עצה טובה: קרא: א' שטיינמן, "הערות בשולי התנ"ך: רחל מבכה על בניה", דבר, כ"ג תשרי תש"ז.
| א. השוואת פסוקים |
השווה את דברי ה' ליעקב (פסוק א') לדברי יעקב במסרו את דברי ה' לביתו (פסוק ג').
"קוּם עֲלֵה בֵית אֵל... וַעֲשֵׂה שָׁם מִזְבֵּחַ לָאֵל הַנִּרְאֶה אֵלֶיךָ בְּבָרְחֲךָ מִפְּנֵי עֵשָׂו..."
And God said unto Jacob: ‘Arise, go up to Beth-el, and dwell there; and make there an altar unto God, who appeared unto thee when thou didst flee from the face of Esau thy brother.’
"וְנָקוּמָה וְנַעֲלֶה בֵּית אֵל וְאֶעֱשֶׂה שָּׁם מִזְבֵּחַ לָאֵל הָעֹנֶה אֹתִי בְּיוֹם צָרָתִי וַיְהִי עִמָּדִי בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הָלָכְתִּי"
and let us arise, and go up to Beth-el; and I will make there an altar unto God, who answered me in the day of my distress, and was with me in the way which I went.’
התוכל למצוא סיבה לכך, שיעקב שינה במוסרו את דברי ה'?
| ב. "ושב שם" |
"קוּם עֲלֵה בֵית אֵל וְשֶׁב שָׁם"
And God said unto Jacob: ‘Arise, go up to Beth-el, and dwell there; and make there an altar unto God, who appeared unto thee when thou didst flee from the face of Esau thy brother.’
ד"ה ושב שם: לכוון דעתך קודם שתבנה המזבח, כעניין אומרם ז"ל: חסידים הראשונים היו שוהים שעה אחת ומתפללים, כדי שיכוונו את לבם למקום.
ושב שם. An invitation to prepare himself mentally and spiritually before beginning to build the altar that he had in mind to erect. This corresponds to what our sages have described as being the manner in which they prepared for prayer and subsequently unwound before pursuing mundane activities. According to Berachot 30 they spent an hour “gearing up” before commencing their prayers and then spent an hour unwinding before going about the business of earning their daily bread.
ד"ה ושב שם: טעמו שיתישב שכלו שם.
. ויאמר אלוקים אל יעקב קום עלה בית אל ושב שם, G’d said to Yaakov: “rise and move to Bet-El and settle down there.” The meaning of the word ושב, in this instance is “let your mind come to rest.” He was to erect an altar to G’d there when he had recovered from his disturbed frame of mind. The fact that G’d appeared to him would contribute to Yaakov’s recovering his peace of mind.
*
מה קשה להם, וכיצד אפשר לתרץ את הקושי בדרך אחרת?
| ג. "נגלו אליו א-להים" |
"כִּי שָׁם נִגְלוּ אֵלָיו הָאֱ-לֹהִים"
And he built there an altar, and called the place El-beth-el, because there God was revealed unto him, when he fled from the face of his brother.
ד"ה נגלו אליו: במקומות הרבה יש שם אלוהות ואדנות בלשון רבים, כמו "אדוני יוסף" "אם בעליו עמו" ולא נאמר בעלו, וכן אלהות שהוא לשון שופט ומרות נזכר בלשון רבים, אבל אחד מכל שאר השמות לא תמצא בלשון רבים.
נגלו אליו האלהים GOD WAS REVEALED UNTO Him — In many passages terms denoting Divine Power and Lordship are used in the plural e. g., (39:20) “Joseph’s master (אֲדוֹנַי)” (construct plural), and (Exodus 22:14) “If its owner (בעליו) be with it”, where it does not say בַּעֲלוֹ (the singular form). Similarly, forms of אלהים denoting Judge or Authority are expressed in the plural, but you will find none other of the Divine Names in the plural.
ד"ה כי שם נגלו: המלאכים כמו "והנה מלאכי אלוהים".
ד"ה נגלו אליו: נגלו אליו כוחות, בעל הכוחות כולם, כלומר האל עם ריבוי כוחותיו, כי נראה לו ה' והמלאכים העולים ויורדים לעשות רצונו...
1. מה הקושי בפסוקנו, וכיצד מתרצים אותו המפרשים האלה?
2. כיצד יש לפרש את פרק כ' פסוק י"ג "כאשר התעו", אם לא נקבל את פירושו של רש"י כאן?
| ד. בביאור השם "אל בית אל" - שאלות ברש"י |
"וַיִּקְרָא לַמָּקוֹם אֵל בֵּית אֵל"
And he built there an altar, and called the place El-beth-el, because there God was revealed unto him, when he fled from the face of his brother.
ד"ה אל בית אל: הקדוש ברוך הוא בבית אל, גילוי שכינתו בבית אל. יש תיבה חסרה בי"ת המשמשת בראשה כמו (ש"ב ט') "הנה הוא בית מכיר בן עמיאל" כמו בבית מכיר, "בית אביך" (לעיל כ"ד) כמו בבית אביך.
אל בית אל EL-BETH-EL — the Holy One, blessed be He, is in Beth-El; i.e. His Divine Presence has revealed itself in Bethel. Sometimes the prefix ב “in” is omitted from a word: e.g., (2 Samuel 9:4) “Behold, he is (בית) in the house of Muchir, the son of Ammiel”, which is the same as בבית in the house of Machir; (24:13) בית אביך is the same as בבית אביך ,‘in the house of thy father”.
והשווה לדבריו כאן את דבריו פרק ל"ג פסוק כ':
ד"ה ויקרא לו אל אלוהי ישראל: לא שהמזבח קרוי אלוהי ישראל אלא על שם שהיה הקדוש ברוך הוא עמו והצילו, קרא שם המזבח על שם הנס, להיות שבחו של מקום נזכר בקריאת השם כלומר מי שהוא אל הוא הקדוש ברוך הוא - הוא לאלהים לי, ששמי ישראל, וכן מצינו במשה (שמות י"ז) "ויקרא שמו ה' נסי", לא שהמזבח קרוי ה' אלא על שם הנס קרא שם המזבח להזכיר שבחו של הקדוש ברוך הוא ה' הוא נסי. ורבותינו דרשו שהקדוש ברוך הוא קראוֹ ליעקב אל (מגילה י"ח), ודברי תורה כפטיש יפוצץ סלע מתחלקים לכמה טעמים, ואני ליישב פשוטו של מקרא באתי.
ד"ה ויקרא לו אל אלוהי ישראל: לא שהמזבח קרוי אלוהי ישראל אלא על שם שהיה הקדוש ברוך הוא עמו והצילו, קרא שם המזבח על שם הנס, להיות שבחו של מקום נזכר בקריאת השם כלומר מי שהוא אל הוא הקדוש ברוך הוא - הוא לאלהים לי, ששמי ישראל, וכן מצינו במשה (שמות י"ז) "ויקרא שמו ה' נסי", לא שהמזבח קרוי ה' אלא על שם הנס קרא שם המזבח להזכיר שבחו של הקדוש ברוך הוא ה' הוא נסי. ורבותינו דרשו שהקדוש ברוך הוא קראוֹ ליעקב אל (מגילה י"ח), ודברי תורה כפטיש יפוצץ סלע מתחלקים לכמה טעמים, ואני ליישב פשוטו של מקרא באתי.
ויקרא לו אל אלהי ישראל AND HE CALLED IT EL-ELOHE ISRAEL — It does not mean that the altar was named “The God of Israel” thus bearing a Divine Name, but because the Holy One blessed be He, had been with him and delivered him he called the name of the altar by a term that had an allusion to the miracle, so that the praise of God might be mentioned when people called it by its name. Thus it would mean: He who is El, God — viz, the Holy One, blessed be He — is the God of me whose name is Israel. We find something similar in the case of Moses (Exodus 18:15): “And he called its (the altar’s) name Adonai-Nissi. Not that the altar was called by the Divine Name Adonai, but he named the altar thus, to mention the praise of the Holy One, blessed be He: “The Lord — He is my banner!" Our Rabbis, of blessed memory, expounded it thus: that the Holy One, blessed be He, called Jacob by the name El. The verse therefore should be translated “and the God of Israel called him (Jacob) El” (Megillah 18a). And in reference to all these different explanations it may be said that the words of the Torah — just as a hammer splits the rock into many different pieces (Shabbat 88b) — may be given many different explanations. I however make it my aim to give the plain sense of Scripture.
1. מה קשה לרש"י במקומנו ואף במקום ההוא, ומאיזו דעה מוטעית רצה להצילנו?
2. למה לא הביא רש"י בל"ג כ' לראיה את מקומנו הסמוך, במקום להביא ראייתו מרחוק, מספר שמות י"ז?
ליודעי גרמנית: השווה את תרגומי פסוק ז'.
רמבמ"ן:
אונד נאננטע דען ארט...;
אונד נאננטע דען ארט...;
הירש:
אונד נאנטע די שטעטטע;
אונד נאנטע די שטעטטע;
בובר-רוזנצווייג:
Und rief der Stätte
Und rief der Stätte
א. מה ראו בובר-רוזנצווייג לסטות מן התרגום הרגיל?
ב. מי מן המתרגמים קרוב ביותר לרש"י?
| ה. "כברת ארץ" |
"כִּבְרַת הָאָרֶץ"
כברת הארץ A KIBRATH OF LAND — Menachem ben Seruk explains the word כברת to have the meaning of כביר “much” and that the phrase means a great distance. A Midrashic explanation is: at the time when the ground was full of holes and was riddled like a sieve (כברה) (cf. Rashi on Genesis 48:7) — when there was plenty of ploughed ground; the winter was passed, but the dry season had not yet come. This, however, cannot be the literal sense of the verse, for in the case of Naaman we find (2 Kings 5:19) “So he departed from him כברת ארץ” (which cannot possibly have this meaning). I think that it is a name for a measure of land, the distance of a Parsa or more, just as you say (Isaiah 5:10) “acres (צמדי) of vineyard” and (33:19) “the parcel (חלקת) of field”: In the same way in reference to a man’s journey Scripture mentions the name of a measure — viz., a כברת ארץ, a כברה of land.
ד"ה כברת ארץ: מנחם פירש לשון כביר, ריבוי, מהלך רב.
ואגדה: בזמן שהארץ חלולה ומנוקבת ככברה (בראשית רבה), שהניר מצוי, הסתיו עבר, והשרב עדיין לא בא, ואין זה פשוטו של מקרא, שהרי בנעמן מצינו (מלכים ב' ה') "וילך מאתו כברת ארץ".
ואומר אני שהוא שם מידת קרקע, כמו מהלך פרסה או יותר, כמו שאתה אומר: צמד כרם חלקת שדה כך במהלך אדם נותן שם מידה (קרקע כמו מהלך מיל) "כברת ארץ".
כברת הארץ A KIBRATH OF LAND — Menachem ben Seruk explains the word כברת to have the meaning of כביר “much” and that the phrase means a great distance. A Midrashic explanation is: at the time when the ground was full of holes and was riddled like a sieve (כברה) (cf. Rashi on Genesis 48:7) — when there was plenty of ploughed ground; the winter was passed, but the dry season had not yet come. This, however, cannot be the literal sense of the verse, for in the case of Naaman we find (2 Kings 5:19) “So he departed from him כברת ארץ” (which cannot possibly have this meaning). I think that it is a name for a measure of land, the distance of a Parsa or more, just as you say (Isaiah 5:10) “acres (צמדי) of vineyard” and (33:19) “the parcel (חלקת) of field”: In the same way in reference to a man’s journey Scripture mentions the name of a measure — viz., a כברת ארץ, a כברה of land.
ד"ה כברת ארץ: ייתכן להיות הכ"ף לדמות. ויהיה "ברת" מידת המלך, ואין ריע לו במקרא. (ויש לגרוס במקום "מידת המלך" "מידת המהלך").
ד"ה כברת ארץ: (אחרי הביא לשון רש"י) והנכון מה שחשב בו ר' דוד קמחי כי הכ"ף לדמיון ואיננה שורשית, ומוצא המילה, "היו לברות למו" (איכה ד' י'), "ותברני לחם" (ש"ב י"ג ה'), עניין אכילה מועטת בבוקר, ופירושה שיעור מהלך ארץ מן הבוקר עד לעת האוכל, כי כן ישערו כל הולכי דרך. זה כתבתי תחילה. ועכשיו שזכיתי ובאתי אני לירושלם, שבח לאל הטוב והמטיב, ראיתי בעיני שאין מן קבורת רחל לבית לחם אפילו מיל, והנה הוכחש הפירוש הזה, וגם דברי מנחם. אבל הוא שם מידת הארץ, כדברי רש"י, ואין בו תואר רק הסכמה כרוב השמות, והכ"ף לשימוש שלא נמדד בכיוון ואם יהיה השם הזה מתואר, ייתכן שיהיה ברת כמו בת, מלשון "מה ברי ומה בר בטני" (משלי ל"א ב'), והוא שם למידה הקטנה שימדדו הולכי אורחות, כמו למיל היום, ויאמר לה "בת ארץ", כי המידה כמו בת לפרסה, או למידה אחרת ידועה בימים ההם.
וכן ראיתי שאין קבורה ברמה, ולא קרוב לה, אבל הרמה אשר לבנימין רחוק ממנה כארבע פרסאות, והרמה אשר בהר אפרים (ש"א א' א') רחוק ממנה יותר משני ימים. על כן אני אומר שהכתוב שאומר "קול ברמה נשמע" (ירמיה ל"א י"ד), מליצה כדרך משל, לאמר כי היתה רחל צועקת בקול גדול ומספד מר, עד שנשמע הקול למרחוק ברמה שהיא בראש ההר לבנה בנימין, כי איננו שם, והיא חרבה מהם. לא נאמר בכתוב "ברמה רחל מבכה על בניה", אבל אמר כי שם נשמע הקול.
ונראה בעיני כי קברהּ יעקב בדרך ולא הכניסה לעיר בית לחם יהודה הקרובה שם, לפי שצפה ברוח הקודש שבית לחם אפרתה יהיה ליהודה, ולא רצה לקברהּ רק בגבול בנה בנימין, והדרך אשר המצבה בה קרובה לבית אל בגבול בנימין, וכך אמרו בספרי (זאת הברכה ל"ג י"א) בחלקו של בנימין מתה, כדאיתא בפרשת וזאת הברכה. וראיתי ליונתן בן עוזיאל שהוא מרגיש בזה, ואמר: קל ברום עלמא אשתמע, ותרגם כל הכתוב על כנסת ישראל.
ד"ה כברת: כמו "ירוע כבירים". "ואוריד כאביר יושבים", לשון ריבוי, ולפי ריבוי הארץ עד אפרת נקברה בדרך.
כברת, a word which is similar to Job 34,24ירוע כבירים, “He breaks the mighty ones.” In our context it means something similar to הרבה, a considerable amount. The reason why Rachel was buried at that spot was because it was still a considerable distance from Efrat, and it would not have been dignified to transport her without a coffin for such a distance.
1. מהו פירוש המילה, לפי דעות המפרשים הנ"ל?
**
2. כיצד סותר הפסוק ממלכים ב' ה' את דברי הבראשית רבה, לדעת רש"י?
**
3. באר את הביטויים בפירוש הרמב"ן: "ואין בו תואר רק הסכמה"; "והכף לשימוש שלא נמדד בכיוון"; "ואם יהיה השם הזה מתאר...".
4. אילו פירושים למילה "כברת" נדחו על ידי הרמב"ן על סמך הסתכלויותיו בארץ אחרי עלותו ארצה?
| ו. "ואביו קרא לו בנימין" |
"וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן אוֹנִי וְאָבִיו קָרָא לוֹ בִנְיָמִין"
And it came to pass, as her soul was in departing—for she died—that she called his name Ben-oni; but his father called him Benjamin.
ד"ה בנימין: בן ימין, לשון (תהילים פ"ט) "צפון וימין אתה בראתם", לפיכך הוא מלא (דבר אחר: בנימין בן ימים, שנולד לעת זקנתו ונכתב בנו"ן כמו (דניאל י"ב) "לקץ הימין").
Another explanation of בנימין is that it means “son of his old days (ימים)”, only that it is written with ן (instead of ם), like (Daniel 12:13) “at the end of days.
ד"ה בן אוני: ...והנכון בעיני כי אמו קראתו בן אוני, ורצתה לומר בן אבלי, מ"כלחם אונים" (הושע ט' ד'), "לא אכלתי באוני" (דברים כ"ו י"ד), ואביו עשה מן אוני כוחי, מלשון "ראשית אוני" (להלן מ"ט ג'), "ולאין אונים" (ישעיה מ' כ"ט). ולכן קרא אותו בנימין, בן הכוח או בן החוזק, כי הימין בו הגבורה וההצלחה, כעניין שכתוב (קהלת י' ב') "לב חכם לימינו", "ימינך תמצא שונאיך" (תהלים כ"א ט'), "ימין ה' רוממה" (שם קי"ח ט"ז), רצה להיות קורא אותו בשם שקראתו אמו, כי כן כל בניו בשם שקראו אותם אמותם ייקראו, והנה תרגם אותו לטובה ולגבורה.
ד"ה בנימין: בן זקונים. בן ימים. כמו "לקץ הימין" כמו הימים.
מה ראה יעקב שלא לקרוא לבנו זה בשם שקראה לו רחל, והלוא כל בניו בשם שקראו להם אמותיהם ייקראו? (העזר בתשובתך בייחוד בדברי הרמב"ן.)