| א. מילוי ידים - מהו? |
"וּמִלֵּאתָ אֶת יָדָם"
And thou shalt put them upon Aaron thy brother, and upon his sons with him; and shalt anoint them, and consecrate them, and sanctify them, that they may minister unto Me in the priest’s office.
ד"ה ומלאת את ידם: כל מילוי ידים לשון חינוך הוא, כשהוא נכנס לדבר להיות מוחזק בו מאותו יום והלאה הוא ובלשון לע"ז כשממנין אדם על פקודת דבר נותן השליט בידו בית יד של עור שקורין גוואנט"ו (האנדשוה) ועל ידו הוא מחזיקו בדבר וקורין לאותו מסירה ווירסטי"ר, והוא מילוי ידים.
ומלאת את ידם AND THOU SHALT CONSECRATE THEM (more lit., fill their hand) — wherever the term “filling the hand” is used it denotes the installation ceremony performed when one enters for the first time into an office, as a sign that he is entitled to it from that day and henceforth. And in the old French language — when a person is appointed to the charge of a matter, the Prince puts into his hand a leathern glove which they call “gant” in old French and by that means he gives him a right to the matter, and they term that transmission of the glove and the office, revestir in old French This is the connection between the literal and the metaphorical meaning of “filling the hand”.
ד"ה ומשחת אותם ומלאת את ידם: (אחרי הביאו דברי רש"י) ולא הבינותי בדבריו איך יבוא לשון מילוי ידים לחנוכת כל דבר. ומה שאמר הרב כי בלשון לעז כשממנין אדם על פקודת דבר נותן השליט בית יד של עור שקורין גונ"ט, ועל אותו בית יד הוא מחזיקו בדבר והוא מילוי ידים, לא ידעתי אם ירצה הרב לומר שעל שם הבית יד יקרא החינוך מילוי ידים, ויביא ראיה מן המנהג, ודע כי הענין ההוא יצא להם מן התורה שהוא אצלם קנין החליפין של בועז, וכך מתורגם להם שלף איש נעלו (רות ד' ז'), ששולף הגנ"ט שלו, והם אומרים שהגואל נתן לבועז, וזה מנהגם הוזכר בספרי חכמיהם. והנה דיברנו בדברי הבאי.
והנכון בלשון מילוי ידים בתורה שהוא לשון שלמות, כלשון כי מלאו ימי (בראשית כ"ט כ"א), ובמלאת הימים האלה (אסתר א' ה'), עד יום מלאת (ויקרא ח' ל"ג), בהשלימם, וכן בכסף מלא (בראשית כ"ג ט'), מחיר שלם. והטעם, כי הזר אשר לא תשיג ידו בטהרתו להקריב קרבן או לעבוד עבודת המלכות הנה ידו חסרה בעבודה ההיא, וכאשר יכשר לעשות כן הנה ידו שלמה, ראויה לכל העבודות והמלאכות. וכן מלאו ידכם היום (להלן ל"ב כ"ט), כי עתה ידיכם מלאה בכל עבודת השם, כי איש בבנו ובאחיו עבדתם אותו. או שירמוז להם כי בזכות זה יהיו נבחרים לעבוד עבודת ה' במשכן, כמו שאמר בעת ההיא הבדיל ה' את שבט הלוי (דברים י' ח').
ודוד המלך אמר לישראל בנדבת הבית ברצותי בבית אלהי יש לי סגולה זהב וכסף נתתי לבית אלהי, ואמר להם ומי מתנדב למלאת ידו היום לה' (דברי הימים א' כ"ט ה'), כי בהתנדבם לבנין הבית תהיה ידם שלמה בכל הקרבנות ובכל העבודות, כי אין עבודת ישראל להקב"ה שלמה אלא בבית המקדש. וכן איל המלואים בפרשה הזאת (להלן כ"ט כ"ב) שמילוי הכהנים בו, כי חטאת והעולה לכפר, וזה למלאת ידו בהקרבה.
ומצאתי בתרגום הירושלמי שתרגם איל המלואים דאשלמותא (כ"ה בתרגום יונתן ויקרא ח' כ"ב), וכן תרגם בכולם לשון שלמות. אבל אונקלוס רדף הענין ולא הקפיד בלשון, כמנהגו במקומות רבים
ויש מפרשים (הרד"ק בספר השרשים שרש מלא) ומלאת את ידם, שימלא ידם מן הקרבנות, וכן החפץ ימלא את ידו (מלכים א' י"ג ל"ג), שיקריב מהן כרצונו מלא ידיו. והנכון מה שפירשתי. ופירוש החפץ ימלא את ידו ויהי כהני במות (שם), שיביא מילואים לו בקרבן כאשר בדא מלבו לחנכו, ואחרי כן יהיה כהן לבמות, כי בדומה לדרכי התורה יעשו.
1. לדעת שניהם משתמשת התורה כאן בביטוי מושאל. ואולם, מה ההבדל בין שניהם בפירוש ביטוי זה?
2. מהן טענות הרמב"ן נגד רש"י?
3. כיצד אפשר להסיר מעל רש"י את תלונות הרמב"ן?
ד"ה ומלאת יד אהרן: נראה עיקר המליצה הזאת, כי הבא לכהן היה בא לפני האל בידים מלאות מנחה, כענין החנופה וכיוצא בזה, ומי ומתנדב למלאות ידו היום לה' (דברי הימים א' כ"ט ה') וכן כאן ושמת הכל על כפי אהרן. וצריך עיון.
במה שונה שד"ל בפירושו משניהם?
| ב. שאלות ודיוקים ברש"י |
ד"ה והלבשת אותם את אהרן: אותם האמורים באהרן חושן ואפוד ומעיל וכתונת תשבץ מצנפת ואבנט וציץ ומכנסים הכתובים למטה בכולם.
והלבשת אתם את אהרן AND THOU SHALT PUT THEM ON AARON — i. e. those which are mentioned in connection with Aaron: the breast-plate, the ephod, the Robe, the inner garment of checker-work, the mitre, the girdle and the Plate, and the breeches which are prescribed later for all of them (for all the priest’s and therefore for Aaron also).
מה קשה לו?
ד"ה ואת בניו איתו: אותם הכתובים בהם.
ואת בניו אתו [AND THOU SHALT PUT THEM ON AARON …] AND ON HIS SONS WITH HIM — i. e. put on them those garments which are prescribed for them.
ד"ה ומשחת אותם: את אהרן ואת בניו בשמן המשחה.
ואת בניו אתו [AND THOU SHALT PUT THEM ON AARON …] AND ON HIS SONS WITH HIM — i. e. put on them those garments which are prescribed for them.
למה הוצרך לאמרו?
ד"ה והיו על אהרן: כל הבגדים האלה על אהרן הראויין לו.
והיו על אהרן AND THEY SHALL BE UPON AARON — “they” means all these garments (not only the breeches which are the last-mentioned garments); upon Aaron shall be those which are proper to him,
ד"ה לריח נחוח: לנחת רוח למי שאמר ונעשה רצונו.
לריח ניחוח AS A PLEASING ODOUR — as a gratification of spirit to Him Who gave the command and found that His will was carried out (cf. Sifra, Vayikra Dibbura d'Nedavah, Chapter 6 10).
6) פרק כ"ט פסוק כ"ח
ד"ה לה': לשמו של מקום.
ד"ה לה': לשמו של מקום.
7) פרק כ"ט פסוק ל'
ד"ה שבעת ימים: רצופין.
ד"ה שבעת ימים: רצופין.
מה הנימוק הלשוני לדבריו?
ד"ה שלושה ימים: שלוש של ימים טרציינ"א בלע"ז (דרייאהייט) וכן שבעת ימים בכל מקום שטיינ"א של ימים.
שלשת ימים denotes a triad of days. old French terziane; so, too, שבעת ימים everywhere it occurs denotes in old French a septaine of days (a period of seven days).
ד"ה ילבשם הכהן: אשר יקום מבניו תחתיו לכהונה גדולה כשימנוהו להיות כהן גדול.
ילבשם הכהן THE PRIEST SHALL PUT THEM ON — i. e. he who, from among his sons, will rise up in his stead in the high-priesthood at the time when they will appoint him to be High Priest.
*
מה ראה רש"י להוסיף את המילים "אשר יקום" ולהפוך את סדר המילים שבפסוק (במקום "תחתיו מבניו", "מבניו תחתיו"?)
ד"ה הכהן תחתיו מבניו: מכאן ראיה כל לשון כהן לשון פועל עובד ממש, לפיכך ניגון תביר נמשך לפניו.
תחתיו מבניו IN HIS STEAD FROM AMONG HIS SONS — This informs us that if the High Priest has a son who can fill his place they shall appoint him High Priest in his stead (Sifra, Acharei Mot, Chapter 8 5; cf. Rashi on Yoma 72b). [הכהן תחתיו מבניו — From here (from this phraseology) we have a proof that the word הכהן is everywhere a participle — meaning “he who is actually acting as the officiant”; therefore the tonic accent תביר on the word הכהן connects it with the word following it.].
*
כתב ר' וולף הידנהיים, (הבנת המקרא) שמה שכתוב ברש"י כאן, איננו מפירוש הרב, כי אם תוספת איזה תלמיד (ובהרבה נוסחאות קודמות הדיבור הזה איננו) כי הוא מתנגד אל הדיבור הקודם (ד"ה ילבשם הכהן). נמק את דעתו! (להבנת דברי רש"י: "לשון כהן הוא לשון פועל עובד ממש". פירושו כהן - פועל ולא שם עצם).
| ג. בטעם מצוות קרבן התמיד |
בעל ספר החנוך כתב בטעם מצווה זו (פרשת פינחס מצוה ת"א):
נצטוונו בעבודה זו התמידית שהיא פעמיים ביום בזריחת השמש ובנטותו לערב, למען נתעורר מתוך המעשה הזה ונשים כל לבנו וכל מחשבותינו לדבקה בה'. ואמרתי כמה פעמים, שהאדם נפעל וטבעו מתעורר לפי עסק מעשהו, ולכן בהיות האדם נכון בטבעו שצריך לתקן לו מזון פעמים ערב ובוקר, נצטווה שישים מגמתו ועסקו בעסק עבודת בוראו גם-כן שתי פעמים, לבל תהיה עבודת העבד לעצמו יתרה על עבודתו לרבו. וכל זה למה? כדי לעורר רוחו וחפצו תמיד לזכור את בוראו...
נצטוונו בעבודה זו התמידית שהיא פעמיים ביום בזריחת השמש ובנטותו לערב, למען נתעורר מתוך המעשה הזה ונשים כל לבנו וכל מחשבותינו לדבקה בה'. ואמרתי כמה פעמים, שהאדם נפעל וטבעו מתעורר לפי עסק מעשהו, ולכן בהיות האדם נכון בטבעו שצריך לתקן לו מזון פעמים ערב ובוקר, נצטווה שישים מגמתו ועסקו בעסק עבודת בוראו גם-כן שתי פעמים, לבל תהיה עבודת העבד לעצמו יתרה על עבודתו לרבו. וכל זה למה? כדי לעורר רוחו וחפצו תמיד לזכור את בוראו...
1. מה טעם המצוה הזו לפי ספר החנוך?
2. הסבר את המילים המסומנות בקו. (עיין בדברי ספר החנוך שהועתקו בגיליונות בא תש"ב, תרומה תש"ב, קדושים תש"ג).
| ד. שאלות דקדוק |
1. שמות כ״ח:מ״א
"וְהִלְבַּשְׁתָּ אֹתָם אֶת אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ וּמָשַׁחְתָּ אֹתָם וּמִלֵּאתָ אֶת יָדָם וְקִדַּשְׁתָּ אֹתָם וְכִהֲנוּ לִי"
And thou shalt put them upon Aaron thy brother, and upon his sons with him; and shalt anoint them, and consecrate them, and sanctify them, that they may minister unto Me in the priest’s office.
הבאור:
ד"ה והלבשת: פועל יוצא לשני פעולים, ורבים כמוהו.
ד"ה והלבשת: פועל יוצא לשני פעולים, ורבים כמוהו.
פרש את דבריו.
2. שמות כ״ט:א׳
"וְזֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לָהֶם לְקַדֵּשׁ אֹתָם לְכַהֵן לִי לְקַח פַּר אֶחָד בֶּן בָּקָר וְאֵילִם שְׁנַיִם תְּמִימִם"
And this is the thing that thou shalt do unto them to hallow them, to minister unto Me in the priest’s office: take one young bullock and two rams without blemish,
ד"ה לקח: כמו קח ושתי גזרות הן אחת של קיחה ואחת של לקיחה ולהן פתרון אחד.
לקח This is the same as קח (the imperative, “Take thou” and must not be regarded as the infinitive). There are two forms of the root: one is קח and the other לקח, both having the same meaning.
ד"ה וזה אשר תעשה: לאהרן ולבניו. אין הפרש בין קח או לקח כמו צק לעם ויאכלו, וגם יצק בו מים.
מה ביניהם, ודעת מי מהם מתאימה יותר לתורת הדקדוק של ימינו?
3. שמות כ״ט:ט׳
"וְחָגַרְתָּ אֹתָם אַבְנֵט אַהֲרֹן וּבָנָיו..."
And thou shalt gird them with girdles, Aaron and his sons, and bind head-tires on them; and they shall have the priesthood by a perpetual statute; and thou shalt consecrate Aaron and his sons.
ד"ה וחגרת אותם אבנט: כולל אבנט אהרן ובניו וכן המכנסים, ואחר שהזכיר אותם הוסיף לבאר אהרן ובניו, כמו ותפתח ותראהו את הילד.
מהי התופעה הסינטקטית (התחבירית) התמוהה שעליה מתעכב ראב"ע?