| א. ההקבלות בפרקנו |
הפרק הזה – כרוב מקומות השירה בכתבי הקודש – פסוקיו בנויים בצורת ההקבלה – "כפל העניין במילים שונות".
שתי גישות למפרשים בפירוש ההקבלה שבפסוקים. השוה:
|
ראב"ע, פסוק ג':
ד"ה יתר שאת: ראוי היית ליתרון על הכל שתהיה נישא. ד"ה ויתר עז: כפול בטעם כדרך כל הנבואות ופירוש עז תקיף. רשב"ם, פסוק ג': ד"ה כוחי וראשית אוני: דיבור אחד הוא. דרך המקראות לכפול את דבריהם. כוחי כמו חילי וחילי ממוני. וגם אוני ממוני הוא, כדכתיב "מצאתי און לי", "וידיו תשבנה אונו". ראב"ע, פסוק ו': ד"ה בסודם אל תבוא: אמר ר' משה הכהן ז"ל כי כבודי כמו ונפשי. ורבים בספר תהילות כמוהו. ויפה פירש כי הטעם הוא כפול, כדרך הנבואות "שאל אביך..." "מה אקוב..." והנה בסודם כמו בקהלם, ותבוא כמו תחד, ונפשי כמו כבודי. פסוק ז': ד"ה ועברתם: כפול הטעם. פסוק י"א: ד"ה ולשורקה: כפול כי היא כגפן, ועיר כאתון גם כן. רשב"ם, פסוק י"א: ד"ה אוסרי לגפן עירֹה: עיר בן אתונות צריך לקשור לגפן אחת להטעינו מרוב ענבים. ד"ה ולשורקה: אחת בני אתונו. כפל לשון כדכתיב בשלמה "וישראל ויהודה רבים איש תחת גפנו ואיש תחת תאנתו" כי משופעים ביין היו. רד"ק, פסוק ו': כשנתייעצו ונקהלו במעשה שכם... ונכפל העניין במלים שונות. |
מלבי"ם, פסוק ו': בסודם: בתחילה כשהיה הדבר סוד אצלם ("ויענו את שכם במרמה") לא היה על פי עצתי, ואחר כך בקהלם, כאשר נקהלו ויבואו אל העיר בטח ויהרגו את כל זכר, שאמרו שעשו זה להציל כבודי ("ויאמרו הכזונה יעשה את אחותנו") – לא היה זה לכבוד לי. פסוק ז': ארור אפם: ויש הבדל בין אף ובין עברה שאף הוא שחוטא על מי שחטא כנגדו, ועברה אם על ידי זה שולח חרונו גם על מי שלא חטא, עד שעובר כל גבול. ונגד שכם היה אף, ונגד אנשי שכם – עברה. |
מה בין שתי השיטות הפרשניות האלה, ומה יש לומר לזכותה של כל אחת מהן?
בין סוגי צורות ההקבלה השונים יש להבדיל בפרקנו בין שניים אלה:
| סוג א' | סוג ב' |
|
1.פסוק ו'
"בְּסֹדָם אַל תָּבֹא נַפְשִׁי בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי" |
פסוק י"א
"אֹסְרִי לַגֶּפֶן עִירֹה וְלַשֹּׂרֵקָה בְּנִי אֲתֹנוֹ" |
|
2. פסוק ו'
"כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ שׁוֹר" |
פסוק י'
"לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו" |
|
3. פסוק כ"ז
"בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד וְלָעֶרֶב יְחַלֵּק שָׁלָל" |
פסוק כ"ו
"תִּהְיֶיןָ לְרֹאשׁ יוֹסֵף וּלְקָדְקֹד נְזִיר אֶחָיו" |
מה ההבדל בין שני הסוגים הללו?
הבא דוגמאות נוספות מתוך פרקנו לכל אחד משני הסוגים הנ"ל!
| ב. דברי יעקב ליוסף |
בדברי יעקב אל כל בניו ירמוז גם (או רק) לעתיד שבטו.
החוקר בֶּנוֹ יעקב, בספרו Genesis קובע:
שונים דברי יעקב אל יוסף (כ"ב-כ"ו) מדבריו לכל יתר בניו. כי כאן ידבר רק על האיש יוסף, ולא – כדרכו – על עתיד שבטו.
שונים דברי יעקב אל יוסף (כ"ב-כ"ו) מדבריו לכל יתר בניו. כי כאן ידבר רק על האיש יוסף, ולא – כדרכו – על עתיד שבטו.
התוכל למצוא סיבת תופעה זו?
| ג. דברי יעקב לראובן |
"רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה כֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי יֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עָז פַּחַז כַּמַּיִם אַל תּוֹתַר כִּי עָלִיתָ מִשְׁכְּבֵי אָבִיךָ אָז חִלַּלְתָּ יְצוּעִי עָלָה"
Reuben, thou art my first-born, My might, and the first-fruits of my strength; The excellency of dignity, and the excellency of power.
"וּבְנֵי רְאוּבֵן בְּכוֹר יִשְׂרָאֵל כִּי הוּא הַבְּכוֹר וּבְחַלְּלוֹ יְצוּעֵי אָבִיו נִתְּנָה בְּכֹרָתוֹ לִבְנֵי יוֹסֵף בֶּן יִשְׂרָאֵל וְלֹא לְהִתְיַחֵשׂ לַבְּכֹרָה"
And the sons of Reuben the first-born of Israel—for he was the first-born; but, forasmuch as he defiled his father’s couch, his birthright was given unto the sons of Joseph the son of Israel, yet not so that he was to be reckoned in the genealogy as first-born.
אמת שאתה הבכור בבני.
מה תיקן בהוספת מילת "אמת"?
**
3. מהן מילות היחס שיש לנו להוסיף למחצית הראשונה של פסוק ד' כדי לפרשה?
מהי כוונת הכתוב בחזרו שלוש פעמים על הפועל משרש "יתר" בפסוקים אלה?
ד"ה יתר שאת: ראוי היית להיות יתר על אחיך בכהונה, לשון נשיאות כפים.
יתר שאת SUPERIORITY IN DIGNITY — Since you were the first-born it was proper that you should be superior to your brothers by being endowed with the priesthood. This term שאת “lifting up” alludes to the נשיאות כפים the raising of the hands when the priests pronounce the benediction (cf. Onkelos).
ד"ה יתר עז: במלכות כמו (שמואל א' ב') "ויתן עוז למלכו", ומי גרם לך להפסיד כל אלה? ---
ויתר עז SUPERIORITY IN POWER — meaning in royal rank, as is meant by עז in (1 Samuel 2:10) “And he will give strength (עז) unto His king”. And what caused you to lose all these?
ד"ה פחז כמים: הפחז והבהלה אשר מיהרת להראות כעסך כמים הללו הממהרים למרוצתם. לכך: "אל תותר" - אל תרבה ליטול כל היתרות הללו, שהיו ראויות לך. ומהו הפחז אשר פחזת? - כי עלית... .
פחז כמים The impetuosity and the precipitance with which you so hastily showed your wrath, just like water that rushes headlong in its course — therefore אל תותר THOU SHALT NOT BE SUPERIOR— you will not receive all these many prerogatives that were proper to you. And what was this impetuosity which you displayed?
ד"ה פחז: בעבור שפחזת כמים, "אל תותר" לא יהיה לך יתרון.
ד"ה פחז כמים אל תותר: פחז - שם דבר, מן "אנשים ריקים ופוחזים" (שופטים ט' ד'), "ריקים ונמהרים", קלי הדעת. ורבותינו משתמשים בו תדיר (נדרים ט' ב'): נסתכלתי בבבואה שלי ופחז יצרי עלי, כלומר קפץ יצרי עלי, ואמרו עוד (סנהדרין נ"ז א'): אפיחזיהו הוא דקא מגלי, כלומר קלות דעתם. עמא פחיזא דאקדמיה פומיה לאודניה, עדין בפחזותיכו קימיתו (שבת פ"ח א'), נמהרים קלי דעת.
ויתכן שהוא הפוך מן חיפזון. יאמר שטף הבא כמים - אל תותר בו, "כי עלית משכבי אביך" - בפחזותיך וקלות דעתך, "אז חיללת" - אותם, כאשר יצועי עלה, הפחז שלך שהוא כמים העולים ושוטפים. וזה כלשון הכתוב במים, "הנה ה' מעלה עליהם את מי הנהר העצומים והרבים ועלה על כל אפיקיו והלך על כל גדותיו וחלף ביהודה ושטף ועבר" (ישעיה ח' ז-ח).
פרש את דבריו "ויתכן שהוא הפוך מן חיפזון". הבא דוגמאות נוספות לתופעה זו!
"אָז חִלַּלְתָּ יְצוּעִי עָלָה"
Unstable as water, have not thou the excellency; Because thou wentest up to thy father’s bed; Then defiledst thou it—he went up to my couch.
חיללת אותו שעלה על יצועי, דהיינו אתה בעצמך, שבאותה שעה ירדת מקדושתך ונעשית חול ואבדה ממך הבכורה והמלכות.
כי עלית, “when you mounted;” “you desecrated Him Who is present even when I have intimate relations with my wife.” Yaakov accuses Reuven that as of the day when he invaded his privacy, he no longer received communications from the Holy Spirit. This was because he felt ritually unfit to have marital relations with Bilhah. The word עלה occurs in the sense of “departing, withdrawing its presence,” also in Psalms 102,25: על תעלני בחצי ימי, “do not take me away in the midst of my days.”
דבר אחר: היה אומר זה לשבטים, כלומר: אל תתמהו שאני מדבר אליו קשות, שהרי הוא העוה מאוד.
א. העתק את פסוקנו פעמיים בסימני פיסוק בהתאם לשני פירושיו!
ב. מהן חולשותיו ומעלותיו של כל אחד מן הפירושים האלה?
ג. היכן מצינו עוד בפרקנו מעבר כזה מגוף שני לגוף שלישי, כפי שישנו בפסוקנו, לפי פירושו השני של חזקוני?