פרשת אמור תש"ה - החובל בחברו
עצה טובה: לשאלות א' ב', עיין הספר: B. Jacob: Aug um Auge, 1929 בייחוד עמודים 25-48.
א. שאלה כללית
"וְאִישׁ כִּי יִתֵּן מוּם בַּעֲמִיתוֹ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה כֵּן יֵעָשֶׂה לּוֹ שֶׁבֶר תַּחַת שֶׁבֶר עַיִן תַּחַת עַיִן שֵׁן תַּחַת שֵׁן כַּאֲשֶׁר יִתֵּן מוּם בָּאָדָם כֵּן יִנָּתֶן בּוֹ"
And if a man maim his neighbour; as he hath done, so shall it be done to him:
פרשה זו קשה מאוד, כי לפי פשטות הדברים נראה ברור שהחובל בחברו חייבתו התורה עונש בגופו, ודבר זה יתנגד אל טבע האדם ודעתו להעניש עונשי גוף כאלה באדם. וכבר באה אלינו הקבלה האמיתית מפי רבותינו, שלא ייענש החובל לעולם עונש הגוף כי אם עונש הממון. לכן יאמרו המפרשים שהתורה לא הזכירה פה רק מה שהיה ראוי לענוש את החובל, ועל זה אמרה "כאשר עשה כן ייעשה לו" כלומר היה מן הראוי לענוש כמו אלה, וזה לא ירוה צמאון דורשי אמת, איך תזכיר התורה העונש שהיה ראוי לחול עליו, ותעלים ממנו במה ייענש באמת.
כן שואל הגור אריה:
למה לא כתבה תורה "ישלם לו ידו או מומו"?
**
התוכל לענות על שאלה זו?
ב. "עין תחת עין"
"כַּאֲשֶׁר עָשָׂה כֵּן יֵעָשֶׂה לּוֹ שֶׁבֶר תַּחַת שֶׁבֶר עַיִן תַּחַת עַיִן שֵׁן תַּחַת שֵׁן כַּאֲשֶׁר יִתֵּן מוּם בָּאָדָם כֵּן יִנָּתֶן בּוֹ"
And if a man maim his neighbour; as he hath done, so shall it be done to him:
רמב"ם, הלכות חובל ומזיק א' הלכה ג', ה', ו':
וזה שנאמר בתורה: "כאשר יתן מום באדם כן יינתן בו", אינו לחבול בזה כמו שחבל בחברו, אלא שהוא ראוי לחסרו אבר או לחבול בו כאשר עשה, לפיכך משלם נזקו. והרי הוא אומר (במדבר ל"ה) "ולא תקחו כופר לנפש רוצח", לרוצח בלבד הוא שאין בו כופר, אבל לחסרון אברים או לחבלות יש בו כופר... ומניין שזה שנאמר באיברים "עין תחת עין" תשלומין הוא? שנאמר בו "חבורה תחת חבורה", ובפירוש נאמר "וכי יכה איש את רעהו באבן או באגרוף... רק שבתו יתן ורפא ירפא", הא למדת ש"תחת" הנאמר בחבורה תשלומין, והוא הדין ל"תחת" הנאמר בעין ובשאר איברים. ואף על פי שדברים אלה נראין מעניין תורה שבכתב וכולן מפורשין הן מפי משה רבנו מהר סיני, כולן הלכה למעשה הן בידינו וכזה ראו אבותינו דנין בבית דינו של יהושע ובבית דינו של שמואל הרמתי ובכל בית דין ובית דין שעמדו מימות משה רבנו ועד עכשיו.
When the Torah says: "If a man disfigures a person, as he has done so shall it be done to him" (Leviticus 24:20), it does not mean to inflict injury on this man as he did on the other, but that the offender fittingly deserves to be deprived of a limb or wounded in the same manner as he did, and must therefore indemnify the damage he caused. Furthermore, the Torah says: "You shall accept no ransom for the life of a murderer" (Numbers 35:31), implying that only for a murderer no ransom is accepted, but compensation is taken for the loss of limbs or for injuries sustained.
1. מה הן שלוש ההוכחות שמביא הרמב"ם לכך ש"עין תחת עין" – תשלומי ממון? מה ההבדל בין הוכחותיו?
כוזרי
, מאמר ג' סעיף מ"ו-מ"ז:
רמב"ם, הלכות חובל ומזיק א' הלכה ג', ה', ו':
אמר הכוזרי: הלוא עונש הנזק מפרש בתורה במה שאמר "עין תחת עין" ו"כאשר יתן מום באדם כן יינתן בו"? אמר החבר: והלוא נאמר בסמוך לזה "ומכה נפש בהמה ישלמנה נפש תחת נפש", הלוא זה הכופר. והלוא לא היה אומר: מי שהכה סוסך, הכה סוסו! כי אין לך תועלת בהכות סוסו. וכן מי שכרת ידך, אין אומרים לו: קח ידו, שאין בזה תועלת בכריתת ידו. כל שכן שהיה נכנס בדינין האלה מה שסותר אותו השכל מ"פצע תחת פצע" ו"חבורה תחת חבורה", איך נוכל לשער זה, שמא ימות אחד מהם מפצע, ולא ימות האחד מכמותו, ואיך נוכל לשער כמותו? ואיך נקח עין שאין לו אלא עין אחת כופר עין מי שיש לו שתי עינים, ויישאר האחד סומא, והשני בעין אחת, והתורה אמרה "כאשר יתן מום באדם כן יינתן בו"?...
והשווה לדבריו ראב"ע, שמות פרק כ"א פסוק כ"ד:
ד"ה עין: אמר רב סעדיה: לא נוכל לפרש זה הפסוק כמשמעו. כי אם אדם הכה עין חברו, וסרה שלישית אור עיניו, איך יתכן שיוכה מכה כזאת בלי תוספת ומגרעת. אולי יחשיך אור עינו כולו. ויותר קשה הכוויה והפצע והחבורה. כי אם היו במקום מסוכן אולי ימות, ואין הדעת סובלת. אמר לו בן זוטא: והלוא כתוב במקום אחר "כאשר יתן מום באדם כן יינתן בו". והגאון השיב לו: יש לנו בי"ת תחת על. והנה טעמו כן יינתן עליו עונש. ובן זוטא השיב לו: "כאשר עשה ייעשה לו". והגאון השיב: הנה שמשון אמר "כאשר עשו לי כן אעשה להם" (שופטים ט"ו י"א). ושמשון לא לקח נשותיהם ונתנם לאחרים, רק גמולם השיב להם. ובן זוטא השיב: אם היה המכה עני, מה יהיה עונשו. והגאון השיב: אם עיוור יעוור עין, פיקח - מה ייעשה לו. כי העני ייתכן שיעשיר וישלם. רק העיוור לא יוכל לשלם לעולם. והכלל לא נוכל לפרש על דרך מצוות התורה פירוש שלם, אם לא נסמוך על דברי חז"ל. כי כאשר קיבלנו התורה מן האבות, כן קיבלנו תורה שבעל פה. אין הפרש ביניהם. והנה יהיה פירוש עין תחת עין, ראוי להיותו עינו תחת עינו, אם לא יתן כופרו. ואמר הגאון כי יש שן שהעונש שלו מעט אם יהיה המוכה נער. כי אם ייכרת עוד יחליף. והזכיר היד כי היא בעלת מלאכה. והזכיר הרגל שהיא יותר קשה מהיד. כי לא יוכל האדם ללכת ברגל אחת. ולפי דעתי כי הזכיר אלה האיברים על ההווה ברוב. כי כאשר יכה אדם חברו או יכנו בעין, שהוא עומד כנגדו, או בפה, שעומד כנגדו וישבור שיניו. או ביד, שבה ילחם או יגן בעד פניו, או ברגל בברחו מפניו.
ד"ה כן יעשה: ואמר שמשון "כן עשיתי להם". והגאון הביא ראיות משיקול הדעת כי לא ייתכן להיות שבר תחת שבר כמשמעו, כי הראשון בא בלא כוונה, ואיך ייתכן לעשות שבר כמוהו? ואם הוא במקום מסוכן, הנה ימות. וכן בעין. ומי שסר שלישית אור עינו איך יוכל לעשות כן בעין החובל? על כן דברי הקבלה אמת ,כי פירוש כל אלה שיש עליו כופר, וראוי להוציא עינו, אם לא יפדנו. ואם טענו עלינו אם היה החובל עני ותשובתנו כי על הרוב דיבר הכתוב, ושמא יעשיר העני, גם זאת התשובה על הטוענים אם היה חובל העין עיוור.
so shall be done to him Compare Samson’s words: “so have I done to them” [Judges 15:11] [where the term denotes equivalent, but not equal, compensation — Translator]. In addition, Sa‘adya Gaon has brought numerous other proofs, from simple common sense, that Scripture could not mean a fracture for a fracture literally. For example, since the original wound was not precisely calculated, how could one duplicate it exactly? If not, and if the wound is in a sensitive area, one might kill the guilty party inadvertently! If someone removed one-third, say, of another person’s eyelid, how could one possibly give the guilty party precisely that wound? Accordingly, the words of the tradition [Bava Qama 83b] must be correct. The true explanation in all these cases is that the guilty party deserves to lose an eye, but instead, he pays its monetary equivalent. If people should ask, “what if the guilty party is poor?” we answer that the law deals with the cases that are likely to occur. Besides, we can throw the question back at the questioners: What if the guilty party is blind? At least a poor person can conceivably become rich! [see also comment on Exodus 21:24] so it shall be given upon him [literally: with him] [to “give upon” someone in Hebrew means to fine him — Translator] Often, the letter bet [“with”] takes the place of the preposition “upon”. Compare, “upon [literally: with] which I rode” [Nehemiah 2:12]. Many other examples exist. or so it shall be given in him — i.e., so shall it be done to him — if he does not compensate his victim.
2. מה הן שתי הוכחותיו של החבר בכוזרי, ומה ההבדל העקרוני ביניהן?
ג. "משפט אחד יהיה..."
"מִשְׁפַּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם כַּגֵּר כָּאֶזְרָח יִהְיֶה כִּי אֲנִי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם"
Ye shall have one manner of law, as well for the stranger, as for the home-born; for I am the LORD your God.’
אברבנאל, מקשה:
באמור "משפט אחד יהיה" וכו' זה המאמר כפול, לפי שכבר נאמר למעלה (ט"ז) "כגר כאזרח"... ולמה נשנה כאן עניין הגר?
נסה לענות על שאלתו!
ד. "...ובני ישראל עשו..."
"וַיִּרְגְּמוּ אֹתוֹ אָבֶן וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה"
And Moses spoke to the children of Israel, and they brought forth him that had cursed out of the camp, and stoned him with stones. And the children of Israel did as the LORD commanded Moses.
ד"ה ובני ישראל עשו: כל המצוה האמורה בסקילה במקום אחר דחייה, רגימה ותלייה.
ובני ישראל עשו AND THE CHILDREN OF ISRAEL DID [AS THE LORD COMMANDED MOSES] every prescription mentioned in respect to the stoning-penalty in another place, viz., the casting down of the culprit from a height, the heaping of stones upon him, and the hanging him after the execution has taken place (cf. Sifra, Emor, Chapter 19 10; Sanhedrin 43a).
ד"ה ובני ישראל עשו: אף לסמיכה אף לדחייה אף לתלייה אף ללא תלין נבלתו על העץ, תורת כהנים (כ' י'). ורבי אברהם אמר בפשוטו, כי עשו מאותו היום והלאה כמשפט הזה בחובל. ואינו נכון שיהיה כתוב על העתיד. ופשוטו, וירגמו אותו אבן כי עשו בני ישראל המצוה אשר ציוה ה' את משה, כי כן יכפול בכל השומרים מצות השם, כמו שנאמר בפרשת הפסח (שמות י"ב כ"ח), וכמו שאמר בפרשת הפקודים (במדבר א' נ"ד) "ויעשו בני ישראל ככל אשר ציוה ה' את משה כן עשו", וכן במטות הנשיאים (שם י"ז כ"ו) "ויעש משה כאשר ציוה ה' אותו כן עשה". והנכון בעיני בכאן, מפני שפירט בתחילה הסקילה, ואחר כן חזר ואמר ובני ישראל עשו, כי טעם הכתוב, לומר כי כאשר דיבר משה אל בני ישראל, הוציאו מיד את המקלל ורגמו אותו, ועשו כן כל בני ישראל לשמור ולעשות כאשר ציוה השם את משה, ולא לשנאת בן המצרי שניצה עם הישראלי אלא לבער הפגום מתוכם.
ד"ה ובני ישראל עשו: מאותו היום כמשפט הזה בחובל.
The children of Israel did … From that day onwards, they enforced all the laws of personal injury.
ד"ה ובני ישראל עשו: שלא רגמוהו מפני שנאה על שהיה גר ושהתגרה באזרח, אבל עשו לבלתי סור מן המצוה.
ובני ישראל עשו כאשר צוה ה' את משה, they did not stone him as an act of revenge, or because they hated the individual being stoned; they did it merely in order to fulfill G’d’s commandment.
ד"ה וירגמו בו אבן: לא עשו עוד על פי הכעס והנקמה שמצאו בלבבם בשעה ששמעו, אלא עשו מצד המצוה, וכדי לקיים מצות רגימה רגמו בו אבן אחת. ובזה סיים הכתוב כאשר ציוה ה', לפי התורה והקבלה.
1. מה הקושי בפסוק זה?
2. כיצד מתרצים אותו המפרשים הנ"ל?
3. מהי חולשת תירוצו של ראב"ע?