| א. שאלת מבנה |
| ב. "וישמן ישרון" וכו' |
"וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט שָׁמַנְתָּ עָבִיתָ כָּשִׂיתָ וַיִּטֹּשׁ אֱלוֹהַּ עָשָׂהוּ"
But Jeshurun waxed fat, and kicked— Thou didst wax fat, thou didst grow thick, thou didst become gross— And he forsook God who made him, And contemned the Rock of his salvation.
1. היכן מצינו בחומש דברים רעיון זה?
שים לב לחילוף הגופים:
וישמן ישרון ויבעט - גוף שלישי
שמנת עבית כשית - גוף שני
ויטש אלוה עשהו - גוף שלישי
התוכל להסביר חילוף זה?
עיין גם ספורנו, לכל הפסוק:
ד"ה וישמן ישרון ויבעט: והנה גם בעלי העיון שבהם הנקראים ישורון מן אשורנו ולא קרוב עשו כמו הבהמות הבועטות בבני אדם שנותנים להם מזון.
ד"ה וישמן ישרון ויבעט: והנה גם בעלי העיון שבהם הנקראים ישורון מן אשורנו ולא קרוב עשו כמו הבהמות הבועטות בבני אדם שנותנים להם מזון.
וישמן ישורון ויבעט, however, even the most erudite of them, the ones known admiringly as Yeshurun, (based on Bileam’s prophecy of אשורנו ולא קרוב, in Numbers 24,17) acted as if they were animals, kicking the very people who give them food.
ד"ה שמנת עבית כשית: הנה אתה ישורון קהל תופשי התורה ובעלי העיון פנית אל התענוגים הגשמיים ובזה עבית מהבין דקות האמת כאמרו וגם אלה ביין שגו ובשכר תעו כהן ונביא. כשית - כאמרו כי טח מראות עיניהם מהשכיל לבותם.
שמנת עבית כשית, you, the elite of the people, preferred to concentrate on the physical enjoyments offered by a life of leisure, and by doing so עבית, you became too gross to understand the finer points of the teachings of the Torah, the only truth. Isaiah 28,7 describes the conduct of the spiritual elite of the people when he writes: “but these are also so muddled by wine, and dazed by liquor, Priest and Prophet are muddled by wine;“ כשית, compare what Isaiah 44,18 writes, “they have no wit or judgment, their eyes are besmeared and they see not;”
ד"ה ויטוש אלוה עשהו: ולפיכך נטש ההמון אלוה עשהו.
ויטוש אלו-ה עושהו, so that, following the example of their elite, the people at large abandoned G’d the One Who had made them;
ד"ה וינבל צור ישועתו: בזהו כי מרעה אל רעה יצאו.
וינבל צור ישועתו, despising the Rock of its salvation, i.e. sliding from bad to worse in their lifestyles.
אין "שמנת" כפל לשון של "וישמן", אלא הראשון כמשמעו והשני לשון מושאל, כמו "השמן לב העם הזה" (ישעיה ו'), "טפש כחלב לבם" (תהילים קי"ט ע') ומזה טיפש (בחיריק וצרי), וכן "עבית כשית" – נעשית עב ואטום כלומר סכל ובלתי מבין.
במה שונה שד"ל מן הפירוש הרגיל, ומה הניעו לפרש כך?
| ג. "וינבל צור ישועתו" |
"וַיְנַבֵּל צוּר יְשֻׁעָתוֹ"
But Jeshurun waxed fat, and kicked— Thou didst wax fat, thou didst grow thick, thou didst become gross— And he forsook God who made him, And contemned the Rock of his salvation.
גינהו ובזהו כמו שנאמר אחוריהם אל היכל ה' וגו' - אין ניבול גדול מזה.
וינבל צור ישעתו AND HE LIGHTLY ESTEEMED THE ROCK OF HIS SALVATION — This means, He showed contempt for Him and scorned Him, as it is said, (Ezekiel 8:16) “[and, behold, … there were … men] with their buttocks towards the Temple of the Lord” — surely, there can be no greater contempt than this (see Rashi on this verse) (Sifrei Devarim 318:9).
במחשבה ובפה. והנכון, שחילל השם שלא הושיעו הוא סבב על כן כתוב צור ישועתו גם זה הפסוק על פירוש הצור תמים פועלו.
debased in thought, and in word. Scripture says the Rock of his salvation, in all likelihood, to indicate that he desecrated the Name of the One Who, for that reason, did not confer upon him salvation. One can also apply the interpration of “The Rock Whose acts are perfect” [comment on 32: 4] to the current passage.
(אחרי הביאו דברי רש"י וראב"ע) וגם זה איננו נכון בעיני, כי אינו מטעם המקום, שעדיין יספר את חטאיהם ולא יזכיר עונש ונקמה שיעשה בהם עד ויאמר אסתירה פני מהם.
והנכון בעיני מה שהזכרתי למעלה (פסוק ו'), כי הנבלה תשלום רעה תחת טובה. יאמר שנטש אלוה שבראו בעבור זרים, וינבל בפיו ובמחשבתו צור שהיה מושיעו לאמר שאין בעבודתו רק גמול רע, בעבדם הזרים ישבעו לחם ובעבדם את הצור יהיו נבזים ושפלים לכל העמים, כאשר אמרו סכלינו (מלאכי ג' י"ד ט"ו) שוא עבוד אלהים ומה בצע כי שמרנו משמרתו וכי הלכנו קדורנית מפני השם צבאות ועתה אנחנו מאשרים זדים וגו', וכאשר תאמרנה הנשים הארורות (ירמיה מ"ד י"ח) ומן אז חדלנו לקטר למלכת השמים וגו' חסרנו כל. וכן אל תנאץ למען שמך אל תנבל כסא כבודך (שם י"ד כ"א), שיאמרו עליו שהוא משלם רעה תחת טובה לעמו ועבדיו, כמו שאמר (שם) אל תפר בריתך אתנו.
1. כיצד מוכיח הרמב"ן כי טעה ראב"ע בפירושו?
כיצד מפרש הרמב"ן את המילה "וינבל"?
ועיין גם פירושו פסוק ו':
ד"ה נבל: ולפי דעתי, העושה טובת חנם יקרא נדיב, ומשלם רעה למי שהטיב עמו יקרא נבל, והוא שאמר (ישעיה ל"ב ה') לא יקרא עוד לנבל נדיב, כי הוא הפכו. ולכך אמרו על נבל הכרמלי (ש"א כ"ה כ"ה) כשמו כן הוא נבל שמו ונבלה עמו, כי דוד עשה עמו טובה גדולה ושמר את כל אשר לו, והוא לא רצה לשלם לו גמול ויעט במלאכיו ויבזהו. וזהו טעם הכתוב בחבריו של איוב (איוב מ"ב ח') לבלתי עשות עמכם נבלה, כי היו הם מלמדים זכות על מעשה השם הנכבד והנורא שהוא במשפט ואם ירע להם תראה נבלה. ויתכן שיקרא כן בעבור שהוא נופל מבני אדם, כאשר יאמר כאלה נובלת עליה (ישעיה א' ל'), כמו נופלת עליה. ויקראו המתה "נבלה" שנפלה לארץ ומתה, כמו שאמר (שופטים י"ד ח') לראות את מפלת האריה. אם כן יאמר הכתוב, הזאת תגמלו את השם על הטובות שעשה עמכם, עם נבל שהוא משלם רעה תחת טובה, ולא חכם לדעת כי לנפשם גמלו הרעה הזאת לא לאל, כענין שנאמר (איוב ל"ה ו' ז') אם חטאת מה תפעל בו ורבו פשעיך מה תעשה לו אם צדקת מה תתן לו או מה מידך יקח. הלא האל הוא אביך כי הולידך וגדלך, והוא קנך ששמך קנין, כי הוציאך מאין והיית יש, וכל יש יש לו קנין כענין שנאמר ה' קנני ראשית דרכו (משלי ח' כ"ב), וכן קונה שמים וארץ (בראשית י"ד י"ט) כאשר פירשתיו, והוא צור עשך ויכוננך, כלשון ויכוננו ברחם אחד (איוב ל"א ט"ו).
ד"ה נבל: ולפי דעתי, העושה טובת חנם יקרא נדיב, ומשלם רעה למי שהטיב עמו יקרא נבל, והוא שאמר (ישעיה ל"ב ה') לא יקרא עוד לנבל נדיב, כי הוא הפכו. ולכך אמרו על נבל הכרמלי (ש"א כ"ה כ"ה) כשמו כן הוא נבל שמו ונבלה עמו, כי דוד עשה עמו טובה גדולה ושמר את כל אשר לו, והוא לא רצה לשלם לו גמול ויעט במלאכיו ויבזהו. וזהו טעם הכתוב בחבריו של איוב (איוב מ"ב ח') לבלתי עשות עמכם נבלה, כי היו הם מלמדים זכות על מעשה השם הנכבד והנורא שהוא במשפט ואם ירע להם תראה נבלה. ויתכן שיקרא כן בעבור שהוא נופל מבני אדם, כאשר יאמר כאלה נובלת עליה (ישעיה א' ל'), כמו נופלת עליה. ויקראו המתה "נבלה" שנפלה לארץ ומתה, כמו שאמר (שופטים י"ד ח') לראות את מפלת האריה. אם כן יאמר הכתוב, הזאת תגמלו את השם על הטובות שעשה עמכם, עם נבל שהוא משלם רעה תחת טובה, ולא חכם לדעת כי לנפשם גמלו הרעה הזאת לא לאל, כענין שנאמר (איוב ל"ה ו' ז') אם חטאת מה תפעל בו ורבו פשעיך מה תעשה לו אם צדקת מה תתן לו או מה מידך יקח. הלא האל הוא אביך כי הולידך וגדלך, והוא קנך ששמך קנין, כי הוציאך מאין והיית יש, וכל יש יש לו קנין כענין שנאמר ה' קנני ראשית דרכו (משלי ח' כ"ב), וכן קונה שמים וארץ (בראשית י"ד י"ט) כאשר פירשתיו, והוא צור עשך ויכוננך, כלשון ויכוננו ברחם אחד (איוב ל"א ט"ו).
*
3. כיצד מפרש הרמב"ן את הפסוק (ירמיהו י"ד כ"א) אל תנבל כסא כבודך?
| ד. הכינוי "צור" |
"צוּר יְלָדְךָ תֶּשִׁי"
Of the Rock that begot thee thou wast unmindful, And didst forget God that bore thee. .
מורה נבוכים, מאמר א' פרק ט"ז:
צור – שם משתתף (שם בעל הוראות שונות): הוא שם ההר "והכית בצור" (שמות י"ז ו') והוא שם אבן קשה כחלמיש "חרבות צורים" (יהושע ה'). והוא – שם המקור אשר יחצבו ממנו אבני המקורים. "הביטו אל צור חוצבתם" (ישעיה נ"א א'). ואחר כן הושאל מזה העניין האחרון זה השם לשרש כל דבר והתחלתו, ולזה אמר (הנביא) אחר אמרו "הביטו אל צור חוצבתם" – "הביטו אל אברהם אביכם" – כאילו ביאר: שהצור חוצבתם ממנו הוא "אברהם אביכם", על כן לכו בדרכיו והאמינו בתורתו והתנהגו במידותיו. כי טבע המקור ראוי שיהיה נמצא במה שיחצב ממנו. ולפי זה העניין האחרון נקרא ה' יתברך "צור", כי הוא ההתחלה והסיבה הפועלת לכל אשר זולתו, ונאמר: "הצור תמים פעלו" (דברים ל"ב), "צור ילדך תשי", "צורם מכרם" (דברים ל"ב), "ואין צור כאלוקינו" (שמואל א' ב'), "צור עולמים" (ישעיה כ"ו)...
צור – שם משתתף (שם בעל הוראות שונות): הוא שם ההר "והכית בצור" (שמות י"ז ו') והוא שם אבן קשה כחלמיש "חרבות צורים" (יהושע ה'). והוא – שם המקור אשר יחצבו ממנו אבני המקורים. "הביטו אל צור חוצבתם" (ישעיה נ"א א'). ואחר כן הושאל מזה העניין האחרון זה השם לשרש כל דבר והתחלתו, ולזה אמר (הנביא) אחר אמרו "הביטו אל צור חוצבתם" – "הביטו אל אברהם אביכם" – כאילו ביאר: שהצור חוצבתם ממנו הוא "אברהם אביכם", על כן לכו בדרכיו והאמינו בתורתו והתנהגו במידותיו. כי טבע המקור ראוי שיהיה נמצא במה שיחצב ממנו. ולפי זה העניין האחרון נקרא ה' יתברך "צור", כי הוא ההתחלה והסיבה הפועלת לכל אשר זולתו, ונאמר: "הצור תמים פעלו" (דברים ל"ב), "צור ילדך תשי", "צורם מכרם" (דברים ל"ב), "ואין צור כאלוקינו" (שמואל א' ב'), "צור עולמים" (ישעיה כ"ו)...
הסבר לפי זה למה בחר הכתוב בפסוקנו בכינוי "צור" ולא באחד משאר כינוייו של הבורא ב"ה!
| ה. "צור ילדך תשי" |
"צוּר יְלָדְךָ תֶּשִׁי וַתִּשְׁכַּח אֵל מְחֹלְלֶךָ"
Of the Rock that begot thee thou wast unmindful, And didst forget God that bore thee. .
ד"ה צור ילדך תשי: דיבר הנביא ותמה: איך שכחת אשר ילדך ועבדת חדשים, גם זה צור ילדך, כמו הביטו אל צור חוצבתם כאילו ממנו היה כי הכל בגבורת השם כמו רוקע הארץ מאתי והתימה מתועי לב בעבור אני היום ילדתיך (תהלים ב' ז') ושכחו זה הכתוב.
You have rejected the Rock Who bore you The prophet speaks in wonderment: How could you have rejected the One Who bore you? The verse “look to the Rock from which you are hewn” [Isaiah 51: 1] provides an additional interpretation of the Rock Who bore you — that you are, as it were, made from Him, since everything exists only by strength of God (compare, “that spreads abroad the earth by myself” [Isaiah 44: 24]). The wonderment is against those errant of belief who have forgot this verse, as well as “this day have I begotten you” [Psalms 2: 7].
כנגד מי נאמרו דבריו על "תועי הלב"? מה עניין תהילים פרק ב' פסוק ז' לכאן?
| ו. "מכעס בניו ובנותיו" |
"וַיַּרְא ה' וַיִּנְאָץ מִכַּעַס בָּנָיו וּבְנֹתָיו"
And the LORD saw, and spurned, Because of the provoking of His sons and His daughters.
וגלי קדם ה' ותקף רגזה מדארגיזו קדמוהי בנין ובנן.
ואחר שלא השיג שלמותם בארץ בחר שלישית לצרפם בגלות, ובזה ומאס בכעסו את בניו ואת בנותיו לא ריחם על הקטנים ולא על כבוד הבנות.
וינאץ מכעס בניו ובנותיו, after He had failed to make you attain your perfection while on your own land, He chose a third route, namely to refine your character while you were in exile; by doing this He appeared to despise His sons and His daughters, and did not display mercy on their children nor respect the dignity of their daughters.
1. כעסו של מי?
ליודעי לע"ז: בהתאם למי מן המפרשים הנ"ל תרגמו המתרגמים האלה?
הבאור:
דיס נאה דער עוויגע, ערגריממטע, בקרענט פאן זייבען זעהנען.
דיס נאה דער עוויגע, ערגריממטע, בקרענט פאן זייבען זעהנען.
בובר-רוזנצוויג:
ער זאה אונז ער פערווארף, אים פערדרוס אום זייינע זעבגע.
ער זאה אונז ער פערווארף, אים פערדרוס אום זייינע זעבגע.
*
3. למה שינה אונקלוס בתרגמו בניו ובנותיו – בנין ובנן, בלי כינוי?
ד"ה מכעס בניו ובנותיו: הזכיר הכתוב הבנות בכאן שלא כמנהג, כאשר אמר למעלה (פסוק ה') לא בניו, וכן בכל מקום יזכיר הבנים, והבנות הן בכלל. אבל זה מרמזותיו כי יהיה בדור החורבן רשע הנשים ופשעיהם גדול מאד להכעיסו, כי היו נצמדות לעבודה זרה ביותר והן שמפתות את האנשים לעבדה, כאשר מפורש בדברי ירמיהו (מ"ד ט"ו) ויענו כל האנשים היודעים כי מקטרות נשיהם לאלהים אחרים וכל הנשים העומדות קהל גדול, והן שהעיזו פניהם בנביא לאמר לו (שם פסוק י"ז) עשה נעשה את כל הדבר אשר יצא מפינו לקטר למלכת השמים.
וכתוב עוד שם (פסוק ה') מפורש להכעסני במעשי ידיכם לקטר לאלהים אחרים, וכתוב עוד שם (פסוק ט') השכחתם את רעות אבותיכם ואת רעות מלכי יהודה ואת רעות נשיו ואת רעותיכם ואת רעות נשיכם. וביחזקאל (ח' י"ג-י"ד) נאמר, עוד תשוב תראה תועבות גדולות אשר המה עושים ויבא אותי אל פתח שער בית ה' וגו' והנה שם הנשים יושבות מבכות את התמוז.
4. מה קשה לו, ומה תירוצו?
| ז. "אסתירה פני... אראה" |
"אַסְתִּירָה פָנַי מֵהֶם אֶרְאֶה מָה אַחֲרִיתָם"
And He said: ‘I will hide My face from them, I will see what their end shall be; For they are a very froward generation, Children in whom is no faithfulness.
ד"ה אסתירה: כדרך לשון בני אדם. וכן: אעלים עיני. והטעם, כאשר יבקשוני לא ימצאו עזר.
I will hide Scripture employs an anthropomorphism (as in “I will hide My eyes” [Isaiah 1: 15]), to mean, When they beseech Me, they will find no succor.
ד"ה אראה מה אחריתם: ...והנכון שהוא כמשמעו: עד שאראה מה יעשו בצר להם.
I shall see what will be their end Some have understood this passage to mean “I will hide My face, because I see what they will do in the end”, but in my opinion the verse means just what it seems to mean: “I will hide My face, until I see what they do when their troubles overtake them”.
אסירה מהם השגחתי ואעזוב אותם למקרים עד שאראה וכו' רצונו לומר: מה יהיה תכלית מעשיהם, כי מה שהם עושים עד עתה אולי ישובו ממנו. דור תהפוכות המה, והם משתנים בעצמם כל היום ואולי יתחרטו וישובו מדרכיהם הרעים, ולזה אאריך אפי להם ואמתין אולי ישובו.
אראה... דרך לעג כמו (בראשית ל"ז כ'): "ונראה מה יהיו חלומותיו".
מה יהיה מהם, אם יראו יקחו מוסר וישובו אל ה', או .....
הסבר את המושג הסתר פנים לפי אברבנאל.
עיין גם ראב"ע, פרק ל"א פסוק י"ח:
ד"ה הסתר אסתיר: שאם יקראו אלי לא אענם. והמשל, כאדם שלא יראה ולא ידע מה יעשה. וכן מנהג לשון לדבר בכפל, ובעלי הדקדוק יבינו זה.
ד"ה הסתר אסתיר: שאם יקראו אלי לא אענם. והמשל, כאדם שלא יראה ולא ידע מה יעשה. וכן מנהג לשון לדבר בכפל, ובעלי הדקדוק יבינו זה.
I shall utterly conceal In the sense that if they call Me, I will not answer. The analogy is to a man who cannot be seen, so no one knows what he is going to do. The Hebrew language repeats a verb to express emphasis or intensification, as the grammarians well know.
2. במה שונה שד"ל מן המפרשים האחרים, ומהי חולשת פירושו?