שאלות למבנה הפרק כולו ולסדר התוכחות עיין בגיליון כי תבוא תש"ג.
שאלות לחלקו הראשון של הפרק עיין בגיליון כי תבוא תש"י.
| א. "אלהים אחרים אשר לא ידעת" |
"וְעָבַדְתָּ שָּׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים עֵץ וָאָבֶן"
The LORD will bring thee, and thy king whom thou shalt set over thee, unto a nation that thou hast not known, thou nor thy fathers; and there shalt thou serve other gods, wood and stone.
"וְעָבַדְתָּ שָּׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ אַתָּה וַאֲבֹתֶיךָ עֵץ וָאָבֶן"
And the LORD shall scatter thee among all peoples, from the one end of the earth even unto the other end of the earth; and there thou shalt serve other gods, which thou hast not known, thou nor thy fathers, even wood and stone.
כתרגומו, לא עבודת אלוהות ממש אלא מעלים מס וגולגוליות לכומרי עבודת אלילים.
ועבדתם שם אלהים אחרים AND YE WILL SERVE THERE OTHER GODS — Understand this as the Targum does: (ye will serve the peoples that worship idols); not actually that they shall serve idols, but they will have to pay tribute and poll-taxes to the priests of the idols.
כתרגומו, משאתם עובדים לעובדים - כאילו אתם עובדים להם.
ועבדתם שם אלהים AND THERE YE SHALL SERVE GODS — Understand this as the Targum does: And there ye shall serve peoples who serve idols, for since you serve those who serve them (idols) it will be as though you serve them.
והשוה לזה:
... עניינו, שאחרי בואם בגלות יצאו רבים מכלל הדת מתוך הצרות והגזרות, שלא יוכלו לסבלם, והנה אמר בפסוק ס"ד "אשר לא ידעת אתה ואבותיך" ולא אמר כך למעלה, לפי ששם דבר בחורבן בית ראשון, שהלכו לבבל ועבדו אלוהי הבבלים, שכבר שמעו את שמעו ועבדו אותם הרבה, אמנם עתה ידבר בגלות האחרון, לכן אמר עליהם "אשר לא ידעת אתה ואבותיך", ואמר: "ובגויים ההם לא תרגיע ולא תמצא מנות לכף רגלך", להודיע מה שאמר יחזקאל (כ' ל"ב-ל"ג) "והעולה על רוחכם היו לא תהיה אשר אתם אומרים נהיה כגויים כמשפחות הארצות לשרת עץ ואבן. חי אני... אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם".
עקדת יצחק:
... אמנם בגלות הראשון לא נאמר "אשר לא ידעת אתה ואבותיך", לפי שעבודות הבבליים כבר היו ידועים להם בהיותם על אדמתם ועבדום הרבה שנים; אמנם זאת העבודה תהיה זרה להם בלי ספק. ויתכן שיובן (הכונה לפסוק ס"ד) שנמצאו בגלות הזה כמה אלפים ורבבות מישראל שהחליפו שיטתם והמירו דתם לסיבת הגזרות אשר נגזרו עליהם... והנה על אלו המחליפים שיטתם אמר "ובגויים האלה לא תרגיע", כי אף על פי שנתערבו בגויים ההם לגמרי, לא ימצאו ביניהם מנוח, כי הם יחרפו ויבזו אותם תמיד ויחשבו עליהם מחשבות ועלילות מפאת דתם ותמיד הם חשודים בעיניהם למתיהדים ומגלגלים עליהם סכנות עצומות, ומה גם עתה בזממנו זה, אשר עלה עשנן השמימה בכל מלכויות ספרד ובאיי הים, שלישיתם שרף האש, שלישיתם יברחו הנה להחבא, והנשארים יחיו בפחד גדול ומורך נפלא מפחד לבבם וממראה עיניהם... והנה באמת, מה שאמר "ובגויים ההם לא תרגיע... והיו חייך תלויים לך מנגד..." הוא צודק מאוד בכל גלותנו זה, לומר, שלא יקרה לנו בו כאשר קרה לעשרת השבטים אשר הגלו ראשונה, שאם גלו מארצם, הנה לא נפזרו אלו מאלו, ובארץ גלותם לא ישב זר בתוכם והם נושאים שם עול העבודה מהמס ושאר השעבודים אשר נותנים עליהם מלכי הארצות ההם – אשור ובבל. אמנם אנחנו הגולים בתוך העמים שאנו נפוצים ומפוזרים בינותם והרשעים שבהם מצרים אותנו מכל הצדדים, אין לנו שום מרגוע מכמה צרות ועינויים שהם עוינים אותנו בהם בכל מקומות מושבותיהם, עד שאין עיר ומדינה שאין מגלגלין גזרות על גוליה משונות מחברותיה, כמו שהוא נודע ומפורסם מגזרות הקהילות שהיו בארץ אדום וישמעאל עד הנה, לולא רחמי ה' וחסדיו בלב המלכים ושרים ושאר אנשי האומות ההם...
... אמנם בגלות הראשון לא נאמר "אשר לא ידעת אתה ואבותיך", לפי שעבודות הבבליים כבר היו ידועים להם בהיותם על אדמתם ועבדום הרבה שנים; אמנם זאת העבודה תהיה זרה להם בלי ספק. ויתכן שיובן (הכונה לפסוק ס"ד) שנמצאו בגלות הזה כמה אלפים ורבבות מישראל שהחליפו שיטתם והמירו דתם לסיבת הגזרות אשר נגזרו עליהם... והנה על אלו המחליפים שיטתם אמר "ובגויים האלה לא תרגיע", כי אף על פי שנתערבו בגויים ההם לגמרי, לא ימצאו ביניהם מנוח, כי הם יחרפו ויבזו אותם תמיד ויחשבו עליהם מחשבות ועלילות מפאת דתם ותמיד הם חשודים בעיניהם למתיהדים ומגלגלים עליהם סכנות עצומות, ומה גם עתה בזממנו זה, אשר עלה עשנן השמימה בכל מלכויות ספרד ובאיי הים, שלישיתם שרף האש, שלישיתם יברחו הנה להחבא, והנשארים יחיו בפחד גדול ומורך נפלא מפחד לבבם וממראה עיניהם... והנה באמת, מה שאמר "ובגויים ההם לא תרגיע... והיו חייך תלויים לך מנגד..." הוא צודק מאוד בכל גלותנו זה, לומר, שלא יקרה לנו בו כאשר קרה לעשרת השבטים אשר הגלו ראשונה, שאם גלו מארצם, הנה לא נפזרו אלו מאלו, ובארץ גלותם לא ישב זר בתוכם והם נושאים שם עול העבודה מהמס ושאר השעבודים אשר נותנים עליהם מלכי הארצות ההם – אשור ובבל. אמנם אנחנו הגולים בתוך העמים שאנו נפוצים ומפוזרים בינותם והרשעים שבהם מצרים אותנו מכל הצדדים, אין לנו שום מרגוע מכמה צרות ועינויים שהם עוינים אותנו בהם בכל מקומות מושבותיהם, עד שאין עיר ומדינה שאין מגלגלין גזרות על גוליה משונות מחברותיה, כמו שהוא נודע ומפורסם מגזרות הקהילות שהיו בארץ אדום וישמעאל עד הנה, לולא רחמי ה' וחסדיו בלב המלכים ושרים ושאר אנשי האומות ההם...
1. מה קשה לשלושתם בפסוקנו?
2. מה בין רש"י לבין פירושי בעל העקדה ואברבנאל בפרשם את "ועבדת שם אלוהים אחרים"? עיין גם גיליון ואתחנן תש"ב שאלה ג'.
4. מה בין ר' יצחק עראמה בעל עקדת יצחק לבין אברבנאל בהבנתם את הפסוק "ובגויים ההם לא תרגיע", ומהן השקפותיהם על צרות ישראל בגלות, המשתקפות בפירושיהם לפסוק זה?
| ב. "כאשר שש - כן ישיש" |
"וְהָיָה כַּאֲשֶׁר שָׂשׂ ה' עֲלֵיכֶם לְהֵיטִיב אֶתְכֶם וּלְהַרְבּוֹת אֶתְכֶם
כֵּן יָשִׂישׂ ה' עֲלֵיכֶם לְהַאֲבִיד אֶתְכֶם וּלְהַשְׁמִיד אֶתְכֶם"
And it shall come to pass, that as the LORD rejoiced over you to do you good, and to multiply you; so the LORD will rejoice over you to cause you to perish, and to destroy you; and ye shall be plucked from off the land whither thou goest in to possess it.
ד"ה כן ישיש ה': את אויביכם עליכם להאביד.
'כן ישיש ה SO WILL THE LORD MAKE your enemies REJOICE עליכם OVER YOU, להאביד וגו׳ TO DESTROY [YOU] (Megillah 10b).
ד"ה כאשר שש: שלא תחשוב כי יזיק לה' או יתאבל, כטעם (איוב ל"ה) "אם צדקת מה תתן לו".
as He rejoiced Do not think that anything can harm God , or that He suffers (see, “if you are righteous, what do you give Him?” [Job 35: 7]).
1. מה קשה לרש"י, ומה הצריכו לפרש כן? (שים לב: קשה לו גם קושי חיצוני – לשוני, גם קושי פנימי – רעיוני.)
2. מה קשה לראב"ע בפסוקנו – האם זהו אותו קושי העומד בפני רש"י או אחר?
| ג. חידה |