לפרק זה עיין גם גיליון מקץ תש"ו, העוסק בעיקר בפסוקיו הראשונים!
| א. ל"נקמתו" של יוסף |
אברבנאל, שואל:
למה התנכר יוסף לאחיו ודיבר אתם קשות, והלוא היה זה לו עוון פלילי, בהיותו נוקם ונוטר כנחש, והם – אם חשבו עליו רעה, אלוקים חשבה לטובה (נ' פסוק כ'), ומה לו להינקם אחרי עשרים שנה?
למה התנכר יוסף לאחיו ודיבר אתם קשות, והלוא היה זה לו עוון פלילי, בהיותו נוקם ונוטר כנחש, והם – אם חשבו עליו רעה, אלוקים חשבה לטובה (נ' פסוק כ'), ומה לו להינקם אחרי עשרים שנה?
ועיין תשובת הרמב"ן, לשאלה זו, פסוק ט':
ד"ה ויזכור יוסף את החלומות אשר חלם להם: עליהם, וידע שנתקיימו, שהרי השתחוו לו, לשון רש"י. ולפי דעתי שהדבר בהיפך, כי יאמר הכתוב כי בראות יוסף את אחיו משתחוים לו, זכר כל החלומות אשר חלם להם, וידע שלא נתקיים אחד מהם בפעם הזאת, כי יודע בפתרונם, כי כל אחיו ישתחוו לו בתחילה מן החלום הראשון, והנה אנחנו מאלמים אלומים, כי "אנחנו" ירמוז לכל אחיו אחד עשר, ופעם שנית ישתחוו לו השמש והירח ואחד עשר כוכבים מן החלום השני, וכיון שלא ראה בנימין עמהם חשב זאת התחבולה שיעליל עליהם, כדי שיביאו גם בנימין אחיו אליו, לקיים החלום הראשון תחילה. ועל כן לא רצה להגיד להם "אני יוסף אחיכם", ולאמר מהרו ועלו אל אבי, וישלח העגלות, כאשר עשה עמהם בפעם השניה, כי היה אביו בא מיד בלא ספק. ואחרי שנתקיים החלום הראשון, הגיד להם לקיים החלום השני. ולולי כן היה יוסף חוטא חטא גדול לצער את אביו ולהעמידו ימים רבים בשכול ואבל על שמעון ועליו, ואף אם היה רצונו לצער את אחיו קצת, איך לא יחמול על שיבת אביו, אבל את הכל עשה יפה בעתו לקיים החלומות, כי ידע שיתקיימו באמת. גם העניין השני שעשה להם בגביע, לא שתהיה כוונתו לצערם, אבל חשד אולי יש להם שנאה בבנימין שיקנאו אותו באהבת אביהם כקנאתם בו, או שמא הרגיש בנימין שהיה ידם ביוסף ונולדה ביניהם קטטה ושנאה, ועל כן לא רצה שילך עמהם בנימין, אולי ישלחו בו ידם עד בודקו אותם באהבתו. ולזה נתכוונו בו רבותינו בבראשית רבה (צ"ג ט') אמר רבי חייא בר' אבא: כל הדברים שאתה קורא שדיבר יהודה בפני אחיו עד שאתה מגיע "ולא יכול יוסף להתאפק" היה בו פיוס ליוסף, פיוס לאחיו, פיוס לבנימין. פיוס ליוסף, ראה היאך נותן נפשו על בניה של רחל וכו'. וכן אני אומר שכל העניינים האלה היו ביוסף מחכמתו בפתרון החלומות, כי יש לתמוה אחר שעמד יוסף במצרים ימים רבים, והיה פקיד ונגיד בבית שר גדול במצרים, איך לא שלח כתב אחד לאביו להודיעו ולנחמו, כי מצרים קרוב לחברון כששה ימים, ואילו היה מהלך שנה, היה ראוי להודיעו לכבוד אביו, ויקר פדיון נפשו ויפדנו ברוב ממון. אבל היה רואה כי השתחויית אחיו לו וגם אביו וכל זרעו אתו, אי אפשר להיות בארצם, והיה מקוה להיותו שם במצרים בראותו הצלחתו הגדולה שם, וכל שכן אחרי ששמע חלום פרעה שנתברר לו כי יבואו כולם שמה ויתקיימו כל חלומותיו.
ד"ה ויזכור יוסף את החלומות אשר חלם להם: עליהם, וידע שנתקיימו, שהרי השתחוו לו, לשון רש"י. ולפי דעתי שהדבר בהיפך, כי יאמר הכתוב כי בראות יוסף את אחיו משתחוים לו, זכר כל החלומות אשר חלם להם, וידע שלא נתקיים אחד מהם בפעם הזאת, כי יודע בפתרונם, כי כל אחיו ישתחוו לו בתחילה מן החלום הראשון, והנה אנחנו מאלמים אלומים, כי "אנחנו" ירמוז לכל אחיו אחד עשר, ופעם שנית ישתחוו לו השמש והירח ואחד עשר כוכבים מן החלום השני, וכיון שלא ראה בנימין עמהם חשב זאת התחבולה שיעליל עליהם, כדי שיביאו גם בנימין אחיו אליו, לקיים החלום הראשון תחילה. ועל כן לא רצה להגיד להם "אני יוסף אחיכם", ולאמר מהרו ועלו אל אבי, וישלח העגלות, כאשר עשה עמהם בפעם השניה, כי היה אביו בא מיד בלא ספק. ואחרי שנתקיים החלום הראשון, הגיד להם לקיים החלום השני. ולולי כן היה יוסף חוטא חטא גדול לצער את אביו ולהעמידו ימים רבים בשכול ואבל על שמעון ועליו, ואף אם היה רצונו לצער את אחיו קצת, איך לא יחמול על שיבת אביו, אבל את הכל עשה יפה בעתו לקיים החלומות, כי ידע שיתקיימו באמת. גם העניין השני שעשה להם בגביע, לא שתהיה כוונתו לצערם, אבל חשד אולי יש להם שנאה בבנימין שיקנאו אותו באהבת אביהם כקנאתם בו, או שמא הרגיש בנימין שהיה ידם ביוסף ונולדה ביניהם קטטה ושנאה, ועל כן לא רצה שילך עמהם בנימין, אולי ישלחו בו ידם עד בודקו אותם באהבתו. ולזה נתכוונו בו רבותינו בבראשית רבה (צ"ג ט') אמר רבי חייא בר' אבא: כל הדברים שאתה קורא שדיבר יהודה בפני אחיו עד שאתה מגיע "ולא יכול יוסף להתאפק" היה בו פיוס ליוסף, פיוס לאחיו, פיוס לבנימין. פיוס ליוסף, ראה היאך נותן נפשו על בניה של רחל וכו'. וכן אני אומר שכל העניינים האלה היו ביוסף מחכמתו בפתרון החלומות, כי יש לתמוה אחר שעמד יוסף במצרים ימים רבים, והיה פקיד ונגיד בבית שר גדול במצרים, איך לא שלח כתב אחד לאביו להודיעו ולנחמו, כי מצרים קרוב לחברון כששה ימים, ואילו היה מהלך שנה, היה ראוי להודיעו לכבוד אביו, ויקר פדיון נפשו ויפדנו ברוב ממון. אבל היה רואה כי השתחויית אחיו לו וגם אביו וכל זרעו אתו, אי אפשר להיות בארצם, והיה מקוה להיותו שם במצרים בראותו הצלחתו הגדולה שם, וכל שכן אחרי ששמע חלום פרעה שנתברר לו כי יבואו כולם שמה ויתקיימו כל חלומותיו.
(שים לב: חלק את דברי רמב"ן אלה לפסקאות ותיווכח, כי שתי תשובות שונות כלולות בדבריו!).
בעל עקדת יצחק, מתקיף את דברי הרמב"ן הנ"ל:
ותמהני ממה שכתב הרמב"ן, והעושה החלומות יביא פתרונם; גם שתראה סכלות עצומה שישתדל אדם לקיים חלומותיו, שהרי הם דברים שיעשו שלא מדעת הבעלים.
ותמהני ממה שכתב הרמב"ן, והעושה החלומות יביא פתרונם; גם שתראה סכלות עצומה שישתדל אדם לקיים חלומותיו, שהרי הם דברים שיעשו שלא מדעת הבעלים.
1. כיצד עונה הרמב"ן לשאלה הנ"ל?
2. התוכל להביא סיוע מדברי הכתוב לדעת הרמב"ן, שלא היתה כוונת יוסף לצער את אחיו ולנקום נקמתו מהם?
3. מהן השאלות הכלליות המתעוררות בקריאת פרשתנו, שגם אותן רוצה הרמב"ן לתרץ בדבריו הנ"ל?
**
4. מהי טענת בעל העקדה נגד דברי הרמב"ן, ומה עוד אפשר לטעון נגדם?
התוכל לענות לשאלת האברבנאל דלעיל בתשובה אחרת מאשר זו של הרמב"ן?
עיין גם ספורנו, פסוק ח':
ד"ה ויזכור יוסף את החלומות אשר חלם להם: זכר להם את החלומות, שבחלום האלומות היו כולם משתחוים, ושאלומתו קמה וגם ניצבה, שלא נפלה אחר שקמה. ולכן רצה שיבואו כולם ויבשרם ויתקיים בו עניין "וגם ניצבה".
ד"ה ויזכור יוסף את החלומות אשר חלם להם: זכר להם את החלומות, שבחלום האלומות היו כולם משתחוים, ושאלומתו קמה וגם ניצבה, שלא נפלה אחר שקמה. ולכן רצה שיבואו כולם ויבשרם ויתקיים בו עניין "וגם ניצבה".
ויזכור יוסף את החלמות אשר חלם להם. He remembered the part his brothers had played in his dreams, how they had bowed down to him in the dream showing the sheaves of corn. (37,7) He remembered that only his own sheaf had remained erect, and not fallen after first having arisen. This is why he wanted that they would all come when he would recognise them and the part in the dream speaking of the upright sheaf remaining upright would be fulfilled also. This detail of the dream was due to Joseph symbolising the redeemer of the Jewish people in the future as portrayed by the words ירה ויור, “shoot!, and he shot”. in Kings II 13,17. [this was an opportunity, though missed because of the king of Israel not complying completely with the prophet Elisha’s instructions, of reuniting the kingdoms of Yehudah and the Kingdom of Israel. i.e. that of Ephrayim, the descendant of Joseph. Ed.] There were several such opportunities foreseen by the prophets compare Hoseah 2,2 and Daniel 2,44. The author does not really elaborate. Ed.]
| ב. לעלילת "מרגלים אתם" (1) |
"וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מְרַגְּלִים אַתֶּם"
And Joseph remembered the dreams which he dreamed of them, and said unto them: ‘Ye are spies; to see the nakedness of the land ye are come.’
רבים מן המפרשים שואלים: מה ראה יוסף לבחור דווקא בעלילת מרגלים ולא בעלילה זולתה?
והנה אחי יוסף חטאו נגדו במה שחשדוהו להולך רכיל, מביא את דיבתם רעה אל אביהם, ולא יכלו לדברו שלום בחושבם שירגל ענייניהם. ולכן הספיק ה' בידו, שהענישם בדומה לדבריהם, כי הוא העליל עליהם שהיו מרגלים, תחת מה שאמרו כנגדו שהיה רכיל, וגם כן באוסרו את שמעון תחת מה שהשליכוהו לבור.
העליל עליהם היותם מרגלים דוקא ולא גנבים וכדומה, כדי שלא יהיה להם מקום לפשפש אחריו, לידע מי הוא, אבל עתה, כאשר נחשבים למרגלים, היו יראים לשאל על שם אדון הארץ, כי בזה היו מחזקים את החשד.
מהו ההבדל בין שתי התשובות הניתנות בזה לשאלה שהזכרנו?
| ג. לעלילת "מרגלים אתם" (2) |
"וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מְרַגְּלִים אַתֶּם"
And Joseph remembered the dreams which he dreamed of them, and said unto them: ‘Ye are spies; to see the nakedness of the land ye are come.’
אברבנאל, שואל:
איך אמר אליהם: מרגלים אתם, מבלי טענה כלל שיהיה בה הראות, כי הנה השליט בכל הארץ לא יעשה עוול מפורסם, פן ישנאוהו אנשי הארץ ויחשבוהו למעוול וחומץ?
איך אמר אליהם: מרגלים אתם, מבלי טענה כלל שיהיה בה הראות, כי הנה השליט בכל הארץ לא יעשה עוול מפורסם, פן ישנאוהו אנשי הארץ ויחשבוהו למעוול וחומץ?
1. כיצד עונים לשאלה זו המפרשים הבאים?
ד"ה ויאמר אליהם מרגלים אתם: העלילה הזאת יצטרך להיות בה טעם או אמתלא, כי מה עשו להיות אומר להם ככה, וכל הארץ באו אליו, והם בתוך הבאים, כמו שאמר "לשבור בתוך הבאים כי היה הרעב בארץ כנען".
ד"ה ערות: פרצות החומות ומאיזה מקום נוחה ליכבש. כדכתיב "ערות יסוד", "ערו ערו עד היסוד", "ערות על יאור". ולפי שהיו בעלי קומה וכולם עשרה, היו כל שעה ביחד, ולא היו נפרדים אלו מאלו כשאר בני אדם הבאים משאר מקומות לשבור בר, אמר להם: מרגלים אתם.
ערות, places where the walls were breached, areas from which it would be relatively easy to invade the country. The word ערוה is used in this sense in Chabakuk 3,13 ערות יסוד, “revealing its very foundations.” Another verse in which the word ערוה appears in a similar sense as here is Psalms 137,7 ערו ערו עד היסוד, as well as Isaiah 19,7 ערות על היאור”whatever is by the side of the Nile will be blown away, will vanish.” The fact that all the brothers were of exceptional build, always went everywhere together, made them distinctly different from other travelers so that Joseph pointed to that fact as being suspicious and accused them of being spies.
ד"ה לראות את ערות הארץ: לראות אם יש איתנו מזון מספיק לארצנו, ולא באתם לקנות, כי אין מנהג שאר הבאים שיהיו עשרה יחדיו שואלים.
לראות את ערות הארץ באתם, to find out if we have enough food supply for our own country. You did not really come here to buy. It is certainly not the custom of other buyers to arrive in groups of
בדבר זה מצא מקור להיתלות, כי הוא שאלם: "מאין באתם?" והם השיבוהו יותר משאלתו: "מארץ כנען לשבור אוכל", וזה דרך הרמאים להקדים השקר לבלתי היוולד החשש, לפיכך אמר: מאחר שמיהרתם לומר, כי לשבור אוכל באתם, מה שלא שאלתי מכם כלל, ידעתי כי לא לכך באתם.
"Excusatio non petita - accusatio manifesta".
2. מהי חולשת פירושם של רשב"ם וספורנו?
3. במה שונה תשובת שד"ל מכל האחרים?
| ד. "הוא אשר דיברתי" |
"הוּא אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֲלֵכֶם לֵאמֹר מְרַגְּלִים אַתֶּם"
הוא אשר דברתי THAT IS IT THAT I SPAKE UNTO YOU — The statement which I made — that you are spies — is true and certain. This is the meaning according to the literal sense of the words. A Midrashic explanation is: he said to them, “And if you find him (your brother) and they demand of YOU a large sum, would you redeem him?” They answered him, “Certainly!” He asked them, “If they tell you that they will not restore him to you for any sum of money, what would you do?” They replied, “That is what we have come for — to kill or to be killed”. Whereupon he retorted:הוא אשר דברתי אליכם THAT IS JUST WHAT I SAID TO YOU — you have come to kill the people of this city. I have divined by my goblet that two of you destroyed the great city of Shechem (Genesis Rabbah 91:7).
ד"ה הוא אשר דיברתי: הדבר אשר דיברתי שאתם מרגלים הוא האמת והנכון. זהו לפי פשוטו.
ומדרשו: אמר להם: ואילו מצאתם אותו, ויפסקו עליכם ממון הרבה, תפדוהו? אמרו לו: הן. אמר להם: ואם יאמרו לכם שלא יחזירוהו בשום ממון, מה תעשו? אמרו: לכך באנו, להרוג או ליהרג. אמר להם: הוא אשר דיברתי אליכם, להרוג בני העיר באתם. מנחש אני בגביע שלי ששנים מכם החריבו כרך גדול של שכם.
הוא אשר דברתי THAT IS IT THAT I SPAKE UNTO YOU — The statement which I made — that you are spies — is true and certain. This is the meaning according to the literal sense of the words. A Midrashic explanation is: he said to them, “And if you find him (your brother) and they demand of YOU a large sum, would you redeem him?” They answered him, “Certainly!” He asked them, “If they tell you that they will not restore him to you for any sum of money, what would you do?” They replied, “That is what we have come for — to kill or to be killed”. Whereupon he retorted:הוא אשר דברתי אליכם THAT IS JUST WHAT I SAID TO YOU — you have come to kill the people of this city. I have divined by my goblet that two of you destroyed the great city of Shechem (Genesis Rabbah 91:7).
ד"ה הוא אשר דיברתי: אותו האחד שאתם אומרים שאיננו, ואינכם מפרשים אנה הלך, הוא שהלך בעצתכם להגיד מה שראיתם, או שהסכמתם כדי לרגל, כמו שאמרתי.
הוא אשר דברתי אליכם, the very one of whom you have said that he is no longer, whereas you refused to be specific about what happened to him, is the one who went back to report all that you have seen here, or that you have decided to stay a while in order to engage in spying.
...ממה שהאחד איננו, דמסתמא נפל ביד, בהיותו מרגל גם הוא, ולא נשארה לו אלא העצה לחקור את האח הקטן, אם כן, "בזאת תיבחנו"...
1. מה קשה למפרשים בפסוק הנ"ל?
*
2. מה ההבדל העקרוני בין פירושו הראשון של רש"י ("לפי פשוטו") ובין שאר הפירושים הניתנים לעיל?