| א. שאלות סגנון |
"כִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל"
Sojourn in this land, and I will be with thee, and will bless thee; for unto thee, and unto thy seed, I will give all these lands, and I will establish the oath which I swore unto Abraham thy father;
וחזר ואמר בפסוק ד':
"וְנָתַתִּי לְזַרְעֲךָ אֵת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל"
"וְנָתַתִּי לְזַרְעֲךָ אֵת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל"
and I will multiply thy seed as the stars of heaven, and will give unto thy seed all these lands; and by thy seed shall all the nations of the earth bless themselves;
"כִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן"
Sojourn in this land, and I will be with thee, and will bless thee; for unto thee, and unto thy seed, I will give all these lands, and I will establish the oath which I swore unto Abraham thy father;
ואולם בחזרו על כך בפסוק ד' אמר:
"וְנָתַתִּי לְזַרְעֲךָ"
"וְנָתַתִּי לְזַרְעֲךָ"
and I will multiply thy seed as the stars of heaven, and will give unto thy seed all these lands; and by thy seed shall all the nations of the earth bless themselves;
בלבד?
*
למה אמר "שכון בארץ אשר אמר אליך" בלשון סתום, ומיד ביאר מהי באמרו "גור בארץ הזאת"? ומה ההבדל בין "שכון" לבין "גור"?
ענה לשאלותיו!
| ב. "והקימותי את השבועה" |
"גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרְכֶךָּ כִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל וַהֲקִמֹתִי אֶת הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ"
Sojourn in this land, and I will be with thee, and will bless thee; for unto thee, and unto thy seed, I will give all these lands, and I will establish the oath which I swore unto Abraham thy father;
ד"ה והקימותי את השבועה: אין צריך שיבטיח הקדוש ברוך הוא את יצחק שלא יעבור השבועה שנשבע לאביו, כי לא אדם הוא להינחם (שמואל א' ט"ו כ"ט), ואברהם אין לו זרע אחר, בעל ברית לאלוהים, והשבועה איננה על תנאי. כי ביעקב הוצרך מפני עשו אחיו לומר שבו יתקיים הברית ובזרעו (ל"ה י"ב), לא בעשו.
ונראה שזה המאמר "והקמותי את השבועה" ייחשב שבועה, ולכך תמיד יאמר בתורה (שמות ל"ג, א') "הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב", "אשר נשבעת להם בך" (שם ל"ב י"ג), כי לא מצאנו שבועה ליצחק בלתי זאת.
ורצה הקדוש ברוך הוא להישבע לכל אחד מן האבות, להודיע שראוי כל אחד לכרות עמו ברית, ושתהיה זכות כל אחד עומדת לפניו עם זרעם, כי אף על פי שהראשונה תספיק, תוספת זכות וכבוד הוא להם, ולכן אמר (ויקרא כ"ו מ"ב) "וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכור והארץ אזכור", כי כולם בעלי ברית לאלהים.
I will keep (or, “establish”) the oath. Hashem did not need to assure him that He would keep His oath. Rather, this was a way of extending the oath to Yitzchok as well. In fact, Scripture records that He swore to all three Patriarchs (Shemos 33:1). This was to show that each of them was worthy on his own. It also enabled their descendants to draw upon the merits of all three.
1. מה קשה לו?
2. כיצד הוא מבאר את הביטוי "והקימותי את השבועה"?
מהם הקשיים בפסוקים הבאים, המתורצים בדרך זו?
"וַיִּנָּחֶם ה' עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לְעַמּוֹ"
And the LORD repented of the evil which He said He would do unto His people.
"וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר"
I will keep (or, “establish”) the oath. Hashem did not need to assure him that He would keep His oath. Rather, this was a way of extending the oath to Yitzchok as well. In fact, Scripture records that He swore to all three Patriarchs (Shemos 33:1). This was to show that each of them was worthy on his own. It also enabled their descendants to draw upon the merits of all three.
| ג. "וישמר משמרתי מצותי חקותי ותורתי" |
"עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי מִצְוֹתַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי"
because that Abraham hearkened to My voice, and kept My charge, My commandments, My statutes, and My laws.’
רש"י:
ד"ה שמע אברהם: כשניסיתי אותו.
ד"ה שמע אברהם: כשניסיתי אותו.
ד"ה וישמור משמרתי: גזרות להרחקה על אזהרות שבתורה, כגון שניות לעריות ושְבוּת לְשַבָּת (יבמות כ"א).
וישמר משמרתי AND KEPT MY CHARGE — This refers to precautionary measures which are intended to make us avoid the infringement of Biblical prohibitions: such are the Rabbinical inhibition of marriage between relatives in the second degree and the Rabbinical regulations regarding not doing certain acts on the Sabbath (cf. Yevamot 21a).
ד"ה מצוותי: דברים שאילו לא נכתבו, ראויין הם להצטוות, כגון גזל ושפיכות דמים.
מצותי MY COMMANDMENTS — those matters which, had they not been written in the Torah, we would nevertheless hold that they are fitting matters to be the subject of a commandment, such as robbery and murder (cf. Yoma 67b).
ד"ה חוקותי: דברים שיצר הרע ואומות העולם משיבין עליהם, כגון אכילת חזיר ולבישת שעטנז, שאין טעם בדבר אלא גזירת המלך וחוקותיו על עבדיו.
ד"ה ותורותי: להביא תורה שבעל פה הלכה למשה מסיני.
חקותי MY ORDINANCES — matters which our evil inclination and the heathen nations argue against the necessity of prohibiting, such as the eating of swine’s flesh and the wearing of garments made of a mixture of wool and linen — things for which there are no apparent reasons but which are the King’s decrees and enactments imposed on His subjects (Yoma 67b). ותורתי AND MY LAWS — The plural serves to include with the written Law also the Oral Law which prescribes commands that are an ancient institution given by God to Moses from Sinai (cf. Genesis Rabbah 64:4).
ד"ה וישמור משמרתי: שם כלל כל מה שהוא חייב לשמור ממצוות וחוקים ותורות, וייתכן המצוות "לך לך" גם "קח נא את בנך".
רמב"ן:
(1)
ד"ה וישמור משמרתי: לשון רש"י בקולי, כשניסיתי אותו. "משמרתי" - גזירות להרחקה כגון שניות לעריות שבות לשבת. "מצוותי" - מצות שאילו לא נכתבו דין הוא שיכתבו כגון גזל ושפיכות דמים. "חוקותי" - דברים שיצר הרע ועובדי גילולים משיבין עליהם, כגון אכילת חזיר ולבישת שעטנז, שאין טעם בדבר, אלא המלך גזר חוקו על עבדיו. "ותורותי" - להביא תורה שבעל פה הלכה למשה מסיני. ואם כן יהיה כל זה בנוי על דעת שהיה אברהם מקיים ומשמר את התורה, עד שלא ניתנה, וכך אמרו (ב"ר צ"ד ג') בפסוק "ויתן להם יוסף עגלות" (להלן מ"ה כ"א), שפירש ממנו בפרשת עגלה ערופה, שהיה עוסק בתורה, כשם שהיו אבותיו, ועד עכשיו לא ניתנה תורה, והרי כתוב "וישמור משמרתי מצוותי חוקותי ותורותי". ושם אמרו שהיה משמר אפילו דקדוקי תורה, והיה מלמד לבניו וכו'. ויש לשאול, אם כן איך הקים יעקב מצבה (להלן כ"ח י"ח) ונשא שתי אחיות, וכדעת רבותינו (ב"ר ע"ד י"א) ארבע, ועמרם נשא דודתו (שמות ו' כ'), ומשה רבנו הקים שתים עשרה מצבה (שם כ"ד ד'), והאיך אפשר שיהיו נוהגים היתר בתורה במה שאסר אברהם אביהם על עצמו וקבע לו השם שכר על הדבר, והוא יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ללכת בדרכיו. וביעקב דרשו (ב"ר ע"ט ו') ששמר את השבת וקבע תחומין. ואפשר שיהיה זה בשבת מפני שהיא שקולה ככל התורה כולה (ירושלמי ברכות פ"א ה"ה), שהיא מעידה על מעשה בראשית. ואולי נאמר, "משמרתי" - שניות לעריות של בני נח, "ומצוותי" - גזל ושפיכות דמים, "חוקותי" - אבר מן החי וכלאים של הרבעת בהמה והרכבת אילן, "ותורותי" - דינין ואיסורי עבודה זרה, שאלו כולן נצטוו בהן בני נח, והוא השומר והעושה רצון בוראו ומשמר אפילו דקדוקין וחומרות במצוות שלהן, וכמו שהזכירו עבודה זרה של אברהם אבינו ארבע מאה פרקי הוות (ע"ז י"ד ב'), ודרשו "במאה שערים" שמדדוה למעשרות (ב"ר ס"ד ו'), כי היו האבות נדיבי עמים לתת מעשרות לעניים, או לכהני ה', כגון שם ועבר ותלמידיהם, כעניין "והוא כהן לאל עליון" (לעיל י"ד י"ח).
ד"ה וישמור משמרתי: לשון רש"י בקולי, כשניסיתי אותו. "משמרתי" - גזירות להרחקה כגון שניות לעריות שבות לשבת. "מצוותי" - מצות שאילו לא נכתבו דין הוא שיכתבו כגון גזל ושפיכות דמים. "חוקותי" - דברים שיצר הרע ועובדי גילולים משיבין עליהם, כגון אכילת חזיר ולבישת שעטנז, שאין טעם בדבר, אלא המלך גזר חוקו על עבדיו. "ותורותי" - להביא תורה שבעל פה הלכה למשה מסיני. ואם כן יהיה כל זה בנוי על דעת שהיה אברהם מקיים ומשמר את התורה, עד שלא ניתנה, וכך אמרו (ב"ר צ"ד ג') בפסוק "ויתן להם יוסף עגלות" (להלן מ"ה כ"א), שפירש ממנו בפרשת עגלה ערופה, שהיה עוסק בתורה, כשם שהיו אבותיו, ועד עכשיו לא ניתנה תורה, והרי כתוב "וישמור משמרתי מצוותי חוקותי ותורותי". ושם אמרו שהיה משמר אפילו דקדוקי תורה, והיה מלמד לבניו וכו'. ויש לשאול, אם כן איך הקים יעקב מצבה (להלן כ"ח י"ח) ונשא שתי אחיות, וכדעת רבותינו (ב"ר ע"ד י"א) ארבע, ועמרם נשא דודתו (שמות ו' כ'), ומשה רבנו הקים שתים עשרה מצבה (שם כ"ד ד'), והאיך אפשר שיהיו נוהגים היתר בתורה במה שאסר אברהם אביהם על עצמו וקבע לו השם שכר על הדבר, והוא יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ללכת בדרכיו. וביעקב דרשו (ב"ר ע"ט ו') ששמר את השבת וקבע תחומין. ואפשר שיהיה זה בשבת מפני שהיא שקולה ככל התורה כולה (ירושלמי ברכות פ"א ה"ה), שהיא מעידה על מעשה בראשית. ואולי נאמר, "משמרתי" - שניות לעריות של בני נח, "ומצוותי" - גזל ושפיכות דמים, "חוקותי" - אבר מן החי וכלאים של הרבעת בהמה והרכבת אילן, "ותורותי" - דינין ואיסורי עבודה זרה, שאלו כולן נצטוו בהן בני נח, והוא השומר והעושה רצון בוראו ומשמר אפילו דקדוקין וחומרות במצוות שלהן, וכמו שהזכירו עבודה זרה של אברהם אבינו ארבע מאה פרקי הוות (ע"ז י"ד ב'), ודרשו "במאה שערים" שמדדוה למעשרות (ב"ר ס"ד ו'), כי היו האבות נדיבי עמים לתת מעשרות לעניים, או לכהני ה', כגון שם ועבר ותלמידיהם, כעניין "והוא כהן לאל עליון" (לעיל י"ד י"ח).
(2)
ד"ה וישמור משמרתי: ועל דרך הפשט נאמר שיהא "משמרתי" - אמונת האלוהות שהאמין בשם המיוחד ושמר משמרת זו בלבו, וחלק בה על עובדי העבודה זרה, וקרא בשם ה' להשיב רבים לעבודתו. "מצוותי" - ככל אשר ציוהו בלך לך מארצך, ועולת בנו, וגרישת האמה ואת בנה. "חוקותי" - ללכת בדרכי השם להיות חנון ורחום ועושה צדקה ומשפט ולצות את בניו ואת ביתו בהם. "ותורותי" - המילה בעצמו ובניו ועבדיו ומצוות בני נח כולן, שהן תורה להם.
ד"ה וישמור משמרתי: ועל דרך הפשט נאמר שיהא "משמרתי" - אמונת האלוהות שהאמין בשם המיוחד ושמר משמרת זו בלבו, וחלק בה על עובדי העבודה זרה, וקרא בשם ה' להשיב רבים לעבודתו. "מצוותי" - ככל אשר ציוהו בלך לך מארצך, ועולת בנו, וגרישת האמה ואת בנה. "חוקותי" - ללכת בדרכי השם להיות חנון ורחום ועושה צדקה ומשפט ולצות את בניו ואת ביתו בהם. "ותורותי" - המילה בעצמו ובניו ועבדיו ומצוות בני נח כולן, שהן תורה להם.
ד"ה וישמור משמרתי: כגון מילה, דכתיב בה "ואתה את בריתי תשמור".
וישמור משמרתי, a reference to the circumcision, where G’d had used this expression (את בריתי תשמור) describing the command in 17,9 to circumcise himself.
ד"ה מצוותי: כגון מצות שמונה ימים, דכתיב "כאשר ציוה אותו אלהים".
מצותי, the command to perform circumcision when the baby is eight days old; as in 21,4.
ד"ה חוקותי: לפי עיקר פשוטו (מצוות) השכליות, כגון גזל ועריות וחימוד ודינין והכנסת אורחים, כולם היו נוהגין קודם מתן תורה, אלא שנתחדש ונתפרש לישראל, וכרתו ברית לקיימו.
חוקותי ותורותי, basically these include all the laws known to mankind prior to the giving of the Torah, such as not murdering, not stealing, etc. They include virtues such as extending hospitality. At the time the Torah was revealed, these were renewed and elaborated on. At that time the covenant to keep these laws forever was concluded with the Jewish people.
ביאור, (רמבמ"ן):
והנראה בכתוב הזה שעניינו כמו שזכרנו פעמים רבות, כלל ואחריו פרט. ויהיה "משמרת" שם כולל לכל מאמר המודיע על האדם חובת המעשה שעליו לעשות. והוא משותף למצוה, חוקה ותורה. שאם יבוא החיוב ההוא מפאת רצון ה', פעמים שנתחייב לשומרו מחמת יראת הגדולה והכבוד, כמשמרת האב על הבן ויקרא "מצוה"; ופעמים שיהיה זה מחמת יראת העונש, כמשמרת האדון על העבד והמושל על העם, ויקרא "חוקה" או "גזירה"; ואם יהיה כמשמרת המורה על תלמידו, שלא יבוא בו החיוב מפאת רצון המצוה, כי אם מצד הטוב שיש בו לעושהו, שהמורה יורנו הדרך אשר יבחר להגיע אל ההצלחה, ייקרא "תורה". והנה כל פקודי ה' הם מצד האמת – "מצוות" "חוקות" ו"תורות", כי יבוא בהם החיוב לאדם לשמרם משלוש פינות הללו יחד, מצד יראת הכבוד וגדולת המצוה, ומצד יראת העונש מאת אדון כל, ומצד שהן כולן עצות מאת המיטיב להגיע על ידם אל האושר האמתי. ואולם בבחינת האדם המצווה לעשותם, פעמים שיתגלה בהם יותר עניין המצוה ויתעורר האדם לעשותם מפאת יראת הגדולה, ופעמים שיתעורר עליהם מצד יראת העונש, ויש שיתברר לו בהם עצת ה' לטובתו; ולזה תמצא לפעמים שישתמש בעל הלשון בשמות הללו בלי הבדל וכוונת עניין, כי בערך אל נותן התורה והמצוה אין ביניהם הבדל כלל, ופעמים שיכוון אל ההבדל שזכרנו בבחינת האדם המחויב לעשותם, שבבחינת המשיג המקבלם פעמים שיקצר להשיג עניין אחד ויקבלו מפאת עניין אחר שיש בו.
והנראה בכתוב הזה שעניינו כמו שזכרנו פעמים רבות, כלל ואחריו פרט. ויהיה "משמרת" שם כולל לכל מאמר המודיע על האדם חובת המעשה שעליו לעשות. והוא משותף למצוה, חוקה ותורה. שאם יבוא החיוב ההוא מפאת רצון ה', פעמים שנתחייב לשומרו מחמת יראת הגדולה והכבוד, כמשמרת האב על הבן ויקרא "מצוה"; ופעמים שיהיה זה מחמת יראת העונש, כמשמרת האדון על העבד והמושל על העם, ויקרא "חוקה" או "גזירה"; ואם יהיה כמשמרת המורה על תלמידו, שלא יבוא בו החיוב מפאת רצון המצוה, כי אם מצד הטוב שיש בו לעושהו, שהמורה יורנו הדרך אשר יבחר להגיע אל ההצלחה, ייקרא "תורה". והנה כל פקודי ה' הם מצד האמת – "מצוות" "חוקות" ו"תורות", כי יבוא בהם החיוב לאדם לשמרם משלוש פינות הללו יחד, מצד יראת הכבוד וגדולת המצוה, ומצד יראת העונש מאת אדון כל, ומצד שהן כולן עצות מאת המיטיב להגיע על ידם אל האושר האמתי. ואולם בבחינת האדם המצווה לעשותם, פעמים שיתגלה בהם יותר עניין המצוה ויתעורר האדם לעשותם מפאת יראת הגדולה, ופעמים שיתעורר עליהם מצד יראת העונש, ויש שיתברר לו בהם עצת ה' לטובתו; ולזה תמצא לפעמים שישתמש בעל הלשון בשמות הללו בלי הבדל וכוונת עניין, כי בערך אל נותן התורה והמצוה אין ביניהם הבדל כלל, ופעמים שיכוון אל ההבדל שזכרנו בבחינת האדם המחויב לעשותם, שבבחינת המשיג המקבלם פעמים שיקצר להשיג עניין אחד ויקבלו מפאת עניין אחר שיש בו.
1. מנין לרש"י ש"שמע בקולי" הכוונה בו לנסיונות?
2. העתק את פסוקנו (החל מן "וישמור") פעמיים, וסמן בסימני פיסוק בהתאם לפירושו של רש"י ולפירושו של הביאור!
3. כמי מן המפרשים הנ"ל מפרש ראב"ע את מילת "משמרתי", ומה המריצו לפרש כך?
4. במה שונה רש"י בפירושו לפסוקנו מכל המפרשים האחרים?
**
5. מה ההבדל בין שני פירושי הרמב"ן?
**
6. במה שונה הביאור מכל המפרשים האחרים?