פרשת האזינו תשי"ב - שירת האזינו
שים לב: גיליון זה הוא המשך גיליון האזינו תשי"א שעסק כולו בפסוקים ל"ו-ל"ז. עיין שם!
א. חלוקת הפסוקים
לפי המתרגמים בובר-רוזנצווייג מתחלקים הפסוקים ל"ב ל"ו-ל"ג לארבעה בתים:
פסוקים ל"ו-ל"ח
פסוקים מ'-מ"ב
פסוק מ"ג
הסבר את נימוקיה של חלוקה זו! המסכים אתה עמה או חולק עליה?
ב. שאלות ודיוקים ברש"י
ד"ה כי ידין ה' עמו: כשישפוט אותו ביסורין הללו האמורים עליהם... כשיבואו עליהם משפטים הללו ויתנחם הקב"ה על עבדיו לשוב ולרחם עליהם.
כי ידין ה' עמו — This means, when He will sentence them to all these sufferings that are mentioned concerning them. The phrase has the same meaning as (Job 36:31) “For by them ידין nations”, i.e. He will chastise the nations. — This word כי has not the meaning of “because”, giving the reason for the preceding statements, but it is an expression (a particle) beginning a new a statement, as (Leviticus 25:2) “When (וכי) ye will come into the land” (cf. Rashi on that passage). The meaning is: When these judgment will come upon them, and the Lord will bethink Himself concerning His servants to have mercy on them again.
א. מה ראה צורך לבאר מילת "ידין" כאן?
**
אבל מה שהוסיף מילת "הקב"ה" על מילת יתנחם, לא ידעתי למה, כי היה די "ה'" הכתוב על "כי ידין".
אולי תדע תשובה לתמיהתו?
ד"ה יתנחם: לשון היפך המחשבה להטיב או להרע.
יתנחם HE WILL REPENT — This is an expression for changing one’s mind whether for good or for evil.
והשוה רש"י, בראשית פרק ו' פסוק ו':
ד"ה אל לבו: ...דבר אחר: וינחם: נהפכה מחשבתו של מקום ממידת רחמים למידת הדין. עלה במחשבה לפניו מה לעשות באדם שעשה בארץ. וכן כל לשון ניחום שבמקרא לשון נמלך מה לעשות. (במדבר כ"ג) ובן אדם ויתנחם (דברים ל"ב) ועל עבדיו יתנחם (שמות ל"ב) וינחם ה' על הרעה (שמואל א' ט"ו) נחמתי כי המלכתי, כולם לשון מחשבה אחרת הם...
והשוה ראב"ע, בראשית שם:
ד"ה וינחם ה': ידוע כי לא אדם הוא להנחם, רק דיברה תורה כלשון בני אדם, כי המשחית מה שעשה יראה שניהם.
א. האם מתאים פירוש רש"י כאן לפירושו שם?
ב. האם אותו הקושי העומד בפני הראב"ע שם עומד גם בפני רש"י פה ושם?
ג. "אני אמית ואחיה" וכו'
"... אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא"
See now that I, even I, am He, And there is no god with Me; I kill, and I make alive; I have wounded, and I heal; And there is none that can deliver out of My hand.
תנו רבנן: "אני אמית ואחיה" יכול שתהא מיתה באחד וחיים באחד,
See now that I, even I, am He, And there is no god with Me; I kill, and I make alive; I have wounded, and I heal; And there is none that can deliver out of My hand.
והכא קאמר: אני ממית אדם זה ומחיה אדם אחר.
האזינו השמים HEAR YE HEAVENS that I warn Israel, and be ye witnesses to this matter; for so I have told them that ye will be witnesses (cf. Rashi on Deuteronomy 31:28). Similar is the meaning of ותשמע הארץ (i.e. the verb has the force of an imperative: AND LET THE EARTH HEAR). And why did He call heaven and earth as witnesses against them? Moses thought: “I am a being of flesh and blood (mortal); tomorrow I shall be dead. If the Israelites will once say, ‘We have never accepted the covenant’, who can come and refute them?” Therefore he called heaven and earth as witnesses against them — witnesses that endure forever (Sifrei Devarim 306:15). And a further reason was that if they should act worthily, the witnesses might come and give them their reward: the vine might yield its fruit, the ground give its increase, the heaven bestow its dew; while if they should act sinfully, the hand of the witnesses might first be against them (Rashi uses a phrase similar to that used of human witnesses; cf. e.g. Deuteronomy 13:10): “and He will restrain the heaven, that there be no rain, and the earth will not give its increase; and you shall perish quickly” (Deuteronomy 11:17) — through the attacks of other nations (Tanchuma 5:10:1).
רש"י:
כדרך שהעולם נוהג?
רש"י:
שזה מת וזה נולד?
רש"י:
תלמוד לומר: "מחצתי ואני ארפא" – מה מחיצה ורפואה באחד -
רש"י:
ואין רפואה אלא במקום מחץ.
רש"י:
אף מיתה וחיים באחד. מכאן תשובה לאומרים: אין תחיית המתים מן התורה.
ד"ה אשר חלב זבחימו יאכלו: כי היו ישראל תדירים בעבודת הקרבנות והנסכים מכל גוי לאלהיו. והזכיר לשון רבים, יאכלו וישתו, לאלהימו שהוא לשון הרבים, ואצל העמים רבים הם. ולכך חזר ואמר, ראו - עמים כולם, אני אני הוא - יחיד, ואין אלהים עמדי - לעזור לי, ואין כנגדי להציל, ולמחות בידי מלעשות כל רצוני להמית ולמחוץ ולהחיות ולרפוא.
עקדת יצחק:
...והנה כאשר יחליטו הגויים המאמר הזה (ר"ל: "אי אלוהימו?"), יעשה ה' למען שמו הגדול, כי איך יחל? (= יחלל שמו), ותהיה תשובת ה' להם על פי דבריהם. ראו עתה כי אני הוא... אמנם אין ריבוי אלוהים עמדי כמו שאמרו האומות "יקומו ויעזרוכם" – אני אמית מכם מה שאמית ואחיה מה שאחיה ומחץ מכת עמי אשר מחצתי - אני ארפא, ואין מידי מציל מעשות כל אלה.
"אני אמית ואחיה": אני הוא מי שעשיתי את ישראל כמתים, כמו שנאמר (איכה ג') "במחשכים הושיבני כמתי עולם" – ולא אתם בגבורתכם. ואני אחיה אותם עתה ואגאלם. אני מחצתי אותם בגלותם ואני ארפא, כמו שנאמר (ישעיה ל') "ביום חבוש ה' את שבר עמו ומחץ מכתו ירפא".
We learn seven principles from this song:
1. במה שונה הגמרא מדעת שלושת המפרשים הנ"ל?
2. האם עומדת דרשת חז"ל זו בניגוד לדעת המפרשים, או אפשר לצרף דרשתם לפירושם?
3. מה ראה הרמב"ן לשנות מסדר המלים שבפסוק ולכתוב "להמית ולמחוץ - ולהחיות ולרפוא"?
4. במה שונה האברבנאל מדעת בעל העקדה?