| א. חלוקת השירה |
נסה לחלק את השירה לפיסקאות, וקרא בשם (במשפט קצר) לכל פיסקה!
| ב. "שחת לו לא בניו מומם" |
"שִׁחֵת לוֹ לֹא בָּנָיו מוּמָם"
Is corruption His? No; His children’s is the blemish; A generation crooked and perverse.
ד"ה שיחת לו וגו': כתרגומו חבילו להון ולא ליה.
שחת לו — Take it as the Targum has it: חבילו להון לא לה “Corruption is theirs, not His”.
ד"ה בניו מומם: בניו היו, והשחתה שהשחיתו היא מומם.
בניו מומם HIS CHILDREN, THEIR FAULT — i.e., they were His children, and the corruption which they wrought is their fault.
ד"ה בניו מומם: מומם של בניו היה, ולא מומו.
בניו מומם HIS CHILDREN, THEIR FAULT — i.e., they were His children, and the corruption which they wrought is their fault. בניו מומם means: it was the fault of His children not His fault.
ד"ה דור עיקש: עקום ומעוקל, כמו "ואת כל הישרה יעקשו", ובלשון משנה "חולדה ששיניה עקומות ועקושות".
דור עקש means, [A] CROOKED AND PERVERTED [GENERATION]. עקש has the same meaning as the verb in (Micah 3:9) “and pervert (יעקשו) all equity”. In Mishnaic Hebrew we have (Chullin 56a): a weasel whose teeth are bent and crooked (עקושות).
ד"ה ופתלתול: אנטורט"לייש (פערדרעהט, פערוויקקעלט), כפתיל הזה שגודלין אותו ומקיפין אותו סביבות הגדיל.
ופתלתל entortille in old French, Engl, twisted: like a thread (פתיל), which one twines and twists round the central strand. The word פתלתל is of the “doubled” words (in which the two last letters are the same), like (Leviticus 13:49): ירקרק. אדמדם; (Psalms 38:31): סחרחר; (1 Kings 7:23; Targum Jonathan on): סגלגל.
ד"ה פתלתל: מן התיבות הכפולות, כמו ירקרק אדמדם סחרחר סגלגל.
ופתלתל entortille in old French, Engl, twisted: like a thread (פתיל), which one twines and twists round the central strand. The word פתלתל is of the “doubled” words (in which the two last letters are the same), like (Leviticus 13:49): ירקרק. אדמדם; (Psalms 38:31): סחרחר; (1 Kings 7:23; Targum Jonathan on): סגלגל.
ד"ה שיחת לו: שיחת ישראל לעצמו, כדכתיב "שיחתך ישראל כי בי בעזרך". הוא גרם לעצמו השחתה:
ד"ה לו: כלומר ולא לאחר.
ד"ה בניו מומם: מומם הוא כפל לשון של שיחת. ישראל, בניו של הקדוש ברוך הוא הם, עשו מום בעצמם. כדכתיב "כי משחתם בהם מום בם".
שחת לו, Israel induced its own corruption as the prophet Hoseah said in Hoseah 13,9 שחתך ישראל כי בי בעזרך, “You have caused yourself all your own injuries, corruption, for from Me you had received only help, assistance.” לא, no one else is to blame; בניו מומם, the word מומם is an alternate for שחת ישראל, i.e. a repetition of the same thought, their corruption. Similarly, the wordבניו is an alternate for ישראל, in other words, G’d’s children are themselves to blame for their having become corrupt. If we needed further proof for the meaning of the word שחת, we find it in Leviticus 22,25 כי משחתם בהם מום בם “for their mutilation, defectiveness is inherent in them etc.”
ד"ה שיחת לו לא בניו מומם דור עיקש ופתלתול: אבל דור עיקש ופתלתול לא בניו בתמימות, הנה מומם בעגל שיחת לאל יתעלה את המכוון כאומרו "כי שחת עמך", כי הוא אמנם כיון לקדש את ישראל ולקדש שמו בעולמו על ידם, שיהיו למאורות במין האנושי להבין ולהורות כאומרו "כי לי כי הארץ ואתם תהיו לי ממלכת כהנים". והם השחיתו כל זה בעגל.
שחת לו לא בניו מומם דור עקש ופתלתול, however, a twisted and perverse generation He does not view as His true children, such as when they made the golden calf. מומם, their blemish was not due to anything G’d had done Moses recalls that when G’d first told him about the people having become corrupt during his stay on the mountain that they were “your people” (Exodus 32,7), that although Moses, when accepting the conversion of the mixed multitude to Judaism had meant to sanctify the name of G’d, the fact was that instead of becoming a shining example to the world, these people had corrupted what would otherwise have been a kingdom of Priests. They had re-introduced idolatry among these people so recently weaned from it.
דעת זקנים מבעלי התוספות:
כלומר אם שיחת האדם מעשיו ועושה רשע, לא לו ההשחתה, שהרי הוא אינו נפסד, אלא לבניו מומם, המום כדכתיב: "לא אותי הכעיסו כי אם אותם למען בושת פניהם" (ירמיהו ז' י"ט). וכן תרגם אונקלוס: חבילו להון לא ליה וגו'. וקשיה לרב ר' משה מפונטריס"א דלפי זה היה לו לכתב "שיחת לא לו" הראשון בא' והשני בוא"ו, לכן פירש: "שיחת לו לא בניו מומם" – מום שלהם, הוי שהקדוש ברוך הוא אומר עליהם כי לא בניו הם כשחוטאין; וכן אמר הושע "כי היא לא אשתי והם לא בני כי בני זנונים המה".
כלומר אם שיחת האדם מעשיו ועושה רשע, לא לו ההשחתה, שהרי הוא אינו נפסד, אלא לבניו מומם, המום כדכתיב: "לא אותי הכעיסו כי אם אותם למען בושת פניהם" (ירמיהו ז' י"ט). וכן תרגם אונקלוס: חבילו להון לא ליה וגו'. וקשיה לרב ר' משה מפונטריס"א דלפי זה היה לו לכתב "שיחת לא לו" הראשון בא' והשני בוא"ו, לכן פירש: "שיחת לו לא בניו מומם" – מום שלהם, הוי שהקדוש ברוך הוא אומר עליהם כי לא בניו הם כשחוטאין; וכן אמר הושע "כי היא לא אשתי והם לא בני כי בני זנונים המה".
...ואפשר לפרש עוד שהיא שאלה ותשובה. יאמר: האם יחשוב שברשעתו ישחית לה' יתברך, חלילה לו מזה. כי הם המשחיתים לעצמם ולא להקדוש ברוך הוא. על דרך (איוב ל"ה) "ורבו פשעיך מה תעשה לו"... ואין ההשחתה אליו יתברך, כי הם משחיתים בעצמם, שלא יהיו בערך בנים, וזה מומם.
ביאור:
...וכך שיעור הכתוב: שיחת לו? דרך שאלה. וכי לו שיחת מום של בניו? לא, אין הדבר כן, כי אם בניו בעצמם שיחת מומם. ויהיה "שיחת" מושך עצמו ואחר עמו, וכן "מומם". כאילו אמר: שיחת מומם לו? לא, בניו שיחת מומם. והטעם כמו "אם חטאת מה תפעל בו ורבו פשעיך מה תעשה לו" (איוב ל"ה). כל חטאתם וכל מרים לא יטילו מום בפועל ה', כי הוא תמים, אבל "משחתם בהם מום בם".
...וכך שיעור הכתוב: שיחת לו? דרך שאלה. וכי לו שיחת מום של בניו? לא, אין הדבר כן, כי אם בניו בעצמם שיחת מומם. ויהיה "שיחת" מושך עצמו ואחר עמו, וכן "מומם". כאילו אמר: שיחת מומם לו? לא, בניו שיחת מומם. והטעם כמו "אם חטאת מה תפעל בו ורבו פשעיך מה תעשה לו" (איוב ל"ה). כל חטאתם וכל מרים לא יטילו מום בפועל ה', כי הוא תמים, אבל "משחתם בהם מום בם".
אחר שאמר "הצור תמים פעלו", הזכיר טענת ישראל בימי הרעה שהם מכחישים זה ואומרים כי מומם אינו להם, אלא לו. "שיחת" – שם דבר, כמו מושחת, והוא בפלס (=משקל) "לי נקם ושילם" (פסוק ל"ה). והכונה: מומם ייחשב מום לו, ולא לבניו, כי מאחר שהם בניו היה לו להצילם מכל רע, ומפני שאינו מציל אותם, הם עוזבים עבודתו; כטעם "הן אתה קצפת ונחטא" (ישעיה ס"ד). ומשה צועק ואומר להם: "דור עיקש ופתלתול, הלה' תגמלו זאת", לדבר ולחשוב עליו כזאת, לשום אותו סיבת הרע, תחת אשר הוא היה לך מקור כל הטובות? והנה מאמר "שיחת לו לא בניו מומם" אינם, לדעתי, דברי משה, אך הם טענת העם, וכל השירה לכך נאמרה, לבטל הטענה הזאת. – וזה אמנם מנהג מצוי בשירי הקודש להביא דברי אחרים בהשמטת מלות "יאמר פלוני". כגון (תהלים פרק ב'): "יתיצבו מלכי ארץ (ויאמרו) ננתקה"... (ישעיה ג'): "כי יתפוש איש באחיו (ויאמר) שמלה לך"...
העתק את הפסוק שבע פעמים, וסמן בסימני פיסוק אליבא דכל אחד מהפירושים הנ"ל! הוסף בכל פעם בסוגריים אחרי המילה "לו" את שם העצם, שאליו היא מוסבת!
| ג. שאלות ודיוקים ברש"י |
"זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם בִּינוּ שְׁנוֹת דֹּר וָדֹר שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ"
Remember the days of old, Consider the years of many generations; Ask thy father, and he will declare unto thee, Thine elders, and they will tell thee.
ד"ה בינו שנות דור ודור: דור אנוש שהציף עליהם מי אוקינוס.
בינו שנות דר ודר [CONSIDER] THE YEARS OF GENERATION AFTER GENERATION — the generation of Enosh over whom He caused the waters of the ocean to flow, and the generations of the flood whom He drowned by flood (cf. Sifrei Devarim 310:1). Another explanation is: If you have not set your attention to the past (i.e. if you fail to remember the days of old, then) בינו שנות דר ודר CONSIDER at least THE YEARS OF GENERATION AND GENERATION so that you become conscious of what might happen in the future — that He has the power to bestow good upon you and to make you inherit the blissful days of Messiah and the world to come (cf. Sifrei Devarim 310:5).
1. במה נוטה רש"י בפירושו מדרך הפשט?
2. הידועים לך עוד פסוקים בהם מפרש רש"י כפל מילים בדרך זו?
| ד. השוואת מפרשים |
"יִמְצָאֵהוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר וּבְתֹהוּ יְלֵל יְשִׁמֹן יְסֹבְבֶנְהוּ יְבוֹנְנֵהוּ יִצְּרֶנְהוּ כְּאִישׁוֹן עֵינוֹ"
He found him in a desert land, and in the waste, a howling wilderness; He compassed him about, He cared for him, He kept him as the apple of His eye.
ד"ה ימצאהו בארץ מדבר: אותם מצא לו נאמנים בארץ המדבר, שקיבלו עליהם תורתו ומלכותו ועולו, מה שלא עשו ישמעאל ויושבי הר שעיר, שנאמר "וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן".
ימצאהו בארץ מדבר HE FOUND HIM IN A DESERT LAND — for them (Jacob’s sons) he found to be faithful to Him in the desert land, when they accepted His Torah, His sovereignty and His yoke, something that Ishmael and Esau had refused to do, as it is said, (Deuteronomy 33:2) “And He shone from the Seir (Esau) unto them, He appeared from Mount Paran (Ishmael)” (cf. Rashi on that verse).
...ואם כן יהיה פירוש "זכור ימות עולם, שיתנו לב לזכור ששת ימי בראשית הטובה שעשה להם בעת היצירה, כמו שיאמר "בהנחל עליון גוים וגו' בינו שנות דור ודור", שיבינו לדעת מה שנעשה להם בדורות מעת ששרתה שכינה ביניהם, כאשר יספר "ימצאהו בארץ מדבר" וגו':
ורש"י כתב: "ימצאהו בארץ מדבר" - אותם מצא לו נאמנים בארץ המדבר שקיבלו עליהם תורתו ומלכותו ועולו, מה שלא עשו ישמעאל ועשו, "ובתהו ילל ישימון", ארץ ציה ושממה מקום יללת תנינים ובנות יענה, אף שם נמשכו אחר האמונה, ולא אמרו למשה: היאך נצא למדבר וזה איננו מטעם הפרשה, כי הכתוב מוכיח את ישראל ומזכיר הטובות אשר עשה השם עמהם, והם גמלו להם רעה תחת טובה.
1. במה שונים רש"י ורמב"ן זה מזה בהבנת החלק הראשון של הפסוק?
2. מה הן הוכחות רמב"ן נגד רש"י?
3. מה אילץ את רש"י לפרש כמו שפירש?
4. מי מן המפרשים הולך בפירוש פסוק זה בדרך רש"י, ומי בדרך רמב"ן?
| ה. שאלות כלליות |
ד"ה ימצאהו: כמו ומצא להם. הקדוש ברוך הוא נמצא להם. הקדוש ברוך הוא היה סיפוק שלהם.
ד"ה יסובבנהו: במלאכיו ששמרום. כדכתיב "לנו מלאכיך סביב יחנה" (בפיוטו של ר' שמעון בר יצחק 'אמרתך צרופה'). והמפרש בהיקף עננים אינו. כי לפי הפשט אין הענן אלא לעמוד ענן לפניהם כדכתיב "וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחותם הדרך". ועוד כי יצרנהו כפלו של יסובבנהו.
יסובבנהו, with His protective angels, as mentioned in Psalms 34,8 “the angel of the Lord camps around those who fear Him.” We also have a liturgical poem recited on the second Day of Rosh Hashanah which revolves around this theme. [the poem is attributed to Rabbi Shimon bar Yitzchok. Ed.] According to the plain meaning of the text the function of the heavenly cloud was only to provide a barrier in front of the people. It would therefore be erroneous to understand Moses as saying that this cloud enveloped the camp of the Israelites. This had been spelled out quite clearly in Exodus 13,21. Furthermore, the word יצרנהו is basically a repetition, i.e. reinforcement of the word יסובבנהו,
מה קשה לרשב"ם?
ד"ה כאישון עינו: יצרנהו הקדוש ברוך הוא לישראל כמו האישון ששומר את העין. הוא הבשר שנכפף על העין שקורין הפלפיי"דא. ולפי שמכסה את העין ומחשיך אותו נקרא אישון. וכמוהו "שמרני כאישון בת עין". כ"נוגע בבבת עינו", הוא שקורין פרו"נילא שרואין בה.
כאישון עינו, the cloud, i.e. as G’d’s agent had performed for the Jewish people at the time what the eyelid does for the eye, (pupil ) i.e. it provided a protective cover. The reason it is called אישון, suggesting something dark, is that when the eyelid covers the eye the eye becomes inoperative, its owner remains in darkness. Or, the very fact that the pupil looks black is enough reason for it to be called אישון. We find the word used in Psalms 17,8 where the psalmist implores G’d to protect him as one would the “apple” (אישון) of one’s eye. In Zecharyah 2,12 it is referred to as בבת עין, the part of the eye with which we see.
מה קשה לרשב"ם?
ומה בינו לבין הרמב"ן:
וטעם כאישון עינו: רמז לניצור, יאמר שינצור השם אותו כאשר ייצור הוא עצמו את עינו. או תחסר מילת "איש", יצרנהו כאיש אישון עינו, כי מן הסתם באיש ידבר, וכן רבים?
וטעם כאישון עינו: רמז לניצור, יאמר שינצור השם אותו כאשר ייצור הוא עצמו את עינו. או תחסר מילת "איש", יצרנהו כאיש אישון עינו, כי מן הסתם באיש ידבר, וכן רבים?
ד"ה יפרוש כנפיו: יקח כל גוזל וגוזל, עד שישאהו על אברתו, כי אין בו כח לעוף, וזה פירושו.
spreading his wings, taking him [singular] He takes up the fledglings one at a time onto his plumes (since they cannot fly on their own power, that being the analogy here ). 1 The specific mention of an eagle’s wings, however, is used in the same sense as it is in “I brought you to Me” , referring to the swiftness of their arrival at Mount Sinai, having departed “triumphantly” [Exodus 14: 8]. Compare “who are these that fly as a cloud” [Isaiah 60: 8].
מה קשה לראב"ע?
ד"ה אשביתה מאנוש זכרם: גלותנו בין העמים, אנחנו יהודה ובנימין, שאין לנו זכר בעמים, ולא ניחשב לעם ואומה כלל.
מה קשה לרמב"ן? ומה מאלצו לפרש שדווקא על יהודה ובנימין ידבר?
(להבנת דבריו קרא רמב"ן:
ד"ה אפאיהם: אמרו המדקדקים: אפזרם בכל פאה. ואם כן יהיה טעם "אמרתי" שהיה הרצון לפניו במידת הדין שיהיו ככה לעולם מפוזרים בכל פאה, ושיהיה זכרם מאנוש נשבת לעד, "לולי כעס אויב אגור". ועל דעתי היא מילה מורכבת כאשר הזכירו בספרי (האזינו כו) אף אי הם, אבל טעמה שאשיתם במקום פאה ובעניין שיאמרו עליהם גם אי הם, לומר שלא יישאר להם שם ושאר בגוים, ולא ייוודע מקומם איה. והנה ירמוז לגלות עשרת השבטים שגלו לנהר גוזן (מ"ב יז ו), הוא שהחכמים קורין סמבטיון, כי נקרא גוזן מלשון "ויגז שלוים" (במדבר יא לא), "אתה גוזי" (תהלים עא ו), כי העומדים אחריו מוסרים מבני אדם, וקורין אותו סמבטיון מפני שביתתו בשבת, כי יום השבת בלשון ההוא סבט כאשר הוא בערבי, ונהוג בלשונם להוסיף בתארים "יון", אזוביון, חוריון, מוליון, וכן הרבה.)
ד"ה אפאיהם: אמרו המדקדקים: אפזרם בכל פאה. ואם כן יהיה טעם "אמרתי" שהיה הרצון לפניו במידת הדין שיהיו ככה לעולם מפוזרים בכל פאה, ושיהיה זכרם מאנוש נשבת לעד, "לולי כעס אויב אגור". ועל דעתי היא מילה מורכבת כאשר הזכירו בספרי (האזינו כו) אף אי הם, אבל טעמה שאשיתם במקום פאה ובעניין שיאמרו עליהם גם אי הם, לומר שלא יישאר להם שם ושאר בגוים, ולא ייוודע מקומם איה. והנה ירמוז לגלות עשרת השבטים שגלו לנהר גוזן (מ"ב יז ו), הוא שהחכמים קורין סמבטיון, כי נקרא גוזן מלשון "ויגז שלוים" (במדבר יא לא), "אתה גוזי" (תהלים עא ו), כי העומדים אחריו מוסרים מבני אדם, וקורין אותו סמבטיון מפני שביתתו בשבת, כי יום השבת בלשון ההוא סבט כאשר הוא בערבי, ונהוג בלשונם להוסיף בתארים "יון", אזוביון, חוריון, מוליון, וכן הרבה.)
ד"ה לולא כעס אויב אגור: אם לא שכעס אויב כנוס עליהם להשחיתם, ואם יוכל להם וישחיתם יתלה הגדולה בו ובאלהיו ולא יתלה הגדולה בי, וזהו שנאמר "פן ינכרו צרימו", ינכרו הדבר לתלות גבורתו בעבודת כוכבים שאין הגדולה שלו.
לולי כעס אויב אגור WERE IT NOT THAT THE WRATH OF THE ENEMY WAS אגור — i.e. were it not that the wrath of the enemy were heaped up (אגור) against them to destroy them, and if he does overpower them and destroy them, he will attribute the greatness to himself and to his god, and he will not attribute it to Me. That is the meaning of what is stated immediately afterwords: פן ינכרו צרימו — i.e. lest they treat the matter as arising from a stranger (ינכרו) by attributing their power to a stranger (נכרי) to whom the greatness, however, does not actually belong, פן יאמרו ידינו רמה וגו׳ LEST THEY SHOULD SAY, OUR HAND IS EXALTED etc.
מה קשה לרש"י?
מהו שורש אגור, לדעתו, ואיך אפשר לפרשו בדרך אחרת?
| ו. "אשביתה מאנוש זכרם" |
"אָמַרְתִּי אַפְאֵיהֶם אַשְׁבִּיתָה מֵאֱנוֹשׁ זִכְרָם"
I thought I would make an end of them, I would make their memory cease from among men;
ד"ה אשביתה מאנוש זכרם: גלותנו בין העמים, אנחנו יהודה ובנימין, שאין לנו זכר בעמים, ולא ניחשב לעם ואומה כלל. והנה יאמר הכתוב, כי היה במידת הדין להיותנו כן בגלות לעולם, "לולי כעס אויב". ויורה זה, כי בגלותנו עתה תמה זכות אבות, ואין לנו הצלה מיד העמים רק בעבור שמו הגדול יתברך, כעניין שאמר ביחזקאל (כ מא מד) "וקיבצתי אתכם מן הארצות אשר נפוצותם בם ונקדשתי בכם לעיני הגוים, וידעתם כי אני ה' בעשותי אתכם למען שמי לא כדרכיכם הרעים וכעלילותיכם הנשחתות בית ישראל", וכן נאמר עוד (שם פסוק ט) "ואעש למען שמי לבלתי החל לעיני הגוים" וגו'. ולכך הזכיר משה בתפילתו (במדבר יד טו) "ואמרו הגוים אשר שמעו את שמעך לאמר" וגו', והשם יתברך הודה לו בזה (שם פסוק כ) "ויאמר ה' סלחתי כדברך".
והטעם בטענה הזאת, איננו כרוצה להראות כוחו בין שונאיו, כי כל הגוים כאין נגדו מאפס ותוהו נחשבו לו. אבל השם ברא את האדם בתחתונים, שיכיר את בוראו ויודה לשמו, ושם הרשות בידו להרע או להיטיב, וכאשר חטאו ברצונם וכפרו בו כולם, לא נשאר רק העם הזה לשמו, ופרסם בהם באותות ובמופתים כי הוא אלוהי האלוהים ואדוני האדונים, ונודע בזה לכל העמים. והנה אם ישוב ויאבד זכרם, ישכחו העמים את אותותיו ואת מעשיו, ולא יסופר עוד בהם, ואם אדם יזכיר כן, יחשבו כי היה כח מכחות המזלות והכוכבים וחלף ועבר. והנה תהיה כוונת הבריאה באדם בטלה לגמרי, שלא יישאר בהם יודע את בוראו רק מכעיס לפניו, ועל כן ראוי מדין הרצון שהיה בבריאת העולם, שיהיה רצון מלפניו להקים לו לעם כל הימים, כי הם הקרובים אליו והיודעים אותו מכל העמים: וזה טעם "כי ידין ה' עמו ועל עבדיו יתנחם" (פסוק לו), שיזכור ה' ברחמים כי הם עמו מאז, ויזכור כי הם עבדיו, שעמדו לו בגלותם כעבדים לסבול הצרות והשעבוד, וכעניין שנאמר (ישעיה סג ח) "ויאמר אך עמי המה בנים לא ישקרו".
1. כנגד איזו דעה מוטעית בהבנת פסוק זה נלחם כאן הרמב"ן, ובמה הוא סותרה?
2. הבא עוד פסוקים בתנ"ך (נוסף על במדבר י"ד המובא בדבריו), שעלולים לטעות בהם והמתבארים כאן על ידי דברי הרמב"ן!