| א. "עם זו" - מיקומו וביאורו |
"עַם זוּ יָצַרְתִּי לִי תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ"
The people which I formed for Myself, That they might tell of My praise.
ד"ה עם זו יצרתי: למען תהלתי יספרו.
ד"ה ולא אותי קראת: ואתה לא אותי קראת בפנותך אחרי עכו"ם.
ד"ה עם זו: כמו "זה". זהו העם שלו, והטעם – על אלו השבים.
זה ═ זו This. This people, that returns from Babylon, is mine.
ד"ה עם זו יצרתי: להיות לי לעם והם יספרו תהלתי על הנסים שאעשה להם בהוציאי אותם מהגלות. ועתה החל בפרשה אחרת להוכיח את ישראל שבאותו דור.
ר' יוסף כספי, אדני כסף:
עם זו יצרתי: דבק עם מה שקדם.
עם זו יצרתי: דבק עם מה שקדם.
The people which I formed for Myself, That they might tell of My praise.
1. שתי תפישות למפרשים הנ"ל ביחס למקומו של פסוקנו בפרק. מהן שתי הדעות? סדר את הפירושים לשתי קבוצות. נסה להכריע בין שתי הדעות.
2. מה הניע את מסדרי ההפטרות לפתוח בכ"א ולא בכ"ב? (אברבנאל מחלק את פרקנו: י"ד-כ"א; כ"ב-כ"ח)
3. הסבר דברי הראב"ע "על אלו השבים".
*
4. מה ראה רש"י להוסיף את "ואתה" לתחילת פסוק כ"ב, למרות שאינה בפסוק?
**
5. לדעת דוד ילין, "חקרי המקרא" (ירושלים תרצ"ט), שלושת הפסוקים כ' כ"א, כ"ב הם עניין אחד ואין להפסיק ביניהם. התוכל להסביר מה הביאו להשערה זו?
| ב. השוואת פסוקים |
השווה:
"לֹא הֶעֱבַדְתִּיךָ בְּמִנְחָה וְלֹא הוֹגַעְתִּיךָ בִּלְבוֹנָה
לֹא קָנִיתָ לִּי בַכֶּסֶף קָנֶה וְחֵלֶב זְבָחֶיךָ לֹא הִרְוִיתָנִי"
Thou hast not brought Me the small cattle of thy burnt-offerings; Neither hast thou honoured Me with thy sacrifices. I have not burdened thee with a meal-offering, Nor wearied thee with frankincense.
"לָמָּה זֶּה לִי לְבוֹנָה מִשְּׁבָא תָבוֹא וְקָנֶה הַטּוֹב מֵאֶרֶץ מֶרְחָק
עֹלוֹתֵיכֶם לֹא לְרָצוֹן וְזִבְחֵיכֶם לֹא עָרְבוּ לִי"
To what purpose is to Me the frankincense that cometh from Sheba, And the sweet cane, from a far country? Your burnt-offerings are not acceptable, Nor your sacrifices pleasing unto Me.
האם הרעיונות שבשני המקומות שווים, דומים או שונים?
| ג. בביאור "לא הבאת לי" וכו' |
"וְלֹא אֹתִי קָרָאתָ יַעֲקֹב..."
"לֹא הֵבֵיאתָ לִּי שֵׂה עֹלֹתֶיךָ וּזְבָחֶיךָ לֹא כִבַּדְתָּנִי"
Thou hast not brought Me the small cattle of thy burnt-offerings; Neither hast thou honoured Me with thy sacrifices. I have not burdened thee with a meal-offering, Nor wearied thee with frankincense.
ד"ה ולא אותי קראת: ואתה לא אותי קראת בפנותיך אחרי עכו"ם.
ד"ה לא הבאת לי: כי אם לעכו"ם.
ד"ה לא הבאת לי: זה היה בימי אחז שביטל עבודת האל מבית המקדש כמו שכתוב עליו (דבה"י ב' כ"ח) "ויסגור את דלתות בית ה' ויעש לו מזבחות בכל פינה בירושלם ובכל עיר ועיר בנה בית לקטר לאלוהים אחרים" וכן התוודה עליו חזקיה בנו ואמר (שם, כ"ט) "כי מעלו אבותינו ויסבו פניהם ממשכן ה' ויתנו עורף גם סגרו דלתות האולם ויכבו הנרות וקטורת לא הקטירו ועולה לא העלו בקודש לאלוהי ישראל".
מלבי"ם:
ד"ה ולא אותי קראת: פועל "קרא" הבא על התפילה נקשר תמיד ביחוס שאליו, לבד פה ובירמיהו (כ"ט י"ב) בא ביחוס הפעול, מצייר כאילו התרחק ה' מן העם ע"י חטאותיהם. והם – הגם שקוראים אליו, אינם קוראים אותו, רצוני לומר, הגם שמתפללים אליו, אין קוראים אותו שיבוא אליהם, ע"י שיסירו את הקיר המבדיל בינו ובינם שהם העונות. וכבר ביארתי בפירוש התורה, כי בכל מקום שמקדים מילת היחוס, הפעולה מורה איזה גדר הפוך וסתירה, לכן אמר "לא אותי קראת", רצונו לומר – רק אלי קראת.
ד"ה ולא אותי קראת: פועל "קרא" הבא על התפילה נקשר תמיד ביחוס שאליו, לבד פה ובירמיהו (כ"ט י"ב) בא ביחוס הפעול, מצייר כאילו התרחק ה' מן העם ע"י חטאותיהם. והם – הגם שקוראים אליו, אינם קוראים אותו, רצוני לומר, הגם שמתפללים אליו, אין קוראים אותו שיבוא אליהם, ע"י שיסירו את הקיר המבדיל בינו ובינם שהם העונות. וכבר ביארתי בפירוש התורה, כי בכל מקום שמקדים מילת היחוס, הפעולה מורה איזה גדר הפוך וסתירה, לכן אמר "לא אותי קראת", רצונו לומר – רק אלי קראת.
ד"ה לא הבאת לי: הבאה הנקשרת עם למ"ד מורה שמביאו לקנין להיות שלו לצרכו ואמר: העולה שהבאת, לא לי הבאת, כי אני איני צריך לעולה ולקרבן רק הבאת אותה על האש לבד.
1. מה ההבדל בין שלוש הדעות האלה?
*
2. איך יש לפרש את המשך פסוק כ"ג, אם נקבל פירושו של רש"י?
**
3. התוכל להביא דוגמה לכלל הסגנוני שמביא המלבי"ם בסוף דבריו?
| ד. הוראת "העבד" ו"הוגיע" |
"לֹא הֶעֱבַדְתִּיךָ בְּמִנְחָה וְלֹא הוֹגַעְתִּיךָ בִּלְבוֹנָה..."
Thou hast not brought Me the small cattle of thy burnt-offerings; Neither hast thou honoured Me with thy sacrifices. I have not burdened thee with a meal-offering, Nor wearied thee with frankincense.
"אַךְ הֶעֱבַדְתַּנִי בְּחַטֹּאותֶיךָ הוֹגַעְתַּנִי בַּעֲוֹנֹתֶיךָ"
Thou hast bought Me no sweet cane with money, Neither hast thou satisfied Me with the fat of thy sacrifices; But thou hast burdened Me with thy sins, Thou hast wearied Me with thine iniquities.
*
מה ההבדל בין הוראת "העבד" ו"הוגיע" שבפסוק כ"ג לבין הוראת אותם הפעלים (ושוב בהפעיל!) שבפסוק כ"ד?
| ה. לזיהוי "אביך" |
"אָבִיךָ הָרִאשׁוֹן חָטָא וּמְלִיצֶיךָ פָּשְׁעוּ בִי"
Thy first father sinned, And thine intercessors have transgressed against Me.
ד"ה אביך הראשון חטא: באמרו (בראשית ט"ו ח') "במה אדע כי אירשנה".
ד"ה ומליציך: אין לך בכל המליצים שאתה סומך על זכותם שלא מצאתי בו פשע: יצחק אהב את שונאי.
ד"ה אביך הראשון: הוא ירבעם שבחרו ישראל למלך לא על פי השם.
Thy first father hath sinned. Jeroboam, when chosen by the Israelites, to be their king, without the consent of God.25This statement is not quite correct, since the prophet Ahijah from Shiloh told Jeroboam that God had appointed him to be king over ten tribes (1 Kgs. 11:29—39). The idolatry of Jeroboam should rather be pointed at by I. E.
ד"ה ומליציך: הם השרים מליצי הכוהנים.
ומליציך And thy interpreters.26A. V., And thy teachers. Either the princes, the interpreters of the king, are meant, or the Levites, the interpreters of the priests. Some explain אביך by thy teachers. Comp. 2 Kgs. 12:13; Gen. 4:21; 45:8, and מליציך by thy pupils. As to מליץ interpreter, comp. Gen. 42:23
ויש אומרים ש"אביך" הם המלמדים כמו (מל"ב ב' י"ב) "אבי אבי רכב ישראל" וכמו (בראשית מ"ה ח') "וישימני לאב לפרעה"; (בראשית ד' כ"א) "אבי תופש כל כנור ועוגב". וה"מליצים" הם התלמידים, והוא מגזרת (בראשית מ"ב) "כי המליץ בינותם".
ומליציך And thy interpreters.26A. V., And thy teachers. Either the princes, the interpreters of the king, are meant, or the Levites, the interpreters of the priests. Some explain אביך by thy teachers. Comp. 2 Kgs. 12:13; Gen. 4:21; 45:8, and מליציך by thy pupils. As to מליץ interpreter, comp. Gen. 42:23
ד"ה אביך הראשון חטא: ואיך תאמר לא חטאת אתה והנה "אביך הראשון חטא" והוא אדם הראשון כי האדם מוטבע בחטא, "כי יצר לב האדם רע מנעוריו".
"ומליציך פשעו בי: פירוש, שריך וגדוליך, וכן (דברי הימים ב' ל"ב) "במליצי שרי בבל" כי הענין אחד במה שאמר, כמו (שמואל ב' כ"ד ט') "את מספר מפקד העם".
וזכר השרים שהם היו ראויים להוכיח העם ולהשיב אותם לדרך הטובה, והם פשעו בי. ויש מפרשים "אביך" – מלכך, כמו (שמואל א' י"ב ט"ו) "והיתה יד ה' בכם ובאבותיכם". ויש מפרשים אותו על ירבעם, ויותר נכון להיות פירושו על שאול, כי הוא מלך ראשונה על כל ישראל.
אבן כספי, אדני כסף:
אחרי ששם "האב" בעברי ובהגיון מונח על רחוק וקרוב במדרגות אין מספר וכן "ראשון", הרשות בידנו לפרש זה על אדם הראשון, אם נרצה. אבל לפי דעתי אחר שכתב "ומליציך פשעו בי" שטעמו – השרים אשר למלך, כמו (דברי הימים ב' ל"ב ל"א) "וגם במליצי שרי מלך בבל", כי השלוחים ההולכים לדבר אל המלך ראוי שיהיו בעלי הדיבור הצח והמליצה הצחה, הנה הכוונה באמרו "אביך הראשון" קדימת אבותם ושריהם ומלכיהם, כי כולם היו נועצים עם שריהם, והיו הולכים לבקש עזר ממצרים ומאשור, כמו שכל הספרים מלאים מזה, ולכן (פסוק כ"ח) "ואתנם לחרם יעקב וישראל לגדופים" – ונחרבו עשרת השבטים וגם יהודה.
אחרי ששם "האב" בעברי ובהגיון מונח על רחוק וקרוב במדרגות אין מספר וכן "ראשון", הרשות בידנו לפרש זה על אדם הראשון, אם נרצה. אבל לפי דעתי אחר שכתב "ומליציך פשעו בי" שטעמו – השרים אשר למלך, כמו (דברי הימים ב' ל"ב ל"א) "וגם במליצי שרי מלך בבל", כי השלוחים ההולכים לדבר אל המלך ראוי שיהיו בעלי הדיבור הצח והמליצה הצחה, הנה הכוונה באמרו "אביך הראשון" קדימת אבותם ושריהם ומלכיהם, כי כולם היו נועצים עם שריהם, והיו הולכים לבקש עזר ממצרים ומאשור, כמו שכל הספרים מלאים מזה, ולכן (פסוק כ"ח) "ואתנם לחרם יעקב וישראל לגדופים" – ונחרבו עשרת השבטים וגם יהודה.
ד"ה אביך: בא פה בשם המין, כמו (בראשית א') "עץ עושה פרי" רצונו לומר: אבותיך.
ד"ה ומליציך: המליץ הוא העומד לאמצעי בין שני נושאים לגלות רעיונות האחד לחברו. ובא על הנביאים והכהנים, שהם העומדים בין ה' ובין ישראל, ועל כן קראם "שרי קודש".
ד"ה אביך הראשון חטא: אבל מה תוכל לספר ואיזו זכות תוכל להזכיר, לומר שהגליתי אתכם שלא כדין, הלא אבותיך הראשוניים, שהם הדורות שהיו בזמן הבית, חטאו לנגדי, וגם מליציך, שהם הכהנים והנביאים, פשעו בי...
1. סדר את הנסיונות השונים לזיהוי של "אביך" לשתי קבוצות.
2. בעל הבאור:
יש אומרים שהוא אדם הראשון וזה היותר רחוק בעיני מכל מה שנאמר בו.
יש אומרים שהוא אדם הראשון וזה היותר רחוק בעיני מכל מה שנאמר בו.
הכורם:
אביך הוא אדם הראשון כי האדם מוטבע בחטא, כן פירש רד"ק, ורש"י אומר שהוא אברהם שחטא באמרו (בראשית ט"ו ח') "במה אדע", ולדעת רש"י מדוקדק יותר "אביך" שאדם הראשון הוא אבי האנושות כולה.
אביך הוא אדם הראשון כי האדם מוטבע בחטא, כן פירש רד"ק, ורש"י אומר שהוא אברהם שחטא באמרו (בראשית ט"ו ח') "במה אדע", ולדעת רש"י מדוקדק יותר "אביך" שאדם הראשון הוא אבי האנושות כולה.
נסה להכריע בין רש"י לרד"ק בהעזרך בשתי דעות אלה.
3. הסבר דברי אבן-כספי המסומנים בקו. מה עמדתו לגבי פירושו הראשון של רד"ק?
4. איך יתקשר פסוק כ"ז עם פסוק כ"ח, אם נפרש את כ"ז לפי המלבי"ם?
5. איזה פירוש נראה לך יותר מכל הפירושים לפי המשך העניינים בפרק?