פרשת בלק תש"ט - המשל השלישי
עיין ההכנות לנאום השלישי בגיליון בלק תש"ז!
א. שאלה כללית
החוקר מ"מ קליש, בספרו Prophecies of Balaam כותב כהקדמה לנאומו השלישי של בלעם (Bible Studies I):
אפשר לראות בנאום השלישי של בלעם את איחוד שני המשלים הקודמים וסיכומם.
הסבר במה מאחד נאומו זה בתוכו את רעיונותיהם של שני קודמיו?
ב. שאלות מבנה וסגנון
1. הסבר את מבנה הנאום.
2. בנאום זה רבו הדימויים (בפסוק ו' בלבד ארבע פעמים כ' הדמיון). מהו המחבר את הדימויים השונים שבחלק הראשון של הנאום ומאחדם ויוצר את הרקע המשותף לכולם?
3. יש הבדל רב בין הדימויים שבהם מדמה בלעם את ישראל בחלק הראשון של נאומו, לדימויים שבהם השתמש בחלק השני. מה ההבדל, וכיצד הוא המעבר מחלק לחלק?
4. השווה את דימוי האריה כאן (ט') לדימוי האריה במשלו השני (פרק כ"ג פסוק כ"ד). מה ההבדל שביניהם, ומה כוונת השינוי?
ג. "נאום בלעם בנו בער..."
"נְאֻם בִּלְעָם בְּנוֹ בְעֹר..."
And he took up his parable, and said: The saying of Balaam the son of Beor, And the saying of the man whose eye is opened;
**
לדעת כמה מן המפרשים, אפשר ללמוד מפסוק זה על ההבדל הגדול שבין בלעם לבין נביאי ישראל בהתייחסותם לנבואתם. כיצד?
ד. "אהליך" "משכנותיך"
"מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל"
מה טבו אהליך HOW GOODLY ARE THY TENTS — He said this because he saw that the entrances of their tents were not exactly facing each other (Bava Batra 60a; cf. v. 2).
ד"ה מה טובו אוהליך: בתי מדרשות. כעניין "יושב אוהלים" (בראשית כה,ד) וכעניין "וישכון באוהלי שם" (שם ט, כז), וכן "והיה כל מבקש ה' יצא אל אוהל מועד" (שמות לג,ז).
!מה טובו אהליך יעקב; a reference to the Torah academies. [the word אהל in that sense dates back to Genesis 25,27 where Yaakov is described as יושב אהלים a dweller in tents.” It was also used in this sense by Noach when he blessed his son Shem (Genesis 9,27) We find it even more prominently as possessing this meaning in Exodus 33,7 “anyone desirous of finding the presence of G’d would go out to the Tent of Testimony.”
ד"ה משכנותיך: בתי כנסיות ומקדשי אל המיוחדים לשכן שמו שם ולקבל תפילת המתפללים.
משכנותיך, a reference to the synagogues of the Jews all over, as well as to their Temples when these existed. The reason that Bileam said מה טובו, an unusual formulation, is that he wanted to make plain that the Torah academies are not only of benefit to the people who study in them, but that they also are good in a transitive sense, i.e. their very existence is of benefit to the entire nation. The very name יעקב also contains such a dual meaning. On the one hand it appears to have a negative connotation, but it also symbolises עקב a heel, something at the tail end of matters, meaning after everything else has already disappeared the עקב still remains, endures. The name “Israel” that was added to Yaakov’s name was justified by this thought, that its bearer had come out of a confrontation with celestial forces and had survived, had endured. If Israel could contend with celestial forces successfully, it would certainly be able to do so with terrestrial forces, i.e. עם אנשים, (Genesis 32,29).
*
התוכל לבאר את "אוהליך" ו"משכנותיך" שלא כפי ספורנו, על דרך הפשט, ואף על פי כן לא יהא זה כפל עניין במילים שונות בלבד?
ה. "אל מוציאו ממצרים..."
"אֵל מוֹצִיאוֹ מִמִּצְרַיִם כְּתוֹעֲפֹת רְאֵם לוֹ"
God who brought him forth out of Egypt Is for him like the lofty horns of the wild-ox; He shall eat up the nations that are his adversaries, And shall break their bones in pieces, And pierce them through with his arrows.
ד"ה אל מוציאו ממצרים: מי גורם להם הגדולה הזאת? - אל המוציאם ממצרים בתוקף ורום שלו, יאכל את הגוים שהם צריו.
אל מוציאו ממצרים GOD WHO BROUGHT THEM OUT OF EGYPT — Who was the cause of all this greatness? God who brought them out from Egypt; by his strength and his sublimity HE EATS UP (יאכל) THE NATIONS (גוים) who are (צריו) HIS ADVERSARIES.
ד"ה אל מוציאו ממצרים: הטעם, כי האל המוציאו ממצרים שם כוח לו כתועפות ראם. ואל יטעון טוען בעבור מ"ם "אל מוציאם" (במדבר כג, כב), ויחשוב כי מלת לו סימן לשם, כי כן משפט הלשון, כמו "תכו לרגליך ישא מדברותיך" (דברים לג, ג), "עד אנה ינאצוני העם הזה" (במדבר יד, יא), ורבים כן.
אברבנאל:
ד"ה אל מוציאו ממצרים: עם היות שתועפות ראם יש לו למצרים, כי בהיות תרועת המלך ה' לישראל – יצאו ממצרים ביד חזקה.
ד"ה כתועפות ראם לו: לעם ישראל שאינו טורף ואוכל כארי, אבל דוחה בקרני כמו הראם, כי היתה הכונה לגרש האומות ולהכניס את ישראל לארץ בלתי הריגת האומות כאומרו "תגרש גויים ותטעהָ" (תהלים פ, ט) כי לא חפץ במות המת. וכן אמרו ז"ל: ג' אגרות שלח יהושע: הרוצה לפנות יפנה. הרוצה להשלים ישלים. הרוצה לעשות מלחמה יעשה. אבל הם הקשו ערפם להילחם והוצרכו להחרימם, ובכן לא השתמשו בהם כלל כמו שמשתמש האריה בטרפו, אבל עשו בהם כמו שעושה הראם במה שהוא דוחה או כובש, שלא יאכלנו כלל.
כתועפות ראם לו like the horns of a wild ox for him, seeing that it does not act like a lion, a predator. It only pushes with its horns like a wild ox, i.e. while it wants to expel the nations living in the land of Canaan. It is not bent on killing the inhabitants unless they resist occupation. We find a matching verse in Psalms 80,9 תגרש גויים ותטעה, “You (G’d) expelled nations and planted it. (Israel in their place)” All of this because G’d is not interest in the death of people. This is also the meaning of what our sages said in the Jerusalem Talmud Sheviit 6,1 “Joshua sent three letters to each of the nations inhabiting the land of Canaan; offering them a number of choices: 1) anyone wishing to emigrate can do so and will not be molested. 2) anyone wishing to make peace with us, i.e. to surrender, is welcome to do so. 3) anyone wishing to resist us by fighting us is welcome to do so.” The people of Canaan were obstinate attacking the incoming Israelites so that the latter were forced to kill them. It is clear therefore that the Jewish nation did not behave at all in the manner a lion behaves when he looks for prey. Instead, they acted in the manner of a wild ox when it feels forced to resist opposition.
ביאור:
"אל" הוא קודש, הוא התקיף ובעל היכולת והכוחות כולם ויפה דימהו המשורר לראם שהוא התקיף והאמיץ בחיות, והוא לסבר את האוזן.
(ליודעי לועזית):
תרגום רמבמ"ן:
די מאכט די אויס מצרים איהן געפיהרט האט איינעס ראמ'ס האכשטרעבענדע געוואלט.
הירש:
D. Gott der es aus M. gefuehrt, der ist ihm wie Reems aufsteigende macht
בובר:
Gott, der aus A. es fuehrte, wie des Wisents gehoern ist er ihm
1. למי מוסב ה"לו" שבפסוקנו, לדעת המפרשים והמתרגמים?
**
2. איזו דעה נראית לך כפשט? נמק את דעתך!
3. במה שונה ספורנו בפרשו את משל "תועפות הראם" מכל שאר המפרשים?
ו. מדברי המדרש
"מְבָרְכֶיךָ בָרוּךְ וְאֹרְרֶיךָ אָרוּר"
He couched, he lay down as a lion, And as a lioness; who shall rouse him up? Blessed be every one that blesseth thee, And cursed be every one that curseth thee.
השווה בראשית פרק כ"ז פסוק כ"ט:
"אֹרְרֶיךָ אָרוּר וּמְבָרְכֶיךָ בָּרוּךְ"
Let peoples serve thee, And nations bow down to thee. Be lord over thy brethren, And let thy mother’s sons bow down to thee. Cursed be every one that curseth thee, And blessed be every one that blesseth thee.
ואלה דברי מדרש בראשית רבה ס"ז:
בלעם, על ידי ששונא היה - פתח בברכה וסיים בקללה, ויצחק שהיה אוהב – פתח בקללה וסיים בברכה.
(מתנות כהונה:
שהקללות יהיה להם קץ וסוף, והברכות יעמדו עד עולמי עד. ובלעם כונתו להיפך).
ומקשין לדברי המדרש: והלא אף הקדוש ברוך הוא כך אמר (בראשית י"ב) "ואברכה מברכיך ומקללך אאור"? נסה ליישב הקושיה!
ז. שאלות בדברי ראב"ע
ד"ה יזל מים: הנה מים לשון יחיד, כמו "מי נדה לא זורק עליו" (במדבר יט, יג). מדליו. כמו "מדליותיו" (ירמיהו יא, טז).
מה קשה לו?
ד"ה אל מוציאו: הטעם, כי האל המוציאו ממצרים שם כוח לו כתועפות ראם. ואל יטעון טוען בעבור מ"ם "אל מוציאם" (במדבר כג, כב), ויחשוב כי מלת לו סימן לשם, כי כן משפט הלשון, כמו "תכו לרגליך ישא מדברותיך" (דברים לג, ג), "עד אנה ינאצוני העם הזה" (במדבר יד, יא), ורבים כן.
א. מהי טענת הטוען?
*
ב. "ורבים כן". תן דוגמאות ל"רבים" אלה!
3) פסוק ט'
ד"ה יקימנו: פירשתיו.
מה קשה לו?
"גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ".
Judah is a lion’s whelp; From the prey, my son, thou art gone up. He stooped down, he couched as a lion, And as a lioness; who shall rouse him up?