פרשת אחרי מות - קדושים תש"כ - ואהבת לרעך כמוך
א. "ואהבת לרעך כמוך"
ד"ה לא תשנא את אחיך בלבבך: ...ואחרי כן יצוה שיאהב לו כמוהו. וטעם "ואהבת לרעך כמוך" – הפוכה, כי לא יקבל לב האדם שיאהב את חברו כאהבתו את נפשו, ועוד: שכבר בא ר' עקיבא ולימד "חייך קודמים לחיי חברך". אלא, ציותה התורה שיאהב חברו בכל ענין, כאשר יאהב את נפשו, בכל הטוב; ויתכן בעבור שלא אמר "ואהבת את רעך כמוך" והשוה אותם במלת "לרעך", וכן (פסוק ל"ד) "ואהבת לו כמוך" דבר שיהיה פירושו להשוות אהבת שניהם בדעתו, כי פעמים שיאהב אדם את רעהו בדברים ידועים, להטיבו בעושר ולא בחכמה וכיוצא בזה; ואם יהיה אוהבו בכל, יחפוץ שיזכה רעהו האהוב לו בעושר וכבוד ונכסים ובדעת וחכמה ולא שישוה אליו, אבל יהיה חפץ בלבו לעולם שיהיה הוא יותר ממנו בכל טובה; ויצוה הכתוב שלא תהיה פחיתות הקנאה בזולת בלבו אבל יאהב ברבות הטובה לחברו, כאשר אדם עושה לנפשו, ולא יתן שיעורין באהבה, ועל כן אמר ביונתן, "כי אהבת נפשו אהבו", בעבור שהסיר מידת הקנאה מלבו ואמר "כי אתה תמלוך על ישראל".
You shall not hate your brother in your heart: Since it is the way of haters to hide their hatred in their hearts, as it stated (Proverbs 26:24), "A hater makes his lips foreign," the verse mentioned what is common. And [then] it stated, "you shall surely rebuke your kinsman," [as] a separate commandment to teach him ethical reproofs. And "and you shall not carry sin for him" [is] that there will be guilt upon you if he sins and you had not reproved him. And the language of Onkelos inclines to this [understanding], as he says, "that you not receive liability for what is his" - that you do not receive punishment for his sin. And afterwards (Leviticus 19:18), it commanded that you love him. And behold, one who hates his neighbor transgresses a negative commandment and one who loves him, fulfills a positive commandment. And what is correct in my eyes is that "you shall surely rebuke your kinsman," is like "And Avraham rebuked Avimelekh" (Genesis 21:25). And the verse states, "You shall not hate your brother in your heart" in his doing to you that which is not like your will; but rather, rebuke him [by saying], "Why did you do like this to me." [Hence the meaning of] "And you shall not carry sin for him" [is] to cover up your hatred for him in your heart and not to tell him. As in your rebuking him, he will make amends with you or repent and admit his sin, and it will be atoned for him. And afterwards it warns that you not take revenge from him and not bear a grudge in your heart [about] what he did to you. As it is likely that he will not hate him but he will remember the sin in his heart. And therefore it warns him that he erase the crime and sin of his brother from his heart. And afterwards it commands him, "and you shall love your neighbor as yourself." The phrase "love your neighbor as yourself" is an exaggeration, since the heart of a person will not accept that he love his fellow as he loves himself. Moreover, Rabbi Akiva has already taught (Bava Metzia 62), "Your life comes before the life of your fellow." Rather, the Torah here enjoins us that one should love his neighbor with every item with which he loves himself, [to receive] every benefit [that he wish upon himself]. It is likely that this is the reason for the dative (literally, "to your neighbor") instead of the accusative form of the verb phrase; we find the same in "and you shall love to him as yourself" (Leviticus 19:34) regarding the convert - the understanding of which is to equalize the love of both of them in his mind. As sometimes a person may wish upon his neighbor certain benefits, but only wealth, not wisdom and the like. But even if he wishes his cherished friend well in everything, i.e. wealth, honor, knowledge, and wisdom, he will not make him equal to him, but rather he will still desire in his heart a larger share of all the benefits. And [so] the Torah commanded that there not be this petty jealousy in his heart. Rather, a man should wish his fellow well in everything, just as he does in his own case, and place no limitations on his love. Therefore, in the case of Yonatan and David (I Samuel 20:17), it stated that Yonatan "loved him as his own soul," since he had removed all jealousy from his heart, and stated "and you shall rule over Israel, etc." (I Samuel 23:17). And our Rabbis have already explained the matter of vengeance and grudges (Sifra, Kedoshim Chapter 4 10-11), that it is with something that has no monetary liability [such as if he says], "Lend me your sickle, lend me your spade." As with something that his fellow has a monetary liability to him, such as with damages and similar to it, he is not obligated to leave him alone. Rather, he should make a claim against him in court and be paid by him, from the verse (Leviticus 24:19), "as he has done, so shall it be done to him." And when he pays that which he borrowed or which he stole, he himself is obligated to pay [it]. And all the more so with the matter of souls, that he take vengeance and a grudge through a court that instructs with the laws of the Torah, until he redeems the blood of his brother from his hand.
ד"ה ובקוצרכם... לעני ולגר...:...ומורה כלל גדול על אלה (על כל הקודמים) באמרו "ואהבת לרעך כמוך" – אהב בעד רעך מה שהיית אוהב בעדך, אם היית מגיע למקומו.
Now the Torah addresses the judges who are charged with dispensing fair judgment. לא תעשו עול במשפט, a warning not to relate sternly to one litigant while being lenient towards his opponent. Do not allow one litigant to sit down while his opponent is required to remain standing upright. This is followed by admonitions applicable to different levels of leadership in the people and the spirit of jealousy which often prevails between competing layers of the bureaucracy. Examples are: Doeg badmouthing David so as to gain favour with the king. (Samuel I 22,9) From such admonitions it is only a small step to warn against badmouthing people generally, especially when it even involves slander. The sin of slandering is considered so serious by the prophet Ezekiel that he describes it as being equal to bloodshed (Ezekiel 22,9) There follows a general, all inclusive rule to be observed in relations towards one’s fellow, phrased as ואהבת לרעך כמוך, telling us to apply the same yardstick to our concern for our fellow that we would want applied to ourselves if we were in his shoes in similar situations.
ר' נפתלי הרץ ויזל (בתוך "הבאור"):
אם כוונת הפסוק שיאהב כל אדם כאשר אוהב את עצמו, יפלא מאד, שיצוונו על דבר שאינו בכח שום נפש, ואי אפשר שיאהב האדם את זולתו, וביותר איש נכרי לו, כאשר אוהב את עצמו, גם אין לצוות על אהבה ושנאה שאין האדם מושל עליהן, ועוד: אם כן צריך שיתאבל על צרה של זולתו, מעל צרת נפשו, וחייו אינם חיים, שאין לך שעה שלא יראה ולא ישמע בצרת אחר... ואומר אני, שאין מילת "כמוך" בלשון הקודש כולל כוונה זו, אלא "כמוך" פירושו: הדומה לך, כמו (בראשית מ"ד) "כי כמוך כפרעה" – דומה אתה במעלתך למעלת פרעה; (בראשית מ"א ל"ט) "אין נבון וחכם כמוך" – שוה לך ודומה לך; וכן כולם. וכן כאן פירושו "ואהבת לרעך" שהוא כמוך – שוה לך ודומה לך, שנברא גם הוא בצלם אלוהים, והרי הוא אדם כמוך, וזה כולל לכל בני אדם, שכולם נבראים בצלם. על זה אמר ר' עקיבא (ספרא שם) "זה כלל גדול בתורה". ור' עקיבא עצמו שנה כלל זה: (אבות ג' י"ד) "חביב אדם שנברא בצלם". ועוד: אם גם עכשיו מרשיע, נברא בדמות אלוהים בממשלה ובבחירה, ויוכל לבחור בטוב, ואם כן – סתם הכתוב ולא פירש קצב (=מלשון קצבה) אהבה זו. ובא הלל הזקן ופירש: "מה דעלך סני לחברך לא תעביד", שעל כל פנים לא תעשה לו דבר, שאם יעשנה לך תצטער; וזה אמת ברור שאסור לך לצער או לבזות שום אדם צדיק או רשע... ואילו היה פירוש "כמוך" שתאהבנו כעצמך, מלבד שלא נצטרך לפירושו של הלל, כבר מעט וחלטין בדבריו כוונת המאמר. ואולם המליצה בלשון הקודש על האוהב זולתו מאהבת עצמו היא "אוהבו כנפשו", כמו שנאמר באהבת דוד ויונתן (שמואל א' י"ח א') "ויאהבו יונתן כנפשו" ואמר (שם כ' י"ז) "כי אהבת נפשו אהבו". ומה פלא יש באהבת דוד ויונתן שאמר עליה דוד בקינתו: (שמואל ב' א') "נפלאתה אהבתך לי" אם כל ישראל חייב לאהוב רעו כנפשו. אבל עיקר פירושו כמו שאמרנו, שמאמר "ואהבת לרעך" נאמר סתם ונמסר לחכמים בעלי הקבלה. גם בעל הטעמים העמיד הטפחא תחת "לרעך", שאילו חיבר בנגינה "לרעך כמוך" יתפרש: רעך שהוא כמוך בצדק, בחכמה וכיוצא. לכן חבר בנגינה "ואהבת לרעך" שיאהב את כולם, והפריד מלת "כמוך", מעתה פירושו: שהוא אדם כמוך.
ר' משה בן-מנחם (בתוך "הבאור", תוספת אחרי דברי רנה"ו הנ"ל):
כל דבריו (=דברי ר' נפתלי הירץ ויזל הנ"ל) דברי חן ושכל טוב, ואשרי כל השומע לתוכחתו, אבל אין פשטות הכתובים מורה עליהם. ולדעתי שיעור הכתוב כך הוא: "לא תשנא..." הזהיר שלא לבד ישמר מעשות לרעהו כמעשה השונא להכותו, או לעשות לו רעה, כי אם אף בלבו לא ישנאהו, ומצאנו מידות ה' אף על מידות הנפש, כי גם הן מסורות לבחירה, וביד הנבון למשול עליהן בכח בינתו, כמו שציוה "לא תחמוד" (עיין מה שכתב עליו הראב"ע בביאור הדיבור הזה). וכן ציוה על האהבה בכמה מקומות, כמו אהבת הגר (עיין בפרקנו בפסוק ל"ד). וציוה "ואהבת לרעך כמוך": בכל מידות ודרכי האהבה שאתה אוהב את עצמך, במידות ודרכים ההם תאהב את אחיך, ואין הכתוב מדבר בכמות האהבה, כי אם באיכותה. וכדי להבין זה נקדים, שיש במדות הנפש איך וכמה, כגון האהבה: כי יתכן שיאהב האדם גם דבר שאין בו רוח חיים, ואולם אין איכות באהבה שוה; לא יאהב אדם את בהמתו כאשר יאהב את בנו, ולא את חפציו כאשר יאהב את אשתו, אף לא יאהב את כספו וזהבו כאשר יאהב את גפנו ותאנתו. ואף בדברים הדומים לענין איכות אהבה, יש הבדל בכמה, שהוא החוזק והחולשה. ויש שיאהב את בנו הקטן יותר מן הגדול, או יאהב סוסיו יותר מחמורו; ובכל מקום שאי אפשר להטיב לשני הדברים הנאהבים, יקדם הנאהב ביותר, וזהו היתרון בכמות ובמעלת האהבה. מעתה, מצות ה', שנאהב את רענו בכל דרכי האהבה אשר בהם נאהב את עצמנו, שהיא האהבה היותר נשגבה באיכות, ובכל מקום שלא תתנגד אהבת זולתנו לאהבת עצמנו על צד הצדק, מחוייבים אנו לעשות לזולתנו מה שהיינו עושים לטובתנו. ואולם כל זה לא ירחיק ההבדל בחוזק וחולשה, ואם כפי משפט הצדק לא נוכל להטיב לזולתנו מבלעדי שנזיק לעצמנו נזק בלתי ראוי, יתכן שתקדם אהבת עצמנו. והכלל: התורה לא התכוונה כאן אל כמות האהבה כי אל איכותה, במקום שאין התנגדות בין שני הדברים הנאהבים, ואז תאהב לרעך בכל דרכי ההטבה שאתה מטיב לעצמך, לא לתועלת האוהב, כאשר יאהב האדם את חפציו וסגולותיו, כי אם לתועלת וטוב הנאהב, כאשר אתה אוהב את עצמך!
בובר (בהקדמתו לאוסף מאמרי הרמן כהן על "רעך", בגרמנית, ברלין 1935 שוקן):
ואהבת לרעך כמוך: תפנה אליו באהבה, כאל אח הזקוק לאהבה כמוני, כפי שאני זקוק לאהבה אלי. תפנה אליו באהבה, במעשי אהבה, אל רעך – אדם כמוך, כי יודע אתה נפש אדם ויודע אתה צמאון נפשו לאהבה, כי אדם אתה, וסובל אתה, גם אתה, סבלו של כל אדם. וכאילו רצתה התורה למנוע אי הבנת הפסוק לכל הדורות הוסיפה פסוקים ל"ג-ל"ד בפרקנו, ועוד ליתר ברור שמות כ"ג ט'.
1. מהם הקשיים בפסוקנו שרצו כל הנ"ל ליישב?
2. מה ההבדל בין תשובותיהם?
3. מהו נימוקו של ויזל לפירושו מלשון המקרא ומטעמי המקרא?
4. מהי הראיה שמביא בן-מנחם לפירושו מדברי הראב"ע ל"לא תחמוד"?
5. הסבר את המקומות המסומנים בקו!
*
6. מהי הראיה שמביא בובר לפירושו מפסוק ל"ד שבפרקנו?
ב. לזהותו של "רעך"
"לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי ה'"
Thou shalt not take vengeance, nor bear any grudge against the children of thy people, but thou shalt love thy neighbour as thyself: I am the LORD.
רעך הוא אם טוב הוא, אבל לא אם הוא רשע, כדכתיב (משלי ז' י"ג) "יראת ה' שנאת רע".
ואהבת לרעך כמוך, if he is truly your colleague, friend; however, if he is wicked you need not love him, as even G’d hates him as we know from Proverbs 8,13 יראת ה' שנאת רע, “to fear the Lord is to hate evil.” (compare Pessachim 113)
לא תקום ולא תטור... ואהבת: מפי הירושלמי למדתי להסמיכו, וזו לשון הירושלמי (נדרים פ"ט, ה"ד): "כתיב 'לא תקום ולא תטור את בני עמך', היך עבידא? הוה מקטע קופד ומחת סכינא לידוי תחזור ותמחי לידיה?! (ויקרא י"ט) ואהבת לרעך כמוך. רבי עקיבה אומר זהו כלל גדול בתורה". פירוש, שהנקמה בחברו דומה לאדם שמחתך בשר ולא נזהר היד שאוחז בסכין והיכה בסכינו על ידו השנית, אם תעלה על הדעת לחזור ולהכות את היד החותך ולנקום בה? כך 'ואהבת לרעך כמוך' אחר 'לא תקום', שאף על גב שחיי עצמו וטובתו קודם לשל חברו, מכל מקום הרי הוא כמו האדם בעצמו, שאף על גב שאין ראוי לאיזה אבר להכות אבר השני, מכל מקום אם כבר היכה, אין לנקום מהאבר המכה, כך אין לנקום מחברו אחר שכבר הזיק אותך, והרי הוא כמוך, שכל ישראל נפש אחת.
1. מי הוא ה"רע" לדעתם, ומי הוא לדעת הפרשנים המובאים בשאלה א'?
2. למי מהם יש להביא ראיה מן הפסוקים שמות י"א ב', כ' י"ג-י"ד?
**
3. יש הרוצים להוכיח צמצום המושג "רע" עפ"י ההקבלה של "בני עמך". הסבר דעה זו. האם הוכחה זו מכרעת או אפשר לסתור אותה?
*
4. האם הולך בעל העמק דבר בפירושו למילה "כמוך" בעקבות אחד מן הפרשנים שבשאלה א', או בחר לו דרך אחרת?