| א. הכנת בלעם לנאום השלישי |
"וַיַּרְא בִּלְעָם כִּי טוֹב בְּעֵינֵי ה' לְבָרֵךְ אֶת יִשְׂרָאֵל וְלֹא הָלַךְ כְּפַעַם בְּפַעַם לִקְרַאת נְחָשִׁים וַיָּשֶׁת אֶל הַמִּדְבָּר פָּנָיו. וַיִּשָּׂא בִלְעָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת יִשְׂרָאֵל שֹׁכֵן לִשְׁבָטָיו וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ אֱ-לֹהִים"
And when Balaam saw that it pleased the LORD to bless Israel, he went not, as at the other times, to meet with enchantments, but he set his face toward the wilderness.
ד"ה ולא הלך כפעם בפעם: כאשר עשה ב' פעמים.
ולא הלך כפעם בפעם HE WENT NOT, AS AT OTHER TIMES — as he had already done twice.
ד"ה לקראת נחשים: לנחש אולי ייקרה ה' לקראתו כרצונו. אמר רוצה ואינו רוצה לקללם. אזכיר עוונותיהם, והקללה על הזכרת עוונותיהם תחול.
לקראת נחשים TO SEEK SEEK FOR ENCHANTMENTS — to practise enchantments whereby the Lord might perhaps come to meet him according to his (Balaam’s) wish. He said: Whether He wishes or does not wish to curse them, I will make mention of their sins, and the curse will fall upon them at the mention of their sins, therefore —
ד"ה וישת אל המדבר: כתרגומו.
וישת אל המדבר פניו HE SET HIS FACE TOWARDS THE WILDERNESS — Understand this as the Targum has it (Rashi’s Targum read, as in some editions: He directed his face towards the calf that the children of Israel had made in the wilderness).
ביאור דבריו אלה ע"י רמב"ן לפרק כ"ג פסוק כ"ג:
ד"ה ולא הלך: ... ורש"י כתב וישת אל המדבר פניו, כתרגומו. כי היה הרב מתרגם בו ושוי למדברא דעבדו ביה בני ישראל עגלא אנפוהי, ואין בנוסחאות מדוקדקות מתרגומו של אונקלוס כן, אבל הוא כתוב בקצתן, שהוגה בהן מן התרגום הירושלמי, והעיקר מה שפירשנו: ואמר (שם) "אשר מחזה שדי יחזה", כי ראה עתה באיספקלריא המאירה, כנביאים הראשונים שאמר בהם (שמות ו' ג') "וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי", או במדרגה למטה מהם, כי מחזה שדי איננו שדי, והנה הם יראו באל שדי והוא יחזה במחזה של שדי. והנה היו שתי מדרגות למטה מהם, ועל כן קרא עצמו "גלוי עינים" שהיא מדרגת בני הנביאים, כמו שנאמר (מ"ב ו' כ') "ה' פקח את עיני" וגו'. וכבר נאמר כן בבלעם עצמו בראיית המלאך (לעיל כ"ב ל"א) "ויגל ה' את עיני בלעם". ולא תחשוב בזה זולת מה שפירשנו מפני מאמר רבותינו שאמרו בספרי (ברכה ל"ט): "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה" - בישראל לא קם, אבל באומות העולם קם, ואיזה? - זה בלעם. אלא הפרש יש בין נבואת משה לנבואת בלעם, משה לא היה יודע מה מדבר עמו, ובלעם היה יודע מה מדבר עמו, שנאמר "נאום שומע אמרי אל". משה לא היה יודע מתי מדבר עמו, שנאמר (לעיל ז' פ"ט) "מדבר אליו", ובלעם היה יודע מתי מדבר עמו, שנאמר "ויודע דעת עליון". משה היה מדבר עמו מעומד, שנאמר (דברים ה' כ"ח) "ואתה פה עמוד עמדי", ובלעם היה מדבר עמו שהוא נופל, שנאמר "נופל וגלוי עינים". משל לטבחו של מלך, יודע כמה הוצאות יוצאות למלך על שולחנו. וביאור עניין הברייתא הזו, מפני שאמר הכתוב (שם ל"ד י') "לא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו ה' פנים אל פנים", ודרשו רבותינו שאינו בא לספר במעלה אשר לנבואת משה על נבואת שאר הנביאים, שכבר הודיע אותנו מעלתו עליהם בשני מקומות, בפסוק "וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי ה' לא נודעתי להם" (שמות ו' ג'), ובפסוק "אם יהיה נביאכם" וגו' (לעיל י"ב ו'). אבל עתה לא דיבר על משה, שידע הוא את השם, כעניין שנאמר (שמות ל"ג י"ג) "הודיעני נא את דרכיך ואדעך", שלא אמר הכתוב "אשר ידע את השם פנים אל פנים", אבל אמר "אשר ידעו" כי ידבר על ביאור הנבואה. יאמר כי למשה רבנו תבוא מבוארת כמדבר אל חברו פנים אל פנים, שמודיעו דבריו וכוונתו, עד שיכיר בפניו שהבין דבריו וכוונתו באמירה ובהכרת רצונו בפניו, ואמרו כי לבלעם היה זה בעת שניבא לכבוד ישראל, שעמד על דברי ה' ועל רצונו וחפצו בכל העניין העתיד לבוא לישראל. ואף על פי כן יש הפרש בין נבואת משה לבלעם. כי משה לא היה יודע מה מדבר עמו, באיזה עניין באיזה מצוה יצונו, אבל היה הוא מוכן בכל עת לדיבור והיה הקדוש ברוך הוא מצוה אותו כפי הרצון לפניו, אבל בלעם היה מכוון ומחשב בדבר ההוא, שהוא חפץ בו, והולך ומתבודד ומכין נפשו להיות עליו הרוח, אולי ייקרה ה' לקראתו כאשר הוא מפורש בכאן, ויודע שאם יחול עליו, בעניין ההוא אשר חשב ידבר עמו לא בעניין אחר. ומשה לא היה יודע מתי ידבר עמו, כי לא היה אליו עת קבוע לדבור, אבל בכל עת שיחפוץ משה ויכוין לבו לדיבור היה מדבר עמו כמו שאמר (לעיל ט ח) "עמדו ואשמעה מה יצוה ה'", וכן בכל עת שיהיה לפניו יתעלה הרצון להיות מצוה אותו מאוהל מועד "וישמע את הקול מדבר אליו", אבל בלעם היה מכוון את השעה שיהיה לו הדיבור ולא תנוח עליו הרוח אלא באותה השעה. אולי היא השעה יזכירו רבותינו במסכת ברכות (ז' ע"א) ובמסכת סנהדרין (ק"ה ע"ב) שהיה מקלל בה, ובה היה חל עליו הרוח לא בעת אחרת לעולם. וכן עניין העמידה מעלה למשה, והנפילה בבלעם פחיתות שלא יסבול נבואה, כעניין שנאמר (דברים ה' כ"ב כ"ד) "אם יוספים אנחנו לשמוע את קול ה' אלהינו עוד ומתנו" וגו', "קרב אתה ושמע". ואמרו משל לטבחו של מלך, על המידה הראשונה, וכוונתם לאמר שהטבח יודע בהוצאת שולחנו של מלך, והשר שלו שהוא נאמן בכל ביתו ועומד בסודו לא ידע בהוצאת השולחן. והמשל הזה יורה שדעת החכמים לומר שהיה בלעם יודע מעצמו אחרי כוונתו שהשם יאמר לו "מה אקוב לא קבה אל" (לעיל כ"ג ח'), וכל העניין, ואחר כן ישמע הדיבור במילות ההם, אשר חשב בלבו. וזה מה שהזכרתי, כי היה קוסם ותבואנה העתידות בלבו. ועתה בשביל ישראל ישמע בהם גם הדיבור, ולפיכך היה מתפאר בעצמו עתה לומר "נאום שומע אמרי אל". וראיתי העניין הזה השנוי בספרי, שאמרו בסיגנון אחר בהגדה של במדבר סיני רבה (כ' א'), ואין לי להאריך. והכלל כי כוונתם לומר שנבואת בלעם תבוא אליו במילות מבוארות לו, מן הטעם שאמרו שלא יהא פתחון פה לאומות העולם לומר: אילו היה לנו נביא כמשה, היינו עובדים להקדוש ברוך הוא. אבל מדרגת נבואתו למטה משאר הנביאים, שהיא במחזה שדי, כמו שביארנו. וכן אמרו בויקרא רבה (א' י"ג): אין הקדוש ברוך הוא נגלה על נביאי אומות העולם אלא בחצי דיבור, היך כמה דתימר "ויקר אלוהים אל בלעם", אבל לנביאי ישראל בדיבור שלם, שנאמר "ויקרא אל משה", וחצי הדיבור תבין עניינו ממה שביארנו.
ד"ה ולא הלך: ... ורש"י כתב וישת אל המדבר פניו, כתרגומו. כי היה הרב מתרגם בו ושוי למדברא דעבדו ביה בני ישראל עגלא אנפוהי, ואין בנוסחאות מדוקדקות מתרגומו של אונקלוס כן, אבל הוא כתוב בקצתן, שהוגה בהן מן התרגום הירושלמי, והעיקר מה שפירשנו: ואמר (שם) "אשר מחזה שדי יחזה", כי ראה עתה באיספקלריא המאירה, כנביאים הראשונים שאמר בהם (שמות ו' ג') "וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי", או במדרגה למטה מהם, כי מחזה שדי איננו שדי, והנה הם יראו באל שדי והוא יחזה במחזה של שדי. והנה היו שתי מדרגות למטה מהם, ועל כן קרא עצמו "גלוי עינים" שהיא מדרגת בני הנביאים, כמו שנאמר (מ"ב ו' כ') "ה' פקח את עיני" וגו'. וכבר נאמר כן בבלעם עצמו בראיית המלאך (לעיל כ"ב ל"א) "ויגל ה' את עיני בלעם". ולא תחשוב בזה זולת מה שפירשנו מפני מאמר רבותינו שאמרו בספרי (ברכה ל"ט): "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה" - בישראל לא קם, אבל באומות העולם קם, ואיזה? - זה בלעם. אלא הפרש יש בין נבואת משה לנבואת בלעם, משה לא היה יודע מה מדבר עמו, ובלעם היה יודע מה מדבר עמו, שנאמר "נאום שומע אמרי אל". משה לא היה יודע מתי מדבר עמו, שנאמר (לעיל ז' פ"ט) "מדבר אליו", ובלעם היה יודע מתי מדבר עמו, שנאמר "ויודע דעת עליון". משה היה מדבר עמו מעומד, שנאמר (דברים ה' כ"ח) "ואתה פה עמוד עמדי", ובלעם היה מדבר עמו שהוא נופל, שנאמר "נופל וגלוי עינים". משל לטבחו של מלך, יודע כמה הוצאות יוצאות למלך על שולחנו. וביאור עניין הברייתא הזו, מפני שאמר הכתוב (שם ל"ד י') "לא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו ה' פנים אל פנים", ודרשו רבותינו שאינו בא לספר במעלה אשר לנבואת משה על נבואת שאר הנביאים, שכבר הודיע אותנו מעלתו עליהם בשני מקומות, בפסוק "וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי ה' לא נודעתי להם" (שמות ו' ג'), ובפסוק "אם יהיה נביאכם" וגו' (לעיל י"ב ו'). אבל עתה לא דיבר על משה, שידע הוא את השם, כעניין שנאמר (שמות ל"ג י"ג) "הודיעני נא את דרכיך ואדעך", שלא אמר הכתוב "אשר ידע את השם פנים אל פנים", אבל אמר "אשר ידעו" כי ידבר על ביאור הנבואה. יאמר כי למשה רבנו תבוא מבוארת כמדבר אל חברו פנים אל פנים, שמודיעו דבריו וכוונתו, עד שיכיר בפניו שהבין דבריו וכוונתו באמירה ובהכרת רצונו בפניו, ואמרו כי לבלעם היה זה בעת שניבא לכבוד ישראל, שעמד על דברי ה' ועל רצונו וחפצו בכל העניין העתיד לבוא לישראל. ואף על פי כן יש הפרש בין נבואת משה לבלעם. כי משה לא היה יודע מה מדבר עמו, באיזה עניין באיזה מצוה יצונו, אבל היה הוא מוכן בכל עת לדיבור והיה הקדוש ברוך הוא מצוה אותו כפי הרצון לפניו, אבל בלעם היה מכוון ומחשב בדבר ההוא, שהוא חפץ בו, והולך ומתבודד ומכין נפשו להיות עליו הרוח, אולי ייקרה ה' לקראתו כאשר הוא מפורש בכאן, ויודע שאם יחול עליו, בעניין ההוא אשר חשב ידבר עמו לא בעניין אחר. ומשה לא היה יודע מתי ידבר עמו, כי לא היה אליו עת קבוע לדבור, אבל בכל עת שיחפוץ משה ויכוין לבו לדיבור היה מדבר עמו כמו שאמר (לעיל ט ח) "עמדו ואשמעה מה יצוה ה'", וכן בכל עת שיהיה לפניו יתעלה הרצון להיות מצוה אותו מאוהל מועד "וישמע את הקול מדבר אליו", אבל בלעם היה מכוון את השעה שיהיה לו הדיבור ולא תנוח עליו הרוח אלא באותה השעה. אולי היא השעה יזכירו רבותינו במסכת ברכות (ז' ע"א) ובמסכת סנהדרין (ק"ה ע"ב) שהיה מקלל בה, ובה היה חל עליו הרוח לא בעת אחרת לעולם. וכן עניין העמידה מעלה למשה, והנפילה בבלעם פחיתות שלא יסבול נבואה, כעניין שנאמר (דברים ה' כ"ב כ"ד) "אם יוספים אנחנו לשמוע את קול ה' אלהינו עוד ומתנו" וגו', "קרב אתה ושמע". ואמרו משל לטבחו של מלך, על המידה הראשונה, וכוונתם לאמר שהטבח יודע בהוצאת שולחנו של מלך, והשר שלו שהוא נאמן בכל ביתו ועומד בסודו לא ידע בהוצאת השולחן. והמשל הזה יורה שדעת החכמים לומר שהיה בלעם יודע מעצמו אחרי כוונתו שהשם יאמר לו "מה אקוב לא קבה אל" (לעיל כ"ג ח'), וכל העניין, ואחר כן ישמע הדיבור במילות ההם, אשר חשב בלבו. וזה מה שהזכרתי, כי היה קוסם ותבואנה העתידות בלבו. ועתה בשביל ישראל ישמע בהם גם הדיבור, ולפיכך היה מתפאר בעצמו עתה לומר "נאום שומע אמרי אל". וראיתי העניין הזה השנוי בספרי, שאמרו בסיגנון אחר בהגדה של במדבר סיני רבה (כ' א'), ואין לי להאריך. והכלל כי כוונתם לומר שנבואת בלעם תבוא אליו במילות מבוארות לו, מן הטעם שאמרו שלא יהא פתחון פה לאומות העולם לומר: אילו היה לנו נביא כמשה, היינו עובדים להקדוש ברוך הוא. אבל מדרגת נבואתו למטה משאר הנביאים, שהיא במחזה שדי, כמו שביארנו. וכן אמרו בויקרא רבה (א' י"ג): אין הקדוש ברוך הוא נגלה על נביאי אומות העולם אלא בחצי דיבור, היך כמה דתימר "ויקר אלוהים אל בלעם", אבל לנביאי ישראל בדיבור שלם, שנאמר "ויקרא אל משה", וחצי הדיבור תבין עניינו ממה שביארנו.
He did not approach, as at each time, towards sorcery. The Sages said that Bil'am's prophecy came to him through the exact words which he had anticipated. This was for the reason mentioned elsewhere by the Sages: in order that the nations of the world should have no possibility to make the claim, If only we had a prophet such as Moshe then we would have served Hashem. However, the level of Bil'am's prophecy was beneath that of all the other prophets; it was a vision through ש-די. This idea is also stated in Vayikro Rabbah (14:34): Hashem only reveals Himself to the prophets of the nations through a half word. How so? As it says (v. 23:4), Hashem chanced to appear (ויקר) to Bil'am. Whereas regarding the prophets of Israel, Hashem reveals Himself through a full word. As it says, And He called (ויקרא) to Moshe. The meaning of a half word can be understood as we have explained.
ראב"ע, בסוף הפרק הקודם - כ"ג:
ד"ה ראש הפעור: ולא הלך לקראת נחשים. על כן היתה עליו רוח אלוהים, וזה עשה בעבור שראה כי לא נחש ביעקב.
ד"ה ראש הפעור: ולא הלך לקראת נחשים. על כן היתה עליו רוח אלוהים, וזה עשה בעבור שראה כי לא נחש ביעקב.
ד"ה לקראת נחשים: לנסות ממקום למקום אולי יוכל לקללם. אלא מעתה נתכוון לברכם בלב שלם, ומתוך כך כתיב כאן "ותהי עליו רוח אלוהים", שרוח שכינה שרתה עליו מאהבה דרך חיבה.
ולא הלך כפעם בפעם לקרת נחשים, to try different locations in order to find one from which he could curse the people. The Torah reports that as of now Bileam had his heart in blessing the Israelites. As a result, ותהי עליו רוח אלוקים, the spirit of G’d now remained with him. G’d now inspired him out of a feeling of genuine liking for him.
הירש, (תרגום מגרמנית):
וירא בלעם: אך בשעה זו נפל התבלול מעל עיניו, נתערערה אמונתו שיש בכוח אמצעים מאגיים לשנות את רצון הבורא. הדברים שהוציא מפיו בפסוקים ט' וכ' של פרק כ"ג הפכו עתה אמת ואמונה בלבו. ובכן "שת אל המדבר פניו" ויחכה אם שוב יהיה לכלי שרת לרצון ה'. – "וישא... את עיניו וירא את ישראל שוכן לשבטיו" – מסודרים לפי בתיהם ומשפחותיהם – מיד... "ותהי עליו רוח אלוקים". מעתה לא היה עוד המבטא בעל כורחו את אשר ישים אלוקים בפיו – כאשר היה עד עתה "כפעם בפעם"; מכאן ואילך רוח של נבואת אמת מפעמת בלבו ומדברת מתוך גרונו.
וירא בלעם: אך בשעה זו נפל התבלול מעל עיניו, נתערערה אמונתו שיש בכוח אמצעים מאגיים לשנות את רצון הבורא. הדברים שהוציא מפיו בפסוקים ט' וכ' של פרק כ"ג הפכו עתה אמת ואמונה בלבו. ובכן "שת אל המדבר פניו" ויחכה אם שוב יהיה לכלי שרת לרצון ה'. – "וישא... את עיניו וירא את ישראל שוכן לשבטיו" – מסודרים לפי בתיהם ומשפחותיהם – מיד... "ותהי עליו רוח אלוקים". מעתה לא היה עוד המבטא בעל כורחו את אשר ישים אלוקים בפיו – כאשר היה עד עתה "כפעם בפעם"; מכאן ואילך רוח של נבואת אמת מפעמת בלבו ומדברת מתוך גרונו.
לא רצה עוד לנסות, אולי יחפוץ ה' בזה לקלל, רק הביט לבקש מה' שיתגדל עם ישראל במדבר – והיה המדבר לאגם מים – "וירא את ישראל" – לא כראיה ראשונה לתת עליהם עין רעה, אלא באהבה שהשיג באותה שעה ושרתה עליו רוח הקודש מאהבה וחיבה.
לא הלך לעשות הפעולות שהיה רגיל לעשות, אשר לא נזכרו בכתוב רק נרמזו במילות "אקרה כה". והנה עתה רצה לקלל מבלעדי רצון ה' "וישת אל המדבר פניו" לקלל מדעתו ולתת בהם עין רעה... על כן כתוב "ותהי עליו רוח אלוקים". כי על אפו ועל חמתו בא מפיו דבר ה', אשר לא הכין עצמו אליו.
*
1. במה שונה עמדת בלעם הפעם מעמדתו בשתי הפעמים הקודמות?
2. מה בין המפרשים האלה בהערכתם את בלעם? סדרם לקבוצות.
| ב. "לקראת נחשים" - כפשוטו |
"וְלֹא הָלַךְ כְּפַעַם בְּפַעַם לִקְרַאת נְחָשִׁים"
And when Balaam saw that it pleased the LORD to bless Israel, he went not, as at the other times, to meet with enchantments, but he set his face toward the wilderness.
אברבנאל:
...ואפשר לפרש שאין מילת "נחשים" כאן מלשון ניחוש וקסם אלא כפשוטו "נחשים ועקרבים". רצונו לומר שבשאר הפעמים היה מתבודד ומתפרד לבדו, כמו שאמר (כ"ג ג') "וילך שפי", שעניינו שהלך בגובה הגבעה – מתבודד. ומי שמתבודד במקומות החרבים, אין ספק שילך לקראת נחשים, כי הם מצויים תמיד במקומות ההם.
...ואפשר לפרש שאין מילת "נחשים" כאן מלשון ניחוש וקסם אלא כפשוטו "נחשים ועקרבים". רצונו לומר שבשאר הפעמים היה מתבודד ומתפרד לבדו, כמו שאמר (כ"ג ג') "וילך שפי", שעניינו שהלך בגובה הגבעה – מתבודד. ומי שמתבודד במקומות החרבים, אין ספק שילך לקראת נחשים, כי הם מצויים תמיד במקומות ההם.
**
1. מה ממריצו לפרש בדרך זו, ואיזו סתירה מתפרשת על ידי פירוש זה?
*
2. כיצד משתנית הערכתנו את בלעם מהערכת כל המפרשים המובאים בשאלה א', אם נקבל את פירושו זה?
**
3. כיצד אפשר לתרץ את הסתירה הנ"ל (שאלה 1), אם לא נקבל את פירוש אברבנאל לביטוי "לקראת נחשים" ונחזיק בפירוש המקובל?
| ג. הנאום השלישי - מבנה וסגנון |
1. הסבר את מבנה הנאום.
2. בנאום זה רבו הדימויים (בפסוק ו' בלבד מופיעה ארבע פעמים כ' הדמיון). מהו המחבר את הדימויים השונים שבחלק הראשון של הנאום, ומאחדם, ויוצר את הרקע המשותף לכולם?
3. יש הבדל רב בין הדימויים שבהם מדמה בלעם את ישראל בחלק הראשון של נאומו לדימויים שבהם הוא משתמש בחלק השני. מה ההבדל, וכיצד הוא המעבר מחלק לחלק?
4. במדבר כ״ד:ט׳
"כָּרַע שָׁכַב כַּאֲרִי וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ מְבָרְכֶיךָ בָרוּךְ וְאֹרְרֶיךָ אָרוּר"
He couched, he lay down as a lion, And as a lioness; who shall rouse him up? Blessed be every one that blesseth thee, And cursed be every one that curseth thee.
לדימוי האריה בברכתו השנייה פרק כ"ג פסוק כ"ד:
"הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא לֹא יִשְׁכַּב עַד יֹאכַל טֶרֶף וְדַם חֲלָלִים יִשְׁתֶּה"
"הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא לֹא יִשְׁכַּב עַד יֹאכַל טֶרֶף וְדַם חֲלָלִים יִשְׁתֶּה"
Behold a people that riseth up as a lioness, And as a lion doth he lift himself up; He shall not lie down until he eat of the prey, And drink the blood of the slain.
מה ההבדל שביניהם, ומה כוונת השינוי?
| ד. "כאהלים נטע ה'" - שאלות ברש"י |
"כַּאֲהָלִים נָטַע ה'"
נטע ה' (LIKE THE ALOES] WHICH THE LORD HATH PLANTED in the Garden of Eden. - Another explanation: כאהלים נטע ה׳ LIKE TENTS WHICH THE LORD HATH PLANTED — i.e., like the heavens which are stretched forth as a tent (cf. Isaiah 40:22: וימתחם כאהל לשבת).
ד"ה כאהלים: כתרגומו לשון מור ואהלות.
כאהלים — Understand this as the Targum does (“as aromatic plants”), — taking it in the same meaning as in (Psalms 45:9) “Myrrh and aloes (אהלים).
ד"ה נטע ה': בגן עדן, לשון אחר "כאהלים נטע ה'" - כשמים המתוחין כאוהל, שנאמר "וימתחם כאוהל לשבת" [ולשון זה אינו, דאם כן היה לו לנקוד "כאֹהלים, הא' בחול"ם].
נטע ה' (LIKE THE ALOES] WHICH THE LORD HATH PLANTED in the Garden of Eden. - Another explanation: כאהלים נטע ה׳ LIKE TENTS WHICH THE LORD HATH PLANTED — i.e., like the heavens which are stretched forth as a tent (cf. Isaiah 40:22: וימתחם כאהל לשבת).
ד"ה נטע ה': לשון נטיעה מצינו באוהלים שנאמר "ויטע אוהלי אפדנו".
נטע ה׳ [LIKE TENTS] WHICH THE LORD HAS PLANTED — We can speak of planting a tent for we find the expression “planting” in connection with tents, as it is said, (Daniel 11:45) “And he shall plant (ויטע) the tents of his palace”.
1. רש"י מביא שני פירושים ודוחה את השני. התוכל לדחותו בהוכחה אחרת מאשר על פי הניקוד בלבד?
2. התוכל להסביר את המליצה "נטע ה'" שלא כדרך רש"י כאן, בעזרת הפסוקים שמואל ב, ז' י'; עמוס ט' ט"ו; ירמיהו כ"ד ו'?