פרשת ואתחנן תש"ב - נאום משה בפרק ד'
א. קשר בין פסוקים
"לֹא תֹסִפוּ עַל-הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם וְלֹא תִגְרְעוּ מִמֶּנּוּ לִשְׁמֹר אֶת-מִצְו‍ֹת ה' אֱ-לֹהֵיכֶם אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם".
Ye shall not add unto the word which I command you, neither shall ye diminish from it, that ye may keep the commandments of the LORD your God which I command you.
פסוק ג
"עֵינֵיכֶם הָרֹאוֹת אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה ה' בְּבַעַל פְּעוֹר כִּי כָל-הָאִישׁ אֲשֶׁר הָלַךְ אַחֲרֵי בַעַל-פְּעוֹר הִשְׁמִידוֹ ה' אֱ-לֹהֶיךָ מִקִּרְבֶּךָ".
מה הקשר בין פסוק ב' לפסוק ג'?
ד"ה לא תוסיפו: מדעתכם, ותחשבו כי היא עבודה לשם. גם כן לא תגרעו. ואשר אמרתי למען תחיון, אין צורך לעדים, כי עיניכם הרואות.
You shall not add i.e., you shall not add your own ideas, thinking that you thereby serve God. Likewise, you shall not diminish.
מה הקשר בין פסוקים ו'-ח' לפסוק ט' ?
ד"ה רק הישמר לך וגו' פן תשכח את הדברים: אז כשלא תשכחו אותם ותעשום על אמתתם, תיחשבו חכמים ונבונים. ואם תעוותו אותם מתוך שכחה, תיחשבו שוטים.
רק השמר לך … פן תשכח את הדברים ONLY TAKE HEED TO THYSELF … LEST THOU FORGET THE THINGS — But only then when you do not forget them but will do them in their correct manner, will you be accounted wise and understanding men, but if you do them in an incorrect manner through forgetfulness, you will be accounted foolish.
ד"ה רק הישמר לך: הטעם אם תשכח כל דבר, אל תשכח יום אשר עמדת בסיני.
Only watch yourself Even if you forget everything else, do not forget the day when you stood at Mount Sinai.
ד"ה רק הישמר: אף על פי שאמרתי שראוי שהיו נחשבים חכמים בעיני האומות. הישמר לך מדעות חכמיהם המכחישים מציאות האל יתברך ויכלתו והשגחתו, וחשבו הם להביא על כל זה ראיות שכליות.
רק השמר לך, even though I have said that you are wise people in the eyes of the gentile nations, be careful not to absorb the views of the wise men of those nations who deny the existence of G’d the Creator and His ability and His supervision of the universe He has created. They may try to convince you with all kinds of intelligent sounding theories.
מה הקשר בין פסוק ט' לפסוק י'?
ד"ה יום אשר עמדת: מוסב על מקרא שלמעלה ממנו "אשר ראו עיניך יום אשר עמדת בחורב", אשר ראית את הקולות ואת הלפידים.
יום אשר עמדת THE DAY THAT THOU STOODEST — This is to be connected with the preceding verse thus: [The things] which thine eyes saw … on the day that thou stoodest … at Horeb, — where thou didst perceive the thunder and lightning.
מה הקשר בין פסוק כ' לפסוק כ"א?
וטעם וה' התאנף בי: בעבור שאמר ויוציא אתכם להיות לו לעם נחלה בארץ שתעבדוהו, רק אני לא אראה בטובה הזאת.
He brought you out to be for Him a chosen people in the land wherein you will serve Him; however, God was angry with me, and I shall not see this benevolence.
ד"ה וטעם וה' התאנף: שהחזיר במקום הזה, כלומר אותי ציוה ה' בעת ההיא ללמד אתכם המצות לעשותכם אותם בארץ אשר אתם עוברים שמה, ועתה קחו מפי תורה, כי אנכי מת בארץ [הזאת], ולא אוכל ללמדם אתכם בארץ, ואל תשכחו שם מה שלימדתי אתכם, ולא מה שראיתם בסיני: ועל דרך האמת יאמר הישמרו מאד לנפשותיכם פן תשחיתון, כי השם התאנף בי מדאגה מדבר זה פן תשכחו אתם ברית השם אלוהיכם באש האוכלת בראש ההר, ותעשו תמונת כל, וזה טעם "אשר ציוך ה' אלהיך", וכבר נרמז זה בסדר חקת התורה. ורש"י כתב "אשר ציוך ה' אלהיך" - שלא תעשה. והוא פשוטו של מקרא, והמשכיל יבין הפסוקים האלה על אמתתם. וטעם "כי ה' אלוהיך אש אוכלה הוא", כאשר ראיתם בראש ההר. והכוונה שהוא מידת הדין המקנא בעבודה זרה, ומן הכתוב הזה תבין בכל הנזכר במשנה תורה תמיד "ה' אלוהיך".
מה הקשר בין פסוק ל"ב לפסוקים הקודמים לו?
ד"ה כי שאל נא לימים ראשונים: יאמר לא ימחול ולא יאריך השם לכם על עבודה זרה ועל ההשחתה בפסל וכל תמונה, כי עשה עמכם מה שלא עשה כן לכל גוי מעולם, שהשמיעך קול אלוהים מדבר מתוך האש, למען תהיה יראתו על פניכם ותייחדו אותו ולא תשחיתו, ולקח אתכם לו גוי מקרב גוי במסות, באותות ובמופתים שלא תעבדו לזולתו. והנה הראית בעיניך כל זה, לדעת כי ה' הוא האלהים, הוא אחד ושמו אחד, ואין עוד מלבדו. כי מן השמים השמיעך את קולו ללמדך בזה מוסר השכל, ועל הארץ הראך את אשו הגדולה בוערת עד לב השמים, ודבריו כולם שמעת מתוך האש: "ויוציאך בפניו", כמו "על פניו" (בראשית לב כב), בכוחו הגדול אשר בפניו. ואחרי שהשם הגדול הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת ואין עוד, תשמור מצותיו וחוקותיו למען ייטב לך בשמים ממעל, ולמען תאריך ימים על הארץ מתחת.
ד"ה כי שאל נא: והראיה על זה שאמרתי שלא ישכח ברית אבות, היא כי אמנם מה שעשה עם כל ישראל במתן תורה שתהיו כלכם זוכים לאותה המדרגה מן הנבואה לא היה זולתי לקחת את כלכם לו לעם בשביל ברית אבות, שלא כל אחד מכם היה ראוי לה. שאף על פי שקרה באיזו זמן לאיזה יחיד שיתנבא, הנה זה לא קרא זה לשום עם.
כי שאל נא, the proof of what I said that G’d will not forget the covenant made with your forefathers is that at Mount Sinai during the revelation all of you had been elevated to the level of prophecy. When I took you to be My people this did not mean that each and everyone of you by their own merits had deserved to be elevated to that spiritual status. I did this on account of the patriarchs. The difference between you and the gentile nations is that although the exceptional gentile may have experienced prophetic insights, there never has been a nation who have experienced something similar as a whole nation as you did at Mount Sinai.
ב. שאלות כלליות
ד"ה ופן תשא: להסתכל בדבר ולתת לב לשוב לטעות אחריהם.
ופן תשא עיניך AND LEST THOU LIFT UP THINE EYES to ponder on the matter, and to set your heart to go astray after them.
מה קשה לרש"י?
ד"ה אשר חלק: ולפי עיקר הפשט, אשר הניח אותם לכל העמים לעובדם, כי אינו חושש בהם אבל אתכם לקח ה' ויוציא אתכם להיות לו לעם נחלה ולעובדו, והוא יהיה לכם לאלהים.
אשר חלק, in order to provide light. According to the principal meaning of the text the meaning is that these celestial bodies were put at the disposal of all nations to serve them. By doing so G’d wanted to show that He is not concerned about their competition as influences that could override His authority in the universe.
מה קשה לרשב"ם?
*
3. רש"י, פסוק כ"א:
ד"ה התאנף: נתמלא רוגז.
מה קשה לרש"י?
ד"ה על דבריכם: על אודותיכם על עסקיכם.
על דבריכם means, "on your account”, "because of your doings”.
מה קשה לרש"י?
*
ד"ה העידותי בכם היום: יש אומרים כי טעם עדות שמים וארץ - המלאכים ובני אדם, ואחרים אמרו על הגשם כטעם "את שמיכם כברזל ואת ארצכם כנחושת". והנכון בעיני להיותם עדים שיראום תמיד הם ובניהם, כי הם עומדים כטעם כימי השמים על הארץ, וכן "שמעו הרים את ריב ה'", וכן "האבן הזאת תהיה בנו לעדה", ושמא יטעון טוען כי שמים כעשן נמלחו וחביריו הטוען ער ולבו ישן.
*
I call as witnesses Some say [Sa‘adya Gaon on 32: 1] that the testimony of heaven and earth denotes the angels and the human race, respectively. Others say it alludes to the rains, as in, “I will make your skies like iron and your land like brass” [Leviticus 29: 19]. In my opinion, heaven and earth are called as witnesses to watch them and their children forever, because they are permanent (as in “as long as the heaven endures on the earth” [11: 21]; “Hear, O mountains, God ’s controversy” [Micah 6: 2]; and “this stone shall be a witness to us” [Joshua 24: 27]). Those people who object to this interpretation on the grounds of such verses as “heaven shall vanish away like smoke…” [Isaiah 51: 6] are vigilant in disputation, but their minds are asleep!
מה קשה לראב"ע?
ומהי "טענת הטוען", ומה פירוש תשובת הראב"ע נגד הטוען ש"הוא ער ולבו ישן"?
*
ד"ה לא יאכלון ולא יריחון: לומר שהם אבן דומם כאשר היו מתחילה, אין בהם רוח חיים כלל אפילו כחיי האדם. כי מתחילה אמר "לא יראון ולא ישמעון", לומר שאיננו אלוה ולא יראה בעוני עובדיו ולא ישמע תפלתם ומצרתם לא יושיעם, וחזר ואמר שאפילו חיים גרועים כחיי האדם אין בהם, והנה העושה אותם נכבד מהם. או יהיה טעם הכתוב כנגד כבוד עליון, לומר אשר לא יראו בצרת עובדיהם, ולא ישמעון תפלתם, ולא יאכלון, שלא תצא אש מלפניהם ותאכל את קרבנותם, ולא יריחון בריח ניחוחיהם, ותפש הכתוב לשון סתם שאין בהם החושים האלו כלל.
ועיין גם דברי ראב"ע:
הזכיר הארבעה הרגשות ואין צורך להזכיר החמישית כי היא עבה מכולם, ועוד כי היא שורש חיי הגוף. ואל תתמה על מלת "ובקשתם ומצאת", כי ידבר לרבים ולגוי אחד או לאדם אחד!
neither see, nor hear… Scripture mentions four senses, and omits the fifth, because it is less refined than the others. The sense of touch also differs from the others, by being coextensive with all living tissue. Don’t be puzzled at the contrast in number between you [plural] will seek and you [singular] will find. First the verse addresses a group, and then it addresses the nation as a unit, or each individual.
מה קשה לרמב"ן?
7. ראב"ע, פסוק ל"ד:
ד"ה במצרים: באנשי מצרים.
מה קשה לראב"ע?
ג. השוואת מפרשים
"וַעֲבַדְתֶּם שָׁם אֱלֹהִים מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם עֵץ וָאֶבֶן אֲשֶׁר לֹא יִרְאוּן וְלֹא יִשְׁמְעוּן וְלֹא יֹאכְלוּן וְלֹא יְרִיחֻן"
And there ye shall serve gods, the work of men’s hands, wood and stone, which neither see, nor hear, nor eat, nor smell.
ד"ה ועבדתם שם אלהים מעשה ידי אדם: כתרגומו, משאתם עובדים לעובדיהם כיאלו אתם עובדים להם.
ועבדתם שם אלהים AND THERE YE SHALL SERVE GODS — Understand this as the Targum does: And there ye shall serve peoples who serve idols, for since you serve those who serve them (idols) it will be as though you serve them.
...וזכר עוד מעונשם, שמפני הצרות העצומות בגלות יבואו רבים מהם לצאת מכלל הדת ולעבוד צורות מעשה ידי אדם לא להאמינם בהם, כי אם בידיעתם והכרתם שהם עץ ואבן אשר לא יראון ולא ישמעון, מפני שלא תהיה העבודה ההיא רק להימלט מן המות... ולא נזכר זה כאן בדרך חטא, כי אם בדרך עונש, שזה היה להם הגדול שברעות, שבהכרתם והרגישם האמונה האלוקית בלבם, יעבדו אלילים בפיהם ובלשונם יכזבו...
Due to the horrible troubles, many of them will leave their faith and worship forms of the stars of the heavens, “human handiwork.” They do not believe them, because they know that in their knowledge and their recognition they are “wood and stone, which neither see, nor hear, nor eat, nor smell.” They will only perform this service in order to escape death… and they will keep God’s Torah in their midst, while they serve the nations’ gods out of fear. This is not mentioned here to portray a sin, but rather a punishment: this was the greatest of evils, recognizing and feeling the belief of the true God in their hearts while they serve idols with their mouths, and their tongues will betray them, and they will be killed for this. About this it is said (Devarim 28:64), “And you shall serve there other gods.”
הביאור:
...וממשמעות הכתוב שיענישם ה'. ולדעתי אין עונש גדול מזה, וכל הנגעים וכל הייסורים הבאים לו לאדם אינם קשים נגד החולי הרע ומר הזה, שתשקע הנפש במצולת התועבה, ויילכד האדם ברשת החטא עד אשר לא יוכל להימלט, כי אין למעלה ממכאובות הנפש המכרת את עוונה ומריה ולא תוכל לעמוד כנגדה מחמת הרגל העבירה, ואין מרפא לנפש ההיא, עד שתתאמץ ותתחזק בכל כחותיה לנתק ממנה מוסרות ההרגל ההוא בחזקה...
מה הקושי בפסוק זה, ומה ההבדל בין תשובות רש"י, אברבנאל והביאור?
ד. "וביקשתם משם..."
"וּבִקַּשְׁתֶּם מִשָּׁם אֶת ה' אֱ-לֹהֶיךָ וּמָצָאתָ כִּי תִדְרְשֶׁנּוּ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ"
But from thence ye will seek the LORD thy God; and thou shalt find Him, if thou search after Him with all thy heart and with all thy soul.
...תאמר "וביקשתם משם" חוזר אל מה שאמר "ועבדתם שם אלוהים אחרים", שבהיותם עובדים עבודה זרה מתוקף הצורת והגזרות (כמו שפירשתי) יבקשו משם, כלומר מתוך אותה עבודה שעושים מפני האונס אל ה', ויהיו מאמינים בו ובתורתו. והבטיחו שימצאו את ה' ,אם יבקשו אותו בכל לבבם ובכל נפשם. ומה טוב אומרו "בכל לבבך ובכל נפשך"! לפי שאותם האנוסים אינם יכולים לקיים המצוות, אבל עיקר בקשתם את ה' הוא בלבם ובנפשם בלבד.
1. במה נוטה האברבנאל כאן מדרך הפשט?
2. מה הם המניעים הפורמליים והפנימיים, שהביאוהו לפירוש זה?
ה. "הניסה א-לוהים"
"אוֹ הֲנִסָּה אֱ-לֹהִים לָבוֹא לָקַחַת לוֹ גוֹי מִקֶּרֶב גּוֹי"
Or hath God assayed to go and take Him a nation from the midst of another nation, by trials, by signs, and by wonders, and by war, and by a mighty hand, and by an outstretched arm, and by great terrors, according to all that the LORD your God did for you in Egypt before thine eyes?
או נסין די עבד ה' לאתגלאה למפרק לה עם מגו עם בנסין באתין ובמופתין ובקרבא ובידא תקיפא ובדרעא מרמא ובחזונין רברבין ככל די עבד לכון ה' אלהכון במצרים לעיניך.
או היך ניסא דעבד יי לאתגלאה למפרשא ליה אומא בפיצתא מגו עם אוחרי בניסין באתין ובתמהין ובסדרי נצחני קרבין ובאדרע מרמם ובחזוני רברבין הי ככל מה דעבד לכון יי אלהכון במצרים ועיניכון חמיין.
הכי עשה נסים שום אלוה לבוא לקחת לו גוי וגו', כל ההי"ן הללו תמיהות הן. לכך נקודות הן בחט"ף פת"ח: הנהיה, הנשמע, הניסה, השמע.
הנסה אלהים which means, HAS ANY GOD DONE MIRACLES (לבוא לקחת לו גוי וגו׳ ,(נס TO GO AND TAKE HIM A NATION [FROM THE MIDST OF A NATION] etc. — All these letters ה are interrogative prefixes, and therefore they are vowelled with Chataph Patach: הֲנהיה, הֲנשמע, הֲשמע, הֲנסה.
ד"ה או הניסה אלהים: יש אומרים שהוא לשון חול, וחלילה חלילה רק לשון קדושה.
has God ever attempted Some people have claimed — perish, perish the thought! — that the word “God” is meant here in a secular sense (i.e., “have gods ever attempted…”).
ד"ה כי שאל נא לימים ראשונים: יאמר לא ימחול ולא יאריך השם לכם על עבודה זרה ועל ההשחתה בפסל וכל תמונה, כי עשה עמכם מה שלא עשה כן לכל גוי מעולם, שהשמיעך קול אלוהים מדבר מתוך האש, למען תהיה יראתו על פניכם, ותייחדו אותו ולא תשחיתו, ולקח אתכם לו גוי מקרב גוי במסות באותות ובמופתים שלא תעבדו לזולתו...
ד"ה או הנסה אלהים: אף על פי שקרה לאיזה יחיד או יחידים שיימלטו מבין רשעים, מכל מקום לא קרה זה לשום עובדי כוכבים ומזלות בכלל.
או הנסה אלוקים, even though G’d from time to time may have seen to it that certain people among the gentiles escaped what seemed like imminent disaster, such instances were limited to a few select individuals;
1. נחלקו המפרשים, אם 'אלוהים' בפסוק זה קודש או חול. מה דעות תרגום אונקלוס, תרגום יונתן, רש"י, ראב"ע, רמב"ן (ל"ב) וספורנו?
2. סדרם לקבוצות ונמק דעותיהם!
"הֲלוֹא כִבְנֵי כֻשִׁיִּים אַתֶּם לִי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל נְאֻם ה' הֲלוֹא אֶת יִשְׂרָאֵל הֶעֱלֵיתִי מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּפְלִשְׁתִּיִּים מִכַּפְתּוֹר וַאֲרָם מִקִּיר"?
Are ye not as the children of the Ethiopians unto Me, O children of Israel? saith the LORD. Have not I brought up Israel out of the land of Egypt, And the Philistines from Caphtor, And Aram from Kir?