that he did to prosper in his hand.
ד"ה כי ה' אתו: שם שמים שגור בפיו.
כי ה‘ אתו THAT THE LORD WAS WITH HIM — the name of God was a familiar word in his mouth (Midrash Tanchuma, Vayeshev 8).
ד"ה כי ה' אתו: שם שמים שגור בפיו, לשון רש"י. ואינו נראה. אבל וירא אדוניו כי ה' אתו, כי יצליחו מעשיו בכל עת יותר מכל אדם וידע כי מאת אלהים הוא לו. וכן (לעיל כ"ו כ"ח) ראה ראינו כי היה ה' עמך. וימצא חן בעיניו ושמו משרת לעצמו ופקיד על ביתו. וכל יש לו נתן בידו, להיות פקיד ונגיד על כל אשר לו בבית ובשדה. ולרבותינו בו מדרש (בראשית רבה פ"ו ה'), אמרו מלחש ונכנס מלחש ויוצא, אמר לו מזוג רותחין והא רותחין, מזוג פושרין והא פושרין, מה יוסף, תבן בעפריים, חרשין במצרים, עד היכן, עד שראה שכינה עומדת על גביו, הדא הוא דכתיב וירא אדוניו כי ה' אתו. והענין כי בעבור היות אדניו מצרי לא ידע את ה', אמרו כי בראותו הצלחתו הגדולה היה חושש כי דרך כשפים הוא כאשר בבני ארצו, עד שראה שהיה מאת עליון במראה שנראית לו בחלום או בהקיץ בעמוד ענן וכיוצא בו לכבוד הצדיק.
His master saw that Hashem was with him. He saw that he was more successful than was natural and recognized that it was due to the hand of Hashem.
מה בין רש"י לרמב"ן בפירוש המילים האלה, ומהם נימוקי רש"י לפרש כאשר פירש?
ד. "הלחם אשר הוא אוכל"
"כִּי אִם הַלֶּחֶם"
And he left all that he had in Joseph’s hand; and, having him, he knew not aught save the bread which he did eat. And Joseph was of beautiful form, and fair to look upon.
1. מה פירוש ביטוי זה לפי המפרשים הבאים:
היא אשתו, אלא שדבר בלשון נקיה.
כי אם הלחם SAVE THE BREAD — this means his wife, but Scripture uses here a euphemism (Genesis Rabbah 86:6) (cf. Joseph’s own words in Genesis 39:9).
יש אומרים שהוא כינוי לשכיבת אשתו, וזה רחוק. ועוד כי אדוני יוסף סריס היה. והנכון בעיני, שכל אשר לו היה בידו, חוץ מן הלחם, שלא היה אפילו נוגע בו, בעבור היותו עברי, כי הנה מפורש כי לא יוכלו המצרים לאכול את העברים לחם (מ"ג ל"ב), כי פוטיפר ידע שיוסף עברי הוא. וכן אשתו אומרת ראו הביא לנו איש עברי (פסוק י"ד).
Except for the bread he ate. He would not allow Yoseif to touch his bread because he was a Hebrew; see 43:32.
לא היה מעיין ומביט כלל בכל צורכי ביתו מהיכן בא לו עד שעה שרואה את מאכלו על השולחן ואוכלו. כל מיני מאכל קורא אותו לחם כדכתיב עבד לחם רב (דניאל ה' א'). וכן כי לפני לחמי אנחתי תבא (איכה ג' כ"ד) מאכלי.
כי אם הלחם אשר הוא אוכל, he did not oversee any of the affairs of his household, not caring where everything originated until the food came on his table, when he proceeded to eat it. The word לחם is an inclusive term applying to any manner of food. It is used in the same sense in Daniel 5,1 עבד לחם רב, “he made a great banquet.” Also in Job 3,24 כי לפני לחמי אנחתי, “my groaning serves me as my food.”
לשון נקיה, כדברי רבותינו (בראשית רבה פ"ו ו'). ורבי אברהם אמר כי כל אשר לו היה ביד יוסף חוץ מן הלחם אשר הוא אוכל שלא היה אפילו נוגע בו בעבור היותו עברי, כי כן היה משפט המצרים את העברים שלא יגעו במאכלם, כי תועבה היא למצרים. ואפשר שהוא כן. או יהיה פירוש הכתוב כי לא ידע אדוניו את יוסף מאומה שיקח מכל אשר לו, רק את הלחם לבדו אשר יאכל יוסף, לא לשאר הנאות כאשר יעשו הבחורים, ולא לאסוף לו עושר ונכסים. כענין שנאמר (שמואל א' כ"ט ג') ולא מצאתי בו מאומה מיום נפלו עד היום הזה. "ולא ידע אתי מה בבית" (פסוק ח') ענין אחר, שלא ישגיח לדעת מה אתו בבית, כי "לא ידע אתו מאומה" לשון שולל, ו"מה בבית" יקיים.
2. היש להביא מדברי הפרק סיוע לדברי רש"י?
ה. שאלות במפרשים
מה קשה למפרשים בפסוקים הבאים?
ד"ה ויהי יוסף יפה תאר: כיון שראה עצמו מושל, התחיל אוכל ושותה ומסלסל בשערו, אמר הקב"ה אביך מתאבל ואתה מסלסל בשערך, אני מגרה בך את הדוב, מיד ותשא אשת אדוניו וגו'.
ויהי יוסף יפה תאר AND JOSEPH WAS OF BEAUTIFUL FORM — As soon as he saw that he was ruler (in the house) he began to eat and drink and curl his hair. The Holy One, blessed be He, said to him, “Your father is mourning and you curl your hair! I will let a bear loose against you” (Midrash Tanchuma, Vayeshev 8). Immediately. ותשא אשת אדניו HIS LORD’S WIFE LIFTED UP HER EYES etc. — wherever אחר is used and not אחרי it means immediately after (Genesis Rabbah 44:5).
מה בינו לבין ספורנו ורמב"ן?
ד"ה ויהי יוסף יפה תאר ויפה מראה: הזכיר זה בכאן לומר כי בעבור יפיו נשאה אשת אדוניו אליו את עיניה. ורש"י כתב כי בעבור שראה עצמו מושל, התחיל אוכל ושותה ומסלסל בשערו וכו'.
אחר שהפקיד אותו באופן זה, על היפך שהיה מתחילה, שהיה עובד בעבודה קשה, כאמרו הסירותי מסבל שכמו וכו' (תהלים פ"א ז').
ויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה, after Potiphar had entrusted him with all these important tasks Joseph found time to make himself look handsome having no longer to perform demeaning physical labour assigned to most slaves. Psalms 81,7 extols the relief felt when one is freed from such burdensome tasks.
ד"ה וחטאתי לאלקים: בני נח נצטוו על העריות.
וחטאתי לאלהים AND SIN AGAINST GOD — The “Sons of Noah” (בני נח) were subject to the command which forbade immorality (Sanhedrin 56b).
ד"ה וחטאתי לאלקים: בני נח נצטוו על העריות, לשון רש"י. ונכון הוא, רק בעבור חסרון דעת הנשים הקדים אליה כי הדבר בגידה באדוניו אשר בוטח בו, ואחרי כן אמר כי יש בענין עוד חטא לאלהים. ויתכן לפרש עוד, וחטאתי לאלהים בבגידה הזאת כי רעה גדולה היא שיהיה בה לי חטא לפני האלהים, כי עיניו בנאמני ארץ (תהלים ק"א ו'), ולא לפניו בוגד יבוא, ודברו אמת, רק לא הזכיר אסור הערוה כי דבר עמה כדרך הנשים.
ומה בין רמב"ן ובין רש"י בקושיה ובתירוצה?
ד"ה ויהי כהיום הזה: כלומר ויהי כאשר הגיע יום מיוחד, יום צחוק, יום איד שלהם שהלכו כולם לבית עבודה זרה, אמרה אין לי יום הגון להזקק ליוסף כהיום הזה. אמרה להם חולה אני ואיני יכולה לילך.
ויהי כהיום הזה AND IT CAME TO PASS ON A CERTAIN DAY — This means as much as “and it came to pass when a certain distinguished day arrived” — a day of merriment, a day of their sacred feast when they all went to the temple of their idols, — she said), “I shall find no day fitting to associate with Joseph as this day”. She therefore told her attendants I am sick and cannot go to the temple (Sotah 36b).
5. לרש"י, פסוק ט"ז:
ד"ה אדניו: של יוסף.
ד"ה ויט אליו חסד: שיהא מקובל לכל רואיו, לשון כלה נאה וחסודה שבמשנה (כתובות י"ז א').
ויט אליו חסד AND CAUSED HIM TO FIND FAVOUR — so that he was liked by all who saw him. We have the expression חסד in a like sense in the Mishna (Baraitha): “a handsome bride liked by all (חסודה)” (Ketubot 17a).
ולמה פירש כך ולא באופן אחר?
ו. השוואת פסוקים
השווה הפסוקים י"ב-י"ג לפסוקים י"ד-ט"ו ואת אלה האחרונים לפסוקים י"ז-י"ח ובאר את ההבדלים שבין שלושת המקומות!
(לשם הבהרת העניין סדר את הדברים המקבילים בשלושה טורים, ואחר כך נסה לבאר את סיבת השינויים).
על אחדים מן השינויים עומדים המפרשים:
ד"ה ויעזב בגדו בידה: לכבוד גבירתו לא רצה להוציאו מידה בכוחו הגדול ממנה, והסיר אותו מעליו, כי היה בגד שיתעטף בו כמעיל וצניף. והיא בראותה כי הניח בגדו בידה פחדה פן יגלה עליה לבני הבית או לאדניו והקדימתו אליהם לאמר כי הפשיט בגדו לשכב עמה, ובראותו כי הרימותי קולי נבהל לברוח. וזה טעם ויהי בראותה כי עזב בגדו. ולכן לא הגידה היא ויעזוב בגדו בידי, רק אמרה לאנשי ביתה ולבעלה ויעזב בגדו אצלי.
ד"ה ותקרא לאנשי ביתה: לזכות את עצמה. אמנם כאשר ראתה שחוץ לחדר לא רץ וזה ראו גם אנשי ביתה, אמרה להם: וינס ויצא החוצה, כמו שהיה באמת. אבל לבעלה, שלא ראה הדבר, אמרה: וינס החוצה, להורות שעשה תנועת הניסה גם בחוץ להמלט מאנשי ביתה. וזה לאמת עניין השקר שלה.
ותקרא לאנשי ביתה, in order to justify her conduct. However, when she saw that Joseph had stopped running after leaving the room where she had waylaid him, and the fact that the people in her house had no reason to question Joseph who was acting perfectly normally, she told those people that Joseph had fled from her room and walked outside, something which actually corresponded to the truth as far as the facts were concerned. (verse 15) However, when relating what had supposedly occurred to her husband who had not been an eye witness to any part of the incident, she described Joseph’s behaviour as a flight not only from her room but also outside of it. (verse 18) In order to make her version of events believable she had to lie so that Joseph would be perceived as having tried to escape from the other members of the household.
ז. "ראו" וכו' - שיתפתם בצרתה
"וַתִּקְרָא לְאַנְשֵׁי בֵיתָהּ וַתֹּאמֶר לָהֶם לֵאמֹר... לְצַחֶק בָּנוּ"
that she called unto the men of her house, and spoke unto them, saying: ‘See, he hath brought in a Hebrew unto us to mock us; he came in unto me to lie with me, and I cried with a loud voice.
שידעה צדקת יוסף בעיני אדוניו ולא יאמין לדבריה, לזה נתכוונה ותקרא להם שהם יאמרו בבוא אדוני יוסף והוא אמרו "לאמר" בהבעירה בהם אש הקנאה להעיד והיא אומרת: "ראו הביא לנו... לצחק בנו... שיתפתם בצרתה, כי גם עליהם גדלו והוא איש נכרי..."
ותקרא לאנשי ביתה, she called the members of her household, etc. She was well aware that her husband put great faith in Joseph's righteousness and might not believe her accusation against him. Therefore she called the members of her household asking them, i.e. לאמור to tell her husband what had happened (according to her version). The members of her household who were jealous of Joseph who had risen above them would be happy to testify against him, saying: "look what happened as a result of your bringing this Hebrew man into the house." When she said לצחק בנו, "to make sport of us," she used the word us deliberately to indicate that they had all suffered from Joseph's elevated status, especially since Joseph was an alien.
שתי קושיות בפסוקנו מתרץ בעל אור החיים בדבריו. אילו הן?
עיין גם ברמב"ן, פסוק י"ח:
ד"ה ראו הביא לנו: כי העברים שנואי המצרים המה, ולא יוכלו לאכל אתם לחם כי תועבה היא להם (להלן מ"ג ל"ב), ולא יקנו מהם רק לכורמים וליוגבים, ולא יבאו בביתם. ולכן אמרה, הנה עשה עמנו רעה להביא בביתנו עברי ועשאו פקיד ונגיד, וראוי לו שיצחק בנו, כענין שנאמר (משלי כ"ט כ"א) מפנק מנוער עבדו וגו'. וזה טעם אשר הבאת לנו, כי הבאתו בביתם היתה קשה בעיניהם.
ח. לא האמין פוטיפר באשמת יוסף
לדעת רוב המפרשים לא האמין פוטיפר באשמת יוסף. הבא ראיות לדעתם!
עיין גם ראב"ע, פסוק י"ט:
ד"ה ויחר אפו: ואף על פי כן לא הרגו כי בספק היה הדבר אצלו.
ד"ה ויחר אפו: על שהתרעמה מפני שהביא לה איש עברי לצחק בה. כי אמנם לא חרה אפו על יוסף בזה שהאמין יותר לדברי יוסף אבל נתנו בבית הסוהר להראות שהאמין לה לכבודה, ונשתמש ביוסף בבית הסוהר, כאמרו ויפקוד שר הטבחים את יוסף אתם (מ' ד').
ט. שאלה באונקלוס
בשתי פנים מתרגם אונקלוס בפרקנו את שם הויה. מדוע?