| א. שאלה כללית |
השווה לקטע זה את שמות פרק כ' פסוקים ט"ו-י"ט.
ד"ה וכל העם: דעת המפרשים שהיה זה אחר מתן תורה, והוא שאמר (דברים ה כ-כב) "ותקרבון אלי כל ראשי שבטיכם וזקניכם ותאמרו הן הראנו ה' אלהינו וגו' אם יוספים אנחנו לשמוע את קול ה' עוד ומתנו" וגו'. ואין כן דעתי, בעבור שאמר בכאן"ואל ידבר עמנו אלוהים", ולא אמר "עוד", ומשה אמר בכאן "אל תיראו", ושם נאמר (שם ה כה) "היטיבו כל אשר דיברו". ועוד, כי בכאן לא סיפר שיפחדו רק מן הקולות והלפידים ומן ההר שהוא עשן, ושם פחדו מדיבור השכינה, שאמרו "כי מי כל בשר אשר שמע קול אלוהים חיים מדבר מתוך האש כמונו ויחי" (שם ה כג). ועוד, כי בכאן (בפסוק כא) אמר "ומשה ניגש אל הערפל", ולא אמר שבא בתוכו.
והנכון בעיני בפרשה ובסידור העניין, כי "וכל העם רואים... ויאמרו אל משה" היה קודם מתן תורה, ומתחילה הזכיר כסדר כל דברי האלוהים מה שציוה למשה בהגבלת ההר ואזהרת העם ועשרת הדיברות, ועתה חזר והזכיר דברי העם אל משה ואמר כי מעת שראו את הקולות ואת הלפידים, נעו לאחור ועמדו מרחוק יותר מגבול ההר אשר הגביל משה.
והסדר בדברים, כי בבוקר היו קולות וברקים וקול שופר חזק (לעיל יט טז), ועדין לא ירדה שכינה, כעניין "ורוח גדולה וחזק מפרק הרים משבר סלעים לפני ה' לא ברוח ה'" (מ"א יט יא), וחרדו העם במחנה במקום תחנותם (לעיל יט טז), ומשה חיזק לבם והוציאם לקראת האלוהים ויתיצבו בתחתית ההר (שם יז), ובהיותם שם בתחתית ההר מצפים ומתיצבים, ירד ה' על ההר באש (שם יח), ויעל עשנו עד לב השמים חושך ענן וערפל (דברים ד יא), וחרד ההר עצמו ונזדעזע (לעיל יט יח), כאשר יעשו ברעש הנקרא "זלזלה" או יותר מכן. וכן כתוב (תהלים קיד ד) "ההרים רקדו כאלים גבעות כבני צאן", ואיננו משל, כאשר איננו משל "הים ראה וינוס הירדן ייסוב לאחור" (שם ג), ונתחזק קול השופר מאוד (לעיל יט יט), אז ראו העם וינועו לאחור ויעמדו מרחוק (כאן) יותר מן הגבול, ואז אמרו אליו כולם שלא ידבר עמהם האלהים כלל, פן ימותו, כי במראה נהפכו ציריהם עליהם ולא עצרו כוח (דניאל י טז), ואם ישמעו הדיבור ימותו, ומשה חיזקם ואמר להם: "אל תיראו" (פסוק כ), ושמעו אליו "ויעמוד העם מרחוק" במעמדם (פסוק כא), כי לא רצו בכל דבריו להתקרב אל הגבול, "ומשה ניגש אל הערפל" (שם), לא בא בתוכו, ואז דיבר אלוהים עשרת הדברות.
ואחר עשרת הדברות לא הזכיר כאן מה שאמרו הזקנים למשה, כי רצה לבאר כסדר המצות והמשפטים, אבל במשנה תורה (דברים ה כ) הזכיר משה כי אחרי הדברות קרבו אליו כל ראשי שבטיהם וזקניהם ואמרו לו: "אם יוספים אנחנו לשמוע את קול ה' אלהינו עוד ומתנו", כי שיערנו בנפשותינו שלא נוכל עוד לסבול משא דבר ה' אלהים, כי חשבו שירצה האלוהים לדבר אליהם כל המצוות, ולכך אמרו: "קרב אתה ושמע את כל אשר יאמר ה' אלהינו ואת תדבר אלינו ושמענו ועשינו" (שם כד), והקדוש ברוך הוא הודה לדבריהם ואמר: "היטיבו כל אשר דיברו", כי כן היה החפץ לפניו, שלא ישמיעם רק עשרת הדברות, והיראה ישרה לפניו.
כיצד מוכיח הרמב"ן שאין מקומנו בדברים חזרה על הנאמר שם בשמות?
| ב. "הדברים האלה" |
"אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה דִּבֶּר יְדֹוָד אֶל כָּל קְהַלְכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ הֶעָנָן וְהָעֲרָפֶל קוֹל גָּדוֹל וְלֹא יָסָף וַיִּכְתְּבֵם עַל שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים וַיִּתְּנֵם אֵלָי"ַ
These words the LORD spoke unto all your assembly in the mount out of the midst of the fire, of the cloud, and of the thick darkness, with a great voice, and it went on no more. And He wrote them upon two tables of stone, and gave them unto me.
ד"ה את הדברים האלה: הטעם עשרת הדברים ולא הדיבורים.
your days is the antecedent of the clause, i.e., that which will go well with you. All the scholars of antiquity believed that the First Commandment is “I am…” [: 6] (even though it raises the question, why would one utter two commandments directly, and then stop?). I have already offered an explanation of the Ten Commandments that conforms to their belief. In my opinion, though, “I am…” is not one of the Ten Commandments. Rather, it introduces the Commander, and provides a basis for all the other Commandments, as I have already explained.
**
מה קשה לו, מה תיקן בדבריו?
| ג. "ולא יסף" |
ד"ה ולא יסף: מתרגמינן ולא פסק (לפי שמידת בשר ודם אינו יכול לדבר כל דבריו בנשימה אחת, וצריך להפסיק, ומידת הקדוש ברוך הוא אינו כן. לא היה פוסק. ומשלא היה פוסק, לא היה מוסיף, כי קולו חזק וקיים לעולם. דבר אחר: "ולא יסף" ולא הוסיף להראות באותו פומבי.
ולא יסף — We render this in the Targum by ולא פסק “and He did not cease”, — [Because it is characteristic of human beings that they are unable to utter all their words in one breath (but must make pauses) and it is characteristic of the Holy One, blessed be He, that this is not so, therefore He did not pause, and since He did not pause, He did not have to resume], — for His voice is strong and goes on continuously (Sanhedrin 17a). Another explanation of ולא יסף: He did not again ever reveal himself with such publicity.
(ועיין רש"י, בראשית פרק ל"ח פסוק כ"ו:
ד"ה ולא יסף: יש אומרים: לא הוסיף, ויש אומרים: לא פסק (וחבירו גבי אלדד ומידד "ולא יספו", ומתרגמינן: ולא פסקו.
ד"ה ולא יסף: יש אומרים: לא הוסיף, ויש אומרים: לא פסק (וחבירו גבי אלדד ומידד "ולא יספו", ומתרגמינן: ולא פסקו.
ד"ה ולא יספו: לא נתנבאו אלא אותו היום לבדו. כך מפורש בספרי, ואונקלוס תרגם ולא פסקין שלא פסקה נבואה מהם).
ולא יספו [AND THEY PROPHESIED] BUT DID NOT CONTINUE (to prophesy) — i. e. they prophesied only that day alone. Thus is the phrase explained in Siphre. Onkelos, however, rendered renders it ולא פסקין “and they did not cease”, meaning that the gift of prophecy never again departed from them (cf. Sanhedrin 17a and Rashi on Deuteronomy 5:19).
ד"ה ולא יסף: שוב לא נוסף קול גדול כזה בעולם ,לפי פשוטו, כי כל יסף לשון תוספת. "אם יוספים אנחנו", אבל "ספו תמו מן בלהות" מגזירת "האף תספה".
ולא יסף, according to the plain meaning of the text there was never again such an overpowering sound in the history of mankind. Whenever the word יסף appears it represents an addition of something. (compare Deut. 5,21, Psalms 73,19, and Genesis 18,23, the expression האף תספה, where the latter word is from the same root as יסף.)
לפירושו הראשון של רש"י: "ולא פסק, שקולו קיים וחזק לעולם" מעיר בעל גור אריה:
קולו של הקדוש ברוך הוא הוא השפעת התורה מאתו, והוא יתברך נקרא מקור חיים המשפיע תמיד, רק באותה שעה אוזניים כרה לישראל, כדי לקבל השפע של הדיבור עד שהיו כולם במדרגות הנביאים, אבל קולו של הקדוש ברוך הוא משפיע מאתו החכמה תמיד. זהו "ולא יסף", כי אצלו אין שינוי, רק השנוי מצד המקבלים, אבל הוא יתברך משפיע תמיד, לפיכך קולו חזק לעולם.
קולו של הקדוש ברוך הוא הוא השפעת התורה מאתו, והוא יתברך נקרא מקור חיים המשפיע תמיד, רק באותה שעה אוזניים כרה לישראל, כדי לקבל השפע של הדיבור עד שהיו כולם במדרגות הנביאים, אבל קולו של הקדוש ברוך הוא משפיע מאתו החכמה תמיד. זהו "ולא יסף", כי אצלו אין שינוי, רק השנוי מצד המקבלים, אבל הוא יתברך משפיע תמיד, לפיכך קולו חזק לעולם.
**
1. הסבר למה לא הסתפק רש"י בראשון מפירושיו, מה הצריכו להוסיף עוד את ה"דבר אחר"?
*
2. למה לא הביא את השני בלבד?
3. מה בין שני פירושי רש"י לבין פירושו של הרשב"ם?
4. מהי חולשת פירושו של הרשב"ם?
ליודעי לועזית: כך תרגמו המתרגמים:
רמבמ"ן:
אונד מעהר ניכט
אונד מעהר ניכט
ר' דוד הופמן:
Und weiter nichts
Und weiter nichts
בובר-רוזנצווייג:
Und nichts weiter
Und nichts weiter
Revised Version
And he added no more
And he added no more
האם הולכים המתרגמים בדרך רש"י, בדרך הרשב"ם, או בחרו להם דרך שלישית? מה המריצם לתרגם כך?
| ד. דברי ישראל |
"וְעַתָּה לָמָּה נָמוּת כִּי תֹאכְלֵנוּ הָאֵשׁ הַגְּדֹלָה הַזֹּאת אִם יֹסְפִים אֲנַחְנוּ לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹל ה' אֱ-לֹהֵינוּ עוֹד וָמָתְנוּ כִּי מִי כָל בָּשָׂר אֲשֶׁר שָׁמַע קוֹל אֱ-לֹהִים חַיִּים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ כָּמֹנוּ וַיֶּחִי קְרַב אַתָּה וּשְׁמָע אֵת כָּל אֲשֶׁר יֹאמַר ה' אֱ-לֹהֵינוּ וְאַתְּ תְּדַבֵּר אֵלֵינוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר יְדַבֵּר ה' אֱ-לֹהֵינוּ אֵלֶיךָ וְשָׁמַעְנוּ וְעָשִׂינוּ"
Now therefore why should we die? for this great fire will consume us; if we hear the voice of the LORD our God any more, then we shall die. For who is there of all flesh, that hath heard the voice of the living God speaking out of the midst of the fire, as we have, and lived? Go thou near, and hear all that the LORD our God may say; and thou shalt speak unto us all that the LORD our God may speak unto thee; and we will hear it and do it.’
הפירוש "ביאור לתלמיד", מביא בשם הגר"א (הגאון ר' אליהו מוילנא):
יש חמש מדרגות באדם: אדם, בן אדם, איש, גבר, אנוש. והחשוב שבמעלות הוא אדם. על כן אמרו: "היום הזה ראינו כי ידבר אלוקים את האדם וחי", שבמדרגת האדם יכול להיות שידבר הקדוש ברוך הוא עמו וחי, כמו שאנו היום במדרגת האדם, שעשינו שלושה ימים פרישה מכל העניינים, אבל "כי מי כל בשר...", מי יכול להיות פרוש כל ימיו? וכשהוא "בשר", איך יוכל לסבול שידבר עמו הקדוש ברוך הוא וחי? על כן אמרו: "קרב אתה..." שאתה נשאר בפרישותך כל ימיך, כמו שאמר הקדוש ברוך הוא עליו: "ואתה פה עמוד עמדי".
יש חמש מדרגות באדם: אדם, בן אדם, איש, גבר, אנוש. והחשוב שבמעלות הוא אדם. על כן אמרו: "היום הזה ראינו כי ידבר אלוקים את האדם וחי", שבמדרגת האדם יכול להיות שידבר הקדוש ברוך הוא עמו וחי, כמו שאנו היום במדרגת האדם, שעשינו שלושה ימים פרישה מכל העניינים, אבל "כי מי כל בשר...", מי יכול להיות פרוש כל ימיו? וכשהוא "בשר", איך יוכל לסבול שידבר עמו הקדוש ברוך הוא וחי? על כן אמרו: "קרב אתה..." שאתה נשאר בפרישותך כל ימיך, כמו שאמר הקדוש ברוך הוא עליו: "ואתה פה עמוד עמדי".
...כי מי כל בשר כמונו, שאנחנו חומריים בטבענו, "אשר שמע קול אלוקים ויחי", לכן "קרב אתה ושמע", אתה אשר עם היותך בשר, אינך בשר כמונו, כי אתה אלוקי בטבעך "קרב אתה ושמע" ולא נצטרך אנחנו לשמוע אותם מפי האל.
*
1. מה הסתירה בדברי ישראל, המתורצת בדברי הגר"א?
**
2. התוכל ליישב סתירה זו בדרך הפשט באופן אחר?
**
3. במה מסייע פירושו של אברבנאל לפירוש הגר"א, ובמה הוא שונה ממנו?
| ה. שאלות לשון וסגנון |
**
1. דברים ה׳:כ״ד
"קְרַב אַתָּה וּשְׁמָע אֵת כָּל אֲשֶׁר יֹאמַר ה' אֱ-לֹהֵינוּ
וְאַתְּ תְּדַבֵּר אֵלֵינוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר יְדַבֵּר ה'"
**
Go thou near, and hear all that the LORD our God may say; and thou shalt speak unto us all that the LORD our God may speak unto thee; and we will hear it and do it.’
הסבר את החילוק בין פעלי הדיבור, ולמה זה פתחו ב"אשר יאמר" וסיימו ב"אשר ידבר"?
**
2. דברים ה׳:כ״ד
"וְשָׁמַעְנוּ וְעָשִׂינוּ"
**
Go thou near, and hear all that the LORD our God may say; and thou shalt speak unto us all that the LORD our God may speak unto thee; and we will hear it and do it.’
נסה לענות לשאלתו.