פרשת וזאת הברכה תש"ה - הברכות לזבולון וליששכר
גיליון זה הוא המשך גיליונות תש"ב, תש"ג, שעסקו בברכות הראשונות.
א. שאלות כלליות
"וְלִזְבוּלֻן אָמַר שְׂמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתֶךָ וְיִשָּׂשכָר בְּאֹהָלֶיךָ"
And of Zebulun he said: Rejoice, Zebulun, in thy going out, And, Issachar, in thy tents.
ד"ה לחוף ימים: על חוף ימים תהיה ארצו. חוף כתרגומו ספר, מרק"א בלע"ז [גבול], והוא יהיה מצוי תדיר על חוף אניות, במקום הנמל, שאניות מביאות שם פרקמטיא, שהיה זבולון עוסק בפרקמטיא, וממציא מזון לשבט יששכר, והם עוסקים בתורה. הוא שאמר משה (דברים ל"ג י"ח) "שמח זבולון בצאתך ויששכר באוהליך", זבולן יוצא בפרקמטיא, ויששכר עוסק בתורה באוהלים.
לחוף ימים TOWARDS THE COASTS OF THE SEAS — (לחוף is the same as על חוף): by the shore of the seas will be his land. הוף means “border” as Onkelos has it; old French marche; English border. [והוא לחוף אניות] means he will constantly be at the haven of ships — the port — whither the ships bring merchandise. For Zebulun was engaged in business and provided food for the tribe of Issachar whilst these engaged in the study of the Torah. It is to this that Moses alludes, (Deuteronomy 33:18) “Rejoice Zebulun in thy going out. and Issachar in thy tents”, — Zebulun goes forth to trade and Issachar studies the Torah in the tents (Midrash Tanchuma, Vayechi 11; cf. Rashi on Genesis ישב אהלים 25:27)
"וּמִבְּנֵי יִשָּׂשׂכָר יוֹדְעֵי בִינָה לָעִתִּים לָדַעַת מַה יַּעֲשֶׂה יִשְׂרָאֵל רָאשֵׁיהֶם מָאתַיִם וְכָל אֲחֵיהֶם עַל פִּיהֶם. מִזְּבֻלוּן יוֹצְאֵי צָבָא עֹרְכֵי מִלְחָמָה בְּכָל כְּלֵי מִלְחָמָה חֲמִשִּׁים אָלֶף וְלַעֲדֹר בְּלֹא לֵב וָלֵב."
And of the children of Issachar, men that had understanding of the times, to know what Israel ought to do; the heads of them were two hundred; and all their brethren were at their commandment.
רש"י:
ד"ה שמח זבולון בצאתך ויששכר באוהליך: זבולון ויששכר עשו שותפות, זבולון לחוף ימים ישכון ויוצא לפרקמטיא בספינות ומשתכר, ונותן לתוך פיו של יששכר, והם יושבים ועוסקים בתורה. לפיכך הקדים זבולון ליששכר, שתורתו של יששכר על ידי זבולון היתה.
רש"י:
ד"ה שמח זבולון בצאתך: הצלח בצאתך לסחורה.
רש"י:
ד"ה ויששכר: הצלח בישיבת אוהליך לתורה, לישב ולעבר שנים ולקבוע חדשים, כמו שנאמר (דברי הימים א' י"ב ל"ג) "ומבני יששכר יודעי בינה לעתים ראשיהם מאתים" - ראשי סנהדראות היו עוסקים בכך, ועל פי קביעות עתיהם ועיבוריהם.
1. מהו הרעיון הכלול בדברי המדרש המובא ברש"י?*
2. למה סמך רש"י בפירושו לבראשית מ"ט י"ג על פסוקנו באומרו "הוא שאמר משה 'שמח זבולון...'", ומניין לו שעיקר ההוכחה מפסוקנו, ואינו מפרשת ויחי?
3. למה לא כתב רש"י גם בפרשת ויחי "לפיכך הקדים זבולון ליששכר", כמו שכתב כאן, וכי אין לתמוה גם שם אותה תמיהה?
בצאתך = במפקך לאגחא קרבא, (בצאתך להילחם),
ולא כדברי חז"ל שבעקבותם הולך רש"י – בצאתך לסחורה?
5. רש"י:
ד"ה כי שפע ימים יינקו: זבולון ויששכר הים נותן להם ממון בשפע.
מה ראה רש"י לפרש ד"ה הזה שנית, אחר שכבר לעיל פירשוֹ?
הערה ל-א1:
רק למתקדמים: השווה לדברי המדרש המובא ברש"י רמב"ם, הלכות תלמוד תורה ג' הלכה י'-י"א:
כל המשים על לבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה ויתפרנס מן הצדקה, הרי זה חילל את ה', וביזה את התורה, וכיבה מאור הדת, וגרם רעה לעצמו, ונטל חייו מן העולם הבא. לפי שאסור ליהנות בדברי תורה בעולם הזה. אמרו חכמים על הנהנה מדברי תורה - נטל חייו מן העולם. ועוד ציוו ואמרו: אל תעשם עטרה להתגדל בהן, ולא קרדום לחפור בהם. ועוד ציוו ואמרו: אהב את המלאכה, ושנא את הרבנות, וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עוון... מעלה גדולה היא למי שהוא מתפרנס ממעשה ידיו, ומידת חסידים הראשונים היא.
ועיין דברי הכסף משנה החולק עליו.
והשווה דברי הרמב"ם בפירושו לפרקי אבות פרק ד' ר' ישמעאל אומר הלומד.
ב. "עמים הר יקראו"
"עַמִּים הַר יִקְרָאוּ"
They shall call peoples unto the mountain; There shall they offer sacrifices of righteousness; For they shall suck the abundance of the seas, And the hidden treasures of the sand.
שבטיא דישראל, לטור בית מקדשא יתכנשון.
רש"י:
ד"ה עמים: של שבטי ישראל.
ד"ה הר יקראו: להר המוריה ייאספו. כל אסיפה על ידי קריאה היא, ושם יזבחו ברגלים זבחי צדק.
הר יקראו THEY CALL TO THE MOUNTAIN, i.e., they assembled at Mount Moriah on the Festivals; — it speaks of calling them there because every assembly was (took place) in general by means of a summons to it — and שם THERE יזבחו THEY SACRIFICED on the Festivals, זבחי צדק SACRIFICES OF RIGHTEOUSNESS.
ד"ה ושפוני: ... דבר אחר: "עמים הר יקראו" על ידי פרקמטיא של זבולון, תגרי אומות העולם באים אל ארצו, והוא עומד על הסְּפר, והם אומרים הואיל ונצטערנו עד כאן נלך עד ירושלים ונראה מה יראתה של אומה זו, ומה מעשיה, והם רואים כל ישראל עובדים לאלוה אחד ואוכלים מאכל אחד, לפי שהגוים - אלוהו של זה לא כאלוהו של זה, ומאכלו של זה לא כמאכלו של זה, והם אומרים: אין אומה כשרה כזו ומתגיירין שם, שנאמר "שם יזבחו זבחי צדק".
ושפני has the meaning of “covering”, as it is said (1 Kings 6:9) “And he covered (ויספן) the house”; (1 Kings 7:3) וספן בארז, which the Targum renders by: “And it was covered with panels of cedar”. — Another explanation of עמים הר יקראו THEY CALL THE PEOPLES TO THE MOUNTAIN — Through Zebulun’s trading, merchants of the world’s nations will come to his land, he living at the coast, and they will say, “Since we have taken so much trouble to reach here, let us go to Jerusalem and see what is the God of this people and what are His doings”. When they behold all Israel serving one God and eating one kind of food (only that which is permissible to them), they are astonished because as regards the other nations, the god of one is not as the god of another, and the food of one is not as the food of another, so that they will say, “There is no nation as worthy as this”, and they will therefore become proselytes to Judaism there, as it is said, “There shall they sacrifice sacrifices of righteousness” (Sifrei Devarim 354:5).
ד"ה עמים הר יקראו: יששכר וזבולון יקראו אומות העולם אל ההר הטוב במיני סחורתם הבלתי נמצאים בין האומות.
עמים הר יקראו, Issachar and Zevulun will call the nations of the earth to the “good mountain” with choice wares not to be found among those nations.
ד"ה שם יזבחו זבחי צדק: גם תגרי האומות שזבחו זבחיהם לשמש ולירח, הנה בבואם אל ההר הטוב יזבחו שם זבחי צדק.
שם יזבחו זבחי צדק, even the merchants of the gentile nations who had been offering sacrifices to “dead” deities all their lives, when they come to Jerusalem, the ”good mountain,” will offer sacrifices which qualify for the description “offerings of righteousness” (to the real G’d).
הכתב והקבלה, על דרך הפשט:
אחרי שמצאנו דרכי עבודה זרה בימים הקדמונים, אחרי אשר הקריבו אל אלוהיהם היו כל הקרואים אוכלים זבחיהם במקום הקרבתם, ולזה נקראו אכילת זבח מתים בשם "אכילת ההרים" (יחזקאל י"ח), "ואל ההרים אכלו בך", ומזה אמר כאן: העמים שדרכם להיות קרואים ונאספים למאכל ההרים, בבואם אל ארץ זבולון ויששכר, ויראו כי שפע ברכת ה' תעשירם, יעזבו את אלוהיהם, תחת שאכלו עד עתה זבחי מתים, יזבחו שם זבחי צדק.
1. מה בין שני פירושי רש"י, ומה הם מעלותיו וחסרונותיו של כל אחד מהם?
2. איזה משניהם נראה בעיניך כקרוב יותר לפשוטו של כתוב?
3. היכן מצינו בתנ"ך עמים במובן של "שבטי ישראל"?
4. במה שונה הכתב והקבלה מכל קודמיו?
ג. "הר יקראו"
"...הַר יִקְרָאוּ..."
הר יקראו THEY CALL TO THE MOUNTAIN, i.e., they assembled at Mount Moriah on the Festivals; — it speaks of calling them there because every assembly was (took place) in general by means of a summons to it — and שם THERE יזבחו THEY SACRIFICED on the Festivals, זבחי צדק SACRIFICES OF RIGHTEOUSNESS.
ד"ה הר יקראו: להר המוריה ייאספו. כל אסיפה על ידי קריאה היא, ושם יזבחו ברגלים זבחי צדק.
הר יקראו THEY CALL TO THE MOUNTAIN, i.e., they assembled at Mount Moriah on the Festivals; — it speaks of calling them there because every assembly was (took place) in general by means of a summons to it — and שם THERE יזבחו THEY SACRIFICED on the Festivals, זבחי צדק SACRIFICES OF RIGHTEOUSNESS.
הרא"ם, מקשה לדברי רש"י:
ולבי מגמגם בזה, שאם כן היה לו לכתוב יקָּראו בקמץ הקו"ף מבניין נפעל, שאז יהיה במקום יֵאָספו הנופל בפירוש המקרא הזה מבניין נפעל, כי פירושו השבטים יֵאָספו מעצמם אל הר המוריה.
ועוד מקשה הרא"ם:
ולא ידעתי מה עניין אסיפת השבטים אל הר המוריה בתוך ברכתו של יששכר וזבולון?
ענה על שתי קושיותיו!