פרשת חיי שרה תש"ב - אשה ליצחק
א. השוואת פסוקים
סיפורו של עבד אברהם (ל"ד-מ"ח) הוא חזרה על המסופר בחלק הראשון של הפרק.
מצא את ההבדלים הרבים (הוספות, חיסורים, שינוים) שבין שני הסיפורים והשתדל לבארם ולנמקם.
והרי לפניך דוגמה:
פסוק ג' "...אֲשֶׁר לֹא תִקַּח אִשָּׁה..." פסוק ל"ז "...לֹא תִּקַּח אִשָּׁה..."
פסוק ד' "...כִּי אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי..." פסוק ל"ח "...אִם לֹא אֶל בֵּית אָבִי... וְאֶל מִשְׁפַּחְתִּי..."
העמק דבר, (הנצי"ב מוולוז'ין) – מבאר את השינוי בדברי העבד:
בלשון תנאי, כדי שיהא במשמע שאם אך ילך ולא ישיג, אזי יקח גם מארצו. ואמר (העבד) כן, כדי שלא יבקשו תרקבי דדינרי (- שלוש קבים דינרים). ומשום הכי הקדים "אל בית אבי" (והוסיף אל משפחתי), כדי שלא יבין (לבן) שדווקא אל בית אביו אלא גם משפחתו בכלל, רק תחילה ילך אל בית אביו.
הערה למתחילים
: טרם גשתך לענות על השאלה הזאת רצוי שתעתיק לך את שני הסיפורים בשני טורים זה מול זה כנ"ל.
ב. "לא תנחשו"
"הִנֵּה אָנֹכִי נִצָּב עַל עֵין הַמָּיִם וּבְנוֹת אַנְשֵׁי הָעִיר יֹצְאֹת לִשְׁאֹב מָיִם וְהָיָה הַנַּעֲרָ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה וְאָמְרָה שְׁתֵה וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה אֹתָהּ הֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק וּבָהּ אֵדַע כִּי עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם אֲדֹנִי"
Behold, I stand by the fountain of water; and the daughters of the men of the city come out to draw water.
היש בדברי אליעזר בפסוקים י"ג-י"ד משום "לא תנחשו"?
"לֹא תֹאכְלוּ עַל הַדָּם לֹא תְנַחֲשׁוּ וְלֹא תְעוֹנֵנוּ"
Ye shall not eat with the blood; neither shall ye practise divination nor soothsaying.
ד"ה לא תנחשו: (סנהדרין סו) כגון אלו המנחשין בחולדה ובעופות, פתו נפלה מפיו, צבי הפסיקו בדרך).
לא תנחשו YE SHALL NOT DIVINE — as do those who draw prognostications from the cry of a weasel or the twittering of birds (Sifra, Kedoshim, Chapter 6 2; Sanhedrin 66a), or from the fact that the bread falls from his mouth or that a stag crosses his path (Sanhedrin 65b).
ג. שאלה כללית
משאלת לבו של העבד, פסוק י"ד:
"וְהָיָה הַנַּעֲרָ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה וְאָמְרָה שְׁתֵה וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה אֹתָהּ הֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק וּבָהּ אֵדַע כִּי עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם אֲדֹנִ"?
התנהגותה של רבקה, פסוקים י"ח-כ"א:
"וַתֹּאמֶר שְׁתֵה אֲדֹנִי וַתְּמַהֵר וַתֹּרֶד כַּדָּהּ עַל יָדָהּ וַתַּשְׁקֵהוּ וַתְּכַל לְהַשְׁקֹתוֹ וַתֹּאמֶר גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב עַד אִם כִּלּוּ לִשְׁתֹּת וַתְּמַהֵר וַתְּעַר כַּדָּהּ אֶל הַשֹּׁקֶת וַתָּרָץ עוֹד אֶל הַבְּאֵר לִשְׁאֹב וַתִּשְׁאַב לְכָל גְּמַלָּיו וְהָאִישׁ מִשְׁתָּאֵה לָהּ מַחֲרִישׁ לָדַעַת הַהִצְלִיחַ ה' דַּרְכּוֹ אִם לֹא"
במה גדלה התנהגותה של רבקה על משאלת לב העבד?
ד. שאלות כלליות
מה קשה:
ד"ה לא תשב שמה: שיעמוד בארץ ישראל. וטעם "לא תשב" בעבור אברהם, שהוא העיקר.
"Thou shalt not bring my son back thither." He must remain in the land of Israel. Abraham said, "you shall not bring my son back" because he (Abraham) was the root.
ד"ה ויבוא האיש הביתה: אליעזר הוא האיש הבא. "ויפתח הגמלים". יחזור על לבן, שעשה עם אורחיו דרך מוסר ויפתח גמליהם, ויתן להם תבן ומספוא ונתן מים לרחוץ רגלי אליעזר ורגלי האנשים אשר אתו. כי רחוק הוא שיהיה אליעזר הוא הנותן מים לרחוץ רגליו ורגלי אנשיו. וכן "ויעברו אנשים מדינים סוחרים וימשכו ויעלו את יוסף מן הבור" (להלן לז כח), כי "וימשכו" חוזר אל אחיו הנזכרים בפסוק הראשון. וכן "ויאמר ציבא אל המלך ככל אשר יצוה אדוני המלך את עבדו כן יעשה עבדך ומפיבושת אוכל על שולחני כאחד מבני המלך" (שמואל ב' ט' יא), והם דברי דוד, ורבים כן:
Eliezer is the man that came into the home. The Pasuk switches the subject to Lavan. So Lavan unmuzzled the camels. Because Lavan is being a gentleman and feeds them and washes the men’s feet. It does not make sense to think Eliezer is the one who is doing all these things when he is a guest. An example from the selling of Yosef, later, The pasuk talking about the brothers and then about the buyers and then the brother’s again. (It keeps switching the subject.) AND HE UNTIED THE CAMELS. The idea of untying the camels was that he opened up the harnesses of their necks. For its common practice to lead camel when they are tied. Alternatively, the camels were walking with fastened saddle seats on them (and it was these seats that were untied.) Like the saying "Let the one who girds [his sword] not boast like one unfastens [it]!" and "undo the straps of your neck" But Rashi says: He untied their muzzle for he would muzzle their mouths so that they wouldn't graze in fields that were others.
ד"ה את היי לאלפי רבבה: את וזרעך תקבלו אותה ברכה שנאמר לאברהם בהר המוריה "הרבה ארבה את זרעך" וגו', יהי רצון שיהא אותו הזרע ממך ולא מאשה אחרת.
את היי לאלפי רבבה MAYEST THOU BECOME THOUSANDS OF MYRIADS —May you and your seed receive that blessing which was promised to Abraham on Mount Moriah, (Genesis 22:17) “I will greatly multiply thy seed … [and let thy seed possess the gates of their enemies]”. May it be God’s will that that seed may proceed from you and not from another woman”.
ה. שאלות ודיוקים ברש"י
ד"ה ימים: שנה כמו (ויקרא כה) "ימים תהיה גאולתו", שכך נותנין לבתולה זמן י"ב חודש לפרנס את עצמה בתכשיטים (כתובות נז).
ימים (literally, days) means a year — just as (Leviticus 25:29) “For a whole year (ימים) shall he have the right of redemption” — for the custom was to give a maiden twelve months to provide herself with a trousseau (literally, ornaments) (Genesis Rabbah 60:12).
מה מכריח את רש"י לפרש "ימים" כ שנה, ולא כפירושה הרגיל של המילה?
ד"ה על ימין: מבנות ישמעאל.
על ימין TO THE RIGHT HAND — to take a wife of the daughters of Ishmael.
ד"ה על שמאל: מבנות לוט שהיה יושב לשמאלו של אברהם (ב"ר).
על שמאל TO THE LEFT — to take a wife of the daughters of Lot who dwelt at the left of Abraham (Genesis Rabbah 60:9).
מה מכריח את רש"י לפרש: על ימין ועל שמאל – מבנות ישמעאל ומבנות לוט, ולא כפשוטן של המילים?
(כמו שפירש בהעמק דבר:
אחפש עצות לדבר. וימין ושמאל הוא כינוי לאופנים שונים בדרך הישר או בדרך עקלתון).
ו. שאלת רשות לא בשביל מתחילים
"כִּי אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי תֵּלֵךְ"
But thou shalt go unto my country, and to my kindred, and take a wife for my son, even for Isaac.’
"אִם לֹא אֶל בֵּית אָבִי תֵּלֵךְ וְאֶל מִשְׁפַּחְתִּי וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי"
But thou shalt go unto my father’s house, and to my kindred, and take a wife for my son.
"וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ"
Now the LORD said unto Abram: ‘Get thee out of thy country, and from thy kindred, and from thy father’s house, unto the land that I will show thee.
"כִּי אֵיכָכָה אוּכַל וְרָאִיתִי בָּרָעָה אֲשֶׁר יִמְצָא אֶת עַמִּי וְאֵיכָכָה אוּכַל וְרָאִיתִי בְּאָבְדַן מוֹלַדְתִּי"
for how can I endure to see the evil that shall come unto my people? or how can I endure to see the destruction of my kindred?’
רש"י, לבראשית פרק י"ב פסוק א':
ד"ה מארצך: והלוא כבר יצא משם עם אביו, ובא עד לחרן ,אלא כך אמר לו: התרחק עוד משם, וצא מבית אביך.
ראב"ע, פתיחה לפרשת לך לך:
ד"ה לך לך: השם ציוה לאברהם, ועודנו באור כשדים, שיעזוב ארצו ומקום מולדתו גם בית אביו. והטעם שידע השם שתרח אחר שיצא ללכת אל ארץ כנען ישב בחרן. ותרח לא מת עד אחר ששים שנה שיצא אברהם מבית אביו מחרן, רק הכתוב לא פירש שניו בצאתו מאור כשדים.
ד"ה מבית אבי ומארץ מולדתי: לשון רש"י: "מבית אבי" - מחרן. "ומארץ מולדתי", מאור כשדים. אם כן "אל ארצי ואל מולדתי תלך" יהיה אור כשדים, וחלילה חלילה שיתערב זרע הקודש בבני חם הפושע. אולי יאמר שהיה לו משפחה שָׁם מזרעו של שֵׁם, אבל העבד לחרן הלך, כאשר דיבר אדניו. ואולי יחשוב הרב כי ארץ מולדתו אור כשדים, אבל "מולדתי" היא משפחתי, ו"ארצי" ארץ אשר גר בה. וכל אלה דברים בטלים, כי בכאן אמר "ולקחת אשה לבני משם". ועוד כי ימים רבים עמד בארץ כנען יותר מחרן, ולמה תיקרא חרן ארצו, בעבור שגר בה ימים? אבל "אל ארצי ואל מולדתי" - ארצי ששם מולדתי, כי שם עמד ומשם היו אבותיו מעולם, וכבר נתבאר (לעיל יא כח, יב א). ובבראשית רבה: (נט י) "מבית אבי" - זו ביתו של אביו, "ומארץ מולדתי" זו שכונתי. וייתכן שיהיה טעם "אל ארצי ואל מולדתי", ארצי ומשפחתי, כי גם באנשי ארצו לא יחפוץ רק במשפחתו, וכן "ולקחת אשה לבני משם", רמז אל "מבית אבי". וכן יאמר העבד (להלן פסוק מ) "ולקחת אשה לבני ממשפחתי ומבית אבי". ואמר (שם מא) "כי תבוא אל משפחתי". או שהיה העבד אומר כן לכבדם שישמעו לו.
*
א. הגדר המושגים: ארץ מולדת, מולדת, משפחה, בית אב.
*
ב. תאר תחומי המושגים האלה והיחס שביניהם באמצעות ציור הנדסי.
*
ג. הכרע, לפי מסקנותיך מן הפסוקים הנ"ל, מתי ניתן הצו לאברהם ללכת לארץ כנען - אם באור כשדים, כדעת הראב"ע, שלפיה קשות המילים "ומבית אביך", או כדעת רש"י, בחרן, שלפיהם קשה "וממולדתך".