פרשת ויצא תש"ד - יעקב אצל לבן
א. הבאר והעדרים
פסוקים א'-ט'
ד"ה וירא והנה באר בשדה: יאריך הכתוב בסיפור הזה להודיענו כי קווי ה' יחליפו כח, ויראתו תתן עוז, כי הנה יעקב אבינו בא מן הדרך והוא עייף, ויגל לבדו האבן אשר היו צריכים אליה כל הרועים, ושלשה עדרי צאן אשר להם רועים רבים ושומרים כולם רובצים עליה אינם יכולים להניעה כלל. ולרבותינו בבראשית רבה (ע' ח') גם בזה להם סוד רמז לעתיד, כי נזדמן לו ככה שנכנס בדרך הבאר, ולא נאספו כל העדרים רק שלשה מהם, ובא בזמן שהאבן על פי הבאר והעדרים שומרים לה, וכל הענין המסופר כאן, להודיעו שיצליח בדרך הזה ויצא ממנו זרע זוכה לרמז הזה, כי הבאר ירמוז לבית המקדש, ושלשה עדרי צאן עולי שלשה רגלים, כי מן הבאר ההוא ישקו העדרים, שמשם היו שואבין רוח הקודש, או שירמוז כי מציון תצא תורה (ישעיה ב' ג') שנמשלה למים (ב"ק י"ז ע"א), ודבר ה' מירושלם. ונאספו שמה כל העדרים, באים מלבא חמת עד נחל מצרים (דברי הימים ב' ז' ח'). וגללו את האבן והשקו, שמשם היו שואבין רוח הקודש. והשיבו את האבן, מונח לרגל הבא.
There was a large stone. It was so large that the shepherds of all the flocks were required to move it. Nevertheless, with heaven’s aid Yaakov was able to move it alone, even though he had just completed a long and arduous journey.
מה קשה בסיפור זה לרמב"ן?
השווה לדבריו גם את פירושו בראשית פרק כ"ו פסוק כ':
ד"ה ויקרא שם הבאר עשק: יספר הכתוב ויאריך בענין הבארות, ואין בפשוטי הסיפור תועלת ולא כבוד גדול ליצחק, והוא ואביו עשו אותם בשוה, אבל יש בדבר ענין נסתר בתוכו, כי בא להודיע דבר עתיד. כי "באר מים חיים" ירמוז לבית אלהים אשר יעשו בניו של יצחק, ולכן הזכיר באר מים חיים, כמו שאמר (ירמיה י"ז י"ג) מקור מים חיים את ה'. וקרא הראשון עשק, ירמוז לבית הראשון אשר התעשקו עמנו ועשו אותנו כמה מחלוקות וכמה מלחמות עד שהחריבוהו. והשני קרא שמה שטנה, שם קשה מן הראשון, והוא הבית השני שקרא אותו כשמו שכתוב בו (עזרא ד' ו') ובמלכות אחשורוש בתחילת מלכותו כתבו שטנה על יושבי יהודה וירושלם, וכל ימיו היו לנו לשטנה עד שהחריבוהו וגלו ממנו גלות רעה. והשלישי קרא רחובות, הוא הבית העתיד שיבנה במהרה בימינו והוא יעשה בלא ריב ומצה, והאל ירחיב את גבולנו, כמו שנאמר (דברים י"ט ח') ואם ירחיב ה' אלהיך את גבולך כאשר דבר וגו' שהוא לעתיד. וכתיב בבית השלישי (יחזקאל מ"א ז') ורחבה ונסבה למעלה למעלה, ופרינו בארץ, שכל העמים יעבדוהו שכם אחד.
HE CALLED THE NAME OF THST WELL ESEK. The Torah relates and goes to great lengths about the matter of the wells even though the story simply understood serves no purpose and doesnt give great honor to Isaac and [furthermore] he and his father made these wells. In truth there is a hidden matter contained in this incident, for it comes to inform a future [us about] event. For a "well of water" is a hint to the temple of G-d which the offspring's of Isaac would build. This is why it mentions "a well of flowing water" as it says (Jeremiah 17:13) "a source of flowing water Hashem" And he called the first well Esek (contention) which alludes to the first temple, over which our enemies contended with us, engaging us in many conflicts and wars until they destroyed it. HE called the second Sitnah (hatred) a harsher name than the first one it allude to second temple which is called by that very name, for its written "during the reign of Achashveirosh at the beginning of his reign they wrote a hateful accusation (sitnah) against the dwellers of Judah and Jerusalem" and all its days the enemies were hateful to us until the destroyed it and we went into a terrible exile from it. he called the third well Rechovot an allusion to the future temple may it be built speedily in our days. it'll be built without conflict or dispute and G-D will ex[and our borders s it says "When Hashem will ex[and your boundary's he swore" which speaks of a future time. And concerning the third temple its written "it broadened and expanded upward". our pasuk concludes "And we can be fruitful in the land" [alluding to the fact] that [in the future] "all the nations will serve Him with a single resolve"
מה ההבדל העקרוני בין פירוש הרמב"ן לפסוקנו ובין שני המדרשים המובאים בדבריו?
השווה לשני המדרשים עוד בראשית רבה ויצא ע' ט:
ר' יוסי בר חנינא פתר קרא בגלות, "ויאמר להם יעקב... ויאמרו מחרן אנחנו" – מחרונו של הקב"ה אנו בורחים. "ויאמר להם: הידעתם את לבן בן נחור?" – הידעתם את מי שהוא עתיד ללבן עונותיכם כשלג (פירוש יפה באר: האם אתם מצפים לישועה בטרדת צרתכם?) "ויאמרו: ידענו" (-כי לעולם לא אבדה תקוותם). "ויאמר להם: השלום לו? ויאמרו: שלום (שיש תקוות שלום). באיזו זכות? – והנה רחל בתו באה עם הצאן", הדא הוא דכתיב (ירמיה ל"א): רחל מבכה על בניה.... מנעי קולך מבכי... ויש תקווה לאחריתך (שבזכותה ישובו הם – הצאן – הבנים).
ב. שאלות ודיוקים ברש"י
ד"ה וגללו: וגוללין, ותרגומו: ומגנדרין. כל לשון הווה משתנה לדבר בלשון עתיד ובלשון עבר לפי שכל דבר ההוה תמיד כבר היה ועתיד להיות.
וגללו AND THEY ROLLED THE STONE — it means and they used to roll. In the Targum it is therefore translated by ומגנדרין (a participle). The idea of frequentative action is expressed indifferently by the imperfect (future) or the perfect (past) because every action that occurs continually, has already happened and will again happen,
ד"ה והשיבו: תרגומו ומתיבין.
והשיבו AND RESTORED [THE STONE] — In the Targum it is translated by ומתיבין(a participle) — and they were always putting back.
מה מצריך את רש"י להביא את דברי אונקלוס?
והשווה רש"י, שמות פרק א' פסוק י"ז:
ד"ה ותחיין את הילדים: מספקות להם מים ומזון (סוטה שם) תרגום הראשון וקיימא והשני וקיימתון, לפי שלשון עבר לנקבות רבות תיבה זו וכיוצא בה משמשת לשון פעלו ולשון פעלתם, כגון (שמות ב') ותאמרנה איש מצרי לשון עבר כמו ויאמרו לזכרים ותדברנה בפיכם (ירמיהו מ"ד) לשון דברתם כמו ותדברו לזכרים וכן (יחזקאל י"ג) ותחללנה אותי אל עמי לשון עבר חללתם כמו ותחללו לזכרים.
ותחיין את הילדים This may mean THEY MAINTAINED THE CHILDREN IN LIFE — they provided them with food (Sotah 11b). The Targum renders ותחיין the first time it occurs (i. e. in this verse) by וקימא (which means, “and they — the women — preserved the babes”). and the second time (Exodus 1:18) by וקימתן (which means, “and ye women have preserved etc.”) The Targum is able to distinguish between the two meanings of this word, but this cannot be done in Hebrew because in the Hebrew language in the case of fem. plur. this word and similar forms (ending in נָה or ןָ) are used in the sense of “they did something” (3rd person) and in the sense of “ye did something” (2nd person). For example: (Exodus 2:19) “And they (the daughters of Jethro) said, (וַתֹּאמַרְןָ) “An Egyptian man etc.”, which is the past tense (the Rashi text must read here לשון עָבַר) (imperf. with Vau conv.), just as one would use וַיֹאמְרוּ if one were speaking of men; (Jeremiah 54:25) “Ye women have spoken (ותדברנה) with your mouths”, having the same meaning as דברתן, and corresponding to ותדברו when used of men; (Ezekiel 13:19) “And ye (women) have profaned Me (ותחללנה) among My people” which is a past tense, the same as חללתן corresponding to ותחללו when used of men.
ד"ה הן עוד היום גדול: לפי שראה אותם רובצים כסבור שרוצים לאסוף המקנה הביתה ולא ירעו עוד, אמר להם הן עוד היום גדול, כלומר אם שכירי יום אתם לא שלמתם פעולת היום, ואם הבהמות שלכם אף על פי כן לא עת האסף המקנה וגו' (ב"ר).
הן עוד היום גדול LO, IT IS YET HIGH DAY — Because he saw them lying down he thought that they wished to take the cattle home, and that they should not graze any longer. He, therefore, said to them, “Lo, it is yet high day” — meaning, if you are hired men you have not yet finished your day’s task, and if these are your own cattle, nevertheless — 'לא עת האסף המקנה וגו IT IS NOT YET TIME FOR THE CATTLET TO BE GATHERED TOGETHER TO TAKE THEM HOME (Genesis Rabbah 70:11).
השווה לדבריו ספורנו:
ד"ה הן עוד היום גדול: הצדיק ימאס את העוול גם כן אל האחרים, כאמרו תועבת צדיקים איש עול.
The day is yet long. He thought they were shirking their duties. The righteous are disturbed by injustice even when they are not the victims.
כל אחד מתקשה בקושי אחד. מהו?
ד"ה ויגש יעקב ויגל: כמי שמעביר את הפקק מעל פי צלוחית, להודיעך שכוחו גדול (ב"ר).
ויגש יעקב ויגל JACOB STEPPED NEAR AND ROLLED [THE STONE]- as easily as one draws the stopper from the mouth of a bottle — thus showing you how strong he was. (Bereishit Rabbah 70:12)
מניין דייקו רבותינו דרש זה? (דברי שפתי חכמים אינם פותרים את השאלה, דאם כדבריהם ראוי לנקד היו"ד בחיריק כמו ויפן, ויקן).
ד"ה אך עצמי ובשרי: מעתה אין לי לאספך הביתה הואיל ואין בידך כלום אלא מפני קורבה אטפל בך חודש ימים, וכן עשה, ואף זו לא לחינם, שהיה רועה צאנו.
אך עצמי ובשרי SURELY THOU ART MY BONE AND MY FLESH — Really, I have no reason to take you into my house, since you have brought nothing with you; but because of our relationship I will put up with you for “the space of a month”. Thus, indeed, he did, but even this was not for nothing, for he tended Laban’s sheep.
*
מניין לו?
ד"ה ואבוא אליה: שאמרה לי אמי, ועוד מלאו ימי שהרי אני בן פ"ד שנה ואימתי אעמיד י"ב שבטים וזהו שנאמר ואבואה אליה, והלא קל שבקלים אינו אומר כן, אלא להוליד תולדות אמר כך.
מלאו ימי MY DAYS ARE FULFILLED — which my mother told me to remain with you. And another explanation is: MY DAYS ARE FULFILLED for I am now eighty-four years old and when shall I beget twelve tribes? That is what he meant by adding “that I may go in unto her”; for surely even the commonest of people would not use such an expression. But he said this because his mind was intent upon having issue (to fulfil his mission of rearing children who would carry on the religious traditions of his fathers) (Genesis Rabbah 70:18).
ד"ה אלי תבוא: ולא תעשה עוול בזה לבטל עונת אחותי בהיות זה מדעתה ובהסכמתה. ובזה הסיפור הנראה מגונה אצל מגלי פנים בתורה הודיענו אמנם שהיה ענין התולדה אצל האבות כמו שהיה עניינו של אדם ואשתו קודם חטאם כי לא היתה כוונתם בו להנאת עצמם כלל אבל היה להם להקים זרע בלבד לכבוד קונם ולעבודתו והודיע שבהיות כוונת האמהות רצויה לפני האל יתברך בהשתדלותן בהכנסת הצרות וענין הדודאים נשמעה תפילתן על זה כי ראוי לצדיק שיעשה השתדלות הטבעי האפשר אצלו להשיג חפצו, ועם זה יתפלל שישיג התכלית כאמרם ז"ל (יבמות פרק הבא על יבמתו) שהקב"ה מתאוה לתפלתם של צדיקים.
You will come to me. This will entail no injustice since Rochel agreed. Like Adam before the sin, the Patriarchs and Matriarchs related to reproduction as nothing other than a way to produce more servants for Hashem.
באר את הרעיון שבדברי רש"י על פי דברי ספורנו.
ג. שאלות ברמב"ן
ד"ה הידעתם את לבן בן נחור: היה ניכר וידוע בשם אבי אביו, כי הוא נכבד מאביו וראש בית אבותם, כדכתיב (להלן ל"א נ"ג) אלהי אברהם ואלהי נחור. ויתכן שהיה בתואל אדם פחות מעלה, ולא ירצה לבן שייחסו אותו האנשים רק לאבי אביו, כי כן מצאנו (לעיל כ"ד נ') ויען לבן ובתואל. אולי היה כל זה למעלת אברהם, כי היו כל המשפחה מתייחסים לנחור אחי אברהם.
The son of Nachor. Lavan was identified by his grandfather’s name because he was more distinguished than his father. Alternatively, the family traced themselves to Nachor to emphasize their connection with Avraham.
מה קשה לו?
ד"ה ותגד לאביה: לשון רש"י, אמה מתה. וכך בבראשית רבה (ע' י"ג). ולפי פשוטו לבשרו ביאת קרובו ושיצא אליו ויכבדהו, כי אמה מה לה ומה תעשה לו, אבל רבקה הראת את אמה התכשיטין אשר נתנו לה כמנהג הנערות.
מה קשה לו? ומדוע אין רש"י מפרש כך?
ד"ה הכי אחי אתה: לא סיפר הכתוב שהיה יעקב עובד אותו. ויתכן כי מעת שאמר: וישק את צאן לבן אחי אמו, לא יצא הצאן מידו כי בראותו את רחל כי רועה היא, חמל עליה שלא תשוב לרעות צאן עוד, והיה הוא רועה אותן באהבתו אותה. ואפשר עוד לומר כי לבן דיבר בערמה, אמר לו מתחילה כי עצמו ובשרו הוא, ויחמול עליו כאשר יחמול האדם על עצמו ועל בשרו, וכאשר ראה שהיה יעקב מתעכב שם מתפרנס מאשר ללבן, אמר לו הכי אחי אתה ותעבדני חינם, כי ידעתי כי מעתה תעבוד אותי כי איש מוסר אתה ולא תתפרנס משל אחרים, וגם אני איני רוצה שתהיה העבודה שתעבדני בחינם בלא משכורת שלמה, והגידה לי מה תבקש אתה במשכורתך ואתן. אז הכיר יעקב דעתו ואמר לו שיעבוד אותו שבע שנים ברחל. והעבודה מן הסתם היא מרעה הצאן, כי לה היו צריכים ובה היו מדברים.
Must you work for me. Yaakov had been tending the flocks ever since he arrived so that Rochel would not have to do so.
*
מה קשה לו? ומה ההבדל בין שני פירושיו?
ד"ה ונתנה לך: לשון רבים, נרדה ונבלה שם (לעיל י"א ז'), ונשרפה (שם פסוק ג'), אף זה לשון ונתן. זה פירש"י. ולא אמר למה יתפוס היחיד לשון הרבים. אולי יחשוב שהוא דרך הנכבדים בלשון הקודש כמאמר אחרים (ראה ראב"ע לעיל א' כ"ו). ורבי אברהם אמר בכאן (שם) שהוא בנין נפעל והו"ו השיבו לעתיד, ופירושו ותנתן לך. והנכון בעיני כי דברי לבן בערמה, אמר ליעקב לא יעשה כן במקומנו, כי לא יניחוני אנשי המקום לעשות כן, כי נבלה הוא אצלם, אבל תמלא שבוע זאת וניתן לך אני וכל אנשי המקום גם את זאת, שכולנו נסכים בדבר ונעשה לך כבוד ומשתה כאשר עשינו בראשונה.
*
מה קשה לו? וכיצד יש להבין את דברי ראב"ע המובאים בפירושו?
ד. תוספת הרמב"ן לפירוש רש"י
"וַיֹּאמֶר לָבָן לְיַעֲקֹב הֲכִי אָחִי אַתָּה וַעֲבַדְתַּנִי חִנָּם הַגִּידָה לִּי מַה מַּשְׂכֻּרְתֶּךָ"
And Laban said unto Jacob: ‘Because thou art my brother, shouldest thou therefore serve me for nought? tell me, what shall thy wages be?’
ד"ה ועבדתני: כמו ותעבדני וכן כל תיבה שהיא לשון עבר והוסיף וי"ו בראשה היא הופכת התיבה להבא.
הכי אחי אתה This is a question: — IS IT BECAUSE THOU ART MY BROTHER THAT THOU SHOULDST SERVE ME FOR NOUGHT? ועבדתני is the same in sense as ותעבדני THAT THOU SHOULDST SERVE ME. So, too, in the case of every verb in the past tense, if one adds as prefix a ו it may change the verb to the future.
ד"ה הכי אחי אתה: ...ואפשר עוד לומר כי לבן דבר בערמה, אמר לו מתחליה כי עצמו ובשרו הוא, ויחמול עליו כאשר יחמול האדם על עצמו ועל בשרו, וכאשר ראה שהיה יעקב מתעכב שם מתפרנס מאשר ללבן, אמר לו הכי אחי אתה ותעבדני חינם, כי ידעתי כי מעתה תעבוד אותי כי איש מוסר אתה ולא תתפרנס משל אחרים, וגם אני איני רוצה שתהיה העבודה שתעבדני בחינם בלא משכורת שלמה, והגידה לי מה תבקש אתה במשכורתך ואתן. אז הכיר יעקב דעתו ואמר לו שיעבוד אותו שבע שנים ברחל. והעבודה מן הסתם היא מרעה הצאן, כי לה היו צריכים ובה היו מדברים.
Must you work for me. Yaakov had been tending the flocks ever since he arrived so that Rochel would not have to do so.
"מַלֵּא שְׁבֻעַ זֹאת וְנִתְּנָה לְךָ גַּם אֶת זֹאת בַּעֲבֹדָה אֲשֶׁר תַּעֲבֹד עִמָּדִי עוֹד שֶׁבַע שָׁנִים אֲחֵרוֹת"
Fulfil the week of this one, and we will give thee the other also for the service which thou shalt serve with me yet seven other years.’
ד"ה ונתנה לך: לשון רבים כמו נרדה ונבלה ונשרפה אף זה לשון רבים ונתנה וגו'.
ונתנה לך AND WE WILL GIVE THEE — The verb is plural 1st pers. like (נרדה) (Genesis 11:7) “let us go down”, ונבלה “and let us confuse and (Genesis 11:3) ונשרפה “and let us burn": so, also here, it is a form of וְנִתֵּן “and we will give”.
רמב"ן:
ד"ה ונתנה לך: ... והנכון בעיני כי דברי לבן בערמה, אמר ליעקב לא יעשה כן במקומנו, כי לא יניחוני אנשי המקום לעשות כן, כי נבלה הוא אצלם, אבל תמלא שבוע זאת ונתן לך אני וכל אנשי המקום גם את זאת, שכלנו נסכים בדבר ונעשה לך כבוד ומשתה כאשר עשינו בראשונה.
דעות שני המפרשים בשני המקרים הנ"ל שוות.
מה מוסיף הרמב"ן עוד לפירוש המשותף?
רש"י:
ד"ה וישמעו: יש מדרשי אגדה רבים וכבר סדרום רבותינו על מכונם בב"ר ובשאר מדרשות ואני לא באתי אלא לפשוטו של מקרא ולאגדה המישבת דברי המקרא דבר דבור על אופניו.
רמב"ן:
ד"ה וישמעו: ... ולפי דעתי כי טעם מתהלך בגן עדן כטעם והתהלכתי בתוככם (ויקרא כ"ו י"ב), וילך ה' כאשר כלה לדבר אל אברהם (להלן י"ח ל"ג), אלך אשובה אל מקומי (הושע ה' ט"ו), והוא ענין גלוי שכינה במקום ההוא, או הסתלקותו מן המקום שנגלה בו.
רש"י:
ד"ה כי מלאה הארץ חמס: לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל (סנהדרין ק"ח).
רמב"ן:
ד"ה חמס: הוא הגזל והעושק. ונתן לנח הטעם בחמס ולא הזכיר השחתת הדרך, כי החמס הוא החטא הידוע והמפורסם. ורבותינו אמרו (סנהדרין ק"ח ע"א) שעליו נתחתם גזר דינם. והטעם מפני שהוא מצוה מושכלת אין להם בה צורך לנביא מזהיר, ועוד שהוא רע לשמים ולבריות. והנה הודיע לנח החטא שעליו בא הקץ הגיע הצפירה.
ה. שאלות בראב"ע
ד"ה ויגד יעקב: מאוחר. וטעמו: וכבר הגיד יעקב לרחל, ואחר כן וישק. ורבים כמוהו.
מה קשה לו? מה פירוש המילה "מאוחר"?
ד"ה רכות: כמשמעו. ויש שואלים למה היו כן בעבור שחשבו שמחשבות השם כמחשבותיהם וכל הנבראים ראויות צורתן להיות שוות. ובן אפרים אמר שהוא חסר אלף וטעמו ארוכות והוא היה חסר אלף.
א. מה שאלת השואלים ומה תשובתו? באר את המילים "והוא היה חסר אלף".
ב. השווה :
ד"ה וכי יגוף: אמר בן זוטא כי רעהו תואר לשור ולא ראה כי שור איש סמוך הוא. וכן הוא שור רעהו ואין לשור רֵעַ רק בן זוטא לבדו וזה השור שהוא תם ישלם בעליו חצי נזק.
ד"ה מעקה: טעמו ידוע מהמקום, ואין רֵעַ לו. ומדקדק הוציאו מגזירת עקת רשע והביא עצמו בעקה.
The word railing [Hebrew: maɒ qeh] has no cognates; its meaning is understood from context. One grammarian [it is not certain who is meant, but it could be Yosef Qimḥi — Translator] derived it from “the offenses [Hebrew: aqat] of the wicked” [Psalms 55: 4], and thereby succeeded only in being rather offensive himself.
מהו המאפיין את ראב"ע בפירושיו אלה?
ו. שאלות מבנה וסגנון
*
"...וַיֹּאמֶר אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים בְּרָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה"
*
And Jacob loved Rachel; and he said: ‘I will serve thee seven years for Rachel thy younger daughter.’
לתשובת לבן
"... טוֹב תִּתִּי אֹתָהּ לָךְ מִתִּתִּי אֹתָהּ לְאִישׁ אַחֵר שְׁבָה עִמָּדִי"
מה ההבדל בניסוח הדברים ובאופיים הכללי?