| א. חלוקת עשר המכות |
רב המפרשים מחלקים את עשר המכות לשלוש (או ארבע) קבוצות: דם-צפרדע-כנים; ערוב-דבר-שחין; ברד-ארבה-חושך; בכורות. (ר' יהודה היה נותן בהם סימנים: דצ"ך עד"ש באח"ב). התוכל למצוא מהו המיוחד לכל קבוצה, ומבדילהּ מחברותיה?
| ב. שש המכות הראשונות |
עשה לך טבלה מעין זו לשש המכות הראשונות:
| התראה | הוצאה לפועל על ידי | תגובת החרטומים | תגובת פרעה | |
| דם | יש הנה אנכי מכה... | משה ואהרן | ויעשו כן החרטומים | ויחזק לבבם ולא שמע... ולא שת לבו |
| צפרדע | יש | |||
| כינים | אין | |||
| ערוב | ||||
| דבר | ||||
| שחין |
ונסה לענות לשאלות הבאות:
מהי סיבת השינויים בטור הראשון?
ד"ה ויאמר ה' אל משה: ב' פעמים היה משה מתרה את פרעה בב' מכות ובשלישי לא היה מתרה. וכן כל הסדר (בכל שלוש מכות אינו מתרה): בדם ובצפרדע התרה, בכינים לא התרה; בערוב ובדבר התרה, בשחין לא התרה. בברד ובארבה התרה, בדבר לא התרה.
שבעת ימים, this was the duration of the plague that struck the river. ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה, Moses warned Pharaoh twice before a plague materialised, whereas before the third plague he did not give any warning. This remained the pattern throughout all the plagues which occurred in groups of three. Before the plague of blood and frogs Pharaoh was warned, not so before the vermin. Before the plague of free roaming beasts and pestilence Moses extended a warning, whereas he did not warn Pharaoh of the plague of boils and carbuncles. Pharaoh was warned both before the hail and the locust, whereas the plague of darkness occurred without prior warning.
ד"ה ויאמרו החרטומים: ...ומה שאמר ר' אברהם כי משה לא הודיעם מכת הכינים, נראה בעיני שהכה אהרן במטה לעיני פרעה, כאשר עשה בפיח (להלן ט' י'), אבל לא התרה בו, כי אין הקדוש ברוך הוא מתרה בפרעה רק במכות אשר בהן מיתה לאדם, וכתיב בצפרדעים "וצפרדע ותשחיתם" (תהלים ע"ח מ"ה), שהוא רומז למיתה או להשחתה שהזכירו רבותינו (שמות רבה י' ד') שהיו מסרסים אותם. וכן הארבה ימיתם ברעב, כי אכל יתר הפלטה הנשארת להם מן הברד. והכל רחמים מאתו באדם, כעניין שנאמר (יחזקאל ל"ג ט') "ואתה כי הזהרת רשע מדרכו לשוב ממנה ולא שב מדרכו הוא רשע בעוונו ימות ואתה נפשך הצלת". ולכן לא התרה בו בכינים ולא בשחין ובחושך רק בדבר, בעבור שהוא מיתה, וראוי שתחול גם באדם, כאשר אמר לו אחר כך (להלן ט' ט"ז) "ואולם בעבור זאת העמדתיך", ולכן הודיעו העניין איך יהיה. ואמר במקצת המכות "השכם בבקר הנה יוצא המימה"...)
כיצד יש להבין את תגובת החרטומים במכה השלישית לפי:
ד"ה אצבע: מכה זו אינה על ידי כשפים, מאת המקום היא.
בלהטיהם The Targum renders this by בלחשיהון: with their secret spells. There is no other example of this word in the Bible. One may compare it to the first word in (Genesis 3:24) “the להט of the sword that turned round” — it appeared to turn round through some magic spell.
ראב"ע, פסוק ט"ו:
ד"ה ויאמרו: בעבור שראו שעשו כמעשה אהרן בדבר התנין גם במכת הדם והצפרדע. ולא יכלו עתה לעשות כאשר עשה אהרן, אמרו לפרעה: לא באה זאת המכה בעבור ישראל לשלחם, רק מכת אלהים היא כפי מערכת הכוכבים על מזל ארץ מצרים. כי כבר פירשתי כי פרעה לא כיחש הבורא, רק השם שהזכיר לו משה. וזה כדרך כי לא ידו נגעה בנו מקרה הוא היה לנו מן השמים. על כן חזק לב פרעה. ואשר יחזק זה הפירוש שאמרו "אצבע אלוהים היא" ולא אמרו "אצבע ה'", שהוא אלהי ישראל. כאשר אמר פרעה במכות הצפרדעים העתירו אל ה'. וזה השם הזכיר במכות האחרונות. ועוד כי משה אמר לפרעה דבר מכת היאור לפני היותה. וככה מכת צפרדעים. ולא הזכיר לו בתחילה מכת הכינים.
ד"ה ויאמרו: בעבור שראו שעשו כמעשה אהרן בדבר התנין גם במכת הדם והצפרדע. ולא יכלו עתה לעשות כאשר עשה אהרן, אמרו לפרעה: לא באה זאת המכה בעבור ישראל לשלחם, רק מכת אלהים היא כפי מערכת הכוכבים על מזל ארץ מצרים. כי כבר פירשתי כי פרעה לא כיחש הבורא, רק השם שהזכיר לו משה. וזה כדרך כי לא ידו נגעה בנו מקרה הוא היה לנו מן השמים. על כן חזק לב פרעה. ואשר יחזק זה הפירוש שאמרו "אצבע אלוהים היא" ולא אמרו "אצבע ה'", שהוא אלהי ישראל. כאשר אמר פרעה במכות הצפרדעים העתירו אל ה'. וזה השם הזכיר במכות האחרונות. ועוד כי משה אמר לפרעה דבר מכת היאור לפני היותה. וככה מכת צפרדעים. ולא הזכיר לו בתחילה מכת הכינים.
רמב"ן, פסוק ט"ו:
ד"ה ויאמרו: אמר רבי אברהם כי בעבור שעשו כמעשה אהרן בדבר התנין גם במכת הדם והצפרדע, ולא יכלו עתה לעשות כן, אמרו אל פרעה: לא באה זאת המכה על יד אהרן בעבור ישראל, רק מכת אלהים היא כפי מערכת הכוכבים על ארץ מצרים, כי פרעה לא כיחש הבורא, רק השם שהזכיר לו משה, וזהו כדרך "כי לא ידו נגעה בנו מקרה הוא היה לנו" (שמואל א' ו' ט'), על כן חזק לב פרעה. והביא ראיה מפני שלא אמר "אצבע ה'" שהוא אלוהי ישראל, כאשר אמר פרעה במכת הצפרדעים "העתירו אל ה'". ועוד, כי משה אמר לפרעה דבר מכת היאור, ולא הזכיר לו בתחילה מכת הכינים: ואין דבריו נכונים בעיני, כי המקרה לא ייקרא 'אצבע אלהים', רק המכה הבאה מאתו בעונש תיקרא "יד ה'" ו"אצבע אלוהים", כאשר נאמר בכתוב שהביא "לא ידו נגעה בנו", וכתיב "וירא ישראל את היד הגדולה" (להלן י"ד ל"א), "והיתה יד ה' בכם ובאבותיכם" (שמואל א' י"ב ט"ו), "כבדה מאד יד האלהים שם" (שם ה' י"א). ועוד כי לא עמדו החרטומים לפני משה אחרי כן, גם במכת הערוב שהיתה בהתראה, ולא בשאר המכות. אבל העניין כפשוטו, כי בראות החרטומים שלא יכלו להוציא את הכינים הודו במעשה אהרן שהיה מאת האלהים, ולכן לא קרא להם פרעה מן העת הזאת והלאה. ולהמעיט העניין אמרו "אצבע אלוהים" ולא אמרו "יד אלוהים", כלומר מכה קטנה מאתו. ולא אמרו "אצבע ה'", כי פרעה ועבדיו לא יזכירו השם המיוחד רק בדברם עם משה, בעבור שהוא יזכירנו להם. ומה שלא יכלו החרטומים להוציא את הכינים, סיבה מאת השם היתה להם, סיכל עצתם ברצונו, שהכל שלו, והכל בידו.
ד"ה ויאמרו: אמר רבי אברהם כי בעבור שעשו כמעשה אהרן בדבר התנין גם במכת הדם והצפרדע, ולא יכלו עתה לעשות כן, אמרו אל פרעה: לא באה זאת המכה על יד אהרן בעבור ישראל, רק מכת אלהים היא כפי מערכת הכוכבים על ארץ מצרים, כי פרעה לא כיחש הבורא, רק השם שהזכיר לו משה, וזהו כדרך "כי לא ידו נגעה בנו מקרה הוא היה לנו" (שמואל א' ו' ט'), על כן חזק לב פרעה. והביא ראיה מפני שלא אמר "אצבע ה'" שהוא אלוהי ישראל, כאשר אמר פרעה במכת הצפרדעים "העתירו אל ה'". ועוד, כי משה אמר לפרעה דבר מכת היאור, ולא הזכיר לו בתחילה מכת הכינים: ואין דבריו נכונים בעיני, כי המקרה לא ייקרא 'אצבע אלהים', רק המכה הבאה מאתו בעונש תיקרא "יד ה'" ו"אצבע אלוהים", כאשר נאמר בכתוב שהביא "לא ידו נגעה בנו", וכתיב "וירא ישראל את היד הגדולה" (להלן י"ד ל"א), "והיתה יד ה' בכם ובאבותיכם" (שמואל א' י"ב ט"ו), "כבדה מאד יד האלהים שם" (שם ה' י"א). ועוד כי לא עמדו החרטומים לפני משה אחרי כן, גם במכת הערוב שהיתה בהתראה, ולא בשאר המכות. אבל העניין כפשוטו, כי בראות החרטומים שלא יכלו להוציא את הכינים הודו במעשה אהרן שהיה מאת האלהים, ולכן לא קרא להם פרעה מן העת הזאת והלאה. ולהמעיט העניין אמרו "אצבע אלוהים" ולא אמרו "יד אלוהים", כלומר מכה קטנה מאתו. ולא אמרו "אצבע ה'", כי פרעה ועבדיו לא יזכירו השם המיוחד רק בדברם עם משה, בעבור שהוא יזכירנו להם. ומה שלא יכלו החרטומים להוציא את הכינים, סיבה מאת השם היתה להם, סיכל עצתם ברצונו, שהכל שלו, והכל בידו.
ומה טענותיו נגד הראב"ע?
רשב"ם, פסוק ט"ו:
ד"ה אצבע: מכת מדינה, ולא על ידיהם של אלו היה זו, שאילו באו על ידי מכשפות, אף אנו היינו עושים כן.
ד"ה אצבע: מכת מדינה, ולא על ידיהם של אלו היה זו, שאילו באו על ידי מכשפות, אף אנו היינו עושים כן.
*
3. כיצד יש לבאר את השינוי בטור הרביעי, ובייחוד את תגובת פרעה למכה השלישית לאחר היכנעותו במכה השנייה?
4. אלו מן המכות נקבעו ל"מחר", ומה הסיבה לקביעת זמן זו?
| ג. שאלות ודיוקים ברש"י |
ד"ה ונהפכו לדם: לפי שאין גשמים יורדים במצרים, ונילוס עולה ומשקה את הארץ, ומצרים עובדים לנילוס, לפיכך הלקה את יראתם, ואחר כך הלקה אותם.
ונהפכו לדם AND THEY SHALL BE TURNED INTO BLOOD — Because rain does not fall in Egypt but the Nile rises and irrigates the land and the Egyptians on this account worshipped the Nile, therefore God first smote their deity and afterwards smote them (Exodus Rabbah 9:9).
מה ראה רש"י לפרש כאן את טעם המכה, ולא עשה כן בשאר המכות?
ד"ה ונלאו מצרים: לבקש רפואה למי היאור, שיהיו ראויין לשתות.
ונלאו מצרים THE EGYPTIANS SHALL WEARY THEMSELVES in seeking a cure for the waters of the river that they may become fitted for drinking.
מה קשה לו?
ד"ה ויחזק לב פרעה: לומר על ידי מכשפות אתם עושים כן, תבן אתם מכניסין לעפריים, עיר שכולה תבן, אף אתם מביאין מכשפות למצרים שכולה כשפים.
ויחזק לב פרעה AND PHARAOH’S HEART WAS HARDENED so that he said: You are doing this by witchcraft: “You are bringing straw to Afarayim”— a city that is full of straw; thus you bring sorcery to Egypt, a land that is full of sorcery (Menachot 85a; Exodus Rabbah 9:6-7).
למה לא פירש כך גם במופת המטה שבפרק ז' פסוק י"ג?
ד"ה כאשר דיבר ה': והיכן דיבר (שמות ז' ד') "ולא ישמע אליכם פרעה".
כאשר דבר ה׳ AS THE LORD HAD SPOKEN — And where had He said this? When He said, (Exodus 7:4) “Pharaoh will not hearken to you”.
**
למה לא פירש מילים אלה כבר לפני כן במופת המטה פרק ז' פסוק י"ג ובמכת הדם פרק ז' פסוק כ"ב?
5) שמות ח׳:י״ד
ד"ה להוציא את הכינים: לבראותם ממקום אחר.
5) Exodus 8:14
And the magicians did so with their secret arts to bring forth gnats, but they could not; and there were gnats upon man, and upon beast.
למה לא פירשוֹ "לגרשם", כמו שפירשוֹ המלבי"ם:
"שהחרטומים רצו להוציא את הכינים מן האדם והבהמה שלא יימצאו שם עוד"?
"שהחרטומים רצו להוציא את הכינים מן האדם והבהמה שלא יימצאו שם עוד"?
ד"ה משליח בך: מגרה בך, וכן (דברים ל"ב כ"ד) "ושן בהמות אשלח בם", לשון שיסוי אינציטי"ר בלעז [לשסות].
משליח בך means I WILL INCITE AGAINST THEE. Another example is. (Deuteronomy 32:24) “I will incite (אשלח) the tooth of beasts against them”, where it signifies letting loose an animal against a person; old French inciter. English to incite.
מה ראה רש"י להביא ראייתו מדברים ל"ב, והרי הפסוק ההוא מביא "שלח" בפיעל ולא בהפעיל, ובמה הוא דומה לפסוקנו?
| ד. "והפליתי ביום ההוא..." |
"וְהִפְלֵיתִי בַיּוֹם הַהוּא אֶת אֶרֶץ גֹּשֶׁן אֲשֶׁר עַמִּי עֹמֵד עָלֶיהָ לְבִלְתִּי הֱיוֹת שָׁם עָרֹב לְמַעַן תֵּדַע כִּי אֲנִי ה' בְּקֶרֶב הָאָרֶץ"
And I will set apart in that day the land of Goshen, in which My people dwell, that no swarms of flies shall be there; to the end that thou mayest know that I am the LORD in the midst of the earth.
רמב"ן:
והפליתי ביום ההוא את ארץ גושן: בעבור היות המכות הראשונות עומדות, איננו פלא שיהיו בארץ מצרים ולא בארץ גושן, אבל זו מכה משולחת, וכאשר יעלו החיות ממעונות אריות מהררי נמרים, וישחיתו כל ארץ מצרים, ראוי היה בטבעם שיבואו גם בארץ גושן, אשר היא מכלל ארץ מצרים בתוכה, לכך הוצרך לומר והפליתי את ארץ גושן, שתינצל כולה, בעבור שעמי עומד עליה, כי רובה של ישראל היא. ואומר "ושמתי פדות בין עמי ובין עמך", שאפילו בארץ מצרים אם ימצאו החיות איש יהודי לא יזיקוהו ויאכלו המצריים, כדכתיב (תהלים ע"ח מ"ה) "ישלח בהם ערוב ויאכלם", וזהו לשון פדות, כטעם "נתתי כפרך מצרים כוש וסבא תחתך".
והפליתי ביום ההוא את ארץ גושן: בעבור היות המכות הראשונות עומדות, איננו פלא שיהיו בארץ מצרים ולא בארץ גושן, אבל זו מכה משולחת, וכאשר יעלו החיות ממעונות אריות מהררי נמרים, וישחיתו כל ארץ מצרים, ראוי היה בטבעם שיבואו גם בארץ גושן, אשר היא מכלל ארץ מצרים בתוכה, לכך הוצרך לומר והפליתי את ארץ גושן, שתינצל כולה, בעבור שעמי עומד עליה, כי רובה של ישראל היא. ואומר "ושמתי פדות בין עמי ובין עמך", שאפילו בארץ מצרים אם ימצאו החיות איש יהודי לא יזיקוהו ויאכלו המצריים, כדכתיב (תהלים ע"ח מ"ה) "ישלח בהם ערוב ויאכלם", וזהו לשון פדות, כטעם "נתתי כפרך מצרים כוש וסבא תחתך".
מה הן שתי התמיהות שרצה ליישב כאן?
| ה. "גם בפעם הזאת" |
"וַיַּכְבֵּד פַּרְעֹה אֶת לִבּוֹ גַּם בַּפַּעַם הַזֹּאת וְלֹא שִׁלַּח אֶת הָעָם"
And Pharaoh hardened his heart this time also, and he did not let the people go.
ד"ה גם בפעם הזאת: כמו שהכביד בצפרדעים.
גם לזאת, seeing he had already made himself obstinate, vayechezak, (verse 13) at this time also, he relied on his own resources of self confidence to ignore what he had seen. However, when it came to the plague of frogs Pharaoh already began to waver and external stimuli in stiffening his attitude were required. Hence we read there (8,11) vayachbed Paroh et libbo, that Pharaoh had to draw on external stimuli to maintain his obstinate pose. The same was true with the fourth plague, that of the wild beasts invading civilised urban regions. (8,28)
מניין לרשב"ם ש"גם" משוה את התנהגות פרעה בפסוקנו להתנהגותו אחר מכת הצפרדעים דווקא, ומניין לו שאין הכוונה כמו בשאר המכות.